כיוון שכל מה שעושים בראש השנה הוא סימן לכל השנה, ראוי לכל אדם לשמוח ולבטוח בה’ שיקבל תשובתו, וירבה באהבה עם חבריו, וידון אותם לכף זכות. ולא יכעס ולא יתקוטט עם חבריו, ולא ידבר עליהם רעות, שמלבד האיסור שיש בכך, יש בזה גם סימן רע לשנה הבאה (עי’ מ”ב תקפג, ה).
כיוון שראש השנה הוא חג, יש מצווה לשמוח ולשמח בו, ולכן בסעודת החג ישתדל כל אדם לשמח את כל בני משפחתו והמסובים, ויש בזה סימן טוב לכל השנה (עי’ לעיל הערה 4; ופנה”ל מועדים א, יא).
נכון שלא להרבות בשינה בראש השנה, שאמרו חכמים (בירושלמי), שכל הישן בראש השנה מזלו ישן כל השנה, אלא מעבר לתפילות ולסעודות ראוי להרבות בלימוד תורה. עם זאת, עדיף שלא למעט מדי בשינה, כדי להתרכז בתפילה ובלימוד. לכן, מי שחש עייפות לאחר הסעודה, טוב שישן על מנת שיוכל ללמוד כראוי. ויש מהגדולים שנהגו לישון בראש השנה כמו בכל החגים (מהר”ם מרוטנבורג). בכל אופן, כפי שלמדנו (בהלכה ד), יש להקפיד להקדיש חציו של היום לה’, והעיקר שזמן התפילות והלימוד יהיה לכל הפחות תשע שעות.
יש נוהגים שלא לישון במשך כל היום, כסגולה לערנות וחיוניות במשך כל השנה (רמ”א תקפג, ב; מטה אפרים). היושב בבטלה, למרות שהוא ער, נחשב כישן (מ”ב ט). אחרונים רבים כתבו על פי האר”י, שעיקר ההקפדה היא שלא לישון לפני חצות היום (שועה”ר ח, ערוה”ש ד, מ”ב ט; קצוש”ע קכט, כ). לפי מנהג זה נכון לקום בעלות השחר, או לכל הפחות בהנץ החמה. אמנם מי שחושש שאם יקום לפני הנץ, יתקשה לכוון בתפילה או לשקוד אח”כ על תלמודו, עדיף שיישן עד סמוך לשעת התפילה, שמצוות לימוד התורה וכוונת התפילה חשובות יותר מהסגולה.
לאחר תפילת ערבית, מברכים איש את רעהו: “לשנה טובה תכתב ותחתם”, ולאשה: “תכתבי ותחתמי”. ויש אומרים שהואיל והחתימה ביום הכיפורים, יש לומר בראש השנה: “לשנה טובה תכתב” בלבד (גר”א). גם למחרת מברכים בנוסח זה, אבל לאחר חצות היום כבר אין מברכים, כי עיקר הכתיבה הסתיימה, ואפשר להסתפק בברכת ‘שנה טובה’. ואם המברך מוסיף ברכות ראוי להשיב לו באותן ברכות. ואפשר גם להשיב לו: “וכן למר”, היינו שכל הברכות שברכת אותי יחולו גם עליך, מכובדי.
ביום השני יש שאינם מברכים, כי עיקר הדין בראשון. ורוב הציבור נוהג לברך, מפני שגם בו יש כתיבת דין (מ”ב תקפב, כה). וכל המנהגים כשרים.
