טו – תשליך

פורסם בקטגוריה פרק ג - ראש השנה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/15-03-15/

טו, א – של"ה על משמעות מנהג תשליך

של"ה (מס' ר"ה נר מצוה כג כה): "וכן מה שנוהגין לילך להנהר, לומר הפסוק (מיכה ז, יט): וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם כו', הוא מנהג ותיקין, באם הוא באופן שזכרתי למעלה, שמתעורר בתשובה שלמה בלבו, ומשליך מעליו גילוליו, אז נופלים הם במצולת ים.

וזה לשון הזוהר בפרשת אמור (ח"ג קא, ב): וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם, מאן מְצֻלוֹת יָם? אלא רזא יקירא הוא, והא אוקמוה, רבי שמעון אמר: כל אינון דאתא מסטרא תקיפא, ואתאחדו בזינין בישין, בכתרין תתאין, כגון עזאזל ביומא דכפורי, דאיהו אקרי מְצֻלוֹת יָם, כזפטא דכספא, כד בחנין ליה בנורא, הדא הוא דכתיב (משלי כה, ד): הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף. האי מאינון מְצֻלוֹת יָם הוא, ומְצֻלוֹת יָם אקרי מצולת מההוא ים קדישא, מצולת זוהמא דכספא. ועל דא כל אינון חטאין דישראל שריין לגויה, והוא קביל להון וישתאבון בגויה. מאי טעמא? בגין דאיהו חטאה. מאי חטאה – גרעונא. ועל דא היא גרעונא דכלא, ונטל גרעונא דגופא ודנפשא. בהאי יומא נחית האי מְצֻלוֹת יָם זוהמא דכספא, ונטיל זוהמא דגופא. מאן הוא זוהמא דגופא? דא יצר הרע, דאקרי מזוהם מנוול, עכ"ל.

ומצאתי כוונה נכונה, אף לפי פשוטו של הענין. וזה לשונו (מטה משה תתך): נוהגים לילך אצל ימים ונהרות, משום דאיתא במדרש (ילקוט שמעוני ח"א רמז צח-צט; תנחומא, וירא כב): בשעה שבא אברהם ויצחק לעקידה, גירה בהם השטן, ורצה לפתותם שלא ילכו. לא השגיחו בו. מה עשה? עשה נהר גדול לפניהם לעכבם, שלא יוכלו לעבור הנהר להר המוריה. נכנסו במים עד צוארם, נשאו עיניהם למרום, ואמרו: הוֹשִׁיעֵנִי אֱלוֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ (תהלים סט, ב). אז גער ה' בשטן וחזר לאחוריו, עכ"ל המדרש. ומשום זה, הולכים לנהרות לזכור העקידה, ואגב זה רואים דגים חיים, לפי שאנו נמשלים כדגים חיים הללו שנאחזו פתאום במצודה, ואומרים אגב זה: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ (מיכה ז, יט), עכ"ל. עוד שמעתי רמז גדול ונכון, כי הולכים למים שיש שם דגים, יען כי להדגים אין גבינים, ועיניהם תמיד פקוחות, כדי להתעורר עיני פקיחא דלעילא, שרומז על רחמים גדולים, והִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל (תהלים קכא, ד), רק עיניו פקוחות. ועל זה נאמר (שם מד, כד): עוּרָה לָמָּה תִישַׁן, וכתיב (שם עד, א): לָמָה… יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ, כי קשה העשן לעיניים, וגורם שיהיו סגורות, ואנחנו מתפללים שיהיו פקוחות".

פורסם בקטגוריה פרק ג - ראש השנה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן