הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

יז – פרגולה

יז,א – מהי פרגולה

פרגולה הינה מבנה עץ קבוע שמקימים בחצרות וגינות, כדי ליצור מקום מוצלל שניתן לשבת בו בנוחות. עיקר הפרגולה הוא גג שנשען על עמודים, ובדרך כלל אין לה דפנות. הגג של הפרגולה עשוי מסגרת עץ שאליה מחברים קרשים במרחקים קבועים. הקרשים תקועים במגרעות שבמסגרת, או שמחוברים אליה במסמרים. ישנם סוגים רבים של פרגולות, חלקם פשוטים, וחלקם משוכללים, בפשוטים הגג שטוח. לעיתים הקרשים רחבים מהרווחים שביניהם, ולעיתים הקרשים צרים מהרווחים. במשוכללים, מעמידים את הקרשים בהטיה מול קרני השמש הבאות מדרום, כך שגם כאשר הרווחים רחבים מהקרשים, המקום מוצלל לגמרי. (סוכה שכזו, למרות שבפועל היא מוצלת, להלכה דינה כחמתה מרובה מצילתה, כיוון שאילו השמש היתה ניצבת ישר מעל הסוכה, חמתה היתה מרובה מצילתה).

יז,ב – פרגולה שצילתה מרובה מחמתה

שאלה גדולה התעוררה לגבי פרגולה שצילתה מרובה מחמתה, האם כיוון שהיא מבנה קבע, ממילא דינה כבית, וכל העצים הקבועים בגג שלה פסולים לסכך מדאורייתא, שכן עיקר הסוכה שהיא דירת עראי. או שכיוון שהפרגולה לא נועדה לדירה, למרות שהיא מבנה קבוע, אין עליה דין של בית, וממילא העצים הללו כשרים לסכך, ודינם כסוכה ישנה שכתבו הפוסקים שלכתחילה צריך לחדש בה דבר, ובדיעבד גם אם לא חידש בה דבר, הסוכה כשרה (שו"ע תרלו, א, מ"ב ד).

יז,ג – המתירים

לדעת המתירים ההגדרה של דירת קבע שהגשם אינו חודר דרך הסכך. ויש שהוסיפו (עפ"י האלף לך שלמה שסו) שרק אם הגשם אינו חודר דרך הסכך, והוא גם מחובר במסמרים – זוהי דירת קבע. וכיוון שבפרגולה הגשם חודר, אין דינה כדירת קבע אלא כסוכה ישנה. ראיה לדבר מסוכת היוצרים (סוכה ח, ב), שהסוכה הפנימית שבה היוצר מתגורר ועובד – פסולה, ואילו הסוכה החיצונית, שבה הוא מאכסן את הכלים ומוכרם – כשרה, הרי שגם מבנה קבוע, אם אינו משמש לדירה, כשר לסוכה. וכ"כ הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ (תחומין יט, עמ' 373-377), הרב ישראל מאיר לאו (תחומין כא, עמ' 41-51; שו"ת יחל ישראל לה). וכ"כ הרב נחום אליעזר רבינוביץ (שיח נחום לט), ובתנאי שרוחב הקרשים פחות משלושה טפחים. (ועוד החמיר לכתחילה שלא לצבוע את הקרשים, אמנם צבע לשימור העץ מותר). וכן הסכים בעקרון הרב יעקב אריאל בשו"ת באהלה של תורה ב, פה, אלא שלכתחילה החמיר.

יז,ד – האוסרים

אמנם מנגד, רבים אוסרים. הנימוק העיקרי לכך, שמבנה הפרגולה הוא מבנה של קבע שיכול להחזיק מעמד עשרות שנים, ודינו כדין דירת קבע שפסולה לסוכה מהתורה. כלומר העצים הקבועים בגג אינם אסורים כנסרים שרוחבם ד' טפחים מדין גזירת תקרה שאיסורם מדרבנן בלבד, אלא איסורם מדאורייתא (עי' שועה"ר תרכו, א). ועוד הוסיפו נימוקים שונים, שמשקלם ההלכתי חלש יותר, כגון סוכה ישנה, או שמעמיד על ידי מסמרים. ומה שרצו המתירים להוכיח מסוכת היוצרים החיצונית, יש לדחות, הואיל ושם מדובר בסוכה שאינה קבועה כל השנה, אלא שהואיל והסוכה הפנימית עשויה לדירה, שגרים בה כמה חודשים – פסולה לסוכה, והחיצונית שלא נועדה לדירה – כשרה לסוכה. וכן עיין במשנה מעשרות ג, ז, שמשמע שלא גרו בסוכת היוצרים כל השנה אלא רק בימות הקיץ. (ועיין בדין סוכת היוצרים לעניין מזוזה ברמב"ם ו, ט).

וכן דעת הרב אלישיב (שבות יצחק עמ' סח). וכ"כ הרב שלמה קסירר במאמר רחב (תחומין כט, עמ' 424). ומשמע שהאיסור מהתורה. וכן הורה הרב מרדכי אליהו (הלכות חגים נ, מב-מג), וכ"כ הרב שלזינגר (אלה הם מועדי א, לח), אלא שלא ביארו אם האיסור לדעתם מדאורייתא או מדרבנן.

