היחס לקמיעות
הרואים בעין חיובית
ר' חיים ויטל, שער המצוות פרשת שמות
כתב שכל השמות והקמיעות כיום הם מוטעים, אך סיים שאם היינו יודעים אותם באופן נכון אזי ניתן היה להשתמש בהם בקמיעות
"עוד שמעתי משם מורי זלה"ה והוא כי כל השמות והקמיעין אשר בזמנינו הם מוטעים אפילו אותם הפועלים בניסיון אמיתי, ולכן האדם המשתמש בהם נענש. אבל אם היינו יודעים אותם על מתכונתם היינו יכולים להשתמש בהם".
אגרות רבי עקיבא איגר פו-פז
באגרותיו של רעק"א, נמצאו שתי אגרות בהן הוא פונה לרבי ישראל יונה, ומבקש ממנו לכתוב קמיעות עבור חולים:
פו
"ב"ה כ"ד אלול ע"ח לפ"ק פוזנן.
אורך ימים ושנים ועזוז חיל לאורייתא לכבוד ידידי אוה"נ הרב המאור הגדול הגאון המפורסם נ"י פ"ה ע"ה מו"ה ישראל יונה נ"י.
היום בא לגבולי התו' מו"ה גרשון נ"י מק"ק ווארשא ושמעתי ממנו שבעזה"י נרפאה אשתו ע"י הקמיע ממעכ"ת, ואמר לי שבאמת מקיים הבטחתו למעכ"ת הגאון נ"י שלא יגלה זה לזולתו אבל חושב בבירור שלעומתי לא יקפיד מעכ"ת נ"י. והנה פה בעירי נער א' ירא שמים בן ט"ו שנים כשמו שמואל הנולד מאשה הדס מעוטף ומדוכא בחולי נופל ר"ל ממש בכל יום ב' וג' פעמים, ובא לו זה ערך חמש שנים והוא ממש בסכנה כי נחלש מזה עד דכדוכו של נפש, לזה נפשי בשאלתי מאוד מכבודו יעשה זה למעני וישלח לידי ע"י דואר המוקדם קמיע עבורו אולי יתן ד' ויצליח וממש כמחי' נפש בישראל. לא רציתי לדבר עם אמו לשלוח שליח מיוחד למעכ"ת לאשר היא עניה וקשה מאוד ההוצאה, ובשגם שאיני רוצה לגלות לה ממעכ"ת נ"י כאשר שמעתי מפי הנ"ל שרצונו דמר בכך, ואבטח כי לא יאמר מעכ"ת נואש לדברי, וימלא רצוני בזה במוקדם.
ידידו או"נ דוש"ת בלו"נ, הק' עקיבא גינז מא"ש".
פז
"עוד בענין הנ"ל
ב"ה, יום א' א' דר"ח מרחשון תקפ"א לפ"ק פ"ק פוזנן.
שלום וברכה לכבוד ידידי או"נ הרב המאוה"ג הגאון המפורסם אבד"ק קעמפנא מו"ה ישראל יונה נ"י.
נדרשתי מכבוד ידידי מו"ה הירש פרידלאנד נ"י מפה היות כי בתו הנשואה בשמה מינדל בת אסתר נעשית זה מקרוב מטושטשת בדעת, והיא ג"כ חולה, והרופאים נלאו מלמצוא לה מזור, לזה דרש ממני לכתוב למעכ"ת נ"י לשלוח לה קמיע. היא בת כ"ד שנים ואשה צנועה במעשיה.
ידידו דוש"ת בלו"נ, הק' עקיבא גינז מא"ש".
קמיע לדוגמה בשם רעק"א
הוא מצוטט בשם הכתב סופר, שאמר שקיבל זאת מדודו רבי שלמה איגר בשם רעק"א. כאן הבאתי מתוך ההערה על אגרות רעק"א פו.
מדובר בקמיע נגד מגיפה. הוא רומז (בר"ת) לפסוק 'ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה'.
"קמיעה זאת נשלחה לידי מדודי הגאבד"ק פאזען [הגר"ש איגר] נ"י המקובלת מאת אא"ז מהר"ע איגר ז"ל שנתן בשעת מגיפת קאלערא ר"ל, והוא הכתוב בטהרה על קלף מבהמה טהורה ויותפר באיזה דבר מה שהוא ויתלה בצוארו"
מן הראוי לציין כי הר"ת לרוחב השורות מהוים את הפסוק ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה והאותיות השניות מכל תיבה לרוחב השורות מהוים את השם הוי"ה. ומן הראוי להעתיק בזה מש"כ בשו"ת יד הלוי (במברגר) סי' נ"ד, וז"ל:
"מה שנשאלת על פחות מי"ג שנה שהיה חולה ונתרפא וניתן לאביו מאוהב א' קמיע שיש בה משמות הקדושים מהו שהבן ישא אותה בשבת, ושמעת שהקמיע ההיא נתקנה על פי הגאון מו"ה עקיבא איגר זצ"ל ושבעיר מינכען נשאו מקמיע ההיא כמה אנשים בעת החולי רע ר"ל ושכולם נתרפאו בס"ד".
הרב יהודה פתייה – בית לחם יהודה מג, ב
בקמיע של השבעות אין להשתמש, כפי שאין להשתמש בקבלה מעשית. אבל מה שנוהגים לכתוב קמיעות בלי השבעות אין בזה בעיה, כי כתיבת שמות קודש זה כמו העתקת ספרים, וקדושת השמות שבקמיע מגינה מפני הקליפות. והוסיף עוד טעמים למה אין להשתמש בקמיע – שאנחנו טמאי מתים, שיש בידינו עבירות, שהשמות שבספרים נכתבו בטעות.
"…לכן אסור להשתמש בקבלה מעשית, לפי שהיא בעולם העשיה ולכן נקראת קבלה מעשית, ולפי שאותן המלאכים הם מעורבים מטו"ר [מטוב ורע] לכן המשתמש בק"מע הוא גורם להמשיך ולהוריד להם שפע ע"י ההשבעות ממקור הקדושה וגורם לערב טוב ברע. אכן מה שנוהגים בזמן הזה לכתוב קמיעות בלא השבעות אין בכך כלום שאינו כ"א העתקת שמות בלבד כמו שמעתיק ספרים וקדושת השמות שבקמיע הנעשת ע"י הכותב היא מונעת את הקלי' מגשת אל נושא הקמיע ההוא. גם מה שאסור להשתמש בק"מע הוא מטעם שכולנו טמאי מתים ואין לנו אפר פרה או שיש בידינו איזה עבירות או מפני שהשמות הנז' בספרים כולם נכתבו בטעות כמבואר כ"ז בש' רוה"ק די"ג ע"ב יעו"ש."
קמיע לדוג' מהרב פתייה מובא כאן.
לקמיע שני חלקים, הראשון הוא תפילה (נוסחה להלן), והחלק השני הוא כל מיני שמות קדושים. זה נוסח הקמיע (הדילוגים אלו קטעים פחות קריאים, ייתכן שאפשר במאמץ לקוראם). מעניין להוסיף שהקמיע ברובו הוא בנוסח של תפילה לה'. וכפי שהביא להלן ר' יצחק כדורי בשם הרב פתייה שזו הדרך הראויה בכתיבת קמיעות:
"יהי רצון מלפניך ה' או"א שתשמור ותציל את האשה הנושאת [מקום לכתוב את שם האשה] מנזיקין ועלעולין ומרעין ונגעין ולילין ורוחין… ומפחד ובהלה ומנזק וחולי ותסך עליה ברחמיך הרבים ותשלח… ברמ"ח אבריה ושס"ה גידיה… ותן לה חלב בשני דדיה ויהיו שני דדיה מעיינות נוזלים חלב צח זך ובברכה מרובה כדי להניק את הילד אשר ילדה למען שמותיך הקדושים אלו… הכותב יאודה משה ישועה פתיא יצ"ו"
שו"ת מרכבות ארגמן חלק ו, סי' ח
דן בעניין כתיבת שמות נהרות גן עדן (פרת, חידקל, גיחון, פישון) כקמיע שהובא מהמקובל מהר"י טאיטאצק (רבי יוסף טאיטאצאק[1] 1465-1546), ומבאר את אופן כתיבתם וסדר צירופי האותיות, ואת טעם מעלת צירופי אותיותיהם:
"…אופן ראשון הוא חריטת צירופי הנהרות על טס של כסף, ונשיאתם עליו, והוא כעין "קמיע" לו לשמירה והצלחה… וזה הסוד הוציא שלמה מגן עדן, וסוד ספר רפואות הגנוז הוא חכמת אלו השמות, ואלו השמות חקוקים בכסף מוחלפים ככל אשר אמרתי, הם טובים לשמירה ויעשו פלאות בשמירה מן המקרים הרעים ובסוד ההצלחה מן החכמה והעושר אין כמותם, וכל ימי היותם עליו לא יהיה לו ולא יבוא לו שום חולי ולא שום מקרה רע, ותתמה הפלא ופלא ממה שתראה מכח אלו האותיות, ירפאו השוטים וירפאו הנשים מכל חולי האם ומכל מקריהם, ככל אשר אמרתי (רוצה לומר לפי סדר הצירופים שהזכיר שם) עד שיכינם להריון, ולא יכאב ראשם ולא עיניהם כל ימיהם יהיו חזקים ירפאו… אלו השמות הם שמות לכל מפתחות שערי גן עדן ולשערי ההיכלות, ועם אלו השמות תפתח סוד הברכה וההצלחה וסוד החכמה… תפתח עם סוד אלו האותיות כל חלוני מזרח וחלוני רקיע מסוד הברכה וההצלחה ומסוד החכמה והרפואה, ועמהם תגבר בזה העולם על כל שונאיך וכו' ותשיג עמהם כל מה שתשאל… אלו האותיות כוחם כוח האל ממש, ולכן נכתבו בתורה… כי כל טוב גן עדן נגנז בהם והם מפתחות גן עדן כולו… ובנהר הזה יתלבש זה הכח מן האל וירד בעולם להוריד סוד הברכה בעולם, ולסוד הברכה וההצלחה אין כמוהו וכו' ובסודם ולכוחם אין מספר שיכילום זולתי אלה הרמזים".
בהמשך הדברים שם הביא עדות מהרב כדורי שכל השמות שכתב בספריו על קמיעות וכד' הוא בלבלם וערבבם בכוונה בכדי שלא ישתמשו בהם אנשים שלא ראויים:
"ודע כי לאחר פטירת זקן המקובלים החכם ר' יצחק כדורי זיע"א, הוציאו מקורביו שמונה כרכים גדולים של קבלה מעשית שכתב הרב זצ"ל, וקראו שמו "קדושת יצחק", שם תמצא שכתובים כל מיני קמיעין ושמות קדושים וכו', כגון ליציאה מבית האסורים, ולמציאת חן וכו' הרבה מאוד. ואמר לי ידידי הרה"ג ר' ישראל הכהן טוויל נר"ו, כי סבו הגדול היה לומד חברותא בתמידות עם הרב כדורי, הרבה מאוד שנים (וגם יחד עם אביו של הרב בניהו שמואלי שיחי'), והרב כדורי זצ"ל הראה לו כמה פעמים, איך בחוברות הללו הוא ערבב את הקמיעין, ואמר לו: אתה רואה את הסגולה הזו, היא שייכת בכלל לעניין זה, ואותיות אלו שכתוב כאן, הם בכלל שייכות לקמיע פלוני וכו'. עכת"ד. והיא עדות חשובה מאוד. והנה עיניך הראות שעשה כן כדי לבלבל את השט'ן. ומעתה צא והקש מכאן לדידן, ולכל יתר הספרים שתמצא בשם שמות וקמעין וכו'".
