ט – שיעור ברכה אחרונה בעוגה

פורסם בקטגוריה פרק י - ברכה אחרונה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/10-10-09/

ט,א – הערה 10 – לבסס הדעה שעל כזית עוגה מברכים 'על המחיה'

כתוספת על הערה 10, שבה הובאו שלוש דעות (בעיקר מהראשונים), מהו שיעור אכילה בעוגה המחייב 'על המחיה', יש מקום להרחיב בדברי האחרונים.

כתב בשו"ע רח, ב: "חמשת מיני דגן ששלקן ועשה מהם תבשיל, אפילו עירב עימהם דבש הרבה יותר מהם או מינים אחרים הרבה יותר מהם, מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה".

ובסעיף ט' כתב: "עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניות עם קמח של חמשת מיני דגן ובשלו בקדרה, מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה וכו', ודווקא שיש באותו קמח מחמשת המינים כדי שיאכל ממנו כזית בכדי אכילת פרס".

המ"א רח, טו, הקשה מדוע בסעיף ב', משמע שאפילו אם אין כזית דגן בכדי אכילת פרס (א"פ) מברך על אכילת כזית מכלל התערובת 'על המחיה'. ואילו בסעיף ט' כתב שרק אם יש כזית דגן בכדי א"פ מברך 'על המחיה'. ותירץ המ"א, שבסעיף ב' מדובר בתבשיל שמעורבים בו מינים שבאו להטעים את הקמח ולכן הם בטלים אליו. ואילו בסעיף ט' מדובר בתבשיל ששאר המינים שבו נועדו להשביע ולא להטעים את הדגן בלבד, ולכן יש להם חשיבות עצמית, ורק אם יאכל כזית מהדגן עצמו, בתוך אכילת פרס – יברך 'על המחיה'. ומבואר מדבריו שבעוגה, עוגיות וביסקויטים, שהביצים, הסוכר והשמן ושאר המרכיבים נועדו להטעים את העיסה, מי שאכל כזית מכלל העיסה מברך על המחיה, ואפילו שאין בכלל התערובת כזית דגן בכדי א"פ.

וכן כתב הדרישה רח, א; פמ"ג רי, א"א, א; פר"ח בשו"ת מים חיים א; קרבן אשה ה. וכן כתב החיי אדם נ, כא, שכן נהגו העולם אפילו בתערובת קמח בקמח, ויש להם על מי לסמוך. וכן כתב המ"ב רח, מח, לגבי עוגה וכדו'. וכן כתבו שהמנהג בשו"ת אבני ישפה ח"ה, כט, ב; שו"ת אדני פז ח"ב יט, ג; פס"ת רח, יד; שעה"ב יד, יד.

והמאמר מרדכי רח, טו, וגינת ורדים א, כד, פסקו על פי השו"ע בסעיף ט', שבכל המאכלים, בין פשטידות ובין עוגות, שיש בהם תערובת דגן, גם אם לשאר המרכיבים יש חשיבות, הדגן עיקר ושאר המרכיבים נגררים אחריו, אולם זאת בתנאי שיהיה שם כזית דגן בכדי אכילת פרס, שאז אם יאכל כזית מכלל התערובת, יברך 'על המחיה'. וכ"כ מטה יהודה רח, ד, ופעולת צדיק ג, פב. ויש אומרים שגם דעת רבנו יונה כך, שבכל סוגי התערובות, אם יש כזית דגן בכדי אכילת פרס, גם אם אכל כזית בלבד, מברך 'על המחיה'.

וכך כתבתי למעשה לגבי עוגה, וכך היא הדעה האמצעית המובאת בהערה 10. וכ"כ אור לציון ח"ב, יד, כג; הרב עובדיה בקובץ בית הלל חלק כז עמ' כב;[4] ברכת ה' ח"ב ב, כ.

ואמנם למ"א ודעימיה, אפילו אם כמות הדגן פחות מכזית בכדי א"פ, ואכל מהעוגה כזית, צריך לברך 'על המחיה'. מ"מ למעשה כיוון שהדבר שנוי במחלוקת, אם אין שם כזית דגן בכדי אכילת פרס, יברך בסוף 'בורא נפשות'. ובנוסף לכך, אם כמות הדגן פחותה מכזית בכדי א"פ, קשה לומר ששאר המרכיבים באו להטעים את הדגן, ובדרך כלל כאשר הכמות קטנה כל כך, הקמח נועד להדביק ולא להטעים. וגם אם להטעים, אז לא טעם מרכזי שכל שאר המרכיבים טפלים לו. וכפי המציאות בעוגות גבינה רכות, שהקמח נועד להעמיד אותן וברכתן 'שהכל'. וגם אם תהיה כוונתו להטעים, אם זה פחות מכזית בכדי א"פ, יברך בתחילה 'מזונות' אבל בסוף 'בורא נפשות'.

ואף שיש פוסקים שפקפקו על המנהג ולדעתם יש לברך 'על המחיה' רק אם אכל כזית דגן בפועל (אגרות משה א, עא,[5] ועיין שעה"ב יד הערה כג), מכל מקום ההלכה כפי שכתבתי, שכן דעת רבים מגדולי האחרונים. יתר על כן, כך משמע שדעת רובם המכריע של הראשונים, שכ"כ רי"ף לז, ב; רמב"ם ג, יא-יב; תוס' מא, ב; רא"ש ו, ז; אשכול; מאירי; ריא"ז; רוקח; מנהיג. והם אמרו את דבריהם בלא הסייג שצריך שיהיה כזית דגן בכדי אכילת פרס. והרא"ה והריטב"א א, כח, כתבו במפורש, שרק אם יש בתערובת – כזית דגן בכדי אכילת פרס, ואכל כזית, יברך 'על המחיה'. עיין ברכת ה' ח"ב ב, כ. ויתכן שגם שאר הראשונים יסכימו לכך, ולא הוצרכו לכתוב זאת, מפני שממילא אם כמות הקמח קטנה מזה, כנראה שהקמח נועד להדביק ולא לתת טעם, והכלל הוא שרק כאשר הקמח נועד לתת טעם, הוא קובע את הברכה.

