ד,א – מלאכה בבין השמשות לצורך יו"ט
בבין השמשות של מוצאי יום טוב, יש אומרים שאסור לעשות מלאכה אפילו לצורך אותה שעה, מפני שאולי בעת שעשה את המלאכה היה יו"ט ומיד לאחר מכן כבר הגיע הלילה. ויש שהקילו וכשם שלא הזכירו חומרה זו בשבת מצד הכנה מקודש לחול. ועוד שיש צד לומר שאם הוא עדיין יו"ט יש מצוות שמחה מדאורייתא, ולכן אפשר להקל כדי לשמוח ביו"ט. ועיין על כך בהלכות המועדים ב, **91.
ד,ב – היתר ריבוי בשיעורים ביו"ט
ביצה יז, א: "תנו רבנן: אין אופין מיום טוב לחבירו. באמת אמרו: ממלאה אשה כל הקדרה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת, ממלא נחתום חבית של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד, אבל לאפות אינו אופה אלא מה שצריך לו. רבי שמעון בן אלעזר אומר: ממלאה אשה כל התנור פת, מפני שהפת נאפת יפה בזמן שהתנור מלא. אמר רבא: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר".
כתב רש"י בביאור דעת תנא קמא, שהתיר למלאות את הקדירה בבשר, למרות שבכוונתו שחלק יישאר ליום חול: "דבחד טרחא סגי, וכן בנחתום לגבי מלוי". ורבי שמעון בן אלעזר מוסיף להקל שגם בפת מותר משום "שתנורים קטנים היו, ומדביקין פת בדפנות, ומתוך שהוא מלא מתמעט חללו, ואין מקום לחמימותו להתפשט, והפת נאפת יפה". והלכה כרבי שמעון בן אלעזר. אם כן, מצינו ב' היתרים בריבוי בשיעורים: א) חדא טרחא, ב) תוספת לתועלת למאכל. וכ"כ הרשב"א בחידושיו שבנוסף להיתר של חדא טרחא מותר להרבות אם זה מועיל למאכל.
ד,ג – מילוי הקדירה על ידי ריבוי פעולות
למדנו בברייתא שממלאה אשה קדירה בשר או מים ומניחה על האש ביום טוב. בפשטות, מלאכה לצורך חול אסורה, אבל ריבוי פעולות שאין בהן מלאכה מותר. וכ"כ במאירי במפורש: "ממלאה אשה קדרה בשר לצורך יום טוב, ואף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת, ואם הותיר הותיר, שאע"פ שהוא מרבה בטורח, מכל מקום הרי התבשיל משובח ביותר כשיש שם בשר הרבה, וכן נחתום ממלא חבית של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד, שהרי אין כאן ריבוי מלאכה". וכ"כ הרשב"א (יז, א, 'ממלא'), וכן נראה מלשון הראשונים (תוס' יז, ב, 'ובלבד'; רבינו פרץ יז, ב; מרדכי תרעא, ועוד). וכ"כ רמ"א תקג, ב: "אבל צריך להשים הכל אצל האש בפעם אחת, אבל אסור להוסיף אם כבר החבית אצל האש, דטרחא שלא לצורך הוא". וכ"כ לבוש תקג, ב. וכ"כ שועה"ר תקג, ד: "בשני דרכים התירו חכמים לעשות מלאכת אוכל נפש ביו"ט לצורך החול… האחד שעושה כל המלאכה בבת אחת, כגון שממלא חבית של מים ונותנה על האש… הרי זה מותר כיון דבשעת עשיית המלאכה, דהיינו בשעה שנותנה על האש, היא נעשית כולה כאחת, ואינו מוסיף מלאכה לצורך החול…" וכ"כ שולחן גבוה (מובא בכה"ח תקג, לא). וכ"כ מ"ב תקג, ה: "וכן כשצולין בשר על השפוד אינו רשאי להוסיף בשביל לילה כשעומד כבר השפוד על האש, אבל בתחילה יכול להוסיף על השפוד כמה שירצה, כיוון שהוא בטרחה אחת, וכן בתבשיל כהאי גוונא".
אמנם כתב במ"ב תקג, יד: "וכתבו האחרונים דהיינו דוקא היכי דממלא פעם אחת מהדלי ולא פעמים רבות ע"י כלים". וכ"כ שש"כ (מבוא להלכות יו"ט, כב). וקשה שהרי המ"ב התיר ריבוי פעולות שאין בהן מלאכה, כמו בשיפוד.
בפשטות נראה שדברי המ"ב נלמדו מהפר"ח שכתב: "פירוש, דוקא כשהחבית מלאה כבר מעי"ט או שמלאו בבת אחת מן הבור וכיוצא, אבל לשאוב דלי אחר דלי לצורך מחר ודאי אסור משום טירחא…" וכ"כ רע"א ד, ומחצית השקל ד. ומפורש שאין איסור דאורייתא משום ריבוי בשיעורים, אלא האיסור מדרבנן משום טרחא יתירה. ואולי מפני שזו הכנה מקודש לחול, ולמדנו שאסור לטרוח בהכנה מקודש לחול, אבל כאשר מדובר בפעולות קטנות שאין בהן כל כך טרחה, ואין ניכר שהוא עושה זאת לצורך חול, אין איסור הכנה מקודש לחול (פניני הלכה שבת כב, טז). (אמנם בשש"כ יג, הערה עג, ביאר את דברי המ"ב עפ"י רשז"א, שבשיפוד ניתן לומר על כל חתיכה שאולי יאכל אותה ביו"ט, משא"כ לגבי מילוי מים לקדירה, שאחרי השפיכה הראשונה הוא לא צריך עוד, נמצא שהשפיכות הבאות אינן לצורך יום טוב).
