יד, א – שינה ביום ראש השנה
כתבו כמה פוסקים שהמנהג הוא שלא לישון ביום ראש השנה. כ"כ הב"ח תקצז: "כתב בספר אבן שועיב (דרשה לר"ה פט ע"ג) בשם הרמב"ם ז"ל, כי בתקיעת שופר יש רמז לדין, כמו: עורו ישנים מתרדמתכם, רצונו לומר כי השעה צריכה הערה, כמו שנאמר (עמוס ג, ו): אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ. מכאן כתוב בירושלמי שאסור לאדם לישן בראש השנה, כדאמר התם: איך בר נש דדמיך בריש שתא ועוסקים בדיניה. ועוד יש לומר כי הוא מורה עצלות, כדכתיב (יונה א, ו): מַה לְּךָ נִרְדָּם וגו' עכ"ל". וכ"כ של"ה (מס' ר"ה תורה אור נד); מטה משה תתכא; יוסף אומץ תתקע"ו. וכ"כ הרמ"א תקפג, ב: "וגם נוהגים שלא לישון ביום ראש השנה, ומנהג נכון הוא". והוסיף של"ה: "ונראה דלאו דוקא ישן ממש, אלא אפילו ער ויושב בטל ואינו מבקש על נפשו בתפילה ותחנונים – ישן מקרי. ואדם מועד לעולם, בין ער בין ישן, אם אינו עוסק בתורה ובמעשים טובים". וכ"כ מ"ב תקפג, ט.
הטעם הפשוט, כפי שלמדנו בב"ח, מפני שביום הדין אדם צריך להתעורר לתשובה ולתפילה, ואין זה נכון לישון באותו הזמן.
והטעם הסגולי, כפי שביאר במטה יהודה תקפג, ז, שאין זה סימן טוב לישון בראש השנה שהוא מורה על עצלות, וכך נראה מהרמ"א שהביא הלכה זו בסימן שעוסק באכילת סימנים. ועל פי טעם זה רוצה ברב פעלים ב, יו"ד, כט, לבאר שמה שנוהגים שלא לישון בר"ה אין בו משום ניחוש. וזה על פי גירסת הרבה אחרונים בירושלמי: "האי מאן דדמיך בריש שתא- דמיך מזליה".
וכתב בנוהג כצאן יוסף (מנהגי ר"ה טז): "לפיכך נוהגין שלא לישון בראש השנה, דמזל שלו ישן ואינו יכול ללמוד סניגור בשבילו. ועוד, דכשישן נשמתו עולה למעלה, ופן ואולי יתחייב בדין ויתעכב שם, אבל כשיש סניגור, אע"פ שבלאו עלייתה יכול להקפיד עליו, הסניגור עוזרו לדבר בעדו. לפיכך צריך ללמוד אחר שאכל ושתה". וכ"כ מטה אפרים תקצח, א.
אמנם יש שלא חששו למנהג, וכ"כ ב"ח שם, בשם מהר"ם מרוטנבורג: "ומהר"ם היה רגיל לישן כמו בשאר יום טוב". וכ"כ באליהו זוטא תקפג, ד, שלדעת הלבוש מותר לישון כרגיל כמו בכל יום טוב. וכ"כ פר"ח תקפג, ב, שבפועל אנו נוהגים כמהר"ם, למרות שיותר נכון לא לישון, ע"כ.
יד, ב – שינה אחר חצות וביום השני
כתב מ"א תקפג, ו, בשם האר"י שאחר חצות מותר לישון. וכ"כ שועה"ר תקפג, ח, שיש נוהגים לישון אחר חצות. וכ"כ שולחן גבוה תקפג, ו: "וכן נהגתי אני בעצמי לישון אחר חצות, ולא קודם, שמלך יושב על כסא דין". וכ"כ מ"ב ט; קיצור שו"ע קכט, כ.
בבא"ח נצבים יא, כתב: "אין ישנים ביום ראש השנה. וצריך להיזהר שיתעורר משנתו בלילה קודם עלות השחר, ואם יש לו כאב הראש או שאר מיחוש שמוכרח לישון ביום, יתאפק ויישן אחר חצות היום".
בנוהג כצאן יוסף מנהגי ר"ה כג, כתב שמותר לישון ביום השני של ראש השנה, שכבר נגמר דינו, וכך עולה מערוה"ש תקפג, ד. אמנם במועד לכל חי יב, לא, כתב שאין הבדל בין יום הראשון והשני, שיומא אריכתא הם, ולכן אין לישון גם ביום השני של ראש השנה.
יד, ג – מנהגו של מרן הרב קוק בברכה אחר התפילה
מועדי הראי"ה עמ' עב: "אף על פי שדברי הדרכתו ועידודו של נחמיה בן חכליה לשבי הגולה (נחמיה ח, י): לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים… כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם, הוזכרו לא פעם בשיחות הקודש של מרן הרב זצ"ל לפני תקיעת שופר, הסביר הרב והדגיש שזו חדווה פנימית עצורה, אולם כל ההנהגה של ראש השנה צריכה להיות רצינית נסוכת יראה, וכמו שנאמר באותו פסוק גופו: כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ. ולכן לא נהג הרב לברך את הציבור אחרי התפילה בברכה המקובלת בחגים: חג שמח, אלא היה מאחל לכולם: חג מבורך".
והמנהג הרווח לומר "שנה טובה".
