ה,א – גרם כיבוי נר
למרות שכתב בשו"ע שלד, כב, שגרם כיבוי מותר, בסימן תקיד, ג, אסר לתחוב נר דולק לתוך חול, כדי שכאשר יגיע לקו החול יכבה. ופירש מ"א תקיד, ז, שההיתר הוא לגרום על ידי דבר חיצוני לכיבוי האש, אבל לגרום כיבוי בדבר שנוגע בנר אסור. כמו כן אסור לקצר את הנר כדי לקרב את כיבויו. וכך היא דעת יש"ש עפ"י הרא"ש.
והרבה אחרונים הקילו לתחוב נר דולק בתוך חול תיחוח מפני שמותר לגרום לכיבויו, וכך היא דעת ב"ח, תפארת שמואל, ט"ז, מ"א, גר"א וא"ר, כמובא במ"ב תקיד, כ.
והרמ"א היקל גם לחתוך נר דולק, ואף שלדעת הרא"ש כל שמקצר את משך דליקתו של הנר עובר בכיבוי, הרמ"א פסק כמו התוס' שהאיסור הוא רק ליטול שמן שגורם בעת הנטילה להחלשת הלהבה. ולדעתו גם יהיה מותר להניח את הנר בתוך מים, וכ"כ הט"ז ו. ובחמד משה אסר, ובשועה"ר היקל לצורך גדול (הובא בבאו"ה תקיד, ג, 'דבר').
עפ"י המ"ב תקיד, כג, העיקר כדעה האמצעית, שחוששת לדעת הרא"ש, שאוסר ליטול שמן מנר מפני שבנטילתו הוא מקצר את זמן בערתו, אבל לתוחבו בחול מותר.
ועיין על זה בהרחבות שבת יז, ו, א-ב, לעניין שינוי בשעון שבת. ושם טז, ו, ד-ו, בביאור החילוק בין איסור להניח כלי שיש בו מים תחת הנר להיתר גרמא.
ה,ב – דין גרמא ביום טוב
יש שהתירו גרמא לכתחילה בשבת (ט"ז תקיד, ו, גר"א שיד), ורבים התירו רק במקום הפסד או צורך מצווה או צורך גדול או צורך חולה (רבנו יואל, מרדכי, רמ"א שלד, כב, מ"א). וכן מקובל להורות.
גם ביו"ט יש שהחמירו בגרמא כמו בשבת, ומהם: או"ז ח"ב כח, בשם הערוך והריב"א; מאירי שבת קכ, א; מ"א תקיד, ה' י'; שועה"ר תקיד, ט; ח"א צה, ה.
אולם מנגד יש סוברים, שאף שבשבת מקילים רק במקום הפסד או צורך גדול, ביו"ט אפשר להקל לכתחילה, וכך היא דעת הרמ"א תקיד, ג, שהיקל להניח את הנר במקום שהרוח שולטת כדי שתכבה אותו. והסכימו לדבריו מאמ"ר, וכך משמעות התוס' ביצה כב, א, 'והמסתפק'. וכ"כ שעה"צ תקיד, לא. וכ"כ באחיעזר ג, ס. ובשו"ת מחזה אברהם רצה להחמיר בהבערה, ובאחיעזר דחה דבריו. וכ"כ חלקת יעקב א, נ.
ולכן היקל בשש"כ יג, לא, לקרב את פעולת שעון השבת, וכ"כ ביבי"א ג, יז.
אמנם לעניין שימוש קבוע בהיתר גרמא, כתב בשש"כ יג, יג, הערה סג, בשם רשז"א, שאפשר להתיר גרמא ביו"ט רק בדרך מקרה, ולכן אין להדליק באופן קבוע כירי גז מתוך כוונה לשפות עליהן סיר מלא מים כדי שיגלשו ויכבו את האש. ומשמע שהשווה דין גרמא של שבת ויו"ט. לעומתו ביבי"א ג, ל, התיר באופן קבוע לגרום לכיבוי האש על ידי שפיתת קומקום שיגלוש.
ה,ג – סגירת הברז של מיכל הגז כדי לכבות את להבת הגז
בשו"ת נצר מטעי ט' התיר לסגור את הברז הראשי של הגז משום שכיבוי זה הוא גרמא, ומותר ביו"ט. לעומתו כתבו בציץ אליעזר ו, ח-ט, ויבי"א ג, ל, ושש"כ יג, יב, בשם הרב פרנק, לאסור. ועיקר טעמם שאין זה גרמא אלא כיבוי ישיר, וכדוגמת מה שאסר הרא"ש ליטול שמן מהנר, וחוששים לשיטתו.
אמנם נלענ"ד, שאם ברז הגז רחוק ממקום הלהבה, ועוברות כעשר שניות מעת שסוגרים את הברז ועד הכיבוי, אפשר לומר שזה גרמא, שהרי כאשר ההשפעה היא אל מקום רחוק, ואין רגילים כך לסגור את הגז, הרי זה כוח שני ודינו כגרמא. אלא שבפועל ברוב הבתים סגירת הגז גורמת לכיבוי מיידי או לכל הפחות להחלשה, ולכן בפועל אין אפשרות להחשיב זאת כגרמא. ונכון לסגור את הברז בשינוי, ובכך להפוך את הפעולה לספק 'שבות דשבות'.
