ה, א – עקרות לטובה
ברכות י, א: "אמר לה ההוא מינא לברוריא: כתיב (ישעיהו נד, א): רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה, משום דלא ילדה – רני? אמרה ליה: שטיא! שפיל לסיפיה דקרא, דכתיב: כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה'; אלא מאי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה? – רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו". ועיין עוד לעיל הרחבות לפרק ז, ה, ב, מה שכתב יש"ש.
ה, ב – מפתח חיה לא ניתן לשליח
תענית ב, א: "אמר רבי יוחנן: שלשה מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, מפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים… מפתח של חיה מנין? – דכתיב (בראשית ל, כב): וַיִּזְכֹּר אֱלוֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלוֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ".
וכך למדנו שלפעמים הקב"ה לא עונה לתפילת עקרים, כפי שענה יעקב לרחל: "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלוֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן (בראשית ל, ב)". אבן עזרא (שם): "הֲתַחַת אֱלוֹהִים אָנֹכִי – כאילו אני במקום השם, ויתכן שהתפלל ולא הגיע עת שמוע תפילתו". רמב"ן (שם): "ויחר אפו, ואמר לה כי הדבר ביד האלוהים ולא בידו". וכ"כ רבנו בחיי שם: "הֲתַחַת אֱלוֹהִים אָנֹכִי – על דרך הפשט: וכי במקומו אני שיהיה לי כח שאפקוד את העקרות, והלא מפתח זה לא נמסר ביד שליח, והוא שדרשו רז"ל (תענית ב א): שלשה מפתחות לא נמסרו ביד שליח, ואלו הם: מפתח של חיה, מפתח של גשמים ושל תחית המתים, ועל כן אמר: הֲתַחַת אֱלוֹהִים אָנֹכִי, וכי במקומו אני או שלוחו אני שאתן לך מה שמנע ממך". ועיין עוד בכלי יקר.
ה, ג – אין להפציר בתפילות יותר מדאי
שבט מוסר כד, יט: "גם אין ראוי לאיש או אשה להרבות בתעניות ותפילות על עניין הבנים, דכמה הפצירו על זה בתעניות ותפילות, ויצאו מהם בנים בלתי מהוגנים, ומובדלים מבני אדם במידות משונות ומכוערות, והורידו שיבת אביהם ביגון שאולה. ושמעתי מפי זקן חכם, דלפעמים מונע הקב"ה בנים מאיש ואשה אף על פי שהם צדיקים גמורים, משום שרואה במזל שלהם שמחייב להם בנים בלתי הגונים, כאשר היה מחייב מזלו של חזקיה, שלכך לא היה רוצה ליקח אשה כנודע, וכדי לא לצערם, מונע אותם מהם. אך כשמרבים בתפילה, הוצרך לעשות שאלתם ובקשתם שרצה למנעם ממנו על היותו בלתי הגון וראוי. ומטעם זה תראה לפעמים חסידים שאין להם בנים הגונים, והוא על שמרבים בתפילה עליהם. לכן טוב לגבר ולאשה, שלא להרבות תעניות ותפילות פעם אחר פעם על עניין הבנים, דאין טוב להפציר הרבה, דכמה הפצירו והיה רע להם".
עוד למדנו במדרש שמואל ב, ט: "וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה' וגו' (שמ"א א, יב). רבי חייא בשם רבי יוחנן ורבי שמעון בן חלפתא בשם רבי מאיר: וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה – מכאן כל המרבה בתפלה, נענה. מחלפה שיטתיה דרבי לוי, תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר (משלי יד, כג), חנה על ידי שרבתה בתפילה קצרה ימיו של שמואל, שאמרה (שמ"א א, כב): וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם, אין עולמן של לוים אלא חמשים שנה, הדא הוא דכתיב (במדבר ח, כה): וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וגו'".