משפטי צדק (לרב שמואל גרמיזיאן. 1605-1675) סי' ט"ל
מותר לתלות מזוזה על היד כקמיע לשמירה:
"שאלה נהגו לתלות מזוזה כמין קמיע ומיבעיא לן אם מותר לעשות כן ואת"ל מותר לעשות בן מיבעיא לן אם מותר לצאת בה בשבת?
תשובה זה כלל גדול בדין דכל דבר שהוא לרפואה ודאי אסור להתרפאת בבדרי תורה וכל דבר שהוא להגן מותר…ומעתה מותר לתלות אדם עליו תפילין או מזוזה להגן ומה שכתב רמב"ם בפרק י"א".
רפואה וחיים מירושלים (תרצ"א) – הרב יצחק בן אליעזר ממונקאץ'
הספר הוא רשימה ארוכה של סגולות שונות. הובאו כאן כמה קמיעות לדוגמה.
עמוד ב: "לכאב השן כתוב על קלף שסות הללו איילוי שְׁדוֹלְוִי דְרַיִקידִי אִישׁ דִינְבִיזְם: וישן על הקלף."
עמוד ב: "קמיע לנכפה כתוב בקלף כשר ומוקף גויל השמות הללו אנילא – אנל"וש איט"וש ותלה בצוארו."
עמוד ו-ז: "אבעבועות. בירגואיל"ה בלשון ערבי אלג'דרי קבלה מכתבי האר"י ז"ל חותם זה והם כ"ג אותיות והם שוים לכל רוח ארבעים וסגולתו לכתוב בק"ץ ולתלות על הקטנים שעדיין לא בא להם החולי זה ובעור האל עם חותם זה לא יחלה ואם יחלה לא יוזק וכן מועיל למגפה ב"מ וזהו החותם:"
הסוברים שהטוב הוא קמיע דרך תפילה
הסכמת הרב יצחק כדורי לספר תמים תהיה
הביא הרב כדורי בשם הרב יהודה פתיא שקמיע שנכתב כדרך תפילה הוא הטוב ביותר, אומנם הוסיף שניתן להשתמש בקמיעות גם בשמות קודש באופן שאלו שמות קודש ידועים וברורים. וכתב שלשם כך אין צריך אפר פרה אדומה שהזכיר האר"י, אלא צריך לכותבם בקדושה וטבילה או תענית ופדיון, ולקרוא תהילים ולהתפלל שהשם יצליח לפעול בקמיע :
"…מעלת כבודו הביא כל דברי האוסרים מן הראשונים ועד האחרונים, בקיאות גדולה מן הפשטנים הפוסקים והמקובלים על איסור קבלה מעשית והעונש שלה, ובכללם גם הקמיעות אשר שנתפשטו זה כמה שנים ואין פוצה פה. ולא כן הוא אלא כמו שכתב הרב המקובל רבי יהודה פתיא זלה"ה כי הם מיוסדים בלשון בקשת רחמים כגון יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתחוס ותרחם על פלוני בן פלוני ותרפאהו ותצליחהו ותחנהו לחן ולחסד ורחמים וכו', והשמות הקדושים ידועים בלי שום טעות, כגון אנא בכח וכו', או ע"ב שמות של ויסע ויבא ויט, ואיזה ראשי תיבות שמות מן הפסוקים וכו', ואלו אינם צריכים אפר פרה, רק טבילה או תענית וכו', וכמו שכתב הרב [האר"י ז"ל] בשער רוח הקודש כמה כוונות ושמות להוציא רוח רעה, ואלו לא צריך אפר פרה. רק לקבלה מעשית שהם השבעת שמות המלאכים ולהכריח אותם לעשות רצונו לעקור הרים וגבעות כמו שכתב במעשה מקובל עקר פלטין של מלך עם חפציו ועשה בו סעודה למלך שבעירו ואחר כך החזירו למקומו, וכאלה הענינים, זה נקרא קבלה מעשית. ועתה כמעט רוב כל כותבי קמיעות העתיקו הנוסח של הרב רבי יהודה פתיא זלה"ה בעירק, והם שמות ברורים בלי שום טעות, רק צריך קדושה וטבילה או תענית ופדיון עם בקשות רחמים מזמורי תהלים וכו', שהשם יצליח לפעול בקמיע. ויש מן הגאונים תקנו ברכה לכתוב הקמיע, ברוך אתה ה' וכו' אשר קדש שמו הגדול והמבורך וגילה אותו לחסידיו להראות כוחו וגבורתו בשמו ובמאמר פיו בלשון ובכתב וכו'. ועתה לא נהגו לברך זה. וגם שמעתי שרבנו הרי"ח הטוב (נ"ל שכוונתו לר' יוסף חיים, הבן איש חי) הסכים על ידו. וברור הוא כדי להציל את ישראל שלא ילכו אצל הגוים כידוע.
ובענין הגורלות ועתידות יש מהם תקנות הנביאים, ובבית שני היו משתמשים בו כי נתמעטה הנבואה ורוח הקודש, וקראו לו אורים ותומים, ויש גורלות מיחסים אותם לעזרא הסופר, ויש ליחזקיה המלך, ורב חמאי גאון תיקן גורלות כעין אורים ותומים, ויש גורלות מיחסים אותם לרש"י זלה"ה, והראב"ע עשה כמה מיני גורלות, ומהרח"ו ג"כ עשה גורלות, וגם הרש"ש זלה"ה…. וגם י"ל בקשות ותחנונים לפני השם כי אין לנו נביאים להגיד לנו עתידות וכמה תחנונים נזכרו בספריהם…. וסוף דבר פתחתי פירוש הרמב"ן על התורה על פסוק תמים תהיה, וכתב שהפסוק הזה נדרש לפניו ולאחריו, כמו שאסר תשעה מיני כשפים וגורלות ועתידות שלהם, כך התיר השם ע"י נביאיו וחסידיו, ע"ש באורך. וגם האור החיים שם. והרב רבי חיים פלאג'י זלה"ה בספר רפואה וחיים סידר הרבה נוסחאי קמיעין, והביא מה שכתב בספר חסידים (סימן תתי"ד) כל דבריו, וסיים עיין בספר נפש חיים (מערכת מ"ם) מה שכתבתי בזה עכ"ל בדף י"ז ע"א".
הרב גוטמכר, צפנת פענח מאמר ט
ההקשר שם הוא על קבלה מעשית, שלא טוב להשתמש בה, ושם הוא מסביר על כל מיני דברים שהוא עשה בלית ברירה, ומצטער שחושבים עליו כעושה מופתים. והוא מוסיף, שגם הקמיעות אינם בהזכרת שמות מלאכים וכדומה, אלא הם תפילות, והמילים שבקמיעות הם מתוך סדרי התפילה וספר תהילים. ומסביר שהעיקר הוא בתפילה בפה, וקמיע הוא תפילה שנמשכת כל הזמן, ולכן יש בה תועלת שבשעת רצון היא תענה[2].
"וכן הקמיעות כולהו אינן רק תפילות ובתיבות שנמצא בסדרי תפילה ובתהלים, ורק משולבות יחד, למען שלא אהי כמרפא בדברי תורה שמבואר בסי' קע"ט ביו"ד, והיו כדרך הרופאים שמערבים כמה מיני צרי יחד והכחות פועלים, ותה"ל לרוב אם היה רק בלי השחתת אבר פנימי בא רפואה, ופשיטא שאין ה' ב"ה בורא חדשות לברוא אבר חדש דהוי כתחיית המתים אשר היה רק לאליהו ואלישע. הארכתי קצת למען שיהיה ידיעה שלא יכנס חכם לעשות מעשיות, רק העיקר בתפילה בפה וקמיע הוא תפילה תמידית שיש תועלת להיות נענה בעת רצון."
דוגמא מהרב גוטמכר
הדף בקישור להלן, יחד עם המכתב שנשלח, פורסם למכירה פומבית כאן. המכתב (כמעט במלואו) נדפס בשו"ת אדרת אליהו א, קכד, בתוך סדר של מה לעשות בחנוכת בית קברות חדש (אולי כולל העברה של הישן מפני צורך גדול, לא ברור לי), ושם יש הנחיות מה לעשות בטקס (מבוסס על הקבלה), וכחלק מזה לקרוא מה שכתוב בדף המצורף למכתב. והרב גוטמכר מסביר שהדף "מסודר על יו"ד שיטות, שהוא נגד יו"ד ספירות ויו"ד גלגלים ועשרה מאמרות שנברא העולם, ועשרת הדברות – שכל זכותים אלו יהי עמכם".
הרואים בעין שלילית
ספר מורה הנבוכים חלק א פרק סא
מתנגד נחרצות לקמיעות לסוגיהן:
"לא תחשוב זולת זה ולא יעלה במחשבתך שגעון כותבי הקמיעות, ומה שתשמעהו מהם או תמצאהו בספריהם המשונים, ומשמות חברום, לא יורו על ענין בשום פנים, ויקראו אותן שמות, ויחשבו שהם צריכים קדושה וטהרה, ושהם יעשו נפלאות, כל אלה הדברים לא יאות לאדם שלם לשמעם, כל שכן שיאמינם…".
ספר חסידים (מרגליות) סימן אלף קנ
מבאר שהטעם לכך שמצינו בתנ"ך שהמלאכים שהתגלו נמנעו מלגלות את שמם הוא, כדי שלא יכתבו את שמם בקמיעות וכד' – מבואר שסובר שאין זה דבר טוב.
"מה שאין המלאכים מגידים שמותם ברצון כמו ליעקב וליהושע ולמנוח שלא רצו לגלות שמותם להם כדי שלא ישביעוהו כמו שרגילין לעשות בהשבעות ובקמיעות".
ספר חסידים (מרגליות) סימן אלף קיד
לא טוב לעסוק בקמעות שזה לבטוח בהבלים ולא בקב"ה
"אם יאמר לך חכם אחד או נכרי או ישראל אכתוב לך קמיע כנגד החתן או כנגד שיתקבל דבריך בפני השרים או אם אמר אתן לך דבר שתשאנו עליך תתעשר לא מבעיא בשבת שאסור לשאת לפי שמחלל שבת אלא אפי' בחול לא ישאנו עליו מפני שבוטח באותן הבלים ואומר (משלי ג' ה') ואל בינתך אל תשען וכתיב (דברים י"ח י"ג) תמים תהיה כלומר ואם תהיה תמים לא יהא לך אותן דברים אלא תבטח בה' אלהיך ותתפלל לו אם יעשה רצונך ואם לאו אין לחשוב כיון שאין אני נענה אעסוק באלה הדברים אלא יחשוב אם היה נגזר היתה תפלתי נשמעת. ועוד זה דומה למי שיש לו אדון ומבקש ממנו שיתן לו שום חפץ ואינו רוצה לתת לו והולך לשר אחר כי אמר כיון שאין כח בידו לתת רוצה לתלות באדון אחר כך זה ואינו חושש שבשביל עון אין תפלתו נשמעת".
חקל תפוחין (ר' יצחק אייזיק וייס, ניו יורק תשכ"ו)
דן בשאלה אם מותר לחקוק על טבעת שם קודש כסגולה להצלה בלידה. והסיק שמותר במקום סכנה אך לא סתם להגנה.
"בדבר שאלתו ע"ד הטבעת שכתוב בו קמיע ליושבת על המשבר שתלד בניקל הנעשה ע"י הגה"ק מהרמ"ב זצוק"ל האם מותר לעשות עוד טבעת קמיע כזאת? האם אין בו משום חשש כותב קמיעות אשר אסרו חז"ל.