יש להוסיף, שאם נלך לפי השיטה המחמירה, שיברך 'על המחיה' רק אם אכל בפועל כזית מהדגן, ניכנס לספקות רבים מרוב סוגי העוגות על מרכיביהם השונים, הנפחים והחללים. וכיוון שממילא דעת רובם המכריע של הראשונים והאחרונים שגם על כזית מכלל תערובת העוגה מברכים 'על המחיה', ויתכן שאין אפילו ראשון אחד שמחמיר בזה (כי אולי גם תר"י מודים בכך); ובנוסף לכך, כך הוא המנהג – אין לחוש לדעת המחמירים.

ט,ב – המשך לביאור שכזית בכדי אכילת פרס הוא שמינית

ולגבי כמות הדגן המדוייקת, לדעת הרמב"ם שכזית הוא מעט פחות משליש ביצה ופרס הוא שלוש ביצים, נמצא שכזית בכדי אכילת פרס הוא פחות מתשיעית. ולתוס' שכזית הוא חצי ביצה ופרס ארבע ביצים (עפ"י רש"י) נמצא שכזית בכדי אכילת פרס הוא שמינית. ואף שאפשר להחמיר ולשלב בין השיטות, שכזית הוא חצי ביצה ופרס שלוש ביצים, ואז כזית בכדי אכילת פרס הוא שישית, וכן כתב למעשה לגבי עוגה בברכ"ה שם. מכל מקום כתבתי בספר שמינית, שכך מוכח מהמ"ב רח, מג, שאין לשלב בין השיטות. ועוד, ששמינית זו הדעה הממוצעת וקרובה גם לדעת הרמב"ם. ועוד, שיש אומרים שאין צריך כלל כזית בכדי אכילת פרס, ועוד, שלדעת רבים שיעור כזית הוא כזית של ימינו, ולדעתם יוצא שבשמינית יש הרבה יותר מכזית בכדי אכילת פרס.

ואם אין שמינית אז הדגן מצטרף לשאר המרכיבים לברכת 'בורא נפשות' כמבואר לקמן בהרחבות להערה 14.

ט,ג – תערובת קמח דגן וקמח קיטניות

לגבי מאכל שמעורב בו חמשת מיני דגן עם קמח קטניות, דעת רוב הפוסקים על פי השו"ע רח, ט, שרק אם אכל בפועל כזית דגן בזמן של אכילת פרס יברך 'על המחיה' (מ"א רח, טו, בדעת השו"ע, גר"א רח, ט; זבחי צדק ח"ב קיב, כ; זרע אברהם; פרח שושן; ערך השולחן; חסד לאלפים; גר"ז; פמ"ג; דרך החיים; בית אפרים; שערי תשובה רח, יב; ערוך השולחן רח, יח; כה"ח נג. וכן כתב מ"ב בשער הציון רח, מה). וכך יש לנהוג למעשה מספק.

ואם לא אכל מהדגן כזית, אבל בסך הכל אכל כזית. נלענ"ד שאם הדגן היה רוב, יברך 'על המחיה', שהמיעוט בטל אליו. ואם הדגן היה מיעוט, הוא נגרר אחר שאר המינים ויברך 'בורא נפשות', וכפי שמבואר בהמשך בהרחבות להערה 14.

ט,ד – המילוי שבעוגה אינו מצטרף לדגן

אמנם דעת שועה"ר שאם אפאה יחד, גם המילוי מצטרף לשיעור כזית, לברך 'על המחיה'. אולם לדעת רוה"פ, אין מצרפים המילוי לשיעור כזית. וכ"כ במנחת שלמה ח"א צא, ד, ובמילואים. והובא בפס"ת ריב, 110. ואם אכל בפועל כזית מהדגן יברך 'על המחיה', ויפטור בזה גם המילוי, שהוא טפל למזונות. ואם לא היה בדגן כזית, אבל בסך הכל היה כזית, יברך 'בורא נפשות', כמבואר להלן בהערה 14.


[4]. ושלא כפי שמובא בילקוט יוסף רח, טז, שרק אם הרוב קמח, שאר המרכיבים מצטרפים אליו. אבל אם הרוב משאר המרכיבים, רק אם אכל בפועל כזית דגן מברך 'על המחיה'. וכפי הנראה חזר בו כמובא ב'בית הלל'.
[5]. כתב בוזה"ב ע' 46, ו236, שבעוגות שמרים, הרוב הגדול מקמח. ובביסקוויטים רגילים, כשבעים אחוז קמח. ובטורט כעשרים וחמישה עד שלושים וחמישה אחוז קמח. והחשיב את המשקים הנצרכים לקיים בלילה עבה כמצטרפים לקמח. וכתב שם עפ"י הרב אלישיב, שהחשיב את המשקים כמו יין, מיץ, שנילושו בעיסה לצד הקמח, והסברה שכן גם בלחם יש משקה, ונחשב כולו לחם. אך הוסיף שאם הכניס יותר משקים ממה שנצרך לבלילה עבה, יצטרפו לצד השני. וכל זה לרוצים לדקדק על עצמם, אבל העיקר להלכה כמנהג הרווח, שכל שאכל כזית מברך 'על המחיה'.
פורסם בקטגוריה פרק י - ברכה אחרונה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן