הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
Close this search box.

ד – בין אהבה לתאווה

ד, א – התאווה החולפת

רבי צדוק הכהן מלובלין, תקנת השבין ו, עח: "… התאוה נקרא שקר… כי כל הנאה שלשעה, וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ (משלי כ, יז), ואין קיימת לעד רק עד ארגיעה – הוא דבר שקר, ככל הנאות עולם הזה עלמא דשיקרא, דעל כן נקרא השקר בלשון הקודש כזב, דרצה לומר דבר הפוסק כמו נהרות המכזבין, מה שאין כן שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד (שם יב, יט). ותאות בני ישראל הדבוקים באלקים חיים, כמו שהם קיימים לעולם – כך כל כוחותיהם, כי הכל דבוקים בקדושה".

תפריט