למעשה נראה להחמיר, ראשית מפני שסברת האוסרים מסתברת, ועוד שזהו ספק דאורייתא. ובהמשך נבאר כיצד ניתן להכשיר פרגולה זו, ותחילה נבאר דין פרגולה שחמתה מרובה מצילתה.

יז,ה – סכך כשר שהונח על פרגולה שחמתה מרובה מצילתה

הבעיה המרכזית בהכשרת פרגולה: האם כאשר מניחים על העצים הקבועים בפרגולה סכך כשר, הולכים אחר הרוב, וכיוון שהסכך הכשר הוא רוב לעומת עצי הפרגולה הסוכה כשרה; או שכל מה שהפרגולה מצלה פסול, והסכך הכשר צריך לתת ברווחים של הפרגולה יותר צל מהצל שנוצר מעצי הפרגולה, מפני שהסכך הכשר שעל עצי הפרגולה אינו נחשב.

יסודו של דין זה בדין סוכה שתחת האילן, עיין לעיל ט, א, שם למדנו שהעיקר כדעת ראבי"ה שמחמיר וסובר, שכל הסכך שתחת האילן אינו נחשב, אבל אם השפילו את ענפי האילן על הסכך, גם הראבי"ה מודה שהולכים אחר הרוב. ולמרות שניכר ההבדל בין ענפי האילן והסכך, לדעת ראבי"ה אין צורך שענפי האילן יהיו מעורבים ממש בתוך הסכך. (ולשיטת תוס' ממילא הולכים אחר הרוב, גם כאשר האילן גבוה מעל הסכך, עיין שם ובהערה 12). נמצא אם כן, שיש לחשב גם את הסכך שמעל עצי הפרגולה, שאם בסך הכל הסכך הכשר הוא רוב – הסוכה כשרה, למרות שבפועל תוספת הצל של הסכך הכשר שבין רווחי הפרגולה לבדו אינו מרובה מהצל של עצי הפרגולה.

עוד יש להוכיח שכך מחשבים את הסכך הכשר, מדין "המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה, אם יש ריוח ביניהן כמותן – כשרה" (סוכה טו, א). ועיין לעיל ג, ד, שלדעת רוה"פ פרוץ כעומד כשר, אלא שבפועל קשה לחשב זאת בדייקנות ולכן הצריכו שהעומד הכשר יהיה רוב. מ"מ ברור שאין הסכך הכשר שבין השיפודים ממלא את מלא המקום בלא שום סדק, ואם כן יוצא, שהולכים אחר הרוב, גם כאשר הוא מכסה את רוב המקום ואין בו בפועל רוב צל. ואמנם לחזו"א צריך שהסכך הכשר יצל בפועל על רוב השטח, אבל נראה שאין הלכה כמותו. ואף אם נקבל את דעתו, כבר למדנו מדין סוכה שתחת האילן, שאם הסכך הכשר מכסה גם את השיפודים, כאשר הם צמודים, הולכים אחר הרוב. עוד יש לצרף את דעת הריטב"א (מובא לעיל ט, ב), שסובר שכאשר הסכך הכשר מעל הפסול, הולכים אחר הסכך העליון.

נמצא אם כן שהפתרון הוא להניח על הפרגולה סכך כשר, שצילתו מרובה מחמתו, בלא להתחשב כלל בצל שעושים עצי הפרגולה, שצילם בטל לסכך הכשר.

יז,ו – הכשרת פרגולה שצילתה מרובה מחמתה

על פי מה שכתבתי שעצי הפרגולה פסולים לסוכה, אם צילתם מרובה מחמתם, צריכים להסיר נסרים עד שחמתה של הפרגולה תהיה מרובה מצילתה. ואז יניח על הפרגולה שכעת חמתה מרובה מצילתה – סכך כשר שצילתו מרובה מחמתו בלא סיוע של קרשי הפרגולה. ואפשר גם להיעזר בעצי הפרגולה, וזאת בתנאי שלאחר שיעקור את עצי הפרגולה ממקומם יחזור ויניחם שוב בלא מסמרים ודבק, ואזי אותם קרשים נחשבים גם הם כסכך כשר, כדין מפקפק בתקרת הבית (לעיל ד, ה). ובתנאי שסך כל הסכך הכשר יתן רוב צל בלא קרשי הפרגולה שנשארו מחוברים.

ואמנם לפי האור שמח (ה, יב), אם יניח על הפרגולה סכך כשר, שצילו יהיה מרובה מהצל שהפרגולה נותנת, למרות שגם הפרגולה לבדה צילתה מרובה מחמתה, הואיל והסכך הכשר מרובה מהפרגולה, הסוכה כשרה. אלא שדעת שאר הפוסקים, שכל זמן שהאילן צילתו מרובה מחמתו, אין לו היתר (ב"ח, מ"ב תרכו, ב. אמנם כאשר מדובר בתערובת גמורה, כמו ענפים שיש בהם פירות, הולכים אחר הרוב, וגם אם כמות הפירות מספיקה לרוב צל, הרי הם בטלים ברוב סכך כשר).

עוד צריך להקפיד, שלפחות טפח מהדפנות יהיה קיים לפני הסכך, שכן למדנו (בהלכה יג) שלדעת הרבה פוסקים, אם הניח את הסכך קודם לדפנות – הסוכה פסולה. ואם הניח מתחילה סמוך לסכך דופן אפילו בגובה של טפח בלבד – הסוכה כשרה.

תפריט