הנה ממה שעשאו הגה"ק הנ"ל אין ראי' דאפשר הי' אז חשש פקוח נפש ואין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש אבל במקום דליכא חשש פק"נ הלוא כתב הרמ"א ביו"ד ס"ס רע"ו דאין לכתוב שם שלא בספר שמא יבוא לידי בזיון…וא"כ לא מבעיא בשמות שאינם נמחקים בודאי דאסור משום משתמש בשה"ק, אלא אפי' בשמות הנמחקים ג"כ יש לאסור דלא גרעו מסתם ד"ת…ע"כ לעניין עשייתו אין לאסור דהא ראוי הוא לסכנתא…אמנם לענין שתשא האשה הטבעת לדעתי לא נכון הן מטעם איסור הנאה שכתב החו"י והן מטעם משתמש בשמות הק', זולת אם תהיה מתקשה לילד אז בודאי תוכל ללבשו דאין לך דבר העומד בפני פ"נ".
נחלת לוי ג, ג
התשובה ארוכה ונביא רק את סיכומה. עיקר הדיון בתשובה הוא איך אפשר להבחין בין דברים שהם כישוף לדברים של קדושה, והמסקנה היא שלגבי קמיעות וסגולות שיש בספרים אי אפשר באמת לדעת אם מה שנמצא לפנינו מקורו בקדושה או בכוחות טומאה, "והרי שכל פעולות בעלי הקמיעות הן בספק כישוף".
"המורם מן האמור, לגבי שימוש בקמיעות וסגולות הנמצאים בספרים אין סוף, שהראשונים כתבו שהם עצמם לא יודעים להבחין בין טוב לרע בין כישוף לבין לחש מותר, ומי יאמר אני יודע להבחין בין קודש לחול מה שהראשונים לא ידעו. והרי שכל פעולות בעלי הקמיעות הן בספק כישוף. וזאת חוץ מכך שהוראנו לדעת שנמצאים בכליהם של בעלי הקמיעות ואף בספרי הקמיעות כישופים גמורים. ועוד חזינן בהרמ"ק שכתב, שאין ספק שהוא מגדולי המקובלים בכל הדורות, שהוא מורה ובא, שללא ידיעה רבה בנושא זה, אי אפשר להבחין בין אם ההשבעה והלחש הם כישוף, או בדרך כשרה. ובכל אופן אם יש בה קטורת, אדם ערום, או אשה, או מזלות, הרי לחש זה הוא מן החיצונים. ולפי זה יש צורך לגנוז חצי מהספרים העוסקים בנידון זה. ועוד חזינן מגדול המקובלים האר"י שאומר "שכל" השמות והקמיעות משובשים, ושאסור להשתמש בכולם. ויתירה מכך ברור שנכנסו בדברים אלו אף בספרי קודש מן הטומאה ואינו ספק וההכרח ודוחק השעה הגדול של שעת פיקו"נ ושאין רופאים גרמה לאנשים להזדקק לכך, ולא מששו ובדקו בכליהם, אם מן הטהור הוא או מן הטמא. וזאת חוץ מן התמימות והאמנה בסיפורים שהיתה אז, וגם היום רווחת בכוחם וחילם של פועלי הישועות, וחוץ מהשקרים שבנושא זה אשר רבו, וכאשר נתבאר."
סיפור הקמיע של הנוב"י – מתוך התורה הגואלת ג, עמוד קמג
אישה התעקשה שתתרפא רק בעזרת קמיע מהנודע ביהודה, נתן לה הנוב"י 'קמיע', ואמר לה שלאחר 30 יום תפתח אותו, ואם הוא יהיה ריק – הרי זה סימן שהיא בריאה. כותב על זה הרב אביהוא שוורץ, שייתכן שהפעולה היתה פסיכולוגית, או שבאמת קדושתו של הנוב"י גרמה שזה יועיל:
"אשה אחת חלתה באופן פסיכי, והיא טענה, שהיא יודעת, שתוכל להרפא דוקא ע"י קמיע מהרב, מה"נודע ביהודה". בדיוק "מצאה את הכתובת הנכונה". דוקא מה"נודע ביהודה", שכולו היה באופן פרינציפיוני נגד העסקים האלה, לוחם נגד זה. אמנם, כל זה באופן רוחני, אבל מה עושים כאן למעשה? השמש אמר לה לבוא אחר הצהרים. ואז הכין ה"נודע ביהודה" קמיע עטוף בתוך תיק קטן, כפי שרגילים לעשות לקמיעות, ואמר לה לקושרו סביב הצואר למשך שלושים יום. הכל כפי הנהוג בקמיעות. לאחר מכן, עליה לפתחו, והיה, אם נמחקו האותיות – הכתובות בקמיע לגמרי, זה נס מהשמים, וסימן שהיא בריאה. לאחר שלושים יום, פתחה האשה את הקמיע, והנה, באמת, אין זכר לאותיות. כן, לכתחילה כך היה, והאשה נהייתה בריאה לגמרי. ניתן לומר, שפעל באופן פסיכולוגי כזה, או, נאמר, שזו הקדושה של ה"נודע ביהודה", שגזר באופן כזה שהאשה תבריא, וכך נעשה".
סיפור נוסף דומה:
"ועוד מספרים מעשה אחר, שלאחר שעמדו והפצירו בו נתן ה"נודע ביהודה" קמיע ורשם בו את האותיות "פיל"ד" משהבריא החולה, ושאלו לאחר מכן לפשרן של האותיות הסתומות, השיב ה"נודע ביהודה" פתי יאמין לכל דבר". (אמרות חכמה – דברים / אבני, נתנאל / עמוד 188)
ספר חסידים (מרגליות) סימן תסט – עיסוק בקמיעות – מסוכן
"סוף דבר אין מזיקים מתגרים אלא במי שמתגרה בהם כגון שכתב הוא או אבותיו קמיעות או עסק בהשבעות או בכשפים או בשאלת חלום לכך לא יעסוק אדם בהם ולא יאמר אעשה בשביל פיקוח נפש בהשבעות וקמיעות כי אין זה חכמה כי מקצר אדם חייו וחיי זרעו ואין דוחין נפש מפני נפש וכתיב (דברים י"ח י"ג) תמים תהיה עם ה' אלהיך אין לאדם לעשות אלא יתפלל להקב"ה על כל נגע ומחלה ועל כל צוקה וצרה."
