מצוות תמים תהיה

סיכום

כתוב בתורה, בפרשה שעוסקת באיסורי כישוף ובנבואה (דברים יח, ט-יח):

"תמים תהיה עם ה' אלקיך".

משמעותו המעשית של פסוק זה שנויה במחלוקת, והוא התפרש בדרכים רבות ושונות, ובכל אחת מהן יש מקום להרחיב כסוגיא בפני עצמה. בהיותו איסור כללי שלא ברור על מה בדיוק הוא חל, הוא הוזכר בפוסקים בסוגיות רבות, ובכל אחת מהן קיבל התייחסות שונה. לפיכך, עדיין נדרשת עבודה רבה כדי לגבש את הסוגיות השונות כל אחת בנפרד, ואז לתת סקירה מקיפה על האיסור ועל הסתעפויותיו.

בסיכום הזה ננסה להתמקד בהגדרות היסודיות של תמים תהיה, ובהשלכות העיקריות. עם זאת, הדברים לא יהיו גמורים די הצורך. בחלק מהסוגיות הרחבתי יותר, אף שניתן לטעון שגם הן הסתעפויות, ובחלק מהסוגיות הפניתי למקור ראשוני שיכול לשמש פתח לדיון.

מדרשי תנאים וגמרות

בכמה מדרשים הוא נדרש כהבטחה אלוקית, למי שישמר מאיסורי כישוף – אז יזכה ויהיה תמים עם ה' (ספרי דברים פרשת שופטים פיסקא קעג)

במדרש התנאים (מדרש תנאים לדברים פרק יח, (יג)) נאמרו שני פירושים: לפי רבי אליעזר ברבי יעקב המשמעות היא שלא להרהר אחר דרכיו של הקב"ה בעת שבאים על האדם יסורים. לפי רבי אלעזר הקפר המשמעות היא שלא לעסוק בשאלות וקושיות אמוניות מטא-פיזיות, וכך פורש הפסוק גם במדרש פסיקתא זוטרתא (ספר בראשית, הקדמה).

במדרש תהלים (שוחר טוב; בובר, מזמור קיט) הציווי מתפרש כהוראה לישראל לדבוק בדרכיו של אברהם אבינו, שהיה תמים והיה מציית לציווי האלוקי גם כשזה לא היה מובן לו (כמו בעקידה, בהליכה לארץ כנען, ועוד).

במסכת פסחים (קיג, ב) למדו חכמים מהפסוק שאין לדרוש בכלדיים. ולפי רוב הראשונים הכוונה היא שלא לדרוש בחוזים בכוכבים (רשב"ם שם; ערוך ערך כלדאי; רמב"ן המיוחסות רפג ועוד). ובאופן דומה הוסבר הפסוק בפסיקתא זוטרתא (שמות פרשת שמות פרק ב, ו) כציווי שלא להאמין ולא להתייחס לתחזיות האובות והידעונים והחוזים בכוכבים.

אלו הם הפירושים העיקריים במקורות התנאיים/תלמודיים.

כלדיים

ראשונים רבים פסקו להלכה את דברי הגמרא בפסחים, ואסרו את השאלה בכלדיים/חוזים בכוכבים, משום תמים תהיה:

יראים (תלא) רמב"ן (שכחת עשין ח; המיוחסות רפג) שערי תשובה (ג, פו) זכרון יהודה (צא) נימוקי יוסף (טז, ב) סמ"ק (י).

למעשה, לא מצאנו מי שחלק על זה במפורש. עם זאת, מצאנו ראשונים שהבדילו בין 'כלדיים' לבין פרקטיקות של אסטרולוגיה. מנגד, מצאנו ראשונים (רמב"ם, סמ"ג) שאסרו אסטרולוגיה/חיזיון בכוכבים משום 'לא תעוננו' ולא ראו צורך להזכיר את האיסור של תמים תהיה, וצ"ע בשיטתם. מצאנו גם ראשונים שחיברו את הדברים ואסרו גם משום לא תעוננו וגם משום תמים תהיה (רבנו יונה, ר"י בן הרא"ש).

האם למנות את 'תמים תהיה'?

ראשונים רבים ממוני המצוות מנו את 'תמים תהיה' כמצוות עשה:

בה"ג (בהקדמה, קמד) ר"י אלברצלוני (אזהרות, עמ' 24) ר"ש אבן גבירול (אזהרות, לב) רמב"ן (שכחת עשין ח) חרדים (עשה, א, כא) סמ"ק (י).

בנוסף אליהם, ראשונים רבים נוספים (שאינם מוני המצוות) כתבו לאסור דרישה בכלדיים משום תמים תהיה כנזכר, ומשמע מהם שמדובר במצווה ואיסור לכל דבר.

לעומתם, רמב"ם, סמ"ג וחינוך לא מנו את תמים תהיה כמצווה, והמכנה המשותף לראשונים אלו הוא שהם מנו את 'לא תעוננו' כאיסור, וביארו שמשמעותו שלא לדרוש בהוברים בכוכבים/איצטגנינים/חוזים בכוכבים, ולכן לא נזקקו לגמרא בפסחים.

אמנם, הרמב"ם כן הזכיר את תמים תהיה בחתימת פרק יא, שעוסק בכלל ענייני הכשפים והקסמים, וכך כתב:

"ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים ומזלות הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו… בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך."

ונחלקו המפרשים בשיטתו (ולמעשה בשיטתם של הראשונים שלא מנו את 'תמים תהיה'):

הרמב"ן (שכחת עשין ח) כתב שאפשר שהרמב"ם סבר שהיא מצווה כללית ללכת בדרכי ה', ולכן לא מנה אותה: " ואולי חשב הרב שהיא צוואה כוללת המצות כולן ללכת בדרכי התורה כענין שנ' (תהל' קיט) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת י"י ולכן לא הביאה בחשבונו"

מגילת אסתר (שכחת עשין) מסביר שהרמב"ם לא מנה את תמים תהיה, כי היא מצוות עשה שמוסיפה על הלא תעשה של מעונן ומנחש ומכשף וכו', ולכן לא ראוי למנותה (ולא משום שהיא 'מצווה כללית').

סדר משנה (בוסקוביץ', ע"ז יא, ז) כתב שמהות המצווה לרמב"ם היא לאסור במצוות עשה לשאול מכשפים וקוסמים וכו'. כלומר, יש איסור לכשף ולקסום, אבל אין לאו האוסר לשאול בהם, ולכך בא העשה של 'תמים תהיה'. אמנם לא ברור כיצד הוא מסביר את העובדה שהרמב"ם לא מנה את המצווה הזו.

מנחת חינוך (תקי) הביא שיש מבארים שתמים תהיה היא אזהרה כללית, ולא מצווה בעלת משמעות מוגדרת, ולכן לא מנו אותה.

תרומת הדשן (פסקים וכתבים צו) ומהרש"ל (שו"ת ג) – דנו בשאלה האם מותר להתרפא מקוסמים ומכשפים, וכדי להתיר הסבירו שהרמב"ם לא מנה את 'תמים תהיה' משום שאין זה איסור של ממש, אלא מעין דרשה ואסמכתא בעלמא, כי עיקר הפסוק הוא הבטחה או ציווי כללי ללכת בדרכי התורה. וכ"כ הרב פערלא (על הסמ"ג. לאוין יח יט) בביאור הסמ"ג והרמב"ם.

ונראה מחידושי הר"ן בשם רבנו דוד (סנהדרין סה, ב) ונימוקי יוסף (סנהדרין טז, ב) שהאיסור לשאול בכלדיים משום תמים תהיה הוא דרשה של חכמים, ולא איסור תורה. ואפשר שהם הלכו כשיטת תרומת הדשן ודעימיה.

התרחקות מגילוי עתידות

בעניין מהות המצווה מצאנו בפרשנים רבים הדגשה לכך שהמצווה עוסקת בהתרחקות מהניסיון לחזות את העתידות. כך כתב רש"י על התורה (דברים יח, יג): "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו". דברים דומים כתבו רשב"ם (דברים יג, ד; פסחים קיג, ב), תורת המנחה (רבי יעקב סקילי תלמיד הרשב"א. דרשה עה), ומלבי"ם (דברים יח, יג).

יש שביקשו לטעון שממילא אין שום איסור תמים תהיה במיסטיקה שאינה מכוונת לגילוי עתידות. כך כתב הלבוש (יו"ד קעט, טז) בסוגיית שאילת שדים. ראו להלן בשאלה האם תמים תהיה נוגע לכל סוגי הסגולות והמאגיה.

האם תמים תהיה נוגע לשאר סוגי סגולות ומאגיה?

סוגיא זו היא זו שסובלת מאי בהירות הגדולה ביותר, כפי שתיארתי בפתיחה לסיכום. הסיבה היא, שהפסוק תמים תהיה הוזכר במגוון רחב של סוגיות, ובכל מקום יש לו התייחסות ודיון משלו. לכן, כל עוד הסוגיות לא התבררו אחת לאחת, הנושא הזה עדיין חסר. ובכלל, קשה להתייחס לכל הסגולות והמאגיה כדבר אחד, וברור שיתכנו גישות שונות ביחס לכל שיטה ושיטה. ובכל זאת, ננסה לסקור את המקורות שבידינו.

לאור העובדה שהגמרא דרשה מ'תמים תהיה' שאין לשאול בכלדיים (פסחים קיג, ב), פוסקים חשובים הבינו שלמעשה 'תמים תהיה' הוא ציווי להתרחק מסוגים שונים של סגולות ודרישת עתידות. נראה שסברתם היא שקשה לטעון שחכמים סברו שדווקא כלדיים כלולים בתמים תהיה אבל שאר סוגי מיסטיקה לא, שכן מה מיוחד דווקא בכלדיים?

כך נראה משבלי הלקט בשם רבנו אביגדור (סי' ט) שכתב לאסור סוגי פעולות מאגיות שונים בקל וחומר מדברי הגמרא בפסחים.

וכ"כ במקומות רבים ספר חסידים (רד; רה; רו; רז; תסט; אלף קיד; אלף קעב) להימנע משדים ומלאכים והשבעות וקמיעות, והאריך להסביר שמי שעושה כן יסבול מצרות והשדים והמלאכים יתנכלו לו על כך שהטריד אותם. וכתב שגם במקרה של פיקוח נפש אין להקל בזה, שהרי זה דוחה נפש מפני נפש, וסופו שיתנקמו בזרעו. וכ"כ יש מנחילין (קצנלבוגן. סי' טז).

וכן נראה מדברי הנימוקי יוסף (סנהדרין טז, ב), שאף שמדבריו משמע שהאיסור בכלדיים הוא מדרשת חכמים ולא מהתורה, בכל אופן עולה מדבריו שתמים תהיה בא לשלול את ההתעסקות בכמה וכמה סוגי חכמות, בהן חכמת האסטרולוגיה, וגם חכמת צפצוף הציפורים.

וכן כתב תשורת ש"י (תניינא קכט) לגבי מעשה הדומה לסיאנס, שהעושה כן עובר בתמים תהיה. וכ"כ להורות נתן (ו, עט) לגבי קריאה בכף יד.

אלו היו פוסקים שנראה מדבריהם שיש בזה ממש איסור.

מנגד, יש פוסקים ששללו גישה זו, והסבירו שאין איסור תמים תהיה בסגולות ופעולות כאלה:

וכ"כ רשב"א (א, תיג) תרומת הדשן (פסקים וכתבים צו) מהרש"ל (שו"ת סי' ג) יעלזו חסידים (פאפו. מהדורת תושיה עמ' ריב) בנין ציון (סי' סז) פרי השדה (ב, קטז). וכן נראה דעת המשנת אברהם (על ספר חסידים. חלק א סי' ריב).

יעלזו חסידים (פאפו. מהדורת תושיה עמ' ריב) ופרי השדה (ב, קטז) הסבירו שאין בכך הפרה של התמימות, כי כל עוד האדם יודע ומאמין שה' הוא שברא את הכוחות האלה וטבע אותם במציאות, ומנסה להסיר קטגור ולגלות את החכמה שה' צפן באופנים רוחניים במציאות – אין זה מתנגד לתמימות עם ה'.

מעבר לדיון על האוסרים והמתירים, ישנה שורה ארוכה של פוסקים שגם הם שללו סגולות שונות, והזכירו את 'תמים תהיה', אולם נראה ברור מדבריהם שאין מדובר באיסור של ממש, אלא במעין הנחיה או עיקרון מוסרי, להעדיף שלא להתעסק בהתחכמות ובניסיונות להשפיע על הטבע בדרכים סגוליות, אלא להתמקד בתורה ומצוות. ואפשר בהחלט להתווכח לגבי חלקם, שאולי ראו בזה איסור של ממש.

וכך כתבו: הרמ"א (או"ח תרסד, א) הרב פנחס חי ענו (מוריה שפא-שפד, עמ' לט) יוסף אומץ (יוזפא. חלק ג, פרק דיני ניחוש אות א) ערוך השולחן (או"ח שא, פ) דרך חיים (לונזנו. עמ' רעט) מעדני שלמה (עמ' תלא) מעשה הגדולים (ב, כי תשא, יד. עמ' תרכ) אוצרות ירושלים (הרב דוד שפירא. עמ' נב) חמדת שאול (מג) הסטייפלר (חופה ונישואין חלק ב' עמ' 48; ארחות רבנו חלק א' עמ' ריח) עשה לך רב (א, נו) בנין אב (בקשי דורון. ג, נז) הרבי מלובביץ' (הלכה ורפואה ה, עמ' עט; אגרות קדש טו, עמ' סד) תשובות והנהגות (א, תנד; ד, קצו) ויצבור יוסף (ב, לא, ד).

האם יש להתיר תמים תהיה במקום חולי/סכנה?

בדרך אגב לדיון על המשמעות והתוקף של תמים תהיה, מצאנו כמה מקורות שדנים בשאלה האם יש להתיר דברים שאסורים משום תמים תהיה, במקום של חולי או סכנה.

מחד מצאנו את תרומת הדשן (פסקים וכתבים צו) ומהרש"ל (שו"ת סי' ג) שהתירו. ומאידך ספר חסידים (רה) אסר גם במקום סכנה, משום שזה 'דוחה נפש מפני נפש' ובסופו של דבר אדם ניזוק יותר משימוש בכשפים ושדים ומלאכים וכו'.

סוגיות בהן מופיע תמים תהיה

כדי לסדר את הדברים גם מנקודת מבט שונה, כאן אתן סקירה קצרה של הסוגיות שבהן מופיע תמים תהיה:

אסטרולוגיה

התבאר בסיכום על אסטרולוגיה, שהגמרא בפסחים (קיג, ב) אסרה לשאול בכלדיים משום 'תמים תהיה'. ודעת כל הראשונים פרט לרש"י (פסחים קיג, ב) שהכוונה לחוזים בכוכבים. וכן נפסק להלכה בראשונים רבים מספור, וכן ברמ"א (קעט, ב).

שאילת שדים

נחלקו הראשונים בשאלה האם מותר לשאול בשדים. אחת הטענות שהעלו הראשונים היא שיש בזה משום 'תמים תהיה'. עיין ב"י וב"ח יו"ד קעט בעניין זה.

גורלות

התוספות (שבת קנו, ב) כתבו שבספרי דרשו לאסור גורלות משום 'תמים תהיה':

"כלדאי. בכולה סוגיא משמע דהיינו חוזים בכוכבים ולא כמו שפירש"י בערבי פסחים (דף קיג:) מניין שאין שואלין בכלדאים שנאמר תמים תהיה וגו' ופירש דהיינו אוב ועוד קשה דבהדיא כתיב אל תפנו וגו' ובספרי דרש מנין שאין שואלין בגורלות שנאמר תמים תהיה וגורל וחוזה בכוכבים חדא מילתא היא".

וכ"כ כמה אחרונים: האלף לך שלמה (או"ח סב)

התרפאות מקסמים במקום חולי

בתרומת הדשן (פסקים וכתבים צו) ומהרש"ל (שו"ת סי' ג) העניין נידון.

צפצוף ציפורים

הנימוקי יוסף הזכיר תמים תהיה גם בהקשר של חכמת הציפורים.

קמיעות

בהלכות שבת, שו"ע או"ח סימן שא, הוזכרו דיונים בעניין נשיאת קמיעות בשבת, ובין היתר נידונה השאלה העקרונית של היחס לקמיעות. יעויין בזה בשו"ת רשב"א א, תיג.

