ד,א – זמנה של תפילת הגשם
המנהג הקדום בכל קהילות ישראל היה לומר את תפילת הגשם בתוך חזרת הש"ץ של תפילת מוסף (שיירי כנסת הגדולה, הגהות ב"י תקסו, ג). וכן נוהגים כיום רוב מתפללי נוסח 'ספרד'.
אמנם, יש שחששו שהפיוטים מהווים הפסק בתוך שלוש הברכות הראשונות של תפילת שמונה עשרה, ועל כן הנהיגו לומר את תפילת הגשם לפני תפילת מוסף, אחר קריאת התורה והפטרה. וכן נוהגים חלק ממתפללי נוסח אשכנז, עדות המזרח, ותימן (שו"ת הר צבי או"ח א, נה; כה"ח קיד, יד; סידור כנסת הגדולה ב, עמ' רפד). ומנהג מרוקו ותוניס לומר את תפלת הגשם לאחר הקדיש שלפני מוסף (נהגו העם סוכות טו; עלי הדס י, יב).
הגר"א (מעשה רב קי), נהג לומר את תפילת הגשם בחזרת הש"ץ כפי המנהג המקורי, וכן נהגו בישיבת וואלוזי'ן (שו"ת משיב דבר א, יג). אולם כפי שמעיד בשו"ת הר צבי, תלמידי הגר"א שישבו בירושלים נהגו לומר את תפילת הגשם לפני תפילת מוסף.
