ד – שאלות נוספות

ד, א – הוצאת זרע לבדיקה לבחור עם מחלה

נשאל הרב אליהו בקשי-דורון (שו"ת בנין אב ב, ס): "יהודי שומר תורה ומצוות מבני הקהילה פנה אלי בשאלה בעקבות התייעצות עם הרופא. בנו הרגיש במיחושים, ולאחר בדיקות התברר שחלה במחלה ממארת, הרופאים קבעו שעליו לעבור סדרת טיפולים של הקרנות וכדומה. לשאלתם הבהיר להם הרופא שהטיפולים פוגעים בכושר הפוריות. הבחור שהיה מאורס עשה כל המאמצים להינשא בהקדם האפשרי ונקבעה החתונה תוך שלושה שבועות (הכלה ומשפחתה ידעו היטב את מצב בריאותו). הרופא קבע את התחלת הטיפול בהקרנות כיומיים לאחר החתונה, והציע לבחור להוציא זרעו עוד לפני הטיפולים, כדי שיוכלו בעתיד להפרות את אשתו בזרעו. האב ובנו באו לפני בשאלה אם מותר לעשות הדבר ואם רצוי לעשות כן".

הרב בקשי-דורון שאל את הרב אלישיב אם לסמוך על הפוסקים שהקלו בנידון, והרב אלישיב הורה שאין להתיר הוצאת הזרע. וכך הורה הרב בקשי-דורון לבחור (לבסוף נולדה להם בת, והבחור נפטר כעבור שנתיים). בבנין אב שם ביאר את הטעם לחומרא, שמכיוון שהביאה היא חלק ממצוות פריה ורביה, והבחור אינו יכול לקיים את המצווה על ידי ביאה, הרי שאינו חייב במצוות פריה ורביה, וממילא גם אין היתר להשחית את זרעו עבור מצווה שאינו חייב בה.

אמנם הרב דייכובסקי (תחומין יח, עמ' 162) כתב שגם בחור חייב בפריה ורביה כמו נשוי, ומותר להוציא זרעו עבור המצווה. ועוד התיר מתן זרע לבדיקת פוריות לצורך שידוך, שגם שידוך עם אשה בת בנים הוי לצורך פריה ורביה. וכ"כ שו"ת באהלה של תורה (א, סט) ש"המצווה בכוח מוטלת גם על רווק, שהרי הוא מצווה לשאת אשה כדי לפרות ולרבות ממנה", ולכן מותר להוציא זרע לצורך פריה ורביה. וכ"כ בשו"ת דבר חברון (אה"ע לג) שמותר לבחור להוציא זרע לבדיקת פוריות לצורך שידוך. ¹

ד, ב – חיוב להוציא זרעו לצורך פריה ורביה

בספר (הערה 4) הרב חידש שחובה על הבחור להוציא זרעו לצורך פריה ורביה: "ונלענ"ד שחובה על הנער לתת זרע כדי שיוכל אח"כ לקיים את המצווה, שכן למדנו שחובת פרו ורבו היא להוליד בדרכים המקובלות, וכיוון שכיום מקובל להוליד גם באופן זה, ממילא חובה על הנער לתת זרע כדי שיוכל אח"כ לקיים את המצווה".

ד, ג – שימוש בקונדום במקרה של איידס

עיין הרחבות לפרק ה, יז, ד-ה, שאמנם יש פוסקים שהקלו למנוע הריון על ידי קונדום כשיש סכנה לאשה להתעבר, אבל רוב הפוסקים החמירו. ושם יז, ו, מובא מהמנחת שלמה שאפילו אם אחד מבני הזוג חלה במחלת איידס אין היתר לשמש עם קונדום, ומכיוון שאי אפשר לקיים מצוות עונה אין מנוס מגירושין, וכ"כ ריש"א (מובא בנשמת אברהם ה, טז, 2, עמ' קמג), ותפילה למשה ה, מא. אמנם יש מהפוסקים שהחמירו בקונדום, שהקלו במקרה של איידס או הידבקות במחלה קשה אחרת ולא חייבו להתגרש.

בשו"ת דבר חברון (א, לה) נשאל: "על בני זוג שיש להם כבר ילדים והם בגיל החמישים והבעל חלה במחלת צהבת נגיפית. הרופאים אומרים שיש סכנה לאשה אם תקיים אתו יחסי אישות", אם מותר לשמש עם קונדום. וכתב שם הרב ליאור: "בנסיבות האלה שישנה סכנת הידבקות ושהזוג קיים כבר מצוות פרו ורבו, וכן שקשים גירושין, יש להתיר להם את החיים בצורה הזאת" (והוסיף שאין לקבל את מה שהבעל טען שהוא אינו חושש להדביק את אשתו ומן השמיים ירחמו, אלא יש לשמוע לדברי הרופאים שקבעו שיש בזה סכנה).

בשבט הלוי י, רלח, נשאל אודות בחור שחלה במחלת איידס ממנת דם שקיבל בבית החולים בילדותו, ועתה הוא בן עשרים ושואל אם מותר לו להתחתן וישמש עם קונדום, ונטה להתיר בהסתמך על הדעות שזרע של חולה שאינו ראוי להזרעה אין בו איסור הוצאת זרע לבטלה, "ונהי דיכול למנוע זה על ידי שלא ישא אשה כלל, מכל מקום לאידך גיסא יתגבר יצרו עליו ויבוא לידי איסורים חמורים". וסיים: "על כן אומר בטח, דלהתיר כזה להדיא אין ברצוני מטעמים כמוסים אתי, וגם לאסור להדיא אין בי, כי מקרה זה אינו דומה לכל המקרים של גדולי האחרונים, ע"כ הריני מניח הכרעה בזה על כבוד השואל עצמו לראות עד כמה הדברים מגיעים, וגם האיסור וגם ההיתר בזה יש לו מקום ולימוד זכות".

ודעות אלו מצטרפות לדעת האחיעזר, ציץ אליעזר וצפנת פענח שהקלו בקונדום כשסכנה לאשה להתעבר (וככל הנראה זו גם דעתו של האגרות משה, עיין הרחבות לפרק ה, יז, ז). וכ"כ למעשה הרב בספר, שבמקרה של איידס מותרים בני הזוג לשמש בקונדום משום מצוות עונה. ¹