א,א – תוקף מצוות סוכה
יש אומרים שהציווי של התורה, "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג, מב), מחייב לשבת בסוכה כל רגעי החג, ואמנם מותר לצאת מהסוכה לצרכים מסוימים, אבל אם יצא שלא לצורך, ביטל מצוות עשה (יסוד ושורש העבודה שער יא, פרק יב; יעב"ץ בסידורו א; הגהות חת"ס ס"ס תרלט; כה"ח תרלט, יב; עיין בדברי רשז"א, הסוכה השלם עמ' תנא, אות טו). ויש שלמדו כך מדברי כמה ראשונים שבתוך דבריהם כתבו שחובה לטייל, ללמוד ולשהות בסוכה (רז"ה סוף מס' פסחים; מאירי פסחים קכ, א; השלמה סוכה כז, ב).
ויש אומרים שמצוות ישיבת הסוכה (חוץ מלילה הראשון) אינה מצווה חיובית. כלומר, אין חיוב על האדם לשבת בסוכה, אלא אם הוא רוצה לאכול או לישון הוא חייב לעשות זאת בסוכה, אבל אם אין בכוונתו לאכול או לישון אין עבירה לשהות מחוץ לסוכה, אלא שכל זמן שישב בסוכה יקיים מצווה (מנ"ח שכה, י; מהר"ם שיק או"ח שכג; מהרש"ם א, רט). וכ"כ הרשב"א (ג, רפז): "התורה אמרה: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים; ואמרו רבותינו ז"ל: תשבו כעין תדורו; ולפיכך, כשהוא צריך לסעוד סעודה או לישן, צריך לסעוד ולישן שם, אבל כל שאינו סועד, ואפילו אוכל פירות בעלמא אינו חייב על כל פנים לסעוד שם… וכן אם היה אפשר לו שלא לישן, לא היה מחוייב על כל פנים ליכנס בסוכה ולישן. והגע עצמך, הרי שהוצרך לדבר מצוה כל הימים, או שהיה הולך בדרך ונפטר מן הסוכה, ויום אחרון של חג חזר, ויכול לעמוד בלא סעודה ובלא שינה, אין אנו מחייבין אותו לסעוד ולישן כדי לקיים מצות סוכה, שלא חייבתו התורה בכך… ".
וכן נראה מתוס' ר"י שירליאון (ברכות יא, ב, 'מי שקרא') שכתב שאין חובה לעשות כל צרכיו בסוכה, ששאל ר"י את ר"ת למה אין מברכים על השינה בסוכה, וכתב: "ועל הטיול ועל השינון לא שאלתי ממנו כי אם על השינה, לפי שבשינה מצינו שאסור לישון מחוץ לסוכה וכו' אבל בטיול ושינון לא מצינו איסור מחוץ לסוכה". וכן משמע מרש"י על המשנה (כ, ב): "ועיקר ישיבת הסוכה אכילה שתיה ושינה", וכ"כ מהר"י וייל קצא, וכן משמע מרבינו ירוחם (נתיב ח, חלק ב, שדן אם הוא יוצא מסוכתו לביתו לטיול בעלמא האם הוי הפסק ולא הזכיר שיש בזה איסור), וכן נראה מהרמב"ם (ו, ה-ו), ושו"ע (תרלט א-ב).
וכ"כ האדר"ת (נפש דוד עמ' 134, הוצאת מוסד הרב קוק): "מצות סוכה היתה חביבה עלי עד מאד. כל קור וכל רוח לא הרפוני ולא גרשוני מן הסוכה, אשר היתה לי עונג רב לא יתואר. בשבתי בה תמיד לילה ויום בלי הרף, וכמסמר נטוע הייתי בה עד כי כל פעם עלה במחשבה לפני אולי גם כן אינו על פי הדין דהא 'תשבו כעין תדורו' כתיב, וחלילה לדירת כל השנה שתהיה כל כך בהכרח שלא לזוז ממנה כלל, וכל פעם נפלאתי על החסיד בעל יסוד ושורש העבודה שכתב שכל רגע שיושבים בבית מבטלים מן מצות עשה, ואני מסופקני מאד אם כן כוונת תורתינו הקדושה, לשבת ז' ימים כבבית האסורים ח"ו, והלוא כל השנה כולה כל אחד בביתו יוצא ובא ואינו יושב בלי הרף בביתו, ובודאי תשבו כעין תדורו הוא גם כשיוצא לפעמים להתענג ולטייל, ודְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם כתיב (משלי ג, יז)".