פסוקי התורה

דברים, פרק יח

"ט כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. י לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. יא וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. יב כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. יג תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יד כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. טו נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. טז כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְהוָה אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת. יז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. יח נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ"

מדרשי הלכה ואגדה

הבטחה למתרחקים מכשפים

ספרי דברים פרשת שופטים פיסקא קעג

"(יב) כי תועבת ה' כל עושה אלה, יכול לא יהא חייב עד שיעבור על כולם תלמוד לומר כל עושה אלה אפילו על אחת מהם. ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך, אמר רבי שמעון מלמד שהוזהרו כנענים על כל המעשים האלו שאין עונשים את האדם עד שמזהירים אותו. כשהיה רבי אליעזר מגיע לפסוק זה היה אומר חבל עלינו ומה מי שמדבק בטומאה רוח טומאה שורה עליו המדבק בשכינה דין הוא שתשרה עליו רוח הקודש ומי גרם +ישעיה נט ב+ עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלהיכם.

תמים תהיה עם ה' אלהיך, כשאתה תם חלקך עם ה' אלהיך וכן דוד אמר +תהלים כו יא+ ואני בתומי אלך פדני וחנני +שם /תהלים/ מא יג+ ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם. תמים תהיה עם ה' אלהיך, אם עשית כל האמור בענין הרי אתה תמים לה' אלהיך סליק פיסקא"

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת שופטים

"כי תועבת ה' כל עושה אלה. אפילו באחת מאלה. ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מורישם מפניך. לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר. א"ר שמעון מלמד שהוזהרו הכנענים על כל המעשים האלה:

תמים תהיה עם ה' אלהיך. אם לא עשית כל הדברים האלה האמורין בענין הרי אתה תמים לפני ה' אלהיך:"

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קיט

"[ג] דבר אחר [קיט, א] אשרי תמימי דרך. זהו שאמר הכתוב הולך בתום ילך בטח [ומעקש דרכיו יודע] (משלי י ט), מי שהוא הולך בתמימות יהא מבושר שהקב"ה מצליח דרכיו, אבל מי שהוא מעקש דרכיו יודע מה שיש בו בשני דרכים מתפרסם בעולם, הוי ומעקש דרכיו יודע. דבר אחר הולך בתום. זה אברהם, שנאמר התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז א), מה אמר לו הקב"ה לך לך מארצך וממולדתך (שם /בראשית/ יב א), ולא השיב דבר להקב"ה לומר לו מה בין נשב כאן מה בין לילך לעיר אחרת, למה שמי שהוא מפנה מבית לבית מיצר, אין צריך לומר מעיר לעיר, ולא עיכב אלא מיד עשה כל מה שאמר לו, שנאמר וילך אברם כאשר דבר אליו ה' (שם שם /בראשית י"ב/ ד), שמא הפסיד, כשבאו המלכים לא נפלו לפניו, שנאמר ויחלק עליהם לילה (שם /בראשית/ יד טו), ואף כשאמר לו קח נא את בנך את יחידך (שם /בראשית/ כב ב), היה לו להשיב ולא השיב, לומר אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע (שם /בראשית/ כא י"ב) הריני מקריבו מהיכן אתה מברכני, ולא השיבו, אלא מיד עשה כל מה שאמר לו הקב"ה, שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו (שם /בראשית/ כב ג), ואף הקב"ה עשה מה שהבטיחו, ואעשך לגוי גדול (שם /בראשית/ יב ב), וכן עשה לו, ואברהם [היו] יהיה לגוי גדול (שם /בראשית/ יח יח), וכן הוא אומר וה' ברך את אברהם בכל (שם /בראשית/ כד א), ואף משה כך אמר לישראל מבקשים אתם שיהא הקב"ה עמכם תפסו תמימות של אברהם, שהתמימות יפה לפני הקב"ה, שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך (דברים יח יג), כמו שהוא תמים, שנאמר הצור תמים פעלו (דברים לב ד), ותורתו תמימה, שנאמר תורת ה' תמימה (תהלים יט ח), אף דוד פתח וקילס אשרי תמימי דרך, ובסוף אלפא ביתא הוא אומר תעיתי כשה אובד בקש עבדך (תהלים קיט קעו), כשם שהשה תמים אף אני בתמימות עשיתי."

מצווה שלא להרהר אחרי מעשה הבורא

מדרש תנאים לדברים פרק יח, (יג)

"תמים תהיה עם ה' א' מיכן שאין שואלין לכלדאין: ד"א תמים תה' שלא תאמר אברהם היה תמים יצחק היה תמים יעקב היה תמים אף אתה תמים תה' עם ה' אלהיך:

ד"א תמים תה' ר' אליעזר הקפר אמר שלא תהרהר אחר דרכי המקום שנ' (ד לב) כי שאל נא לימים ראשונים יכול קודם למעשה בראשית ת"ל למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמק' השמים ועד קצה השמים אתה חוקר אין אתה חוקר לפנים מיכן:

ר' אליעזר בן יעקב אומר שלא תהרהר אחר היסורין וכן דוד אומר (תה' קלא א) ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני שלא הרהרתי אחר קוני: ד"א תמים תה' אין לי אלא בהתריית עדים בינו לבין עצמו מנין ת"ל תמים תהיה עם ה' אלהיך: ד"א תמים תה' כשאת תמים חלקך עם ה' אלהיך וכן דוד אומר (תה' כו יא) ואני בתמי אלך פדני וחנני ואני בתמי תמכת בי (שם מא יג) וה"א הצור תמים פעלו (לב ד):"

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית הקדמה

"בספר יצירה עשר ספירות בלימה צפייתן כמראה בזק, דבורן שלהן כרצוא ושוב, ולפני כסאו הם משתחוים, פירוש עשר ספירות הן, עומק רום, ועומק תחת, עומק ראשית, ועומק אחרית, ועומק אור, ועומק חשך, ועומק מזרח, ועומק מערב, ועומק צפון, ועומק דרום, וכולם בלימה, דבר שאין להם תפישה והם בלי מה כולם בלום פיך מלדבר, צפייתן כמראה בזק, שאם תהרהר במהרה תסיח דעתך מהם, כמראה הבזק ההולך במהרה, דבורן שלהן כרצוא ושוב, כמו החיות הממהרות במרוצתן כן תדבר בהם, ולפני כסאו של הקב"ה הם משתחוים, כלומר תכוין דעתך לשמים להיות תמים, שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך (דברים יח יג), ואל יהרהר האדם לעומק יותר מדאי, שאם יהרהר יותר מדאי, ראוי לו שלא נברא, ואל ידבר על בוראו עתק, אלא יבין וישכיל בן אדם, כי הקב"ה יחיד ומיוחד, הוא ברא שמים וארץ, ואין לו שני, והוא ראשון, והוא אחרון, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:"

דרך פקודיך מצות לא תעשה יא חלק המחשבה (רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב)

"ד) עוד אני מדבר בטעם חמץ ומצה שכתבנו לעיל בענין חטא האדם בעץ הדעת טוב ורע ותיקונו, הנה תבין אשר רמז החמץ הרומז לדעת הרע לא ימצא ברשות ישראל, וחלילה לחקור בחקירות ודעות כוזבות (אפילו בדרך השילוחכו)), רק תמים תהיה עם ד' אלקיך בתכלית הפשיטות ושלימות בהתבוננות חלקי התורה ומצותיה, וכמו שאמר רבא [שבת פח א] אנן דסגינן בתמימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם כז).

וכאשר באנו לדבר מזה, תדע ידידי, מצוה להרחיק הפילסופיא לבל נגוע בקצה המשענת הקנה הרצוץ הלזה. והנה ארמוז לך ותבין, כאשר יבא הפילוסוף לחקור על מציאות הבורא, והנה יבא בחקירתו לחקור אם הוא נמצא וכן יצייר ח"ו ההיפך (כדרך החוקר החוקר בכל חלקי הסותר), הנה כאשר חוקר בצד המציאות מטה דעתו לדעת הטוב, הנה לזה מיקרי דעת הטוב, וכאשר יצייר ההיפך הגם שיסתור זה הדעת (בדחיית השכל) עכ"פ בחקירתו לפי שעה הוא מטה דעתו לדעת הרע, א"כ החקירה מיקרי עץ הדעת טוב ורעכח) (וזה דמיון החטא של אדה"ר, ונצטוינו לתקן ע"י התורה תמים תהיה עם ד' אלקיך בלא שום חקירה ובלא ספק כרגע ח"ו), ואל תבקש לדחות בהיותך נבהל ברוחך לומר משל כת הקודמים הוא, היינו חסידים הראשונים כגון החסיד בעל חובת הלבבות ורבינו סעדיה גאון ושאר כת הקודמים, תדע עפ"י פשוטו כי זה היה מן הצורך להם להשיב להאפיקורסים בויכוחים שהיה להם בימים הקדמונים, ועוד יש בידי חבילות חבילות לתרץ ענייני כת הקודמים להיות אז באלף החמישי בסוד עולם התוהו, וגם מחמת דוחק הגלות והפיזור לא היה באפשרי להם לחכמי הדור להטעים להמון עם ענייני האלוקית ולהרחיק ההגשמה מבלי הלבישם העניינים בחקירות, והיו צריכין לזה למען יתרצו בתורה ובעבודה, והיה הדבר הזה להם כעת לעשות לד' וכו'."

שלא להאמין ולא ללכת אחר הכשפים

פסחים קיג, ב

"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי שמואל בר מרתא אמר רב משום רבי יוסי איש הוצל ומניין שאין שואלין בכלדיים שנאמר (דברים יח, יג) תמים תהיה עם ה' אלהיך"

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת שמות פרק ב, ו

"ו) ותפתח ותראהו את הילד. ותרא מבעי' ליה, א"ר יוסי ב"ר חנינה שראתה עמו שכינה, כענין שנאמר אני ה' הוא שמי (ישעיה מב ח): והנה נער בוכה. קרי ליה ילד, וקרי ליה נער, תנא הוא ילד וקולו כנער, דברי ר' יהודה, אמר לו ר' נחמיא אם כן עשית למשה רבינו בעל מום, אלא מלמד שעשאו לו אמו חופת נעורים בתיבה: ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה. מנא ידעה, א"ר יוסי ב"ר חנינה שראתה אותו מהול, כענין שכתבנו למעלה, ותרא אותו כי טוב הוא, שאין העבריים ניכרים אלא במילה: מילדי העברים זה. לא אמר מילדי העברים הוא אלא זה, א"ר יוחנן נתנבאה שלא מדעת, זה נופל ואין אחר נופל, והיינו דאמר ר' אלעזר מאי דכתיב וכי יאמר אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים (שם ח יט), צופין ואינן יודעין מה צופים, מהגין ואינן יודעין מה מהגין, ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה, לפיכך גזרו עליהן כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וכיון דשדיוה למשה, אמרו איצטגניני פרעה תו לא חזינן כי ההוא סימנא ובטלוהו גזירתיהו, ואינון לא ידעון דעל מי מריבה לקי, והיינו דאמר ר' יוסי ב"ר חנינא מאי דכתיב המה מי מריבה (במדבר כ יג), המה שראו איצטגניני פרעה וטעו, זה שאמר ישעיה הנביא מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך (ישעיה מז יג), מאשר ולא כל אשר, לפי שהקוסמים והחוזים וכל הוברי שמים רואים ומודיעים מאשר יהיה בעולם, אבל דבר על מתכונתו אינן יכולין להגיד, לכך הכתוב אסר להתעסק בהם, שנאמר לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם (דברים יח ט), והם ביטול תורה, ואומר תמים תהיה עם ה' אלהיך (שם שם יג), ואומר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה (ירמיה י ב), המה יחתו ולא ישראל, אמר רב אחא ב"ר חנינא אותו היום שירדה בת פרעה לרחוץ על היאור ששה בסיון היה, יום שהיה עתיד משה רבינו לתת התורה לישראל מפי הגבורה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מי שעתיד לקבל את התורה בהר סיני ביום זה ילקה ביום זה, וראיה לדבר שהרי אמרו רז"ל בז' באדר נולד משה, טול לך משבעה באדר ועד ששה בסיון שלשה חדשים, שהרי אייר חסר, היינו דכתיב ותצפנהו שלשה ירחים ולא יכלה עוד הצפינו, למדנו שלא שהה משה רבינו בתיבה אפילו יום אחד. וכן הוא אומר ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו ממצבה לא זזה עד שהופיע הקדוש ברוך הוא לצדיק יהי כבוד ה' לעולם:"

שכל טוב (בובר) שמות פרשת שמות פרק ב

"ה. לא אמרה הוא אלא זה. א"ר יוחנן נתנבאה שלא מדעת אמרה זה הוטל ליאור ואין אחר הוטל, והיינו דאמר ר' אליעזר מאי דכתיב וכי יאמרו אליכם דרשו אל האבות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים (ישעי' ח יט), צופין ואינן יודעין מה צופין, מהגין ואינם מה מהגין, ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה, לפיכך גזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וכיון דשדיוהו למשה בנהרא תו לא חזי אצטגניני בההיא סימנא, ואינון לא ידעי דעל מי מריבה לקי וכולה כדמפרש התם, ובטלוהו לגזירתא, והיינו דכתיב הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך (ישעי' מז יג), מאשר ולא כל אשר, שאינן רואין דבר על מתכונתו אבל בגימגום, לפיכך הזהיר הקב"ה את ישראל לא תלמד לעשות כתועבת הגוים ההם (דברים יח ט), והם בטול תורה ולב זוחח, וכתיב תמים תהיה עם ה' אלהיך (שם שם יג), וכתיב כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה (ירמי' י ב):"

מוני המצוות

מי שמנה את המצווה

בעל הלכות גדולות, הקדמה

"ואלו מצות קום עשה: (קמד) להיות תמים"

אזהרות ר"י אלברצלוני, עמ' 24

"פקוד טעינה ופריקה עם חבריך, והתירא מן החכמים פן תהיה שובב

פקפוק הגין ומדות והיה תמים, ולצדק את הדין באמתו תסובב."

אזהרות ר"ש אבן גבירול, מצווה לב (הבאתי מתוך מהדורות 'זוהר הרקיע' – פירושו של הרשב"ץ)

"ותומה וענוה. ויין קדוש וחדוה. ויראת מקדש. חכמים עם הורים:"

ספר יראים סימן תלא [דפוס ישן – כא]

היראים מביא להלכה את האיסור לשאול כלדיים

"להיות תמימים. צוה יוצרנו שיתמים אדם מעשיו שלא יאמין בקוסמין ובמכשפים במנחשים ובמעוננים דכתיב בפ' שופטים לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וגו' וסמיך ליה תמים תהיה עם ה"א פי' אל תאמין באלו אלא היה תמים ואמרינן [פסחים קי"ג ב'] מנין שאין שואלין לכלדיים ת"ל תמים תהיה עם ה' אלהיך ותניא תמים תהיה עם ה"א כשאתה תם חלקך עם ה' אלהיך וכן בדוד הוא אומר ואני בתומי אלך:"

רמב"ן, שכחת עשין אות ח

השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין

"מצוה שמינית שנצטוינו להיות לבבנו תמים עמו ית' והוא שנאמר (שופטי' יח) תמים תהיה עם י"י אלהיך. וענין הצוואה הזאת שנייחד לבבנו אליו לבדו ית' ושנאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש הבאות מנביאיו או מאנשי חסידיו ר"ל אורים ותומים ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבאו דבריהם על כל פנים. אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים כי הוא משנה מערכת הככבים והמזלות כרצונו, מפר אותות בדים וקוסמים יהולל [ישעי' מד], ונאמין שכל הבאות תהיינה אלינו כפי התקרבנו לעבודתו כענין שהבטיח (ירמי' י) אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה. ואמרו באחרון שלפסחים (קיג ב) מנין שאין שואלים דבר מן הכלדיים שנאמר תמים תהיה עם י"י אלהיך. והכלדיים הם שארית האומה המתעסקת במלאכת הכוכבים הנקראים כלדיב"ש. ולשון ספרי אם עשית כל האמור בענין הרי אתה תם לי"י אלהיך. ופירוש זה שאסר הכתוב לשאול את העתיד מאוב וידעוני ומתים ומן מעונן וקוסם ואחרי כן צוה שיהיה לבנו תמים עמו יתב' באלה ולא נירא מדברי מגיד עתידה מן הנזכרים או מזולתם אבל מן נביאו נדרוש ואליו נשמע כאשר יאמר בפרשה. וזה הוא תרגומו שלאנקלוס שלים תהא בדחלתא די"י אלהך. וכן אמר הכתוב (תהל' קיט) יהי לבי תמים בחוקיך. ובמצוה הזאת נצטוה אברהם אבינו כאשר בא לכרות לו ברית ולתת לו זרע, אמר (לך יז ורמב"ן שם) התהלך לפני והיה תמים. כי מפני שהיה הוא זכור לטוב יסוד באמונה והחולק על הכשדים שהיו מייחסים כל הכחות לשמש ולירח ולככבים והוא ראה שיש עליהם יוצר ומנהיג צוהו עוד להתהלך לפניו ולהיות תמים עמו ולא יתן בלבו שיהא בזולתו שום אמת ולא יסתכל בעניינם כלל עם דעתו שיוצרם מנהיג אותם אלא יהיה לבו אליו לבדו ית' כי הוא המצוה אותם והמסדר סדור מערכתם כרצונו כענין שאמרו (שבת קנו א) צא מאצטגנינות שלך וכו'. זהו ענין המצוה הזאת. והזכירה בעל ההלכות וכתב (אות קמד) להיות תמים. ואולי חשב הרב שהיא צוואה כוללת המצות כולן ללכת בדרכי התורה כענין שנ' (תהל' קיט) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת י"י ולכן לא הביאה בחשבונו. והמתבאר מדברי רבותינו והנכון בכתוב הזה הוא מה שפרשנו בה בכאן:"

ספר חרדים מצוות עשה פרק א אות כא

החרדים מביא את דברי הרמב"ן

"(כא) ומעלת שלמות הבטחון בו ית' מצוה שנית שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך וכן כתב הרמב"ן שזו מצות עשה שלא נשאל מהוברי השמים החוזים בכוכבים ולא מזולתם מה לעתיד להיות אם נשמע דבר מהם נאמין כי הכל ביד ה' מפיר אותותם כפי התקרבנו לעבודתו והכי איתא במסכת פסחים ומינה נלמוד דמצוה לבטוח בו ית' בכל לב בכל ענייני העולם כמפורש בקבלה ברוך הגבר אשר יבטח בה' ארור הגבר אשר יבטח באדם כו' וכתיב בטחו בו בכל עת וכתיב בטח אל ה' בכל לבך, ממנין תרי"ג לרבינו יונה ולגאון ור"ש ן' גבירול ורמב"ן וסמ"ק:"

ספר מצוות קטן מצוה י

מזכיר את האיסור של הכלדיים, ומסביר שזה 'לידע העתידות'

"להיות תמים שנאמר (דברים י"ח) תמים תהיה עם ה' אלהיך פי' שלא ישאל בכלדיי' לידע העתידו' אלא אומר מה שירצה הבורא יעשה ולא יחקור מה שיהיה כדאמרינן בהדיה כבשי דרחמנא למה לך."

הדיון על הרמב"ם ואלו שלא מנו

רמב"ם ע"ז פרק יא הלכה טז

הרמב"ם כאמור לא מנה את המצווה בספר המצוות. עם זאת, בהלכות ע"ז הוא כן הזכיר את הפסוק, בחתימת הפרק העוסק בכשפים וקוסמים וכו'.

"ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים ומזלות הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו' כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך."

מגילת אסתר שכחת העשין

מסביר שהרמב"ם לא מנה את תמים תהיה, כי היא מצוות עשה שמוסיפה על הלא תעשה של מעונן ומנחש ומכשף וכו', ולכן לא ראוי למנותה (ולא משום שהיא 'מצווה כללית').

"מצוה ח. נראה לי שמה שלא מנאה הרב אינו לחשבו שהיא מצוה כוללת כאשר חשב עליו הרמב"ן רק לפי שפסוק זה כולל כל האמור למעלה בפרשה מענין מעונן מנחש ומכשף, ומאחר שמנה כל אחד ואחד מהם לאו בפני עצמו אין צריך להביא אזהרה אחרת על אלו הדברים המוזהר מהם שכבר השריש לנו בשורש התשיעי שאין ראוי למנות הלאוים והעשה אבל הדברים המוזהר מהם והמצווה בהם, וכן נראה ממה שכתב בחבורו פרק י"א מהלכות ע"ז וחוקות העכו"ם אחר כתבו ענין מעונן ומנחש ומכשף ודורש אל המתים כתב וז"ל, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו הסכלים תמים תהיה עם ה' אלהיך עכ"ל, הנה נראה שהוא סובר שבפסוק זה כלל את כולם:"

מנחת חינוך פרשת שופטים מצוה תקי

"(א) שנמנענו שלא לקסום וכו'. מבואר בר"מ פי"א מהלכות עכו"ם ודעתם דהקוסם עצמו אם עשה מעשה לוקין מלאו זה והשואל לקוסם הרי זה מגונה נראה דאינו עובר בלאו הזה כלל אפי' במעשה כי השואל אינו בכלל קוסם ועיין בלח"מ שכתב דגם השואל בקוסם ועשה מעשה לוקין והר"מ סמך על מ"ש למעלה ע"ש ועיין בספר משנ"ח מצוה זו שהאריך בזה ומסיק דהשואל אינו עובר בלאו כלל ומביא דברי הרמב"ן ותה"ד וע' בש"ך יו"ד סי' קצ"ט סק"א וע' בס' סדר למשנה דהאריך ג"כ וכתב דאין לאו בשואל בקוסם רק מגונה ותמים תהיה כתיב וכו' ע' בדבריהם ומ"מ אני לך ועיין י"ד סימן קע"ט. ולאו זה לא הוי לאו שבכללות דהרבה דברים נכללו כאן קוסם מעונן וכו' כיון דהרבה דברים שבכאן יצאו מן הכלל בפ"ע. ע' בסמ"ק לרבינו באריכות ובר"מ פח"י מהלכות סנהדרין וע' במשנ"ח שכתב גם כן אף דלדעת רש"י ותוס' בשבת גבי מחמר דסברי דהוי לאו שניתן לאזהרת מב"ד כיון דבקרא זה מבואר אזהרה של מב"ד אם כן כאן דמכשף גם כן כתיב בקרא וחייב מב"ד מ"מ כיון דבכמה דברים בלאו זה יצאו בפ"ע למדים על הכלל ולא הוי לאו שניתן לאזהרת מב"ד כמו דלא הוי לאו שבכללות ע"ש. ונוהג בכל אישי ישראל וככל הלאוין הלוקין וע' עוד בס' הנ"ל דתמים תהיה אינו עשה רק זהירות ומוני המצות אין מונים תמים וכו' למצות עשה:"

זוהר הרקיע, מצווה לב, לרשב"ץ

מקשה על ר"ש אבן גבירול והרמב"ן שמנו את המצווה הזו, מגמרא בסנהדרין שאומרת שכל מצוה שנאמרה לבני נח נשנתה שוב אחר מעמד הר סיני.

"הגאון ז"ל הזכיר במנין המצות מצוה זו גם כן והוא להיות תמים. והרמב"ן ז"ל חזק על ידו ופירשה ליחד הלב ליראת יי' כאמרו יהי לבי תמים ביראתך ונאמין כי הוא לבדו עשה כל ולא נפתה אחר הוברי שמים ולא נבטח בהם. וכאמרם ז"ל מנין שאין שואלים בכלדיים שנאמר תמים תהיה עם יי' אלהיך והביא הרז"ל ראיה מלשון ספרי אם עשית כל האמור בענין הרי אתה תם ליי' אלהיך והאמור בענין הוא אסור כשוף ולשאול באוב וידעוני ומתים ומן מעונן וקוסם והמאמין כי הכל בידי שמים הוא מפר אותות בדים וקוסמים יהולל ואינו שואל מהחוברים כענין מה שנ' דרך הגוים אל תלמודו ומאותות השמים אל תחתו הרי הוא תמים ועל מצוה זו נצטוה אברהם אבינו ע"ה באמרו התהלך לפני והיה תמים וכאמרם ז"ל צא מאצטגנינות כו' עכ"ל. ואני לעניות דעתי מצאתי לו קושיא ממה שאמרו בגמ' סנהדרין (נ"ט) כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה והקשו והלא מילה נאמרה לבני נח ואתה את בריתי תשמור ונשנית בהר סיני וביום השמיני ימול ולישראל נאמרה ולא לבני נח. ואלו היתה מצוה נמנית תמים תהיה היו מקשים ממה שנאמרה לבני נח התהלך לפני והיה תמים ונשנית בסיני תמים תהיה ולישראל נאמרה ולא לבני נח שאלו נאמר לבני נח היו שמנה לבני נח והתלמוד אינו מונה אלא שבע מצות ואין הפרש בין תמים תהיה לוביום השמיני ימול לפי דעתי גם הפסוק שהביא הרז"ל יהי לבי תמים ביראתך אינו כן אלא יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש ואם תבוא מצוה זו במנין כדעת הגאון ז"ל אנו צריכין לפרש כי אמרו ית' לאברהם התהלך לפני והיה תמים שהוא על המילה יזהיר שלא יתרשל בה שלא כפי' הרז"ל ותמים תהי' לישראל נאמרה [ולא] (ו)לבני נח ובמלת וענוה כלל כל מיני שפלות ויכנס בכלל זה ענין מצוה אחרת נמנית והיא לשמוע בקול הנביא באמרו אליו תשמעון ויש בה חיוב מיתה בידי שמים כמו שהזכירו בסנהדרין ובכלל זה נביא שעבר על דברי עצמו וכובש נבואתו:"

סדר משנה, בוסקוביץ', הלכות ע"ז פרק יא הלכה ז

הרב בוסקוביץ' מסביר שאין איסור לאו בשאלת מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר, כי לא נזכר בתורה אלא האיסור לעשות פעולות אלו, אך מכל מקום שאלה אצל מי שעושה את זה – אסור במצוות עשה של תמים תהיה, וזו כוונת הרמב"ם בסוף הפרק. לא ברור אם אפשר ללמוד מדבריו הוראה כללית לכל עניין מיסטי, כיוון שכאן הוא עוסק דווקא בדברים שנאסרו בלאו לעשות אותם, ואומר שיש איסור עשה לשאול. הוא מפנה לעיין ברמב"ן ובמגילת אסתר, אבל לא מתרץ את קושיותם – מדוע לא מנה הרמב"ם את תמים תהיה כמצווה.

"אסור לקסום ולשאול לקודם אלא שהשואל לקוסם מכין אותו מכת מרדות וכו' כתב הלח"מ בכאן קיצר רבינו שהיה לו לומר שאם עשה השואל המעשה על פיו שלוקה, וכמו שכתב למעלה גבי מנחש, אלא שסמך פה על מה שכתב למעלה.

ובמחילה מכבוד תורת הלחם משנה בדברי רבינו אין כאן לא קיצור וחסרון דברים כי כל דבריו בשקלי הקדש במאזני משפט השכל והדעת הם שקולים…

אבל על שואל בקוסם קסמים ומנחש ומעונן וחובר חבר לא מצינו להם בתורה אזהרה כלל כי על הקסם והניחוש והעוננות וחברת חבר הוא שהזהירנו התורה שאנחנו לא נהיו הפועלים והעושים המעשים והפעולות המכונים ההם לקסום קסם וגו' וכמו כן על הכישוף הוזהרנו שאנחנו לא נכשף, אבל על השאלה בכל אלה לא מצינו להם אזהרה כלל אך הוא באיסור עשה של תמים תהיה עם ה' אלקיך, וכמו שכתב רבינו סוף הלכה ט"ו ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים, תמים תהיה וגו', ועיין בהשגות הרמב"ן למנין המצות של רבינו במ"ע הנוספות מנין ח' ובספר מגילת אסתר שם, ולפיכך אין להשואל בהם (חוץ מהשואל אוב או ידעוני) שום מציאות מלקות דאורייתא וכן בת"כ שהבאתי לעיל פרק ו' הלכה ב' בד"ה שאזהרה שלהן וכו' לא הוזכר שם שיש אזהרה לשואל כי אם שתי אלה השואל באוב ובידעוני ואפס זולתן…"

הסוברים שאין תמים תהיה איסור של ממש

תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן צו

"ואשר שאלת אם חולה מותר לדרוש במכשפים ובקסמים? דע כי לא מצינו איסור מפורש בדבר, דשואל אוב וידעוני דהזהירה תורה עליהם, נראה דוקא אוב וידעוני דאינון חמירי טפי, ואין שאר מכשפים בכללם לחומרא… וא"כ אין כאן רק איסור עשה דתמים תהיה כדכתב רמב"ם ע"ש, נראה מדבריו דאין איסור ממש קאמר, נאם הקטן והצעיר שבישראל."

שו"ת מהרש"ל, סי' ג

מגיב לדברי תרומת הדשן ומסביר שאכן לפי הרמב"ם נראה שאין איסור בשאלת מכשפים וקוסמים וכו', כי תמים תהיה איננו איסור ממש

"והשתא לכאורה נראה דאפי' סתם חולה אינו אסור לשאול במכשפים וקוסמים לפי סברת הרמב"ם דאין בו אזהרה אלא איסור בעלמא משום תמים תהיה וגם אין איסור מבואר אלא דרש בעלמא שהרי לא נמנה בכלל העשין וגם עיקר המקרא להלוך בתמימות הוא דאתא ולהיות אמונת השם ית' זכרו והבטחתו חקוקה בלב האדם ומשום הכי היכא שהוא חולה אינו ראוי להחמיר לאסור."

ביאור על ספר המצוות לרס"ג (הרב פערלא) לאוין ל"ת יח יט

הרב פערלא תמה מדוע הרמב"ם והסמ"ג לא מנו מצוות תמים תהיה. לאחר דיון בתירוץ שמדובר במצווה כללית, ולאחר התייחסות לקושיות נוספות, הוא סובר שהפסוק אינו ציווי אלא הבטחה, כדברי הספרי. ולכן אין למנותו כמצווה. ומה שדרשו חכמים לגבי כלדיים – הוא אסמכתא בעלמא. וכ"כ תרומת הדשן, ומהרש"ל. אבל יש לדחות הבנין אחרונים שכתבו שלא נמנתה משום שהיא 'לזהירות בעלמא', ואין לכך מקום, שכן על כל מצוות עשה אפשר לומר שהיא 'לזהירות' ולא מצווה ממש. אלא כמו שכתב

"ועכ"פ דברי רבינו הגאון ז"ל כאן תמוהים. דלפי דרכו הו"ל למנות העשה שהיא כוללת יותר מהלאוין. והנראה לומר בדעתו דס"ל דקרא דתמים תהיה לא הוי עשה כלל. דלא אשכחן בשום דוכתא דהך קרא הו"ל עשה. ובספרי (שופטים פיסקא קע"ג) מבואר בהדיא דהך קרא אין בו מ"ע. ואינו אלא הבטחה שאם תהיה תמים יהיה ה' עמך. דאמרינן התם תמים תהיה עם ה' אלקיך. כשאתה תם חלקך עם ה' אלקיך. וכן דוד אמר ואני בתומי אלך פדני וחנני. ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם עיי"ש. וכן איתא במדרש שוחר טוב (מזמור קי"ט. בהוספה) תמים תהיה עם ה' אלקיך. לפני ה' אלקיך אין כתיב כאן אלא עם ה' אלקיך. אם היית תמים הרי אתה עם ה' אלקיך. למה שאף הוא תמים שנאמר בו הצור תמים פעלו וכו' עיי"ש… ולפ"ז מה שדרשו (בפרק בתרא דפסחים) מנין שאין דורשים בכלדיים שנאמר תמים תהיה וגו' אינו אלא אסמכתא בעלמא ומדרבנן. דפשטיה דקרא אינו אלא כדדרשינן בספרי שם. ונראה דזו היא ג"כ כוונת הרמב"ם ז"ל (סו"פ י"א מהלכות ע"ז) שכתב וז"ל כל המאמין בדברים האלו וכיו"ב ומחשב בלבו שהן אמת וכו' אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת וכו' ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה וגו' עכ"ל עיי"ש. ור"ל בזה דמשום רוב הסכלות וחסרון דעת שבאמונת דברים אלו הוסיף הכתוב אחר שהזהיר עליהם בלאו. להבטיח שאם תהיה תמים ותתרחק מאמונה טפלה כזו. תהיה עם השם אלקיך. אבל אם תלך אחר ההבל להאמין בהם יתרחק השם מעמך…. וכ"כ התה"ד (בפסקים וכתבים סוף סי' צ"ו) דשואל בכלדיים ובמכשפים לית ביה איסור ממש עיי"ש. מבואר דס"ל דמאי דמייתי בפרק ערבי פסחים שם מקרא דתמים תהיה אסמכתא בעלמא הוא. וכ"כ הרש"ל ביש"ש שם שאין בו איסור מבואר. אלא דרש בעלמא. שהרי לא נמנה בכלל העשין עיי"ש בדבריו… וראיתי לקצת אחרונים שכתבו דהיינו טעמא שלא מנאוה הרמב"ם משום דלא נאמרה אלא לזהירות בעלמא. ואין דברים אלו ראויים ליטפל בהם. דא"כ בכל עשין כיו"ב נימא הכי. ועוד דאם הכתוב אומר כן לזהירות א"כ זהירות זו עצמה מצות עשה היא ככל שאר עשין שבתורה. ויש למנותה במנין העשין. ובדרך כלל אין לנו בתורה מקרא שכתוב בלשון ציווי שלא יהיה עלינו חובה ומצוה גמורה. וישתקע הדבר בבל יאמר. והנראה לענ"ד כתבתי:"

אפשר שיש לדייק כן גם מדברי הר"ן והנימוקי יוסף, ששניהם כתבו שחכמינו אסרו לשאול בכלדיים בגלל תמים תהיה, ומשמע שאין זה איסור מהתורה, אלא שיש כאן ציווי כללי, אולי הבטחה או אמירה עקרונית של התורה, וחכמים ביארו שזה חל בשאלת כלדיים, אבל אין זה מדאורייתא ממש. וצ"ע

ר"ן בשם רבנו דוד, חידושי הר"ן סנהדרין סה, ב

"ולזה אסרו חכמים ז"ל לשאול לחכמי המשפט את אשר יקרהו כפי מזל מולד מולדו כי יביא קצת אל הסרת ההשגחה וסילוק הבחירה ולמדו דבר זה מפסוק תמים תהי' עם י"י אלהיך."

