ב – ההשתדלות בתשובה תורה וגמילות חסדים

ב, א – כשבאים ייסורים יפשפש במעשיו

ברכות ה, א: "אמר רבא ואיתימא רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו – יפשפש במעשיו, שנאמר (איכה ג, מ): נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'; פשפש ולא מצא – יתלה בבטול תורה, שנאמר (תהלים צד, יב): אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ-הּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ. ואם תלה ולא מצא – בידוע שיסורין של אהבה הם, שנאמר (משלי ג, יב): כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ. אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו – מדכאו ביסורין, שנאמר (ישעיהו נג, י): וַה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי; יכול אפילו לא קבלם מאהבה? – תלמוד לומר (שם): אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, מה אשם לדעת – אף יסורין לדעת. ואם קבלם מה שכרו? – יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים (שם); ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו, שנאמר (שם): וְחֵפֶץ ה' בְּיָדוֹ יִצְלָח".

עיין בהרחבות לפניני הלכה ימים נוראים פרק ז, ח, ז-י, על שני סוגי ייסורים, לכפרה או לזרז ולכוון לתשובה. ושם ח, יא, על ייסורים שבאים כעונש על חטאיו.

ב, ב – ייסורים של אהבה

נחלקו הראשונים אם ייסורים של אהבה באים רק עם עוון או אף ללא עוון, והאריכו לבאר מהותם של ייסורים אלו, ונביא רק מקצת הדברים.

רש"י (ברכות שם 'יסורין') כתב שייסורים של אהבה הם אף ללא עוון: "ייסורין של אהבה – הקדוש ברוך הוא מייסרו בעולם הזה בלא שום עון, כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו". וזה כמסקנת הגמ' בשבת נה, ב: "יש מיתה בלא חטא, ויש יסורין בלא עוון". וכ"כ רשב"א (שם) בשם רב האי גאון; תוס' רא"ש (שם 'ונגעים'); וחובות הלבבות (שער הבטחון סוף פרק ג).

הקשה הפני יהושע (ברכות שם 'תלה ולא מצא', וכן הקשו עוד רבים): "מה תועלת יש לו להקב"ה להביא על הצדיק יסורין בלא שום עון כדי להרבות שכרו בעולם הבא, ואין זו אפילו מדת בשר ודם לייסר את אוהבו ביסורין כדי ליתן לו מתנות הרבה, כל שכן לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שכל העולמות שלו וברצונו נותנו למי שירצה בלי שום שיעור?" וביאר: "אלא דנראה דהטעם מבואר משום דזולת היסורין בלתי יכולת להנשמה, אף לאחר הפרדה מן הגוף, להשיג ולקבל כל האורות והעולמות העליונים הצפונות והנעלמות אשר עליהם נאמר (ישעיהו סד, ג): עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלוֹהִים זוּלָתְךָ. לא מבעיא לאחר שחטא אדם הראשון, שאפילו צדיקים גמורים יש בהן קצת מעטיו של נחש, שעשתה פגם בכל הנשמות העתידות לבוא, אלא אף קודם שחטא אדם הראשון".

ובספר הרב כתב: "בידוע שייסוריו הם ייסורים של אהבה, כלומר ייסורים שנועדו לתועלת הכלל, לתיקון העולם וזיכוכו".

ב, ג – אין ייסורים ללא עוון

לדעת הרמב"ן (תורת האדם, שער הגמול) אין יסורין בלא חטא, ואף ייסורים של אהבה באים לכפר על עוונותיו שנעשו בשוגג: "ולמה נקראו יסורין של אהבה, והלא יסורין שפירשנו יסורין של עונשין הן על מיעוט עבירות שעשה! – כגון שהן באין על שגגת מעשה ועל העלם דבר, כיצד? הרי שאכל חלב בשוגג נקרא חוטא, שכן קראתו התורה בכל מקום, ומהו חטאו, שלא נזהר בעצמו ולא היה ירא וחרד על דברי המקום ב"ה שלא יאכל ולא יעשה דבר עד שיבדוק יפה יפה ויתגלה לו הדבר שהוא מותר וראוי לו לפי גזרותיו של הקדוש ברוך הוא, ועל הדרך הזו הוא טעם חטא השגגה בכל התורה. ועוד, שכל דבר האסור מלכלך הנפש ומטמא אותה, דכתיב (ויקרא יא, מג): וְנִטְמֵתֶם בָּם, לפיכך נקרא השוגג חוטא. אף על פי כן אין השוגג ראוי להיענש על שגגתו בגיהנם ובאר שחת, אלא שהוא צריך מירוק מאותו עון ולהתקדש ולהיטהר ממנו כדי שיהא ראוי למעלה ההוגנת למעשיו הטובים בעולם הבא. לפיכך חס הקדוש ברוך הוא על עמו ועל חסידיו ונתן להם הקרבנות להתכפר בהן השגגות. וכשאין בית המקדש קיים משלח עליהם יסורין למרק מהן אותן שגגות, ולהתכפר ביסורין כדי להיותן נקיים לעולם הבא, כשם שהקרבנות אהבה וחמלה על ישראל ולקרבן תחת כנפי השכינה, שנאמר (שמות כא, מב-מו): עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה… וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי… וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹוהִים. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם, כך יסורין הללו אהבה וחמלה על האדם. אבל מכל מקום אפילו יסורין אלו לכפרה ולמירוק חטא הן באים". ¹

וכ"כ המאירי (ברכות ה, א): "ראוי לאדם שלא להרהר אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, אלא כל שרואה בעצמו יסורים או שאר צרות באות עליו, הן בממון הן בנפשות – יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא – יתלה בבטול תורה. וידע ויבין שאין יסורים בלא עון, כלל ידוע לחכמים: אין עשן אלא מן האור, וענין יסורים של אהבה כבר ביארנוהו בחבור התשובה". עיין בחיבור התשובה מאמר א, פרק ד, ובמאירי על שבת נה, א. עיין עוד מורה נבוכים ג, יז; ג, כד.

ב, ד – ייסורים שבאים לכפר על הדור

הרמח"ל בדרך ה' (חלק ב, פרק ג, ח) באר שלפעמים ייסורים באים על צדיקים כדי לכפר על עוונות הדור: "על פי שורש זה נסדר שיגיעו צרות ויסורים לאיש צדיק, ויהיה זה לכפרת דורו. והנה מחיוב הצדיק הוא לקבל באהבה היסורים שיזדמנו לו לתועלת דורו, כמו שהיה מקבל באהבה היסורים שהיו ראויים לו מצד עצמו. ובמעשה הזה מיטיב לדורו שמכפר עליו, והוא עצמו מתעלה עילוי גדול, שנעשה מן הראשים בקבוץ בני העולם הבא כמו שזכרנו". והוסיף עוד סוג של ייסורים: "אמנם יש עוד יסורים שנותנים לחסידים היותר גדולים המושלמים כבר בעצמם, והם לעזור למה שצריך לכלל גלגולי ההנהגה שיגיעו אל הסוף שהוא השלמות". עיין המשך דבריו, ובדעת תבונות א, קסב-קע; עיין עוד גנזי רמח"ל עמ' קלא-קלב על ייסורי משיח.

וכ"כ בן יהוידע (ברכות ה, א): "ונראה לי בסייעתא דשמיא הכוונה על דרך שאמרו רבותינו ז"ל בשביל טיפות דם שיצא מן הנביא מיכיהו ע"ה, שאמר לאותו האיש (מל"א כ, לז): הַכֵּינִי נָא וַיַּכֵּהוּ הָאִישׁ הַכֵּה וּפָצֹעַ, כיפר שלא נהרגו ישראל עם אחאב במלחמת מלך ארם, כי צער הנביא שהיה צדיק גמור שקיל כנגד מלקות כמה אלפים אנשים, וכן הענין כאן, אם האדם צדיק גמור מציל את ישראל ביסורין שלו מכמה מלקויות וגזירת רעות. כי על ידי כן יהיה להם הנפשה מן קטרוג המקטרגים הרודפים אותם, ואז יהיה להם אריכות אפים עד שיחזרו בתשובה".

ב, ה – ייסורים שבאים כנסיון

כתב הרמב"ן (תורת האדם, שער הגמול), שיש ייסורים שבאים לנסות את האדם, ואינם נקראים ייסורים של אהבה: "ואם תשאל ותאמר: והלא מפורש בתורה שיש יסורין של נסיון, כגון: וְהָאֱלוֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם (בראשית כב, א), וכן: לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא (דברים ח, ב). תשובה לשאלה זו – כן הדבר וכך היא המדה, שהקב"ה מנסה, ולא כל אדם אלא מנסה הוא את חסידיו, שנאמר (תהלים יא): ה' צַדִּיק יִבְחָן… ומהו הנסיון הזה? שיבא עליו בעבודתו של הקדוש ברוך הוא ובעשיית מצותיו טורח ועמל. לפי שיש בני אדם שעושין מצות ומעשים טובים כשידם משגת וכשהן בשלוה ובריוח, אבל מתוך הדוחק או כשהעבודה באה עליהם בטורח ועמל גדול אינן עושין, לפיכך הקדוש ברוך הוא מטריח על יראיו בקצת נסיון כדי שיקבלו מצות ויעשו אותם מתוך הטורח, כדי שיהא שכרם באותן מצות כפול ומכופל… הא למדנו שאין הנסיון הזה להביא על האדם יסורין שימות בהן, או שיהא כל ימיו בצער ובשת ובטל מלעבוד האלוהים ומלעסוק בתורתו, אלא טורח שסופו הנחה, ועמל שסופו שמחה ושלום, כל שכן שאין בנסיון יסורין שיהא בהן מחיקת שם ואבדן העולם הזה, לפיכך אין הנסיון בכלל יסורין, לא יסורין של אהבה ולא יסורין של כפרה, אינו אלא מדת הטוב מרובה".