למעשה על פי דעת רוה"פ, יש שתי מדרגות במצוות הסוכה: א) דברים שאדם חייב לעשות בסוכה, כשינה ואכילת קבע. ב) דברים שאם יעשה אותם בסוכה יקיים מצווה, ואם לא יעשה אותם בסוכה, לא יהיה בידו עוון. אמנם נראה להוסיף, שגם בדברים שרשות לקיים בסוכה, הכוונה היא שאין לטרוח עבור כך, אבל אדם שבלא טורח יכול להיות בסוכה, ובשאט נפש הוא מעדיף לאכול ארעי ולשהות מחוץ לסוכה, הרי הוא כמבטל מצווה. ואולי בזה השלמנו בין הדעות.
א,ב – המשתמט מקיום מצוות עשה
בשאלת מעמדו של מי שמשתדל לאכול אכילת ארעי כדי להיפטר מהסוכה, יש לעיין במנחות מא, ב: "דמלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי סדינא (דלא הוה ליה ציצית כדאמרינן לעיל משום כסות לילה), אמר ליה: קטינא, קטינא, סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא, ציצית של תכלת מה תהא עליה? אמר ליה: ענשיתו אעשה? אמר ליה: בזמן דאיכא ריתחא ענשינן… הכי קאמר ליה: טצדקי למיפטר נפשך מציצית (תבקש תחבולות לפטור עצמך מציצית)".
כתבו התוס' ערכין ב, ב, 'הכל': "… היינו דווקא באותן הימים דכל הטליתות היו בת ארבע כנפות, איכא עונש לאותו שמשנה אותו להיפטר, אבל בזמן הזה שרוב הטליתות פטורין, אין עונש למי שאינו קונה ארבע כנפות". וכ"כ הרא"ש מו"ק ג, פ. וכ"כ ב"י כד, א, בשם מרדכי וסמ"ג. והוסיפו הרא"ש, מרדכי, וב"י: "ומיהו מצוה מן המובחר היא כדאמרינן (סוטה יד, א) לא נתאוה משה ליכנס לארץ משום פירותיה אלא כדי לקיים מצוות התלויות בה, ומתן שכרה מרובה, כדאמרינן (מנחות מג, ב) ששקולה כנגד כל המצוות".
לעומת זאת, נראה מרבינו יונה בשערי תשובה ג, כב, שגם היום מי שאינו לובש בגד של ארבע כנפות נענש, וז"ל: "וגם כי אין מצות ציצית זולתי על מי שיש לו בגד אשר לו ארבע כנפות, ואם אין לו בגד כזה אינו חייב לקנותו, אף גם זאת אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות מא, א): כי ענוש יענש לעתות בצרה על דבר אשר לא חמד בלבבו יפי המצוה ושכרה, לבעבור סבב פני דבר חיובה עליו ולקחת לו בגד שיש לו ארבע כנפות לעשות בו ציצית על כנפיו". וכ"כ של"ה מס' חולין נר מצוה יא.
וכ"כ בספר חרדים הקדמה למצוות אות ב, והבין שלא רק במצוות ציצית אלא בכל מצוות עשה שאדם אינו משתדל להביא את עצמו לידי חיובה, אף שאינו נענש בבית דין של מטה, נענש בבית דין של מעלה. וכ"כ ריטב"א ר"ה טז, ב, 'מ"ט'.
ונראה שלתוס' ודעימיה דין הסוכה חמור לפחות כמו ציצית בזמן רב קטינא, שכן הוא נוהג תמיד לאכול סעודות קבע, ובסוכות משתמט שלא לאכול סעודות קבע כדי להיפטר מהסוכה. ואולי דינו חמור יותר, שכן התורה לא צוותה ללבוש בגד של ד' כנפות, ואילו לגבי סוכה נאמר בפשטות: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים", משמע לשבת בסוכה כמו בבית, ולא למצוא דרכים להשתמט. וק"ו שלדעת רבינו יונה, ריטב"א, ספר חרדים ושל"ה, המשתמט מהסוכה נענש.
