האיסור לעשות פסלים של אדם, מלאכים וגרמי שמיים – הוא לשם נוי, אבל מותר לעשותם לצורך מסוים, כגון לצורך לימודי (ע”ז מג, ב; שו”ע קמא, ד). לפיכך, מותר לעשות בובה בדמות אדם כדי ללמד על גוף האדם (אנטומיה). וכן מותר לעשות צורות של שמש, ירח וכוכבים כדי ללמד על ידן את מהלכי הכוכבים (אסטרונומיה). קל וחומר שמותר להדפיס בספר תמונות של שמש, ירח וכוכבים כדי ללמוד על מהלכם בשמיים, שכבר למדנו (בהלכה ה), שיש אומרים שגם שלא לצורך לימוד מותר לצייר שמש, ירח וכוכבים, כי האיסור הוא רק לעשות פסלים כצורתם.[9]
מותר לייצר בובות בצורת אדם למשחק ילדים, הואיל והבובות אינן מיוצרות לשם נוי וכבוד באופן הדומה במידת מה לפסלי עבודה זרה, אלא לשם משחק ילדים באופן שאין בו כבוד. והראיה, שלעיתים מניחים את הבובה על הארץ והיא מתלכלכת (מהרי”ט). קל וחומר שמותר לקנות בובות ולשחק בהן. אמנם יש מחמירים שלא להשהות בובה שלימה בבית בלא שפוגמים דבר בפניה, אולם אין הלכה כמותם, הואיל ואין נוהגים כבוד בבובות אלו באופן שעלול להזכיר עבודה זרה. מותר לעשות בובות משלג, וצורת אנשים מפלסטלינה, כי הם נעשים כדרך משחק לזמן קצר ולא לשם נוי וכבוד.[10]
[10]. מהרי”ט יו”ד לה, התיר לעשות בובות למשחק, שכל מה שאסרה התורה לעשות צורות, הוא כדי להעמידן באופן מכובד וקבוע, שאז יש חשש שיטעו לעובדן, אבל למשחק, כיוון שברור שאינן לכבוד אין חשש שיטעו לעובדן. וכ”כ בתשובות הרב קאפח לז; יחו”ד ג, סד. קל וחומר שמותר לקנות בובות שכבר נעשו ולשחק בהן, וכפי שלמדנו (הערה 3), שלדעת רובם המכריע של הפוסקים, האיסור שאסרו חכמים להשהות פסלים וצורות, הוא רק במקום שאפשר לחשוד שהוא עובדם, אבל כשאין חשש מותר. אמנם יש שהחמירו להחשיב בובה כפסל שאסור להשהותו בלא לפגום דבר בפרצופו (שבט הלוי ז, קלד, ובחוט שני עמ’ רלב חשש לדעה זו לכתחילה), אולם כיוון שיסוד איסור השהייה מדרבנן, ובנוסף רובם המכריע של הפוסקים הקילו, מותר לכתחילה לקנות בובות ולשחק בהן. ואף מותר לייצר בובות, ולמרות שמקצת מאחרוני זמננו חוששים בזה לאיסור תורה, כיוון שרוב הפוסקים סוברים שאין בעשיית בובה למשחק שום קשר לאיסור עשיית פסל לנוי, אפשר לסמוך עליהם ולהקל, וממילא גם אפשר להחזיר את יד הבובה אם נפלה, וכל כיוצא בזה.