נימוקי יוסף סנהדרין טז, ב

לאחר שהוא כותב שאין איסור לא תנחשו בחכמת צפצוף ציפורים 'מסודרת' וכן בחיזיון בכוכבים 'מסודר', הוא מסייג, ומשמע מדבריו שזהו איסור דרבנן או מעין הנחיה של חכמים

"ומיהו רז"ל הזהירו לבל ישים אדם מחשבתו באלו הדברים ויתלה אדם עצמו במי שאמר והיה העולם והוא בחסדיו יציל עבדיו מפגע רע ואמר על זה [פסחים דף קיג א] מנין שאין שואלים בכלדאי ת"ל תמים תהיה עם ה' אלהיך והרמב"ם ז"ל כתב שאף חזיון הוברי שמים בדרך החכמה בכלל נחש הוא ואינו מחוור עכ"ל:"

התרחקות מגילוי עתידות

כאן נראה שהראשונים והמפרשים ביארו את המצווה הזו בעיקר בהקשר של דרישה אחר עתידות

רש"י, דברים יח, יג

"תמים תהיה עם ה' אלהיך" – התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו

רשב"ם דברים יג, ד

"(ד). כי מנסה ה' וגו': נתן כח בכשפים לדעת נולדות לנסות ולזכות ישראל שהתרה בהם לא יהיה בך מעונן ומנחש ומכשף וגו', עד תמים תהיה עם ה' אלקיך ואם לא יאמינו לאותו נביאי ע"ז זו היא זכותן:"

רשב"ם פסחים קיג, ב

"תמים תהיה. להיות בוטח בו בכל קורות ונולדות הבאות לך:"

ספורנו דברים פרשת שופטים פרק יח

"(יג) תמים תהיה. שלם עמו שגם בדרישת העתידות לא תדרוש זולתו אבל תדרוש ע"י נביא או על ידי אורים ותומים:"

תורת המנחה פרשת נצבים / דרשה עה (לרבי יעקב סקילי תלמיד הרשב"א)

"ומהו ענין זה התמימות, הוא שלא יבטח אדם לא על חכמתו ולא על גבורתו ולא על עשרו ולא על תחבולותיו בשום מעשה שיעשה, אלא ישליך כל עסקיו וכל עניניו על השם ית' ויבטח עליו והוא יעשה. ואל יבקש לדעת עתידות במה שיוכל להצליח דרכו באצטגנינות או בענין מעניני הקוסמים והכשוף כדרך שהגוים עושין, כי זה דרכם כסל למו דכתי' (דברים יח יד) כי הגוים ההם אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך, ואומר (שם ד יט) ופן תשא עיניך השמימה וגו' אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים, והזהירנו השם ית' שלא נתפתה אחר אלו הטועים והמטעים, אלא שנבטח בו בכל עניניו ונהיה תמים עמו הה"ד לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' תמים תהיה עם ה' אלקיך. הא למדת שהדורש אחר אלו הענינים אינו תמים עם השם ית' ואינו מצליח דרכו בדרישת אלו הענינים.

ואם תאמר והלא אנו רואים כי אלו שהם נזהרים במעשיהם ואינם עושין דבר [עמוד 675] כי אם בחקירת העתים ובבחירת השעות וכפי מהלך הכוכבים, הם מצליחין בין בחייהם בין בממונם בין בבניהם. כי יש מן מהם כשהן נכנסין בדרך בים או ביבשה אינן נכנסין עד שמסתכלין אם דרכם צלחה או לא, אם רואין כי משפטי הכוכבים מורין על ההצלחה ועל החיים על הדרך אשר ילכו בה אז ילכו וינצלו מכמה גזירות, ואם רואין שמשפטי הכוכבים מורין על הגזירה ועל המיתה הם נמנעין ואינם הולכין ואינם ניזוקין, וכן עושים כשרוצים להתעסק בסחורה ובמשא ובמתן, וכן עושין אף כשמשמשים מטותיהם כדי שיהיו בניהם בעלי עושר ובעלי כבוד וגדולי הדור ואינן עושין דבר אלא אם רואין כי המזל והשעה יסייע אותם להצליח באותו מעשה. ואנו רואין כי הם מצליחים בחיים ובעושר ובבנים, ואותם שאינן דורשים אחר דברים אלו והולכין בתום לבבם אינם מצליחים בחייהם ר"ל שמתים בקצרות שנים ובמיתות משונות ובעוני גדול כי הם עניים ואביונים, ולא תאמר כי אליהם יגיע זה ולא בבניהם כי גם בניהם בחוסר כל ובדלות ובשפלות.

אל תתמה על זה, כי על שלשת האנשים האלה הכתוב צווח ואמר שלא נתמה על אלו ההולכים בתמימות ואינם מצליחים. על המתים בקצרות שנים ובמיתות משונות ובעוני מפני שלא דרשו וחקרו על הענין לדעת היאך ילכו בדרכם, והלכו בתמימות לבם ומתו, אמר עליהם הכתוב (תהלים לז יח) יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, ר"ל אל תהי סבור כי זה מת בפשיעה קודם זמנו או במיתה משונה מפני שהלך בתום לבבו, כי יודע ה' ימי תמימים, ומיום שנברא נגזר עליו בזה וחייו נצפנו לעולם הבא, הה"ד (שם) ונחלתם לעולם תהיה.

וכן הכתוב צווח על העני ההולך בתם לבבו, כי הוא טוב וחשוב מן העשיר המעקש דרכיו ללכת בתחבולות הה"ד (משלי כח ו) טוב רש הולך בתומו מעקש דרכים והוא עשיר, ובמקום אחר פירש כי זה העשיר לא קנה זה העושר בחכמתו כי אם בכסילות ובעקשות שפתיו דכתי' (שם יט א) טוב רש הולך בתומו מעקש שפתיו והוא כסיל.

וכן הכתוב צווח על מי שאין לו בנים בעלי גדולה ועושר הה"ד (שם כ ז) מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו, ור"ל כי זה שהלך בתומו והוליד בנים והם שפלים ודלים, צדיק הוא זה האיש שהלך בתומו, ואל תתמה על בניו אם הם שפלים ודלים כי סוף שיתאשרו אחר מיתת הצדיק אביהם הה"ד (שם) אשרי בניו אחריו.

הא למדת כי המהלך בתומו נקרא צדיק, והוא חשוב וטוב מן העשיר המעקש דרכיו ומזה שהאריך ימים ושנים ומזה שהוליד בן פריץ ומקנהו פרץ בארץ."

מלבי"ם, דברים יח, יג (התורה והמצוה, דברים, אות סו)

"תמים תהיה . שם "א-להים" שבא בכנוי אל ישראל, מורה על הדבוק הא-להי עם ישראל, והשגחת הפרטית. ושם "תמים", מציין שאין לבו חלוק. ר"ל אם תהיה תמים עם ה', ולא תפנה עמו לבקש לדעת עתידות ע"י מעוננים, ואף לא ע"י אופן המותר; כי תסמוך על ה', כי הוא יכין העתידות עליך לטוב – אז חלקך עם ההשגחה הפרטית. וא"צ לך לחקור על העתיד לבא, או לעונן על שעה מוצלחת וכדומה. כי כל זה יכין ה' לטובתך, מצד שהוא א-להיך, ומאתו מצעדי גבר כוננו, ואדם מה יבין דרכו .

ובזה יש לתרץ מה שתמה הרמב"ן בסוף השגותיו (למ"ע ח) על הרמב"ם, שלא חשב תמים תהיה למצות עשה, עיי"ש. שהרמב"ם סמך על הספרי, שהוא תנאי – אם תמים תהיה , חלקך עם ה' א-להיך; לא צווי. אבל בגמ' פסחים קיג, משמע שהוא צווי, שאין שואלים בכלדיים."

לבוש יורה דעה סימן קעט, סעיף טז

"מעשה שדים הוא בכלל מעשה כשפים ואסור, ויש מי שמתיר לישאל בהם על הגניבה וכיוצא בזה ממה שעבר, מפני שאינו עושה שום מעשה אלא שכופה אותם על ידי ההשבעה שהוא אומר שיעשו רצונו ויגידו לו בעל כרחם מה שהוא שואל אותם, ואולי אותם השמות שמות קודש הם שהם כפופים מפניהם ומוכרחים לעשות רצון השואל בעל כרחם, וכדאשכחן [גיטין סח ע"א] בבניהו שעשה במצוות שלמה וכפה את אשמדאי על ידי שם שאמר ליה שמא דמרך עלך. ואפילו אם תמצא לומר דשמות הטומאה הם, אין זה דומה למעשה כשפים אלא השבעה וכפייה בעלמא הוא על ידי אלו השמות, ואינו דומה לשואל אוב וידעוני שעושה מעשה. ואין לתמוה מאי שנא דגבי שואל בחוזים בכוכבים וגורלות אמרינן לעיל סעיף א' שאסור לשאול בהם משום תמים תהיה עם ה' אלהיך, והכא גבי שאלת שדים מסקינן דשרי, דנ"ל דאינו דומין כלל, דהתם גבי שואל בחוזים בכוכבים אינו שואל מהם אלא מה שיהיה בעולם ע"י מצב ומבט הכוכבים כדי שיוכל לידע וליזהר מכמה פגעים הבאים לעולם, ועל זה נופל לומר תמים תהיה עם ה' אלהיך, ללכת בתום וביושר, והוא ברחמיו יציל עבדיו מכל פגע, כי הולך בתום ילך בטח וחסד יסובבנו. אבל הכא גבי שאלת שדים על הגניבה או כיוצא בה לידע ממה שעבר לא שייך לומר עליו תמים וגו', לפיכך מותר, נ"ל. וזהו לפי הדין, אבל מכל מקום ראינו שרוב הנטפלים להם אינם יוצאים בשלום מתחת ידם, ולכן שומר נפשו ירחק מהם ותמים תהיה עם ה' אלהיך גם בזה."

האם יש ברפואות סגוליות בעיה של תמים תהיה

הסוברים שאין בעיה

תשובת הרשב"א א, תיג

"ולפי שבאו דברים אלו בספרינו המקודשים לרבותינו החכמים. ובהפך זה יראה מפשטי מקראי התורה מקראות מלאי' שלמים (דברים י"ח) לא ימצא בך קוסם קסמים מעונן ומכשף. נלאה לבבי למצוא הפתח ולפתח חרצובות אלי ומחפש אני כמחפש בנרות ולא כמקיים בביאור וגוזר גזרות. ואולי אמצא קצת עולה למקצת המבוכה הזאת ואם לא לכול'. ואומר אני כי מחסד עליון היה בתחלת הבריאה להמציא בעולמו דברים להעמיד בריאות הנבראים. שאם יקרה המקרים כחליים ושאר הסבות יוציאו הנמצאים מגדר טבעם השלם יהיו אלו מוכנים להחזירם אל גדרם או להעמידם על בריאות'. ושם הכחות האלה בעצם הדברים הנמצאים בטבע מושג בעיון כסמים והמסעדים הידועים לחכמי הרפואו' או בטבע מסוגל לא ישיג אותו העיון. וכן הענין בעצמו בשאר הנמצאים שיש בכל אחד דבר מועיל או בטבע מושגי או בטבע מסוגל כמסמר הצלוב ושן של שועל ואבן תקומ'. וכן תמשך הסגלה בסמים הידועים המחממים בחומם ובסגל' יועילו לדבר החם וכיוצא בזה הרב'. ואינו מן הנמנע שיהיה בזה אסור גם בדבורים כענין הקמיעין והדומה לזה. ועל כן אמרו אביי ורבא דרך כלל כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי. ואמנם כתב יתעלה בתורתו (דברים י"ח) תמים תהיה עם ה' אלהיך. ותמים הכתוב כאן פירושו אצלי כולל האזהרה וההבטחה. הזהיר שלא נשתבש ונחוש להבלי הגוים הקוסמים והמנחשים ואוכלי הדם בכוונתם הרעה להמשיך להם שדים לא אלה רק היות תם עם השם רוצה לומר לך עמו בתמימות מלשון ואני בתומי הלכתי. והבטיח שבעשיית מצותיו ובעבודתו יהיה תמים לא יגע בו רע מלשון שה תמים הפך מה שיחשבו אותם הטועים. והוא אומרו לאות (/דברים י"ח/ שם) כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו. ואולם הבטחון נחלק לענינים לפי הזמנים ולפי האנשים. ודרך כלל לעולם נבטח כי נלך בטח בלכתנו בדרכי התורה השלמה. והיא המצלת מן המקרים והסבות הנסתרות כאמרו (משלי ו') בשכבך תשמור עליך. וזה כולל פרשה והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ופרשת אם בחקותי תלכו. וצדקה תציל ממות שלא מדעת בנס נסתר כמעשה בתו של רבי עקיבא ומעשה דשמואל ואבלט כמוזכר בשילהי שבת (דף קנ"ו ב'). ואם חל המקרה כחליים מותר להתעסק ברפואות ובלבד שיהא לבו לשמים וידע שאמתת הרפואה ממנו וידרשנו. ולא שיכוין שהכל תלוי בסם הפלוני וברפואת האיש הרופא. והוא אמרו באסא (דבה"י ב' י"ו) גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאי'. ומי שהשיגו החולי אינו סומך על הנס שלא לשאול ברופאים ולהתעסק בדברים המועילים בין בדברים הטבעיים בין בסגולות. והוא אמרו ורפא ירפא ואמרו ז"ל מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות. ואמרם נתנה רשות לומר שאין זה הפך מה שהזהירה התורה בהשגחה. ובגדר זה נכנסו כל דרכי הרפואות אפילו מה שמועיל בסגולה מן הסגולות בין בעצמים בין בדבורים. וזה דרך הקמיעים בין קמיע של כתב בין קמיע של עיקרין. וכן כל מה שאמרו בשבת וחולין וסנהדרין ובעבודה זרה ובשאר המקומות שכתבנו למעלה. והוא שאמרו אביי ורבא /חולין ע"ז/ כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי. ולא עוד אלא שאסור להכנס בעניני הסכנות ולבטוח על הנס והוא אמר' שקיר נטוי מזכיר עון. ואמרו כל הסומך על הנס אין עושין לו נס. ומותר לבטוח באדם והוא שלא יסור לבו מן השם. ואמרו ארור הגבר אשר יבטח באדם ומה' יסור לבו. אך לבטוח בשם ושיעשה לו תשועה ע"י האיש הפלוני מותר ומצוה. וזה כולל כל עסקי בני האדם במלאכתם זולתי האנשים השלמים ושזכיותיהם מרובות. כמעשה דרבי חנינא בן דוסא עם הערוד שאמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד. ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא. וכמעשה דרבי חנינא שהיתה אשה מחזרת ליטול עפר מתחת רגליו לכשפי'. ואמר לו שקולי אין עוד מלבדו כתיב (דברים ד'). והקשו והא אמר מר למה נקראו שמן כשפים שמכחישים פמליא של מעלה. והשיבו שאני ר' חנינא דנפישן זכוותי'. ואפילו החסיד שבחסידים אין להם רשות לעשות במלאכתן דרך הבטחון רק כדרכו של עולם. שלא יאמר אדליק נרי במים או ביין ואסמוך על הנס. אע"פ שאמר במס' תענית (פ"ג דף כ"ה) הוא החסיד לבתו ששגגה בערב שבת ושמה בנר יין במקום שמן ונצטערה. אמר לה בתי אל תצטערי מי שאמ' לשמן וידליק הוא יאמר ליין וידליק. וכן מותר שיעשה אדם דבר קודם חול המקרה כדי שלא יחול או יאמר דבר או מקרא אחד אפילו מן התורה להגן. וזהו שאמרו בע"ז (דף י"ב ב') אי צחי לזדהר משברירי. ולימא הכי לנפשיה פלניא אמרה לך אימיך אזדהר משברירי ברירי רירי ירי רי. ואמרינן בשבועות פרק ידיעות הטומאה (דף ט"ו ב') שיר של פגעים ובנבלים ובתופים ואומר (תהלים צ"א) יושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי. ואומר (תהלים ג') מזמור לדוד ה' מה רבו וכו' לה' הישועה. ר' יהושע בן לוי מסדר להני קראי וגני. והיכי עביד הכי והאמר רבי יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה? להגן שאני. וכן בחולין (כל הבשר דף ק') אמר אביי משמיה דרבה הא דלא משו מיא בתראי אארעא משום דרוח רעה שורה עליהן. ולא שקלי מידי מפתורא בדנקי' איניש כסא בידי' משום דקשי לרוח צרדה. ומר בר רב אשי קפיד אאסיתא ובכנא דתבלי דצריכי לסעודת'. ועוד שם רבים כיוצא באלו. ואין זה ממיעוט הבטחון דאדרבא אסור להשען על הנס. ואפילו במקום הדברים שנודעו לחכמים בסגלה שצריך להשמר ואין העיון הטבעי משיג. הנה שנכנסו בכלל ההיתר הזה כל שאמרוהו שיש בו משום רפואה בין בסגולת העצם בין בסגולת הדבור והפעולות. ואפשר שאפילו העתים והשעות בכלל זה כל שהוא עושה צורה לרפואה ונותן דעתו לשמים. לא כאותן שמכונין לשר השולט באותו יום שזה כעובד אותו. והוא שהכ' אומר (דברים ד') פן תשא עיניך השמים וראית את השמש ואת הירח כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם."

תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן צו

כותב שאין בתמים תהיה איסור ממש לפי הרמב"ם, ולכן נראה שאין איסור לדרוש במכשפים ובקסמים

"ואשר שאלת אם חולה מותר לדרוש במכשפים ובקסמים? דע כי לא מצינו איסור מפורש בדבר, דשואל אוב וידעוני דהזהירה תורה עליהם, נראה דוקא אוב וידעוני דאינון חמירי טפי, ואין שאר מכשפים בכללם לחומרא… וא"כ אין כאן רק איסור עשה דתמים תהיה כדכתב רמב"ם ע"ש, נראה מדבריו דאין איסור ממש קאמר, נאם הקטן והצעיר שבישראל."

שו"ת מהרש"ל סימן ג

מהרש"ל לומד מהעובדה שהרמב"ם לא מנה את תמים תהיה שלשיטתו אין זה איסור של ממש, אלא דרש בעלמא, והוא נאמר רק כלפי מי שמאמין בהם והולך אחריהם וכו', אבל במקום חולי יש מקום להקל

שאלה אם חולה מותר לשאול במכשפים על ידי גויים.

"תשובה כבר הקדימוני מהרא"י ז"ל (תר"ה ח"ב סי' צ"ו) וכתב שלדרוש במכשפים ובקסמים לא מצינו איסור מפורש בדבר דשואל אוב או ידעוני דווקא הזהירה תורה עלי' דאינון חמירי טפי ואין שאר מכשפים בכללם לחומרא והכי מוכח בשמעתא קמייתא דיבמות דבעינן לחייב המכשף סקילה ולא ילפי' לה מכלל אוב וידעוני ואין לומר דעובר משום לפני עור לא תתן מכשול לדברי ר' ישמעאל פ' ד"מ דבני נח מוזהרים על הכישוף משום דלא קיי"ל כר' ישמעאל דכולה תלמודא אמרינן דשבע מצות נצטוו בני נח וריב"א ואשר"י נמי פסקו דלא כחזקיה דאמר בני נח מצווין על הסירוס וא"כ אין כאן רק איסור עשה דתמים תהיה וגו' כדכתב הרמב"ם ונראה מדבריו דאין איסור ממש קאמר עכ"ל. ואני אומר כבודו במקום העליון מונח אבל בדברי הרמב"ם לא דקדק יפה דהא כתב בפ' י"א דע"ז (ה"ז) אסור לקסום ולשאול לקוסם אלא שהשואל מכין אותו מכת מרדות והקוסם שעושה מעשה לוקין אותו כו' ע"כ הרי לך להדיא שסובר ששניהם בלאו אלא מפני שאין בו מעשה מכין אותו מכת מרדות כמו שכתב באותו פרק (הי"ד) גבי שואל אוב ומה שכתוב באותו הפרק (הט"ז) שהן באיסור דעלמא משום תמים תהיה היינו דווקא המאמין בהם על זה קאמר שהוא מן הסכלים והשוטים והתורה הזהירה על אלו ההבלים מלהאמין בהם ולחשוב שהן אמת כו' כמו שכתב שם להדיא ואף על המאמין כתב הרמב"ם באותו הפרק שאם כיון מלאכתו או הליכתו בעת שקבעו הוברי שמים הרי זו לוקה. ואומר אני דסברת הרמב"ם הוא מה שכתב בתורה ושואל אוב או ידעוני קאי אכל אינך דכתיבי בהאי קרא כגון מעונן ומנחש וקוסם ומכשף ולא כתבה תורה שואל גבי אוב אלא משום שלשם מחולק השואל מן הפונה בבעל אוב עצמו שזה באזהרה וזה בכרת מה שאין כן בכל אינך אבל לעולם מילת ושואל אכל דכתיבי בקראי לעיל מיניה קאי, ועוד לפי שאוב אין דרכו אלא בשאלה שאפי' הפונה אינו אלא שואל והא ראייה שרש"י פי' ששואל אוב הוא אזהרה אף על הפונה ומ"ה כתבה התורה ושואל אוב. וה"ה כל הני שדרכן בלא שאלה אלא שעושין מעשה בעצמן אם שואל בהן חייב ומ"מ בתשובת רמב"ן מצאתי דדווקא באוב וידעוני אסרה תורה השאלה אבל לא באינך הכתובים בקרא וז"ל גוי המכשף וישראל שואל בו אינו אלא משום תמים תהיה כשואל בכלדים, והשתא לכאורה נראה דאפי' סתם חולה אינו אסור לשאול במכשפים וקוסמים לפי סברת הרמב"ם דאין בו אזהרה אלא איסור בעלמא משום תמים תהיה וגם אין איסור מבואר אלא דרש בעלמא שהרי לא נמנה בכלל העשין וגם עיקר המקרא להלוך בתמימות הוא דאתא ולהיות אמונת השם ית' זכרו והבטחתו חקוקה בלב האדם ומשום הכי היכא שהוא חולה אינו ראוי להחמיר לאסור.

אבל מ"מ אומר אני מאחר דעיקר איסורו לפי שהם הבלים וכזבים ודברי תעתועים ואין בהן ממשות א"כ מהאי טעמא אין להתיר כלל לשאל במכשפי' משום תמים תהיה מאחר שאין בהן ממש ורובו הבל א"ל חולה שיש בו סכנה דשרי אפילו לפי דעת הרמב"ם דפעמים הם מכוונים ומוצאים דברים כנים ונכוחים ואפי' ספק נפשות דוחה את השבת שהוא בסקילה ק"ו בכה"ג אבל היכא דליכא סכנת נפשות לא אפילו הוא סכנת אבר שהרי כבר חלקו כל האחרונים על ר"ת דמשוה סכנת אבר בעניין חילול שבת לסכנת נפש וראייתם ברורה ומ"מ לפעמים יראה להתיר אפילו דברים שאין בו סכנת נפש אלא סכנת אבר וכגון שידוע שבא לאדם החולה ע"י כישוף או ע"י מקרה ורוח רעה דשרי לשאול בהן לפי דברי הרמב"ם דעל אותם עניינים וכיוצא בהן רוב המכשפים יודעים ומוצאים עזר ותרופה ואפשר אף לדברי הרמב"ם יראה למצא היתר ולומר שלא אסרה תורה כישוף בכה"ג דאינו בא אלא לגרש ולבטל כישוף ורוח רעה הדומה כי לא אסרה תורה אלא לשאול בהם ולרדף אחריהם ולהאמין בהם שיהיה ממש בעניינם וראייה קצת לדבר שהסנהדרין היו לומדים כישוף כדי לבטל כישוף של המחויבי' מיתה וכה"ג מצאתי בתשובת מהר"ר מנחם מ"ץ דמותר ללמוד מן המכשף ענייני כישוף כדי להציל עצמו או אחרים ע"כ. ומצאתי לו און מריש פרק כל הבשר (ק"ה:) דמסיק שם דרב חסדה ורבה בר רב הונא הוי קאזלי בארבא אמר להו מטרונית' ליתבו בהדייכו לא אותבוה אמרה מילתא ואסרת' לארבא אמרו אינהו נמי מילתא ושריוה אלמא דשרי לבטל כישוף בכישוף וכ"ש על ידי גוי דשרי. אבל בע"א כגון סתם חולה ואין בו סכנה לא אוכל למצא היתר כלל. דברי שלמה לוריא."

יעלזו חסידים, לרבי אליעזר פאפו (הוצאת תושיה עמ' ריב)

"אין המזיקים מתגרים אלא במי שמתגרה בהם כגון שכתב הוא או אבותיו קמיעות או עסק בהשבעות או בכשפים או בשאלת חלום. לכך לא יעסיק אדם בהם ולא ייאמר אעשה בשביל פקוח נפש בהשבעות וקמיעות כי הוא מקצר חייו וחיי זרעו ואין דוחין נפש מפני נפש סנהדרין עב וכתיב דברים יח יג תמים עם ה' אליהיך ואין לאדם לעשיות כי אם להתפלל להקדוש ברוך הוא על כל נגע ומחלה ועל כל צרה וצוקה ועין בסוף הספר במה שנכתב שם בסיעתא דשמיא"

שם, עמ' שנו

"אם יאמר לך חכם אכתיב לך קמיע לנשייאו תחן או כדי שיתקבלו דבריך לפני השרים או כדי שתתעשר וכדומה – לא מבעיא בשבת שאסור לשאת לפי שמחלל שבת שבת אלא אפלו בחול לא ישאנו עליו, מפני שבוטח בהם, וכתיב תהלים לב י והבוטח בה' חסד יסובבנו, וכתיב דברים יח יג תמים תהיה עם ה' אלוקיך שתתפלל אליו ויעשה רצונך ואם לאו אין לחשב כיון שאין אני נענה אעסק באלה הדברים אלא יחשוב אם היה נגזר, היה תפלתי נשמעת ועוד, שזה דומה למי שיש לו אדון, ומבקש ממנו שיתן לו שום חפץ ואינו רוצה לתן לו, והולך לשר אחר, כי אמר: כיון שהוא אינו רוצה לתן, הוא יתלה עצמו באדון אחר – כך זה, ואינו חושב שבשביל עון אין תפלתו נשמעת.

[ולישב מנהגן של גדולי ישראל שנהגו לכתוב קמיעות, ואבוהון דכלהו גורי האר"יזל, יש להליץ ולומר, שאין להקפיד כי אם על קמיעות מעשבים וכיוצא, דרך סגולה; ואף גם זאת אין למחות בידם, שהרי זה דומה למאמר רבותינו ז"ל שאמרו נתנה תורה רשות לרופא לרפאות. ומה גם בקמיעות העשויות משמות הקדש וצירופים לשמירה, והמה בכתובים מגברא רבא הבקי בהם ובשמותיהם, וכותב בקדשה ובטהרה – אין לערער עליהם מטעם שבוטח על הקמיעות וקונה אדון לעצמו, כי ידעו שבעל הרחמים רחום וחנון, אך בעבור חטא יש מקטרגים, והוא כביכול מלך המשפט, ועוצר רח"ם מפני הקטרוג, ובכח הקמיע אין הקטרוג מעכב, ויעמדו מליצי יושר ותתגבר מדת הרחמים בזכות שמות הקדש וכיוצא. וזה טעם התפלות שמתפלל האדם בעת צרה, כדי לבטל המקטרגין ושיעמדו מליצים ומלמדי זכות, כון על ידי הצדקה וכיוצא קנה לו סנגור וימתקו הדינין ויתרבה השפע…]"

בנין ציון סי' סז, רבי יעקב אטלינגר

כותב על איזו רפואה שלא ברור אם היא סגולית או טבעית, וכותב שבכל מקרה אין בזה משום תמים תהיה, גם אם זה לא טבעי

"איש צדיק וחשוב נפל למשכב ויעצוהו לבקש תרופה על ידי הפעולה שקורין מאגניטיזערן שעל ידי הפעולה זו נעשה החולי כישן בלי הרגשה ועוד כפי הספור נעשה שינוי גדול בחולי שנהפך לאיש אחר ומספרים נפלאות שמתוך שינה יודע מה נעשה ברחוק מאוד ממנו ומספר מה שנעשה בחדרי חדרים וכדומה. אכן בשביל זה לב הצדיק מהסס אם יתעסק בדבר זה שנראה לעין שפועלים בזה כחות רוחניות חוץ לטבע ויש לדאוג שח"ו יש בזה פעולות כוחות הטומאות אשר כל שומר נפשו ירחק מהם ואחרי אשר הצדיק על פיו דמר נ"י ילך לכן יורנו רבנו מה דינו….

וגם משום תמים תהיה אין לחוש דכל שעושין משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי אף שהם דברים שאין להם מבוא בטבע כל שכן שאין חשש להתרפאות על ידי דבר המאגניטיזערן אשר העוסקים בו אומרים שהוא דבר נהוג על פי הטבע אף שעדיין לא באו עד המקור לידע הענין על בוריו."

פרי השדה חלק ב סימן קטז

"לכבוד הרבני אביגדור גרינוואלד, סיגעט יע"א

על דבר השאלה שיש אנשים ששואלים בכישוף על ידי שהנשאל נותן עופרת או שערה לתוך קדירה או מחבת שעל האש ומן השעוה יוצא צורה אחת כעין אדם ושואל אותו עתידות אם מותר כהאי גוונא, ועיניו שפיר ראו בדברי הרמב"ם פרק י"א מהלכות עכו"ם הלכה ד' ובשו"ע יו"ד קעט, ובספר החינוך סימן רמט וסימן רנ, גודל האיסור של כישוף, ושיוכל לבא לידי כפירה ח"ו, וגם רוצה להשיג על דברי שו"ת נחלת שבעה סימן ע"ו שהובא בבאר היטב ביו"ד שם ס"ק א, שמתיר בזמן הזה שאין בקיאין בכישוף דמכל מקום איכא איסור ועובר על עשה דתמים תהיה, והביא גם כן דברי המהר"ם שיק על המצוות סימן רנ"א שחולק ג"כ על דבר הנחלת שבעה כך הוא תוכן מכתבו ורוצה לידע דעתי בזה ואען ואומר בס"ד.

הנה דברי הנחלת שבעה אין לדחות כלאחר יד שהרי גם בשו"ע יו"ד סימן קע"ט סעיף ט"ז הביא יש מי שמתיר לשאול בשדים על הגניבה וגם בקמיעות מתיר בסעיף י"ב שם, ובספרי תבואות השדה חלק רביעי בסוף הספר (בשו"ת סי' ג') הבאתי דברי החת"ס יו"ד של"ח שמתיר בחולי נכפה רצוני לומר ליתן ידו ליד ערל מת עיין שם היטב, ובקונטרס התשובות אשר כתבתי להגאון ר' זוסמאן ז"ל, (שהיה אב בית דין בק"ק פאקש יצ"ו) בעין שנוגע בעצם אחד אשר העכו"ם מחזיק בידו ואומר איזה לחש ונתרפא, והבאתי שם שכל שאין לחוש להזכרת שם עכו"ם והוא לחש בעלמא דמותר, והבאתי שם דברי הש"ג בסוף פרק ו' ממסכת שבת דמתיר כמה מיני לחשים, ועיין שו"ת חות יאיר סי' רל"ד, בסוף התשובה מה שכתב בזה, ואם כן כל שהוא רק על ידי לחש מותר, ויש לומר דלא שייך בזה שעובר על עשה דתמים תהיה שהרי אנו מאמינים שכל אלו הסגולות הוא גם כן מפלאות תמים דעים יוצר הכל וכל פעל ד' למענהו ואם כן אין לדחות כל כך דברי הנחלת שבעה ובודאי צדקו דבריו דכל שאינו כישוף ליכא איסור, מכל מקום באופן השאלה שהביא מעלת כבוד נ"י שנותן עופרת או שערה לתוך כלי על גבי האש ונראה כעין צורת אדם, זה נראה בוודאי דהוא כישוף, ויש להביא ראיה דכהאי גוונא הוי כישוף מדברי רש"י מסכת סוטה כ"ב, א ד"ה כגון יוחנן בת רטיבי ע"ש היטב, דמשמע כהאי גוונא כמו בנידון דידן דהוי כישוף, ואם כן הנשאל חייב מלקות שעושה מעשה והשואל עושה איסור על כל פנים כמבואר בחינוך סי' ר"נ אמנם בלי מעשה כלל רק על ידי לחשים או סגולות אפשר יש להתיר ובכמה ספרים קדושים נמצאו כמה סגולות ורפואות על ידי לחשים ואין בזה שום איסור רק כהאי גוונא כמו השאלה בנידון דידן שנותן עופרת או שעוה לתוך כלי שעומדת על גבי האש בזה נראה דהוי כישוף כמה שהבאתי סמוכין לזה מדברי רש"י מס' סוטה הנ"ל ואפילו לא יהא רק ספק כישוף גם כן יש לאסור כיון דאפילו בלא כישוף רק לשאול בשדים גם כן אסור לדעה הראשונה בשו"ע יו"ד סי' קע"ט סעיף ט"ז, ואם כן מכל שכן אם יש לספק שהוא כישוף וודאי אסור לכולי עלמא וגם משום לפני עור יש כמו שכתב מהר"ם שיק שם ואם כן יש ג' חילוקים בזה דכישוף אסור לכולי עלמא (ואפילו בזמן הזה אם יש לחוש על כל פנים שהוא כישוף אסור) ולשאול בשדים יש פלוגתת הפוסקים בש"ע יו"ד סי' קע"ט סעיף ט"ז, וסגולות על ידי לחשים מותר לכולי עלמא ואין בזה משום תמים תהיה כיון שמכיר שגם הסגולה הוא מפלאי יצירת הקב"ה יוצר הכל כמו שהבאתי בשו"ת מכבר דברי הפוסקים דעל ידי לחשים וסגולות מותר להתרפאות כנ"ל בזה בס"ד ((עי' לעיל סימן ס"ה))"

משנת אברהם חלק א, ספר חסידים, סימן ריב

המשנת אברהם כותב לגבי שימוש בשיחת אילנות, שלכאורה זה מנוגד לתמים תהיה, שאמרו לא לשאול בכלדיים. ומתרץ: 1. אולי סובר כמו רש"י שזה נאמר על בעל אוב. 2. האיסור הוא רק כשסומך על זה למעשה. 3. עשה כן בשעת סכנה לצרכי הרבים וכדומה, אחרת ברור שלא היה עושה מעשים המנוגדים ל'תמים תהיה'.