ה,ד – חשמל ביום טוב
יש שרצו להתיר הדלקת נורה חשמלית ביו"ט משום שהאש כבר קיימת בחוטים ובסגירת המעגל אינו מוליד אש אלא מעבירה ממקום למקום. וכ"כ אבן יקרה (ח"ג קסח); ומצור דבש (אב"ד דמצרים סי' י); שו"ת פרחי כהונה (הודפס בקזאבלנקה א, סד); הרב יוסף משאש בשו"ת מים חיים (או"ח צד); משפטי עוזיאל (א, יט). אמנם פוסקים רבים דחו את דבריהם, שכן במציאות החשמל נוצר רק בפגישת חוטי החשמל.
ויש אחרונים שהתירו מטעמים אחרים: הרב צבי פסח פרנק בירחון קול תורה (תרצד, חוברת א-ב) התיר הדלקת חשמל אע"פ שמוליד אש, כיוון שאין כאן הבערה בידים ממש, אלא גרמא בלבד. וז"ל: "ולפי"ז יש לדון דבסבובו להכפתור שבתוך המעריך – אינו אלא גרמא… שזה המדליק מסלק הגשר אשר דרך בו יעבור הזרם… ומכל שכן לענין כיבוי".
וכן כתב להתיר בעל ערוה"ש (תשובה מתוך כתב העת בית ועד לחכמים שנה א, גליון א, ניו יורק שבט תרסג; הובא בספר 'כתבי ה'ערוך השולחן' בחלק השו"ת סימן ז), וז"ל: "להדליק אור העלעקטרי ביו"ט נראה לענ"ד להתיר, ואין מוליד אש ביו"ט כמו בחיכוך עצי גפרית, דבשם אין בהעצים כח עצם האש אלא שיסוד האש בו מרובה, ומהתחככו נולד אש. אבל בזה העלעקטרי יש כח אש ממש אלא שאינו מאיר, ובהפגש השני כוחות הנגדיים זה לזה החיוב והשלילה יצא האש לפועל ממש והמה כגחלת אשר ע"י נפיחות הפה יצא השלהבת, שאינו נולד… ואפילו אם נאמר שהוא גורם להולדת האור, לא אשכחן גרמא דאסור ואין כאן מעשה… והרי בכאן אינו אלא כפותח פתח. כן נראה לענ"ד לפי הבנתי במלאכת העלעקטרי כי אינה מצויה ברובי הערים שלנו שאוכל לעמוד בדיוק על תוצאותיו".
והרב יוסף משאש כתב (שו"ת מים חיים צד): "ומה גם דאיסור הוצאת אש מהאבנים וכו', אינו אלא איסור קל דרבנן לכתחלה, דבדיעבד אם הוציא מותר להשתמש בו… וא"כ נוכל לחלק בו בפשיטות, דדוקא נולד הנראה לעיניים, כהוצאת אש מהאבנים וכו' ומזכוכית לטושה, וגם יש בו טרחא ומעשה רב שמחכך בחוזק יד אבן עם אבן וכיוצא עד שמוציא האש… בזה הוא דאסרו רבנן לכתחילה, אבל בנד"ד אף אם נעלים עיניים מהאמת ונחשבהו נולד, מ"מ הוי נולד שאינו נראה לעיניים ונעשה מהר כלאחר יד, וא"כ ודאי שרי בלא ספק". (ובישכיל עבדי ח"ד או"ח כז, דחה סברתו, שהואיל והאור לא היה ניכר כלל, הרי זה מוליד גמור).
אמנם למעשה דעת רובם המכריע של האחרונים לאסור משום מוליד. ואין זה משנה מה גדר הדבר שמולידים, אש או כוח אלקטרי, שכן האוסרים חשמל בשבת מחמת מוליד, יאסרו גם ביו"ט, שכל יסוד איסור הבערת אש משום מוליד (ביצה לג, ב). וכ"כ מרן הרב קוק זצ"ל (אורח משפט עא): "וגם ביו"ט אינני נמנה בין המתירים, מטעם מוליד, דסוף סוף אין כאן אש בפועל במכון החשמלי, אלא כח שמוציאים ממנו את האש ע"י התנועה". וכ"כ אחיעזר (ג, ס); הרגאטשובר בשו"ת צפנת פענח (קעג; רעג); חלקת יעקב (א, נא); שו"ת לב יהודה (סימן יז); ישכיל עבדי (ד, או"ח כז); אול"צ (ח"ג, כ, א בביאורים; שם, ו בביאורים); תרומת הגורן (א, קט, ג); חזו"ע (עמ' נג; יחו"ד א, לב); באהלה של תורה (ח"ב, כג, ה); פס"ת (תקב, ב).
