הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

י – מנהג ההקפות כיום

י,א – האם חובה שיהיה ס"ת על הבימה

ילקוט שמעוני תהלים רמז תשג: "וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה' (תהלים כו, ו), כדתנינן בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת, וכיצד הוא סדר ההקפה, כל ישראל גדולים וקטנים נוטלים את לולביהם בידיהם הימנית ואתרוגיהם בידיהם השמאלית ומקיפין אחת, ואותו היום היו מקיפין שבע פעמים. אמר ר' חייא זכר ליריחו, הא תינח בזמן שיש מזבח, בזמן הזה חזן הכנסת עומד כמלאך האלוהים וס"ת בזרועו, והעם מקיפין אותו דוגמת מזבח".

וכן כתבו שההקפות סביב הס"ת: רי"ץ גיאת, רוקח, ראבי"ה. וכ"כ טור ושו"ע תרס, א. וביאר הגר"א תרס, ב, שהתורה נשארה לנו במקום מזבח, כמבואר במגילה לא, ב, שהקריאה בתורה במקום קרבנות.

אבל הרמב"ם ז, כג, לא הזכיר שמניחים ס"ת, אלא רק שמקיפים את הבימה. וכן בשער הכוונות (קה, ג) לא הזכיר שצריך להעלות ס"ת על הבימה. וכ"כ בא"ח האזינו טו, שאין הנחת ס"ת על הבימה מעכבת את ההקפות. והוסיף שמי שאינו יכול ללכת לביהכ"נ, טוב שיניח כסא ועליו תנ"ך ויקיף אותו כדי שלא לבטל מצוות ההקפה. והובא בכה"ח תרס, ב.

מלשון המדרש משמע שאוחזים בס"ת, וכ"כ בפמ"ג משב"ז א. והחיד"א כתב (לדוד אמת יד), שאם אין לזה שאוחז בס"ת אפשרות להקיף לפני כן או אח"כ, לא יחוש, דגדול המעשה יותר מהעושה. ובכה"ח ו, תמה וסבר שאין צורך שאדם יאחז בס"ת ולכן אין צורך לבטל את ההקפות עבור כך.

למעשה אצל אשכנזים נוהגים תמיד שאחד אוחז בספר התורה, ואצל ספרדים לא הכל מקפידים על זה. ובמחזור 'אור ודרך' עפ"י הגרע"י, כתב שיעמוד על יד ספר התורה אדם ירא שמים, וישים ידו עליו כל זמן ההקפות.

י,ב – האם גם ישראלים היו מקיפים את המזבח

סוכה מד, א: "אמר ריש לקיש: כהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם ולמזבח כדי לצאת בערבה. אמר ליה רבי יוחנן: מי אמרה? – מי אמרה? הא איהו אמר, דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן: עשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים הלכה למשה מסיני! אלא: מי אמרה בנטילה, דלמא בזקיפה? מי אמרה בבעלי מומין, דלמא בתמימים?". שכן אסור לבעלי מומים להיכנס בין המזבח להיכל (כלים א, ט). בכל אופן משמע שרק הכהנים היו מקיפים את המזבח, וכ"כ רש"י; תוס'; תוס' יו"ט; וגר"א תרס, א. והט"ז תרס, ב, ביאר שאין מנהגנו דומה לגמרי אלא רק זכר למקדש, ולכן גם כהנים בעלי מומים מקיפים, למרות שמשמע מר' יוחנן שלא היו מקיפים את המזבח.

אולם באור זרוע ח"ב סי' שטו, כתב שגם במקדש היו ישראלים מקיפים את המזבח. וכ"כ רי"ץ גיאת בהל' לולב בשם רב שרירא גאון. והר"י מיגאש בתשובה מג ביאר, שהישראלים היו משתתפים רק בחצי ההקפה ולא היו נכנסים למקום שבין המזבח למקדש. ומהשיטות האלו יש מקור איתן למנהג שכל ישראל נוהגים להקיף את הבימה.