נראה שהוא סובר כתרומת הדשן, שאין איסור ממש בתמים תהיה.

"ספר חסידים: אם תראה שאדם מתנבא על משיח דע כי הוא עוסק או במעשה כשפים או במעשה שדים או שהיו משביעים בשם המפורש ובשביל שהיו מטריחים את המלאכים או את הרוחין אומרים ו אל תשיח כך שיגלה לכל העולם ולבסוף יהיה לבשת ולחרפה לכל העולם… כי אין אדם יודע על ביאת משיח.

משנת אברהם: כי אין אדם יודע וכו'. כמאמרם תיפח עצמן של משחבי קיצין סנהדרין צ"ז. אבל כנראה בלשון רבינו האיסור הוא רק על גלויות הקץ, היינו באם מקציב זמן לביאת המשיח. אבל מי שיודע עתידות שאין להם שייכות לביאת המשיח אינו בכלל איסור זה, ובמהרש"ל סוכה דף כ"ח, כתב: ושיחת דקלים נ"ב כתב רבינו האי ז"ל כי בדורו היה מר אברהם גאון שהיה מכיר עתידות בנענוע עלי ויחורי האלנות ביום שאין הרוח נושבת והיה מכסה אילן בסדינין והיא חכמה מפוארה, מצאתי וכה"ג בערוך בערך סח עכ"ל. הרי שזה היא רק חכמה ואינה בגדר קבלה מעשיות ואינה בכלל האיסור.

אולם למה שפירשו בתוספות שבת קנ"ו ד"ה כלדיים, דהא דאמרו מניין שאין שואלים בכלדיים שנאמר תמים תהיה וכו' דהיינו שואל בגורלות או בכוכבים, קשה איך היה מר אברהם גאון עושה דבר כזה לידע עתידות שהוא באיסור עשה דתמים תהיה. וצריך לומר שהוא מפרש כרש"י בפסחים קי"ג. דהאיסור הוא בשואל באוב דוקא, הגם דרשי עה"ת מפרש, קבל מה שיבא עליך ולא תחקור אחר עתידות. ואפשר דהא דאמרו אין שואלין בכלדיים – היינו דוקא לסמוך על זה לעשות מעשה. דאם לא כן, למה אמרו אין שואלים בכלדיים, דהפירוש הוא שהאיסור סובב רק על השואל, ולמה לא אמרו דאסור לו לאדם לעסוק בחכמה זו של הסתכלות בכוכבים, אלא שואלים בכלדיים הכוונה שסומכים על זה לעשות מעשה, כגון ללכת או שלא לילך, לקנות או למכור וכדומה.

וכן כתב הרי"א ז"ל בסוף פרק ז' דסנהדרין: שלא נאסרו כל אלו אלא כשעושה בהם מעשה, כגון שהיה מחזיק בדרכו ועל ידי מעשים האלה חוזר מדרכו, אבל אם אינו בהם מעשה אלא אומר דברים בעלמא אין בזה איסור, שכל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול שסמכו על הסימן שלהם לעשות בו מעשה, אינו נחש. וע"ש בנימוקי יוסף, וע' רש"י שבת ע"ה,א ד"ה לעיני העמים.

ובואדי שגם מר אברהם גאון הנ"ל לא היה עושה מעשה זה בכדי אלא לצורך מצוה או לצרכי הרבים בשעת הסכנה בכדי להצילם, דאם לא כן למה יעשה דבר כזה המתנגד למצות תמים תהיה, ומעניין הוא מה שראיתי בחידושי הר"ן בסנהדרין… וגם דבר זה הוא מן התימה איך ישתמשו חכמי אשכנז בכל יום במעשה שדים, אפילו נאמר שאין זה בכלל כשפים, אבל בכל אופן הרי זה מתנגד לתמים תהיה, אלא בודאי שגם הם לא עשו זאת אלא לצרכי רבים כדי להצילם מסכנה ונזק."

הסוברים שיש בעיה

אלשיך דברים פרשת שופטים פרק יח, יג

"או יאמר, פן תאמר בלבבך אם אהיה צדיק וטוב לי אשקטה ואביטה במכון קדשו יתברך, אך אם אראה כי צר לי בהיותי צדיק, ואם אשאל מאתו יתברך על מה זה אני צדיק ורע לי ולא יענני, אז אל ישת עלי חטאת כי אבקש לי דרך כישוף וכיוצא מהדרכים הרעים ההם אולי אוכל הועיל. לזה אמר תמים תהיה מתנהג בתמימות בין בהיותו יתברך מתנהג עמך ברחמים בין בהתנהגו עמך בדין, שלא תהרהר אחר מדותיו יתברך חלילה, וזהו תמים תהיה עם ה' אלהיך שהם מדת רחמים ומדת הדין:"

ספר חסידים במקומות רבים אוסר סוגי מיסטיקה ומאגיה שונים וכותב שזה אסור משום 'תמים תהיה'. ומשמע מדבריו שמדובר באיסור של ממש, אף שניתן לטעון שזו 'הנחיה' בלבד ולא איסור דאורייתא. וצ"ע. בכל מקרה, גם אם מדובר באיסור מדרבנן – הוא עקבי וגורף באיסור הזה, ואוסר זאת גם במצבי סכנה, בשונה מתרומת הדשן ודעימיה.

ספר חסידים (מרגליות) סימן רה

"מי שעוסק בהשבעות של מלאכים או של שדים או בלחישת כשפים לא יהיה סופו טוב ויראה רעות בגופו או בבניו כל ימיו, ולכך יתרחק אדם מעשות כל אלה וגם ימנע משאלות חלום שידע איזה אשה יקח ובאיזה דבר יצליח לעולם או לא, ולא בבוקייצ"א שקורין בלשון אשכנז ביגרייך כי כשמשביעים הביגורייך אסור וזה שנ' (דברים י"ח י"ג) תמים תהיה עם ה' אלהיך, ולא בשום דבר, כי לבסוף לא תהא לו תקנה, כמה עשו וכמה שאלו ומהם נדלדלו או המירו הדת או נפלו בחולי רע או זרעם, ולא יבקש שאחרים יעשו לו, ואין טוב לאדם אלא להתפלל להקב"ה, ואם יצא בדרך לא יאמר השבעת מלאכים לשומרו בדרך אלא יתפלל לפני הקב"ה בכל צרכיו ורחום וחנון הוא ונחם על הרעה. וכמה נביאים נהרגו ולא השביעו בשם הקודש אלא בתפלה עמדו, אמרו אם לא ישמע תפלתינו נדע שאין אנו ראויים להנצל, ולא היו עושים אלא בתפלה."

ספר חסידים (מרגליות) סימן תסט

"כי יש מזיק שקורין אותו דרגו"ן בלשון יון אם יכוהו בחרב לא ינזק אבל כיוצא בו נולד מן דרגון יכול להכותו. והיה שם אחד שנולד מבת המלך ומדרגון שד אמר אותו דרגון שהיה בועל אשת המלך איני מתירא אלא מאותו דרגון בן בת המלך ואותו היה בבית הסוהר, אמר המלך לאותו בן בת המלך אניח אותך בן חורין וצא מן הסוהר הלך ולקח חרב אביו וישב תחת המטה של אשת המלך מיד אותו השד הריח, אמר אני מריח ממי שאני ירא, אמר אעפ"כ לא אניח מלבעול הלך ובעל וזה שתחת המטה יצא והמתין לאחר ששימש וירד מן המטה הכהו ועשה בו חבורה אחת, אמר אותו השד הכני פעם שניה כדי להחיות כי מי שפעם אחת יכהו ימות ואם ישנה להכותו יחיה ויעשה לכמה ראשים ויעשה לכמה נזק, אמר המכה אותו פעם אחת ילדתני אמי ולא שתים לכך לא אכך עוד, ואשת המלך יצאה וזה המוכה היינו אותו הבועל מת ונפח בשרו עד שנתמלא כל החדר שלא יכלו להוציאו דרך הפתח וצוה המלך ושברו גג החדר וחתכוהו חתיכות חתיכות וכמה עגלות מלאו מבשר דרגון ופנוהו משם, והמלכה לא אמרה אותו דרגון בעל אותי כי אז המלך היה מת אלו היתה מגדת שהדרגון בועלה היה בעלה האדם מת והיא היתה יורדת ודלה ועניה ואין לה הצלחה כל ימיה, אבל אמרה בדמות המלך בא ועטרת מלכות בראשו כך מנהגה ומתחילה בדמות הבעל נראה לאשתו והוא דרגון כשהוא במקומו או בתוך בית לא יזיק אבל כשהוא יוצא נשרף המקום וכשיש רעמים וברקים הוא בורח אם יכול יברח בבית אצל אדם אז ינצל ואז נלחמים ומורים חצים מיני מזיקים בשעת ברקים ורעמים ובני אדם שנזוקים בשעת ברקים ורעמים כגון שמכסה על פניהם בשעת לידה צריכים אז שימור מברק ורעם, סוף דבר אין מזיקים מתגרים אלא במי שמתגרה בהם כגון שכתב הוא או אבותיו קמיעות או עסק בהשבעות או בכשפים או בשאלת חלום לכך לא יעסוק אדם בהם ולא יאמר אעשה בשביל פיקוח נפש בהשבעות וקמיעות כי אין זה חכמה כי מקצר אדם חייו וחיי זרעו ואין דוחין נפש מפני נפש וכתיב (דברים י"ח י"ג) תמים תהיה עם ה' אלהיך אין לאדם לעשות אלא יתפלל להקב"ה על כל נגע ומחלה ועל כל צוקה וצרה."

ספר חסידים (מרגליות) סימן אלף קעב

"אין המזיקים מתגרין אלא במי שמתגרה בהם כגון שכתבו הוא ואבותיו קמיעות או עסקו בכשפים ובהשבעות או בשאלת חלום לכן לא יעסוק אדם בהם. ולא יאמר אדם אעשה בשביל פקוח נפש בהשבעות וקמיע כי אין זה חכמה כי הוא מקצר ימיו וחיי זרעו ואין דוחין נפש מפני נפש ונאמר (דברים י"ח י"ג) תמים תהיה ואין לו אלא תפלה ותחנונים על הכל וה' ישמרנו וזרענו ואת כל אשר לנו מכל רע מעתה ועד עולם אמן ואמן."

ספר חסידים (מרגליות) סימן אלף קיד

"אם יאמר לך חכם אחד או נכרי או ישראל אכתוב לך קמיע כנגד החתן או כנגד שיתקבל דבריך בפני השרים או אם אמר אתן לך דבר שתשאנו עליך תתעשר לא מבעיא בשבת שאסור לשאת לפי שמחלל שבת אלא אפי' בחול לא ישאנו עליו מפני שבוטח באותן הבלים ואומר (משלי ג' ה') ואל בינתך אל תשען וכתיב (דברים י"ח י"ג) תמים תהיה כלומר ואם תהיה תמים לא יהא לך אותן דברים אלא תבטח בה' אלהיך ותתפלל לו אם יעשה רצונך ואם לאו אין לחשוב כיון שאין אני נענה אעסוק באלה הדברים אלא יחשוב אם היה נגזר היתה תפלתי נשמעת. ועוד זה דומה למי שיש לו אדון ומבקש ממנו שיתן לו שום חפץ ואינו רוצה לתת לו והולך לשר אחר כי אמר כיון שאין כח בידו לתת רוצה לתלות באדון אחר כך זה ואינו חושש שבשביל עון אין תפלתו נשמעת."

ספר חסידים (מרגליות) סימן רד

"אם ראית שהמיר לא מפני זנות ולא מפני בלעות דע כי הוא או אבותיו עסקו בהשבעות ובמעשה שדים וניתן רשות להטעותו ונפרעים מן האב שגרם."

ספר חסידים (מרגליות) סימן רו

"אם תראה שמתנבא אדם על משיח דע כי היו עסקיו במעשה כשפים או במעשה שדים או במעשה שם המפורש ובשביל שהם מטריחים את המלאכים אומרים לו על משיח כדי שיתגלה לעולם (על שהטריחו את המלאכים) ולבסוף יהיה לבושת ולחרפה לכל העולם על שהטריחו המלאכים, או השדים באים ולומדים לו חשבונות וסודות לבושתו ולבושת המאמינים בדבריו."

ספר חסידים (מרגליות) סימן רז

"והאמוראים שהתירו על כך על תנאי אם אין רע בעיני ה' אבל מענישי' בעוה"ז. כל המכבד את התורה גופו מכובד לעוה"ז ולעוה"ב. אם תראה שמתלוצצים באדם חשוב יפשפש באותה מדה שמא מתלוצץ היה גם הוא על שום אדם ואם לא ימצא בו זו המדה אז היה מתלוצץ ולא נראה לשום אדם."

יש מנחילין, הרב פנחס קצנלבוגן, סימן טז

מביא את הספר חסידים, ומעיד שראה חכמים שעסקו בזה וניזוקו קשות

"אכתוב לכם מה שכתוב בסוף ספר חסידים סימן תתשע"ב וז"ל: אין המזיקין מתדבקין אלא במי שמתעסקין בהן כגון שכותב הוא ואבותיו קמיעות או עוסקים בהשבעות או שאלת חלום לכן לא יעסוק אדם בהם ולא יאמר אעשה שם לפקוח נפש בהשבעות וקמיעות כי אין זה חכמה כי הוא מקצר ימיו וחיי זרעו ואין דוחין נפש מפני נפש ונאמר דברים יח יג תמים תהיה ואין לו אלא תפלה ותחנונים על הכל עכ"ד ספר חסידים… ואנכי הקטן יודע ועד מעיד בדבר שידעתי גם אני כיום בעלי שמות שהיו עוסקים בזמנים הללו אשר אני יודע שרובם ככולם ממש לא יצאו נקיים, יש שהיו ניזקין בעצמם ויש שהיו מקצרים ימיהם ויש שלא זכו לבנים ואפילו אותו צדיק איש קדוש וטהור רבינו הגדול הוא רבינו הקדוש אמ"ו הגאון מוהר"ר נפתלי כ"ץ זצ"ל ניזוק בסוף ימיו ומלבד מה שאירע לאותו צדיק שפגע בו מדת הדין בעצמו ופגע בו וגם בבני בניו שמתו בחייו וכו' וגם אותו בעל שם שהיה מפורסם בכל המדינות שהייתי בהם הוא הרב החריף והגדוש והיה בקי בכל החכמות מוה"ר יואל בעל שם מק' זאמושט שהיה פועל בטוב בהפלא ופלא ולא יצא נקי עד שזה שנתיים או ג' שנים פגע בו מדת הדין ונעשה חסד דעה ר"ל ומת קודם זמנו לזה לא מנעתי להעלות דברים אלו על הספר להיות לזכרון לדורות למען ילמדו אך ורק כדי להבין ולהורות."