ב, ו – מקורות נוספים על ייסורים

לביאורים נוספים על ייסורים של אהבה עיין ספר עיקרים ד, יג; בית אלוקים למבי"ט שער התשובה פרק ט; מהר"ל נתיבות עולם, נתיב הייסורין פרק א. עיין עוד בביאור מרן הרב קוק בעין איה ברכות פרק א, אות לד. ובמאורות הראי"ה (ירח האיתנים עמ' קנג-קנה) האריך מרן הרב קוק בהגדרת ייסורים של אהבה, והאם ייסורים שבאים על חטא בשוגג יכולים להיחשב ייסורים של אהבה. וכמו תמיד, בדברי מרן הרב טמונים יסודות מוצקים וביאורים נפלאים.

עיין עוד הרחבות לפניני הלכה ימים נוראים לפרק ז, ח, יג, בדברי הרמב"ם ועוד, על ייסורים שנראים במבט ראשון כרעים אבל מתברר אח"כ שהם לטובתו של האדם.

ב, ז – גמילות חסדים, צדקה והכנסת אורחים

העיסוק בגמילות חסדים מתוך עין טובה על אחרים ועל ילדיהם, עוזר לזכות בילדים. במדבר רבה יד, ב: "מי שאין לו בנים, ומוהל, ועושה ספרים ומשאילן לאחרים, אמר הקדוש ברוך הוא: זה הקדים וקיים מצוותי עד שלא נתתי לו במה לקיימן, צריך אני לשלם ליתן לו ממון ובנים שיהיו קוראים בספרים, הוי (איוב מא, ג): מִי הִקְדִּימַנִי לעשות מצוה, וַאֲשַׁלֵּם לו שכרה".

ובכלל זה הכנסת אורחים, כפי שאמרו חז"ל בתנחומא (כי תצא ב): "ויש מצוה שמתן שכרה בנים, כגון שרה שאירחה את האורחים, והשונמית שקיבלה את אלישע".

כתב החפץ חיים בספרו אהבת חסד (חלק ב, ה): "אמרו חז"ל (ב"ב ט, א), רבי יהושע אומר: כל הרגיל לעשות צדקה זוכה לבנים בעלי חכמה, בעלי עושר, בעלי אגדה. הכוונה, אם לא היו לו בנים עד עתה, זוכה בשביל הצדקה והחסד שיולדו לו בנים בעלי חכמה וכו'… ומן התימה על האנשים שמחפשין סגולות שיולדו להם בנים, ומוציאין על הסגולות כמה וכמה רובלי כסף, ויש שמוציאין למאות ולאלפים, כל אחד לפי עשרו, יותר טוב שיעשו סגולה הנמצאת בדברי חז"ל, היינו שיתעסקו תמיד במידת הצדקה… או שיעשו גמילות חסדים קבוע ויתעסקו בו תמיד… ובזכות זה יתנהג ה' יתברך עמהם גם כן במידת צדקה וחסד וימלא רצונם בזה, כמו שאמרו חז"ל דזוכה עבור זה להיות לו בנים וכו', וכן עשו הרבה בזמננו והצליחו בזה".

ב, ח – עלייה לארץ ישראל ועיסוק ביישובה

גם עלייה לארץ ישראל ועיסוק במצוות יישוב הארץ יכולים להועיל להיפקד בזרע של קיימא, וכ"כ בספר שער החצר (אות תקכו): "איתא ביבמות סד, א, תנו רבנן: נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה – יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה. אף על פי שאין ראיה לדבר – זכר לדבר (בראשית טז, ג): מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן – ללמדך, שאין ישיבת חוץ לארץ עולה לו מן המנין. פירש רש"י: דילמא משום עוון חוץ לארץ הם עקורים, ע"כ. עוד אמרו בראש השנה (טז, ב): ויש אומרים: אף שינוי מקום, דכתיב (בראשית יב, א): וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, והדר (שם ב): וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל. ואידך – ההוא זכותא דארץ ישראל הוא דאהניא ליה, ע"כ (עיין לעיל הרחבות לפרק ו, ז, ג).

ועם זה פירש הרב החרי"ף ז"ל בספר טוב ירושלים דף י"א, כוונת הכתוב (שמות כג, כו): לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא. רצונו לומר, זכותא דארץ ישראל מהני לעקרות, מה שאין כן בחוץ לארץ. וידוע שישיבת ארץ ישראל מסוגלת לאריכות ימים, כמו שאמרו רז"ל בברכות (ח, א): איכא סבי בבבל, תמה ואמר לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וכו'. זה אומרו: אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא, דלְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם… עַל הָאֲדָמָה כתיב, ע"כ דברי קודשו. ושמעתי שעל דרך זה רמז הכתוב (בראשית ל, ב): וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלוֹהִים אָנֹכִי, על דרך שכתבנו בסימן רל"ח, שתמיהת יעקב היא שאין אנחנו יושבים תחת חלק ה', שהיא ארץ ישראל, יעויין שם ומובן מאליו".

עוד עיין שם, שלמרות שבדרך כלל כשיש לאדם ילדים, לא ברור שהוא יאריך ימים, כפי שאמר רבי יהושע בן קרחה לרבי: הבאים אחריך בהמה ירעו? (מגילה כח, א), בארץ ישראל אפשר לזכות גם לבנים וגם לאריכות ימים.