י,ג – האם מנענעים בהקפות

כתב במטה משה (תתקמ"ח), מנענע לכל צד פעם אחת ומקיף. ובמהרי"ל כתב שהיה מנענע נענוע אחד לה' רוחות ולא למטה. ובא"ר א, כתב שלא נהגו כן, אבל נכון בעת ההקפה להטות קצת את הלולב כנגדו, וכיוון שהוא מקיף יש לו נענוע לכל הרוחות, ובנוסף לכך ינענע קצת למעלה. והביאוהו בפמ"ג א"א ב; ובכורי יעקב ג. ובכה"ח יב, ציטט משער הכוונות (קה, ג): "ולהיות אור המקיף בגלוי, לכן אין מנענעין את הלולב בזמן ההקפות". וגם ברמב"ם, טור ושו"ע לא כתבו לנענע.

י,ד – אימתי עורכים הקפות

המנהג הקדום בספרד ואשכנז להקיף אחר מוסף. וכ"כ אורחות חיים ואבודרהם. אבל בעקבות דברי האר"י השתנה המנהג והחלו להקיף לאחר ההלל ולפני קדיש תתקבל. כ"כ בשולחן לחם הפנים תרס; וכה"ח תרס, ד. וכן מנהג אשכנזים חסידים.

למנהג אשכנז, בכמה ספרים כתבו שמקיפים אחר מוסף כמנהג הקדום (עולת ראיה ח"ב עמ' שע; אג"מ או"ח ג, צט), ויש שכתבו שהמנהג כיום להקיף אחר הלל (רשז"א הליכות שלמה יב, הערה א). וכמדומה שכך נוהגים ברוב המקומות.

י,ה – האם מחזירים ס"ת לארון בין הקפות לקריאה בתורה

לפי רס"ג המנהג להקיף אחר קריאת התורה, שאז הספר תורה נמצא ממילא על הבימה, והסכים לזה הטור, אך כתב שהמנהג להקיף אחר מוסף. אמנם כאמור המנהג הרווח כיום להקיף אחר הלל.

לכאורה היה מקום להמשיך מיד לקריאת התורה ולא להכניס את ס"ת להיכל ולהוציאו בחינם. וכ"כ נתיבי עם (אבורביע) תרס, א, בשם החיד"א (לדוד אמת ד, יג) ובשם אמת ליעקב, שכך נהגו בירושלים. וכ"כ עלי הדס יא, יא. וכן מנהג עולי תימן.

מאידך, כתב בספר מגן אבות (או"ח עמ' שיז), שמנהג ספרדים בפועל להחזיר את ספר התורה, וכתב בשם ספר השומר אמת (כט, א) שהעיד על בית כנסת בליוורנו שהחזירו את הס"ת להיכל לאחר ההושענות והצדיק את המנהג שזהו כבוד התורה.

ומנהג אשכנז-חסידים שמחזירים את ספר התורה לארון ואומרים שיר של יום. ורבים מהספרדים לא אומרים בסוכות שיר של יום, כך נהגו בצפון אפריקה ומצרים, וכן היה המנהג הקדום בבגדאד, והבן איש חי שינה לאומרו על פי הקבלה אחר ובא ולציון, לפני הכנסת הס"ת להיכל.

י,ו – מנהג הושענות בשבת

מנהג אשכנזים שאומרים הושענות בשבת, ופותחים את הארון אבל לא מוציאים את ספר התורה ולא מקיפים. וכן מנהג מרוקו, תוניס, אלג'יר, צפת (ילקוט שמש קפד; ארץ חיים סתהון עמ' 90; עלי הדס, עמ' קכב, סעיף יא). ומנהג עדות המזרח שלא אומרים הושענות בשבת (ילקוט יוסף מועדים, סדר קריאת התורה והיקף הבימה, סעיף א).

תפריט