שו"ת רדב"ז חלק א סימן תפה

תמה על תרומת הדשן ומסיק לאסור.

"שאלת ממני אודיעך דעתי במה שהתיר מה"רר ישראל ז"ל בתשובותיו לשאול במכשפים ובקסמים אם יש לסמוך על היתר זה.

תשובה אין דעתי נוחה בהיתר זה וגם הוא ז"ל לא כתב אלא שלא מצינו איסור מפורש בדבר דשואל אוב וידעוני דהזהירה תורה עליהם נראה דדוקא הני דחמירי טפי ואין שאר מכשפים בכללם להחמיר והכי מוכח בשמעתא קמייתא דיבמות דבעיא לחייב המכשף בסקילה ולא ילפינן מכלל אוב וידעוני ולא אשכחן דהזהירה תורה לשואל שאינו עושה מעשה בעצמו כי אם בענין אוב וידעוני ע"כ טעמו ונימוקו ז"ל להתיר. ואני שמעתי ולא אבין מאי קולתו דמכשף מאוב וידעוני זה במיתה וזה במיתה שנאמר מכשפה לא תחיה ושניהם בסקילה והא דלא יליף למכשף בסקילה לפי שהוא בכלל אוב וידעוני משום שזה מעשה בפני עצמו וזה מעשה בפני עצמו דאי לא תימא הכי אמאי כתב אוב וידעוני נילף חד מחבריה אלא משום דכל חד מעשה בפני עצמו ונהי דאזהרה ליכא בשואל בקוסם או במכשף מ"מ איסורא איכא ומכין אותו מכת מרדות וכן כתב הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות ע"ז וז"ל אסור לקסום ולשאול בקוסם אלא שהשואל לקוסם מכין אותו מכת מרדות אבל הקוסם בעצמו אם עשה מעשה מכל אלו וכיוצא בהם לוקה שנאמר לא ימצא בך קוסם קסמים ע"כ. ומי שראה זה הלשון איך איפשר שיאמר שהוא מותר ומתוך כך אני אומר שלא היתה כוונת הרב ז"ל להתיר אלא לומר שלא מצינו איסור מפורש וכן נראה ממה שכתב בסוף השאלה וז"ל וא"כ אין כאן אלא איסור עשה דתמים תהיה עם ה' אלהיך כדכתב הרמב"ם ע"ש. נראה מדבריו דאין איסור ממש קאמר ע"כ ועדיין דבריו צ"ע דהא הרמב"ם איסור ממש קאמר כדכתיב לשונו לעיל ודוחק הוא לומר שראה מה שכתב בסוף הפרק ולא עיין בתחלתו. וליכא למימר נמי שהתיר מטעם ששאלו ממנו בחולה אם מותר לדרוש במכשפים או בקסמים דאפילו היה חולה שיש בו סכנה אין ראוי להתיר דכל הני הוו אביזרא דע"ז ועדיף מהך דמי שהעלה לבי /לבו/ טינא וכו' כ"ש שפשט השאלה משמע בחולה שאין בו סכנה וכל זה השיב לא מצינו איסור בדבר. ואיפשר לומר כי מה שמצא כתוב בשם הרמב"ן ז"ל גרם לו להתיר וז"ל ומה שאמר אין שואלין דבר מן השדים י"ל שכשפים נאסרו בתורה בעושה מעשה וכן בעלי אוב וכולם במיתה אבל הנשאל בהם ובעלי האוב באזהרה ובשאר כשפים מותר דבעל אוב כתיב בקרא כי יהיה בהם /בכם/ אוב או ידעוני וכתיב ושואל אוב או ידעוני אבל בכישוף מעשה כתיב ביה וכולי ושואל לא כתיב ביה הילכך עכו"ם המכשף ובישראל השואל בו אינו אלא משום תמים תהיה כענין בכלדיים ע"כ ואיפשר דמכאן למד דמותר וחס ליה להרמב"ן ז"ל שיתיר דבר זה ומה שכתב ובשאר כשפים מותר לאו מותר ממש קאמר אלא שאין בו אזהרת לאו וכן מוכח סוף לשונו וכן נראה מתשובות ריב"ש ז"ל סימן צ"ב וז"ל ועתה קשה שאם מעשה שדים הוא אסור כמעשה כשפים והלא העושה מעשה במיתה ונשאל בהם באזהרה ותירץ הרמב"ן ז"ל וכו' אבל בשאר כשפים השואל בהם כגון שהעכו"ם המכשף עושה מעשה ישראל השואל בו אינו אסור אלא משום תמים תהיה עם ה' אלהיך כענין בכלדיים ע"כ והרי זה ממש כמו שכתבתי שלא הוציא אותו אלא מכלל לאו אבל איסורא איכא ומכין אותו במכת מרדות. וקרוב אני לומר שאם השואל עשה מעשה על פי המכשף או על פי הקוסם דלוקה לדעת הרמב"ם ז"ל דמאי שנא הני לאוי מלאו דלא תעוננו. וכתב ז"ל וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שחברו כוכבי שמים הרי זה לוקה שנאמר ולא תעוננו ומיהו מדברי הרב ז"ל נראה דאין מלקות בשואל אפילו עשה מעשה על פיו ושאני מעונן דאפקיה רחמנא בלשון רבים לא תעוננו לחייב גם את השואל אם עשה מעשה שגם הוא נקרא מעונן כיון שעושה מעשה לפי השעה אבל השואל בקוסם לא נקרא קוסם ולא השואל במכשף נקרא מכשף הילכך השואל באוב או ידעוני באזהרה ובשאר מעשה כשפים אסור ומכין אותו מכת מרדות וא"ת מאי שנא גזירת הכתוב היא. ושאול דשאל בבעלת אוב חשב דמשום צורך שעה מותר כאשר נראה מפשטי הכתובים. הנל"ד כתבתי."

שבלי הלקט סי' ט

מספר ששאל את רבו על רפואות על ידי כשפים או שדים ושאר טקסים מאגיים. הוא התלבט, ולצד להחמיר הציע שאולי זה חובר חבר, או שזה אפילו אביזרייהו דע"ז. רבי אביגדור השיב לו – אכן זה אסור, אפילו רק בשאלה בעלמא, משום 'תמים תהיה' כדברי הגמרא על כלדיים. ושדים וכדומה הם קל וחומר מכלדיים.

"סי' ט. שאלתי אני צדקיה בר' אברהם הרופא ינעם מלפני הר' אביגדור כהן צדק נר"ו, ילמדנו רבינו לפי שפעמים ישראל יחלה על ידי כשפים או על ידי שדים ומאריך בחוליו והולך ומתנוונה, שאינו מת ואינו חי, ויש בנשים שיודעות ללחוש על ידי מיתוק שעושין מדבש ומחלב או על ידי סיכה ועישון, מהו לעשות כך על ידי גוים, ואם יש להתיר כלל מטעם פיקוח נפש. ובדברי ר' יוסף קרא ז"ל פי' בענין מיכל בת שאול (ש"א יט, יג) שאותם תרפים לא היו לשם אמנה, ושמא תאמר נשאלין היו בהם שנ' בהן (זכריה י, ב) כי התרפים דברו און. שמא כדי להציל דוד היתה נשאלת בהם משום פקוח נפש, כי יש להבין שהיו מסתירין ממנו עצת רע שלא תגלה את אזן דוד בעלה, או נאמר שהוא אסור לפי שנ' (דברים יח, יא) וחובר חבר ושואל אוב וידעוני וגו', ופירש"י זצ"ל בסנהדרין חובר שייחבר אליו השד שיעלה לו המת, בסקילה, אבל אם מחברו לעשות שאר חפציו הוא בלאו. ועוד שהוא נראה כמקטיר לשד. ובכל מתרפאין חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים.

ועל כיוצא בזה נאמר (ישעיה סה, יא) העורכים לגד שולחן. והשיב לי: לוחש לחישות על ידי מיתוק דבש וחלב או סיכה ועישון, אם הוא כדי להביא השד לעשות חפצו ודאי אסור לפירוש רבינו שלמה כמו שכתבת. וברייתא דפרק חלק אין שואלין בשבת. משמע בחול שרי. ואפילו לר' יוסי דפליג ואסר אף בחול, לא אסר אלא משום סכנה, יש לפרש דהתם מיירי בשאלה בעלמא שנשאל, עבר או עתיד, אבל מביאו בתחבולה כדי לעשות מעשה אסור, דהיינו חובר חבר. ואפילו בשאלה בעלמא איכא מאן דאמר בפרק ערבי פסחים אמר רב יוסף איש הוצל מניין שאין שואלין בכלדיין, שנ' (דברים יח, יג) תמים תהיה. ואין כלדיים בעלי אוב, כדפי' רבינו שלמה התם, דהא קרא בהדיא כתב (ויקרא יט, לא) אל תפנו אל האובות אלא כמו שפירש הערוך חוזים בכוכבים. וכן מצאתי בסיפרי דתניא מניין שאין שואלין בגורלות, שנ' תמים תהיה. וגורלות וכוכבים קרובי עניין הם. ואם השאילה אסורה בכלדיים, כל שכן בשדים. ומעשה דעכן, שאמר המקום ליהושע לך והטל גורלות, וכן ארץ ישראל שנתחלקה בגורל, לא תיקשי מההיא דסיפרי, דעל פי הדיבור שמע. ושמואל נמי דבדיק בסיפרא, בפרק גיד הנשה, לא תיקשי, דההוא לאו גורל הוא."

נימוקי יוסף מסכת סנהדרין דף טז עמוד ב

אף שכבר הערנו שנראה מדבריו שאיסור תמים תהיה הוא בעיקר מדרבנן, בכל זאת עולה מכאן שהוא סובר שיש איסור (על כל פנים מדרבנן) בסוגי סגולות שונים, כגון צפצוף העופות ואסטרולוגיה.

"ובעופת ובכוכבים פירשו ז"ל דהא דחשיב הכא עופות וכוכבים היינו דומיא דהנך דחשיב לעיל כגון פתו נפלה מפיו מקלו נפל מידו שאין בהם שום דבר חכמה אלא דברי שטות בעלמא הן אבל מי שמכיר בצפצוף העופות אין נחש שדבר חכמה יש למכירים ושרי דאשכחן [גיטין דף מה א] ברב עיליש דאתא עורבא וא"ל עיליש ברח וערק ואתרחיש ליה ניסא אלא דהכא לאו בהכי עסקינן אלא שהוא מנחש במזדמן לו עוף פלוני בדרך וכיוצא בו מדברי הבאי ואע"ג דגבי ישבי בנוב אמרי' [בסנהדרין דף צה א] דאתאי יונה וכו' ואמרי' כנסת ישראל ליונה מתילא שמע מינה דוד מלך ישראל בצערא שרי התם לאו נחש הוא דלא סמכי עליה לגמרי אלא סימנא בעלמא הוא דנקיט ליה וכהאי גוונא שרי כמו שנהגו לישא נשים במילואה של לבנה לסימן טוב וכן אתה אומר בכוכבים שלא אסרו אלא לקבוע להם סימן לעצמו ולנחש בהם אבל מה שאדם מכיר במערכת הכוכבים ומהלכן כגון אלו הוברי שמים החוזים בכוכבים אין זו בכלל נחש שזו חכמה גדולה וגזירה שגזר הקב"ה מששת ימי בראשית להנהיג עולמו בכך על כן יתפלל כל חסיד לבטל ממנו גזרת המזל כי מאת אדון הכל בא הכל ובידו לעשות ולשנות כחפצו ומצינו ברבי עקיבא [שבת דף קנו א] במאי דאמרי ליה כלדאי אברתיה והוה דאיג אמילתא טובא ולבסוף נעשה להן נס בזכות הצדקה ומיהו רז"ל הזהירו לבל ישים אדם מחשבתו באלו הדברים ויתלה אדם עצמו במי שאמר והיה העולם והוא בחסדיו יציל עבדיו מפגע רע ואמר על זה [פסחים דף קיג א] מנין שאין שואלים בכלדאי ת"ל תמים תהיה עם ה' אלהיך והרמב"ם ז"ל כתב שאף חזיון הוברי שמים בדרך החכמה בכלל נחש הוא ואינו מחוור עכ"ל:"

תשורת ש"י תניינא, סי' קכט

דן במעשה של גילוי עתידות על טס שמסתובב על שולחן עם אותיות (הדומה לפרקטיקה של סיאנס), וכותב שברור שהעושה כן עובר משום תמים תהיה, והוא לומד זאת מהשו"ע (יו"ד קעט), כנראה מדבריו לגבי אסטרולוגיה. ואף שהוא מתייחס לתרומת הדשן ואומר שאולי משום כך הדבר פחות חמור – אך נראה שהוא אינו מקבל זאת, והוא נשאר בעמדתו שהעושה כן עובר בתמים תהיה ואולי גם בקוסם.

"שאלה איש יהודי בא מא"י ועשה לו שלחן קטנה על שלשה רגליים ותחת רגליו טס או דף אשר עליו כתובים כל האותיות א"ב מצד אחד ועל צד השני אותיות של גוים וחמדה ילדים עומדים סביבו וסומכין עליו את ידיהם והולכין אצלו יהודים וערלים לשאול ממנו עתידות הן בעסקים הן בשידוכין או לצאת לדרך וכהנה רבות והוא שואל השאלה והשלחן מגביה את רגלו אחד ומראה על האותיות לצרף התשובה ועושה עם השואלים נפלאות גדולות אשר נעלם מעיני השכל ושמעתי שהוא הולך מקודם למקוה ואומר איזה קפיטל תהלים וההוא אומר שהוא חכמה ואין בו כישוף ולחש, ולמד חכמה זה אצל ת"ח גדול וירא שמים וגם שם בארץ ישראל משתמשים בזה צדיקים גדולים וקדושים את"ד, ונראה דהן בקדושיו לא יאמין כיון דעל כל פנים אסור לשואלים משום תמים תהיה כדאיתא ביו"ד ריש סימן קעט.

אלא דיש לומר עד אחד נאמן באיסורין לכולי עלמא כשלא איתחזיק איסורא ולא נפסל משום דמכשיל אחרים באיסור דתמים תהיה, כי זה לא חמיר כהעושה מעשה כישוף וכמו שכתב בתרומת הדשן בפסקים וכתבים סימן צ"ו, ועוד הא לא משמע לאינשי איסורא בזה אבל כישוף כולי עלמא יודעין דאסור.

אך קשה הדבר להאמין כי חוששני שזה בכלל קודם קסמים דהרבה עניינים יש בקסמים דהרמב"ם כתב באופן אחר וסמ"ג באופן אחר ורי"ו כתב דעושין נקודות בכתב או בחול וכיוצא באלו הדברים ורצונו לומר מה שאינסי בדרך הטבע והשכל הוי קוסם, נמצא השואלים מוקפין (אולי מוסיפין? ד"ש) על תמים תהיה איסור לפני עיוור כי קוסם במלמות אם שואלים אצל ישראל…"

שו"ת משפטי עוזיאל כרך ב – יורה דעה סימן כא

לאחר שהוא מביא את דברי הרמב"ם על רפואות שאינן רציונאליות, ואת קושיות הרשב"א על דבריו, הוא כותב:

"והנה תמיהות הרשב"א נראות לכאורה שהן אלימות וחזקות. אולם מאידך גיסא אין להניח שדברי הרמב"ם סותרין סופם לתחילתם. לכן נראה לי לפרש דהכי קאמר: שלשה סוגים יש בדברים אלו: א) דברים שגוזר עליהם העיון הטבעי זאת אומרת הכרת טבעם של הצמחים במהותם והרכבתם ובפעולתם בגוף האוכל או השותה מהם, והם אותם סמי הרפואה הנודעים או כל אלה שיתוספו עליהם מתוך העיון הטבעי הנתוחי או הכימי. ב) ההיקש הטבעי. והוא דעת סגולות המתכות, כגון מסמר הצלוב ושן השועל או העשבים שהם מסוגלים לרפאות בדרך תליתם בגוף כאלה שהזכיר הרמב"ם בדבריו, וכן כל הדומים להם, בהיקש הטבעי. ג) סגולות טבעיות כאלה שהתאמתו בכח הנסיון שהם מרפאות חולים ידועים, כל דברים שהם נכללים בגדר שלשה סוגים אלה הם מותרים לפי שכולם נכללים בגדר משום רפואה.

אבל כל יתר הדברים שאין בהם משום רפואה אלא השפעה כשופית הם אסורים, מפני שהם מעשי הבל ותוהו ככל מעשי קוסמים ומנחשים.