מי שכתב שהקמיעות כיום מוטעות, וכל מסורות השמות נשתבשו
מור וקציעה סימן שא
כותב שכיום שרבו הרמאים, והקמעות שלנו כבר אינן עובדות:
"לענין דינא דקמיעין האידנא דנפישי רמאי, אתרעו להו חזקה דכותבי קמיעות, עיין הלכה פסוקה… לכן צריך שמירה יתרה, חמירא סכנתא (כמה נפשות אבדו על ידיהן, כמה נשתגעו ר"ל בסבתן) ואיסורא".
רמ"ק פרדס רימונים שער כא, פרק א
מבאר שכיום מרוב הצרות נתמעטו הלבבות ואנו כבר לא מבינים בעניים שמות קודש או קבלה מעשית, והוסיף שהמקובלים הגדולים בעצמם העלימו את אופן השימוש בהם כדי שלא יעשו בהם שימוש אנשים שאינם ראויים, ולכן אין לנו להתעסק בשמות (ובכלל זה בכתיבתם בקמיעות וכד'):
"ומרוב הצרות נסתמו עיני החכמים ונתמעטו הלבבות ודורשי התורה נחלש כוחם מהשיג בידיעת פשטי הדברים, כל שכן הקבלה העיונית הספיריית, כל שכן בקבלה המעשית, עד שלא נשאר בהם עוצר כח נגד הצרות כי אם רבי שמעון בר יוחאי ע"ה וחביריו שעמדו וגילו כבשונו של עולם. וגם דבריו אין אנו משיגים מקוצר רוח ומעבודה קשה כי יודעים אנו בבירור כי אין שכלנו הדל מגיע לקצת מן הקצת בעמקי מאמריו בחכמה הזאת, וכל דבריו נעלמים תכלית ההעלם. אכן על ידי הכאת פטיש השכל בקושיות וקליפות שעל ההלכות יצא לנו אור מארובות דקות כסדקי המחט.
עוד היתה סבה אל הקבלה המעשית אשר היתה גלויה בימי הרמב"ן ע"ה והרב רי אלעזר מגרמיזא רבו והרב ר' יוסף ג'יקאטלייא ועמודי עולם כמותם וכן בימי הגאונים שהיו משתמשים בשימושא רבא ושימושא זוטא. וכל זה גרמו עונותינו, כי בעצמם לא רצו לגלותם לפי הם שראו אנשי חסד נאספים ונתמעטו אנשי מעשה וחששו שמא ישתמש בהם אדם שאינו הגון, שראינו כמה שהיו אחריהם כמו הרבה וקרובים אלינו כמו יוסף דילא ריינא וכיוצא בו רבים המחריבים בית אלהינו ומרחיבים את פרצותינו. ולטעם זה לא נחקור אחר שמושי השמות עם היותם נמצאים בספרי הקדמונים זולת בביאורם ממה שיועיל אל העיון".
מהר"ם חגיז (אלה המצוות, מצווה תקיג)
מתנגד לשימוש שנעשה בתקופתו בשמות קודש בקמיעות וכד' משום שהמסורות כיום אבדו ולכן אין בכל הקמיעות הללו ממש, בתחילה מביא את הרדב"ז ואח"כ יוצא בחריפות כנגד הכותבי הקמיעות בזמנו:
"מ"ש האלוהי בעל מגן דוד המפורסם מוהרדב"ז ז"ל "והיזהר בני מאד ושמור נפשך מלהשתמש בשמות כי תאבד עולמך ולא תועיל ולא תציל ותוציא לעז על השמות כי אין מי שיודע בזה דבר, ומה שתמצא מזה כתוב בספרים אין שם דבר ראוי לסמוך עליו כי העיקר הניחו אותו מבחוץ ולא כתבו לפי שהם דברים נמסרים מפה לפה. וידעתי נאמנה שיש בכח השמות לשנות הטבעים וסדרי בראשית ולעשות כל בקשה ושאלה אבל אין יודע ואין מבין הדבר על בוריו… ואל יבלבלו לנו את הראש בספריהם, אם טובים הם, טובים להם טובים לבניהם טובים לנשמותיהם, אמנם לעשותם קרדום לחפור בהם, יצאו וישתבחו בעיר שהם בעלי קבלה ובקיאים בשמות להשתמש בהם לפקוד עקרות ולכתוב קמיעות וכאלה רבות לא מן השם הוא זה, ואין רוח חכמים נוחה מהם, ורוחם ונשמתם של ישראל קצה בהם, כי כל מה שנשמע ונראה מכת אחרונים אחר האר"י ז"ל ותלמידו המוסמך הרח"ו ז"ל אין זיווגם עולה יפה, ובפרט מן הפרט אחר שנתהוית מכשול זה של ש"ץ שר"י… כי כל אחד מכת הרעה הוסיפו וגרעו בסוד האלוהות … דאין לך חוצפא רבתי כזאת ועל הכל הנזק הנמשך מהם אצל ההמון והנשים והנערים שבאים להרהר על דורות הראשונים עד שמגיעין לומר שעל ידי השבעות ותחבולות שבדור הזה היו נעשים חלילה כל הניסים, ודבר זה הוא ודאי כפירה בעקרי הדת לכן את נפשי הצלתי… והואיל ובמתניתא מתנו לה הכי הוי עז כנמר וגו' לעשות רצון אביך שבשמים, מאחר שיש בזה כבוד שמים לא רציתי להימנע מלהודיע דעתי החלושה לרבים בתורה והם יבחרו ולא אני, והאל הטוב יקבל רצון הלב טוב ויושיע ויגן לכל החוסים בו".
