הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

יא – קריאת עשרת הדיברות והאם לימוד לכבודם

יא,א – טעם עליון וטעם תחתון

יש להוסיף על מה שכתבתי, שטעם עליון תואם את החלוקה לפרשיות, שבין כל דיבור ודיבור יש פרשה סתומה, היינו רווח של תשע אותיות באמצע שורה. ובאופן כללי חלוקת הפרשיות נחשבת חלוקה גדולה יותר מהחלוקה לפסוקים, שאין לה סימן בתורה שבכתב.

טעם המנהג לקרוא בחג השבועות בטעם עליון, כתב בשו"ת משאת בנימין ו', שקריאה זו דומה למעמד הר סיני, וכדי לדמות את קריאתנו למעמד זה, הרינו צריכים לקרוא כל דיבור ברצף בלי להפסיק באמצע, ולחלק בפסוק שיש בו כמה דיברות בין כל דיבור ודיבור, ועי"ז נראה שאנו שוב שומעים מפי הגבורה כל עשרת הדיברות כל דיבור ודיבור בפני עצמו. עוד כתב שם שקוראים 'אנכי' ו'לא יהיה' כדיבור אחד, הואיל ונאמרו שניהם בדיבור אחד.

מנהג כל הספרדים לקרוא תמיד בציבור בטעם עליון, ורק היחיד שקורא לעצמו קורא בטעם תחתון (כה"ח תצד, כ). והתימנים נוהגים אפילו בקריאת היחיד לקרוא בטעם עליון.

ולגבי מנהג אשכנז ישנם חילוקי דעות. למשאת בנימין ו', רק בחג השבועות קוראים בטעם עליון, אבל בפרשת השבוע ביתרו ובואתחנן בטעם תחתון. ויש אומרים שתמיד צריך לקרוא בטעם תחתון, שכן לדעתם צריך להיצמד תמיד לחלוקת הפסוקים (ר' שלמה זלמן הנאו, שחי לפני כשלוש מאות שנה ונולד בגרמניה, בספרו 'שערי תפילה' סי' שכה. וי"א שכך הוא מנהג הגר"א, וכן מנהג ר' חיים מבריסק). ויש אומרים שתמיד קוראים בטעם עליון (כך גם עולה מתשובת החתם סופר יו"ד סי' רס. וכן העיד רבי יוסף ב"ר משה תלמיד ה'תרומת הדשן' בספרו 'לקט יושר' עמ' 30). ובשועה"ר תצד, יא, ובאו"ה תצד, א, 'מבחודש' הוזכרו שני מנהגים, האחד לקרוא בטעם עליון רק בחג השבועות, השני לקרוא בטעם עליון בכל קריאות התורה. ולמעשה כך הוא המנהג הרווח כיום.

יא,ב – עמידה בקריאת עשרת הדברות

בקהילות רבות נוהגים לעמוד בקריאת פרשת עשרת הדברות זכר למעמד הר סיני וקבלת התורה באימה ויראה, ואמנם לא מצאנו מקור למנהג בדברי חז"ל או ברוב הראשונים, מכל מקום ראשונים בודדים הזכירו אותו.

הרמב"ם (שו"ת בלאו רסג) התנגד למנהג: "וכך היה ראוי לעשות בכל מקום שמנהגם לעמוד צריך למנעם, בגלל מה שמגיע בזה מן ההפסד באמונה, שיש בתורה מדרגות ומקצתה מעולה ממקצתה, וזה רע עד מאד, ומן הראוי לסתום כל הפתחים שמביאים לזאת האמונה הרעה". וזה על פי ברכות יב, א, שבקשו לקבוע קריאת פרשת עשרת הדברות עם ק"ש כל יום "אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינים". וכ"כ כמה אחרונים להתנגד למנהג: רבי חיים פלאג'י (ספר החיים); אמת ליעקב (לר"י אלגאזי ז, ה); ובדורינו התנגד בתוקף הגרע"י (יחו"ד א, כט; ו, ח, אמנם הסכים שאם נמצאים בבית כנסת שכולם עומדים, יקדים לעמוד מתחילת הפרשה או העלייה כדי שלא יראה כמזלזל בעשרת הדברות).

לעומת זאת, כתב החיד"א (טוב עין יא) שמאחר שנהגו לעמוד, אסור לשבת, "שאע"פ שאין חיוב מן הדין לקום, כיון שנהגו שם כל העם לעמוד, נעשה חיוב על הכל, שאם לא יעמוד נראה בעיני ההמון כמזלזל ח"ו". וכ"כ אחרונים רבים לקיים את המנהג, מטעמים שונים: אין חשש תרעומת המינים כשיש טעם ברור לעשיית שינוי בעשרת הדברות (דבר שמואל רעו); חשש תרעומת המינים קיים רק בעצם קריאת עשרת הדברות כל יום, ולא על אופן קריאתה (מטה יהודה או"ח א, ו); נהגו לעמוד בפרשיות נוספות כגון שירת הים (אג"מ או"ח ד, כב); בזמן הזה אין הצדוקים מצויים (בצל החכמה ה, א, ז, בשם שערי רחמים). וכ"כ למעשה ישכיל עבדי (ב, א; ז, א); אג"מ (או"ח ד, כב); צי"א (יז, כו, והביא עוד מקורות שכך הוא המנהג); בצל החכמה (ה, א, ז); שמ"ש ומג"ן (א, או"ח נז), והוסיף שראוי לחזק את המנהג שהוא מוסיף אימה וכבוד לתורה. ובספר דברי שלום ואמ"ת א, עמ' 166, הביא מקורות רבים לחיזוק המנהג הספרדי הקדום ומנהג צפון אפריקה.

תפריט