המבטל מצווה גמורה בפשיעה, כגון שאינו מניח תפילין או אוכל אכילת קבע מחוץ לסוכה, דינו חמור יותר, ובית הדין מכה אותו עד שתצא נפשו, והכוונה כופה אותו לקיים המצווה (תוס' מנחות מא, א, 'ענישתו').
א,ג – האם חובה לאכול בשבת בסוכה
כתב שו"ע תרלט, ג, וכך כתבו כל הפוסקים, שאם ירצה אדם להסתפק כל שבעת ימי החג בפירות וקליות, יהיה פטור מלאכול בסוכה. וקשה, שהרי בשבת ויו"ט חייבים לאכול פת. וכתב במ"ב תרלט, כג, שהחובה היא לאכול כזית, ומותר לאוכלו מחוץ לסוכה. ומה שכתב מ"א שלסעודת שבת צריך לאכול כביצה לחם, הוא רק לכתחילה, אבל בדיעבד אפשר לצאת בכזית, וכיוון שאינו נחשב כסעודת קבע, מותר לאוכלו מחוץ לסוכה.
וקשה, שהרי המצווה לאכול סעודת קבע, להתענג בה ולא להיות רעב, ואם כך, גם אם יאכל כזית לחם בלבד עם עוד שאר תבשילים, יחשב כקביעות סעודה, ויצטרך לאכול בסוכה. ונראה לבאר, שאמנם גם בשבת ויום טוב יש מצווה לערוך סעודות, אלא שאז המצווה היא מצד השבת ויום טוב, ואילו בלילה הראשון המצווה מצד מצוות הסוכה. עוד אפשר ליישב כפי שכתב בבאו"ה 'בליל' לגבי שבת, שאדם שמתענג מעינויו או שהאכילה מצערת אותו, אינו חייב לאכול סעודות שבת (שו"ע רפח, א).
א,ד – האם מצווה לאכול לחם בסוכה כל שבעה? (הרחבה להערה 1)
כתב משנה ברורה תרלט, כד: "נסתפקתי לפי מה שידוע דעת הגר"א דמצוה לאכול מצה כל שבעת ימי פסח כפשטיה דקרא 'שבעת ימים תאכלו מצות', אלא דמצוות עשה הוא רק בערב משא"כ אח"כ הוא רק מצוה בעלמא, אפשר דהוא הדין הכא מצוה לכתחילה לאכול פת כל ז' ימים ולברך לישב בסוכה". וזה דומה לדעת רבי אליעזר במשנה כז, א, אלא שהוא סבר שחובה לאכול בסוכות י"ד סעודות בסוכה (ולבסוף חזר בו), ואילו כאן מדובר על מצווה ולא חובה.
הקשו על המ"ב ספרי זמנינו (פס"ת תרלט, א, סוף הערה 2; הל' חג בחג עמ' ז הערה 3; חיכו ממתקים תרלט, הערה מ), שאין להשוות פסח לסוכות, שכן בפסח המצווה רק לאכול, ואילו בסוכות המצווה לשהות בסוכה. ועוד שמצוות הסוכה באה מכח 'תשבו כעין תדורו', שכמו בדירתו הכל תלוי ברצונו, שאם ירצה לאכול – יתחייב בסוכה ויקיים מצווה, ואם לא ירצה לאכול – לא יתחייב בסוכה. משא"כ לגר"א בפסח שיש מצווה לאכול מצה גם אם הוא אינו רוצה לאכול מצה עתה.
ויש להשיב, שדרכו של אדם לאכול שתי סעודות לפחות ביום, וכיוון שכבר הוקשו פסח וסוכות לעניין ערב ראשון, יש מקום להמשיך את הלימוד לכל שבעת הימים, היינו שימשיך אדם במנהגו לאכול פעמיים ביום בסוכה. ויש היגיון בכך שרק האכילה הוקשה למצוות אכילת מצה, כי שאר הדברים שאדם עושה בביתו, אינם תלויים לגמרי בהחלטתו, וכפי שביאר ר"ת מדוע אין מברכים על השינה בסוכה, כי אולי לא ירדם.