הקדמה לספר הפליאה
לימוד חכמת אלו רק לראויים. ואותם העושים קמיעות ואינם ראויים לכך הרי זה מסוכן וגם אינם יודעים כראוי, ותלויים בכותביהם ובזמנים מסוימים ואין לעשותם אלא לשם שמים.
"…ועמדתי שם באימה וביראה וברעדה גדולה וכמעט פרחה נשמתי עד שבא אליהו ז"ל ואמר לי 'אל תפחד חזור ללימודך' ולמד עמי כל סוד מעשה בראשית הנסתד וכל מעשה המשכן והקרבנות והמועדים והמצות ורמזי מצות ומדות של מעלה ושל מטה ושיעור קומה כפי מה שביארו במתיבתא דרקיעא סוד קטן וסוד גדול ומדות עליונים ומעלתן ומנינם. ובכל מאמר ומאמר היה אליהו ז"ל שואל אותי אם אני מבין, מפני שזאת החכמה היא גדולה וא"צ לאדם להיות ביישן לשאול בכדי שלא ישאר בו ספק חלילה כי הוא איסור גדול משום שלא יפריד ח"ו ועליו נאמר ונרגן מפריד אלוף חלילה וכמו שאבאר אי"ה. וע"כ אמרו חז"ל ולא במרכבה ביחיד ולא במעשה בראשית בשנים מפני שצריך לפחות שני אנשים ראוים לזאת החכמה זקנים נכבדים שיהיו יותר מארבעים שנה כי אין ראוי לכ"א ללמוד זאת החכמה הקדושה אשר מעיני כל חי נעלמה ונסתרה וגם יש בו סכנת נפשות כ"ש אלו האנשים אשר הולכים אחר שמות ופעולות וקמיעות ובוודאי אין ראוי לאדם להשתמש בהם כי יכרתו חייו ח"ו כ"ש מי שעושה השבעות המלאכים הם מפסידים את עצמם מעוה"ז ומעוה"ב וראיה לדבר כי אין להם במעשה ידיהם ברכה כלל אלא הם הולכים ומתדלדלים ועניים כל ימיהם וכבר אמרו חז"ל ודאשתמש בתגא חלף, רק לזה הורשה להתשמש בהם לצורך גדול או לסבת הצבור וגם זה יעשה בקדושה ובטהרה ובתענית ובשינוי בגדים ובמקום שאין שם אשה ויהיה יחידי, ויותר טוב שיהיה עמו חבר טוב שיהיו יושבים ומלמדים זה את זה שלא יבואו לידי מכשול ויכשלו בגיהנם ח"ו. ויש קמיעות מומחה לרפואה ולחכמה ולדברים אחרים ורובן תלוים בכותבים ואף גם זאת לא לעולם בסדר אחד אלא יש עתים שאין מהני כלום וכל מי שיאמר לך בזה הענין בפנים אחרות אל תאמן לו ואל תאבה לשמוע לו ושקץ תשקצנו וכו' וכל מה שהורשה לך אין לך רשות כי אם בעבור קדושת השם וקדושת השכינה ומלאכים המסבבים הקדושה וקדושת המרכבה".
ספר 'האר"י וגוריו' באגרת השלישית להר"ש שלומל ז"ל (עמ' מט-נ)
יש בספרי הקבלה (כגון היכלות דר' ישמעאל) טעויות רבות בכוונה בשביל שלא ישתמשו בכתרו של מלך.
"והוא היה אומר על פרקי היכלות דרבי ישמעאל שהם כולם מלאים טעות ובכוונה מכוונת הטעו הראשונים אותם לבלתי ישתמשו בכתרו של מלך הכבוד והיה אומר שאם היה בלתי טעות היו יכוליך בני אדם לברוא בהן עולמות והיה אומר שיש בידו לתקן כל הטעיות אלא שלא רצה מטעם הנזכר."
פתיחת ר' חיים ויטאל לשערי קדושה
מתאר את התמעטות הנפשות מהשגת מעלות קדושה. וגם אלו המשיגים מקבלים תערובות אמת ושקר והבלים
"ועל כן נתמעטו הלבבות גם הידיעות של הדורות הבאים אחריהם ופסקו בעלי רוח הקודש. סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות צמאים גם רעבים עד אשר צמח ייאוש בלבות בני האדם לתור בחכמה נפלאה הלזו.
ואם ימצאו שנים שלשה גרגירים בראש אמיר אחד מעיר ושנים ממשפחה מבקשים מים ואין כי נסתם כל חזון לסיבת אשר לא כתוב בספר אופן מעשהו להתקרב לגשת אל הקודש פנימה ויש מהם אשר היו משביעים בכח שמות הקודש אל המלאכים ויקוו לאור והנה חושך כי היו מלאכים תחתונים מאוד ממונים על עבודת העולם הזה והם מורכבים מטוב ורע והן עצמן לא ישיגו האמת והאורות העליונים ומגלין להם דברי תערובות טוב ורע אמת ושקר ודברים בטלים דעניני רפואות וחכמת הכימי"א ופעולות קמיעין והשבעות וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו[3]. מי יתן והיה לבבם זה לעסוק בתורה ובמצוות…"
שדי חמד (אסיפת דינים מערכת ה' אות ט"ל)
דן בעניין השבעות מלאכים וזעק על גודל המכשלה שבספרים אלו, ובתוך דבריו ביאר טעויות שמצא בקמעות:
"ונראה לי שדקדק [הלבוש] לכתוב שצריך להיות בקיאים בשמות מפי רב מקובל, כלומר מפיו, ולא מפי הספר, אף שמחברו אדם גדול, כי בכתב, וכל שכן בדפוס, עלול מאד לטעיות בחילוף אותיות וילקה בחסר ויתר. וכמדומה לי שראיתי איזה קמיעין נדפס בספר אחד וכו', ועיינתי שם ולא ראי זה כראי זה, הן חסר הן יתר, ל'ו יחליפנו ול'ו ימיר ו' בי', וי' בו', ד' בר' וכיוצא, אשר טעויות כאלו מצויין מאד, ועל הרוב תקנתם מתוך הענין, ומי שנעלם ממנו הכוונה, ולא ידע ואשם, לכן הדברים הללו צריך להיות נמסרים מפה לאוזן ולא על פי כתב עכ"ל."
נספח
הסוגיא בעניין קמיע ודרכי האמורי
ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אות קד
קמיע שאינו מן המומחה הוא 'דרכי האמורי'. משמע שאם הוא מן המומחה אז ניתן להשתמש בו.
"ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג). הוזהרנו בזה להתרחק מכל דרכי האמורי, ומהם הלחשים והקמיעים שאינם מן המומחה לרפואה".
דבריו הם חולקים על דברי תוס' ורשב"א וכמו שכתב הר"ן:
ר"ן (על הרי"ף) מסכת שבת דף ל עמוד ב
"כל דבר שיש בו משום רפואה. בין לחש בין כל דבר כיון שאנו יודעין שהוא מרפא והכי מוכח בתוס' ואפשר דאף לחשין שאין אנו יודעין אם יש בהן משום רפואה מותרים מספק ולא אסרו אלא אותם שבדקו ואין מועילין וכתב הרשב"א ז"ל שכן נראה שפירשו בתוס' אלא שראיתי להר"ר יונה ז"ל שחשש בכל קמיע שאינו מן המומחה משום דרכי האמורי:"
בית יוסף אורח חיים סימן שא
"וכתב עוד הר"ן שם וז"ל ואפשר דאף לחשים שאין אנו יודעים אם יש בהם משום רפואה מותר בהם מספק ולא אסרו אלא אותם שבדקו ואין מועילים וכתב הרשב"א (סז. ד"ה כל) שכן נראה שפירשו בתוספות אלא שראיתי לה"ר יונה (שערי תשובה ש"ג אות קד) שחשש בכל קמיע שאינו מומחה משום דרכי האמורי עכ"ל."
דברי הרב צבי יהודה
אור לנתיבתי – לב
מתאר את פעולת הקמיע הלוקח חלקי פסוקים לסדר חדש [וזה משל לאופן גאולת ישראל].
"כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קמעא כל מה שהיא מנצנצת היא רבה והולכת.
קמעא קמעא יש לו המובן של קמיע שיש בקמיע בפעולת המקושר והמכוסה ומוסתר בה צירופי שמות שמצטרפים מכתובים שונים שבתורה ונביאים וכתובים וכל אחד מהם הלא יש בו ענין אלהי מיוחד שמופיע בו כשהוא כסדרו אבל ערך מיוחד יש להם דוקא בשינויי הרכבותיהם וצירופיהם כמו שהם בקמיע שכאילו מתחלקים בהם לחלקים ושברים מעורבבים ומתחברים בסדר משונה ומיוחד ומחודש המגלה דרך מעגלי הנתיבות הללו את מפלאות הארותיהם ופעליהם וכן הוא במהלך הגאולה ובחלקי השמות האלהיים וצירופיהם הרכביהם והופעותיהם הנפלאות וסדורי חלקיהם עד השתלמות כל ענינם השלם ממקור אחדותם בכל אמתתה ותפארתה
אחדות ישראל – ה'קמיע' הטוב ביותר להצלה
"חבור עצבים אפרים". "גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם אמר המקום כביכול איני יכול לשלוט בהן כיון ששלום ביניהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו". למרות שהוא כולו מלא טומאה מכל מקום בגלל שהוא חכור באחדות ושלום אין מידת הדין שולטת בו ריבוי אהבה בישראל ממקור הבוחר בעמו ישראל באהבה הוא הקמיע היותר בטוח והשמירה היותר גדולה"
הרב אבינר – נר באישון לילה עמ' 286-287.
ביאר שקמיע מלשון 'קמעה'. הביא באריכות דברי רב האי גאון והרמב"ם שאלו הבלים, ואח"כ דברי האר"י שיש בזה טעויות וסכנה ומזכיר בקצרה דעת הרב כדורי
"האר"י ז"ל שלל שימוש בשמות קדושים בימינו משתי סיבות:
א. אין לנו אפר פרה אדומה ב השמות הכתובים עתה בספרים הנם מוטעים עץ חיים שער המצוות פרשת שמות.
אך בזמננו חידש הרב יצחק כדורי:
א אין איסור אלא אם כן מתכוון לפעול על מלאכים אן לא אם מתחנן לקדוש ברוך הוא.
ב כמעט כל הקמעות מבוססים על הנוסח של הרב יהודה פתיה מבגדד שהוא נקי מטעויות דברי הרב כדורי בהסכמתו לספר תמים תהיה לרב יעקב משה הלל."
[1] היה רבם של: רבי משה אלשיך, רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם), רבי אליעזר אשכנזי, רבי שלמה אלקבץ ועוד. למד עם ר' יוסף קארו.
[2] לפני כן מביא מעשה, על נער שהיו בבטנו ארבע מכשפות, והרב גוטמכר ניסה בכל מיני זמנים לעזור לו ע"י אמירת תהילים ועוד. ופעם אחת (לאחר שהשתתף בפדיון הבן), חשב שזו עת רצון ועשה זאת שוב, ואז באמת אחת יצאה, ואחרי עוד תפילות יצאו גם האחרות. בדרך הסיפור שלו יש התמקדות מסוימת שההצלחה היתה כי זו שעת רצון, וייתכן שלזה כוונתו גם כאן.
[3] להבנתי כוונתו שמגלים להם לא קדושה אלא כל מיני חכמות תחתונות וגם אלו בשגיאות. אבל אולי אפשר לפרש המשפט 'גם אלו שגו' – שעצם העיסוק באלו הוא שגיאה.