את זה אני אומר לתרץ דברי הרמב"ם, אולם עדיין דין זה בכללו צריך עיון רב מכל הנהו עובדי ומאמרי רז"ל שהביאם הרשב"א בתשובתו זאת. ולהלכה אנו אין לנו אלא דברי הרמב"ם ז"ל דכל שאין העיון הטבעי ולא ההיקש הטבעי גוזר אותו ולא הנסיון מאמת אותו ועל כולם אם אינו נעשה דרך רפואה כלומר מתוך נסיון רפואי, הרי הוא בכלל דרכי האמורי שאסור לעשותו מדכתיב ובחקותיהם לא תלכו, ולא תלכו בחקות הגוים ההם.

לאור דברים אלה נשוב לשאלתנו. והאמת כי נבהלתי משמוע הזיות כאלה, שהן אסורות לשומען ואין צריך לומר לאומרן שכניסת היולדת או הכלה אצל יולדת או כלה אחרת בתוך ארבעים יום גורמת עקרות אחת מהן. והתרופה לזה היא ברחיצת הידים והרגלים במימי רגלים של הכלה או היולדת שנכנסה לביתה. אלה דברי שוא ותפל שאין בהם ממש ואסורין בהחלט משום דרכי האמורי, ולא עוד אלא כי אמונות תפלות אלה הם גורמות ריב ומדנים בין משפחות ישראל, בחושבן כי בקורה של כלה או יולדת בביתה גרמה למניעת הריונה ופרי בטנה. ולכן לא רק שלא מותר להאמין בזה ולעשות מעשי הזיה אלה שאין בהם לא מעיון והיקש הטבעי ולא משום נסיון רפואי. שהרי אנו רואין מעשים בכל יום שמבקרים יולדות וכלות אשה את רעותה ואינן נפגעות במאומה ואין שטן ואין פגע רע. לפיכך אסור להעלות על הדעת הזיה טפלה זאת וצריך לעוקרה מיסודה ולהכריז עליה. ברבים שהיא דבר שוא והבל וחלילה חלילה לאיש ישראל לחשוב על דבר שקר וכזב זה, שהוא אסור מצד עצמו וגם גורם מחלוקת בישראל. וכמ"ש הרמב"ם ז"ל: חלילה לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך אחר הבלים אלה ולא להעלות על הלב שיש תועלת בהן אלא מצוה וחובה עלינו להאמין בה' אלקי כל בשר שבידו מפתח של חיה כדכתיב ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה ויפתח את רחמה (תענית ב א). ובזה נקיים בעצמנו תמים תהיה עם ה' אלקיך. והנלע"ד כתבתי."

שו"ת להורות נתן חלק ו סימן עט

על אף שחכמת הפנים וכף היד אמת, מותר להשתמש בה רק לצורך מותר, כגון מינוי משרה ציבורית, אך אין להשתמש בה לבירור עתידות משום 'תמים תהיה'.

"ט) ועל דבר שהסתפק כת"ה שליט"א בקונטרסו (עמוד ל'), אם גם בהגדת עתידות על ידי הכרת פנים וסדרי השרטוטין איכא משום תמים תהיה – וענין הכרת פנים ושרטוטין נזכר ברמב"ן (פ' בראשית ה' ב') ובזה"ק (פ' יתרו דף ע') ובשו"ת הגאונים (סי' קכ"ב) וכאשר ציין כת"ה – הנה נראה פשוט דכל חקירת העתידות איכא בו משום איסור עשה דתמים תהיה, וכמבואר מלשון הרמב"ן בסהמ"צ (מצוה ח') "וענין הצוואה הזאת שנייחד לבבנו אליו לבדו יתברך, ושנאמין שהוא לבדו עושה כל, והוא היודע אמיתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש הבאות מנביאיו או מאנשי חסידיו רוצה לומר אורים ותומים, ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם וכו', ואח"כ צוה שיהיה לבנו תמים עמו באלה, ולא נירא מדברי מגיד עתידות מהנזכרים או מזולתם, אבל מן נביאיו נדרוש וכו'". הרי מבואר דבכל דרישת עתידות זולת נביאיו ואורים ותומים, עובר משום עשה דתמים תהיה. ואף שיש ממשות בהכרת פנים ששרטוטין מכל מקום אסור, דהרי גם בהוברי שמים ושאר מעוננים יש מהם שיש בהם ממשות לדעת הרמב"ן ז"ל, ומכל מקום אסור. וזה לשון רש"י (שופטים י"ח י"ג) "תמים תהיה עם ה' אלקיך, התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו". והנה אין נפקא מינה איך הוא חוקר אחר העתידות, דעצם חקירת העתידות הוא היפוך התמימות עם ה', ואף בחקירת העתידות ע"י הכרת פנים ושרטוטין איכא משום תמים תהיה. ומה שנמסרה חכמה זו לישראל, לאו לשם חקירת העתידות אלא כמבואר בזה"ק שם בפרשת ואתה תחזה (פ' יתרו דף ע"ח ע"א), כדי להכיר על ידן מי הם הראויין למנותם על הצבור ולשאר צרכים המותרים. ועיין בהקדמת הרמב"ן ז"ל על התורה שכל חכמות שבעולם נלמדין מהתורה עיי"ש, ואין ספק שיש צורך בידיעת כל החכמות דאל"כ לא היו גנוזות בתורה. ועיין סנהדרין (סח א) לא תלמד לעשות, לעשות אי אתה למד אבל אתה למד להבין ולהורות."

מי שהביא את 'תמים תהיה' כ'הנחיה' ולא איסור של ממש

או"ח תרסד, סעיף א

הרמ"א כאן מביא מנהג לעשות סימן בצל הלבנה בליל הושענא רבה, אך כותב שעדיף להיות תמים ולא לחקור עתידות.

"ביום שביעי, שהוא הושענא רבה, נוהגים להרבות במזמורים כמו ביום טוב:

הגה: ואין אומרים נשמת, ואומרים מזמור לתודה, ואומרים אין כמוך, שמע ישראל וכו', כמו ביום טוב, ואומרים קדיש שלאחר תפלת מוסף בניגון יום טוב. ואין רגילין לעשות מלאכה של חול עד אחר יציאה מבית הכנסת. ויש לומר פזמון "זכור ברית" כשיש מילה בהושענא רבה, ואומרים אותו קודם "אנא אזון חין" כו'. כתבו הראשונים ז"ל, שיש סימן בצל הלבנה בליל הושענא רבה מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה. ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה, כדי שלא ליתרע מזליה, גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו, ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות, כן נראה לי:"

יוסף אומץ (יוזפא) חלק ג פרק המצוות דיני ניחוש וסימנא מילתא, אות א

כותב שאף שהשו"ע התיר להקפיד על התחלה בראש חודש משום שזה סימן – עדיף להחמיר ולקיים מצוות 'תמים תהיה', וכן כתב בספר חסידים. ומביא שהכל תלוי בהקפדה, ומי שמתעלם מעניינים אלו – אין לו מה לחשוש, ודווקא המקפידים מסכנים עצמם.

"[א]. כתב בספר היראה, אל תאמר שום ניחוש, ובכמה מקומות הזהירה התורה על זה, ואין לנו לשום שום סימן אלא מה שאמרו חכמינו ז"ל. ואם יש לו לאדם לעשות מצוה, כגון להתחיל מסכתא או להושיב בנו על הספר, לא יאמר אמתין עד ראש חודש. ואף על פי שבשולחן ערוך כתוב דנהגו להתחיל בראש חודש שאף על פי שאין ניחוש יש סימן, נראה לי דטוב להחמיר לקיים מצות עשה של תמים תהיה עם אלוקיך. וכן כתב בספר החסידים סימן נ"ט דאין זה דרך הטובה, כי אם ימות בתוך החודש נמצא מת ולא קיים המצוה. ומי שאינו מקפיד לעולם אל יקפידו עימו, אך המקפידים השטן עומד על ימינם לשטנם. עד כאן. ובספר החסידים סיים, ומתוך שאין אדם יכול ליזהר בהקפדות נכשל. גם הביא ראיה לזה שהכל תלוי בהקפדה, שהרי הנוכרים קוראים לבניהם בשם אביהם בחייהם ואין בכך כלום, והיהודים מקפידין."

מוריה, שפא-שפד, עמ' לט – ר' פינחס חי ענו

תולדותיו של ר' פינחס חי ענו נכתבו על ידי ר"ח ניפי, ואלו דבריו:

"כמוהר"ר פנחס חי ענו, ר"מ ור"מ דק"ק פירארה. נולד בשנת התנ"ג ליצירה תלמיד כמוהר"י לאמפורנטי…ומימיו לא החרים שום אדם, אעפ"י שהיה מ"ץ ור"מ שנים רבות. ולא היה משתמש בשמות הקדש לכתוב קמיעין וסגולות, והיה אומר תראו שאות ת' של תמים תהיה עם ה' אלקיך (דברים יח, יג) גדולה, כדי להזהירנו בתמימות עם ה' יתברך."

דרך חיים, לונזנו, תוכחות מוסר, עמ' רעט במהדורת אהבת שלום

"היה תמים ואל תדרוש בשמות, בגורל בחלומות בשעירים, נצור את לבך ממחשבי רע, גער בהם עדי יהיו געורים"

ערוך השולחן אורח חיים סימן שא סעיף פ

"ויש מי שחושש בכל קמיע שאינו מן המומחה משום דרכי האמורי והרשב"א בתשו' [חלק א' סי' תי"ג] האריך מאד בעניינים אלו ולא העלה דבר ברור ע"ש והדבר הברור בזה תמים תהיה עם ד' אלקיך ואין להשתמש רק ברופאים מומחים ובתפלה לה' ובצדקה שזה וודאי מועיל:"

מעדני שלמה, רש"ז אוירבאך, עמ' תלא

"שאלתי את מרן בנוגע לאשה שעברה כמה וכמה הפלות ר"ל האם לתת לה אבן תקומה והוא מאד התפלא על שאלתי אבן תקומה' וביטל את זה.

ואמרתי לו שהלא דבר זה מוזכר בגמ' שבת ס"ו ב' ואמר שאף שודאי מוזכר דבר זה בגם' אז הם ידעו מה זה וכך היתה דרכם ואמרתי לו שהיום יש כאלה שמוכרים או מחזיקים דבר זה ואמר למה לילך לשם בשביל זה היום ב"ה יש רופאים ואם יש איזה בעיה הולכים לטפל אצלם ואין דרכינו בכגון זה והוסיף בהלצה שאבן תקומה היא ודאי תקומה לאלה שמוכרים אותו שמרוויחים על זה ואף שזה מוזכר בגמ' אולם הרמב"ם לא מזכיר כל הדברים האלה כיון שהם כבר לא שייכים לנו אלא צריך ללכת לרופא.

שוב שאלתיו לאחר זמן אם דבריו אמורים אפילו באופן שיש המעידות שמועיל באמת ואמר שאם יש עדות באמת על כך מוחזק גברא מוחזק קמיעא דהוי סגולה המועלת ואמרתי לו שהרי הוא ביטל מקודם הדבר לגמרי ואמר שגם עכשיו הוא מבטל את זה והוא מתפלא עלי שאין זה מתאים לי ומה אני מחפש סגולות תמים תהיה עם ה' אלקיך ועניתי ששאלתי היות ויש אצלי קרובים מחו"ל ורצו לקנות אבן תקומה ואמרתי להם בשמו שאין זו הדרך היום וכנ"ל ורצוני לדעת אם מי שלוקח אותו היום בכל זאת אם עובר משום תמים תהיה ואמר שכיון שסוברים שמועיל וגם הרי דבר זה נזכר בגמ' לא עוברים על זה משום תמים תהיה אבל צריך לחנכם על שמירת השו"ע וגם להשקפה נכונה צריך לחנכם אבל לא שיחפשו אחר סגולות.

ושאלתיו שמכיון שזה מוזכר בגמ' איך נאמר שאין זו דרך נכונה ולמה לא אמרו שיעשו כפי מה שידעו ע"פ הרפואה ויאמרו תמים תהיה וע"כ שגם זו דרך נכונה וענה לי שלא כתוב בגמ' פסק לקחת סגולות כמו שכתוב איסורים על דברים שיש בהם סכנה וגם באלו לא את כולם נקטינן לדינא היום ראה ענייני יו"ד אות ח אלא כתוב שיש דבר כזה וכל הרוצה יכול לקחת אבל ליכא ראיה בגמ' שזו הדרך הנכונה ללכת אחרי דברים כאלה."

מעשה הגדולים (הרב עלואן אבידני), חלק ב שמות, כי תשא יד, עמ' תרכ

"סגולה לחלום ששכחו ורוצה לזכור החלום. הפוך הכותנת. ושוב ישן בכתונת מהפוך. ותחלום עוד פעם אחר. דע כי יותר טוב אדם ימנע עצמו משאלת חלום. או על פירוש גורלות לידע איזה אשה יקח. או באיזה דבר יצליח. גם מאחרים לא יבקש שיעשו לו זאת. אך ורק תמים תהיה עם ה' אלהיך. הולך תום ילך בטח. והבוטח בה' חסד יסובננו. עוד מזה סגולות כתבתי בפרשת תרומה בסוף לך ראה שם."

אוצרות ירושלים, תשס"ב, עמ' נב

המחבר, הרב דוד שפירא (תרנ"ח – תשל"א), תלמיד חכם ירושלמי, מחבר שו"ת בני ציון. כתב סדרת מכתבים למחבר ספר 'שולחן העזר' הערות בעיקר לגבי דיני נישואין. ושם מופיעים הדברים הבאים:

"מה שכתב כי איש אחד נסע עמו מפה עיר הקודש לחו"ל וסיפר לו עוד מנהגים שונים כמו המנהג שמניחים חתיכת זהב או מטבע בכיסו של החתן, וגם המנהג להתיר קשרים לחתן וכלה קודם החופה, הנה כל זה אינו מנהג, רק נמצאים איזה אנשים שעושין כן לסגולה שלא ישלוט בהם איזה כישוף וכיוצא בזה ח"ו, אבל היראים התמימים מקיימים הפסוק תמים תהיה עם ה' אלקיך וכו', ושומר מצוה לא ידע דבר רע."

חמדת שאול, סי' מג

נשאל לגבי סגולה שהחתן מניח את רגלו הימנית על רגל הכלה השמאלית, והאם אפשר לנהוג כן כשהכלה נדה. הוא דן ושולל את ההיתר, ומוסיף לגבי עצם הסגולה:

"ובגוף הסגולה לא ראיתי נוהגין כן במזרח אירופה וישראל קדושים הם ומקיימים תמים תהיה עם ה' אלקיך ואין עושים שום סגולות רק מה שירצה הקב"ה יעשה."

(ועוד הוא מוסיף שאולי הסגולה עצמה אינה נכונה, שכן דווקא כשהאישה שולטת ייתכן שיועיל יותר להיות צדיקים)

"והגם שאיו לי עסק בנסתרות מ"מ מצינו בביתו של אאע"ה שהיה מתנהג עפ"י אשתו שרה שא"ל הקב"ה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ואעפ"כ ביתו היה מלא חסדים גמורים והנסיון מלמדנו שברוב הבתים של ההמון הבית מתנהג בכשרות ויראת ה' רק ע"י האשה והיא שולטת בבעלה להדריכו ג"כ בדרך ישרה ואשה יראת ה' היא תתהלל ע"כ אינו מוכרח שיותר טוב להתנהג הבית ע"י האיש והרבה פעמים האשה מונעת הבעל מלבוא לידי עבירה ואותם הגדולים והצדיקים שכתבו לעשות"

ויצבור יוסף, (הרב יוסף בר שלום[1]) חלק ב' סימן לא אות ד

"ד. ושאל גם האם אפשר להשתמש בסגולות וקמיעות.

התשובה בזה שלכתחילה יותר טוב להמנע שהרי הכתוב אומר תמים תהיה עם ה' אלוקיך, דהיינו בכל מילי השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, ועי' בספר חסידים סי' אלף קיד שכתב אם יאמר לך חכם אחד או נכרי או ישראל אכתוב לך קמיע בשביל החן או כדי שיתקבלו דבריך בפני השרים וכו' לא מבע"א שבשבת אסור לשאת את הקמיע לפי שמחלל שבת אלא אפי' בחול לא ישאנו עליו מפני שבוטח באותן הבלים וכו' וכתוב תמים תהיה עם ה' אלקיך ופירש שם ר"ל אם תרצה להיות תמים לא יבא לך אותם דברים שכתוב למעלה מיניה מעונן ומנחש אלא תבטח בה' ועיין על זה להלן…

וכל זה הסבר והצטדקות למשתמשים בקמיע אבל מ"מ עדיף לסמוך על ה' לבדו ולקיים תמים תהיה עם ה' אלוקיך ויעסוק הרבה בתורה שהיא הסגולה המועילה לכל דבר וכבר נאמר במסכת ב"ק דף פז ע"ב יעשה סגולה מאי סגולה רב חסדא אמר ספר תורה. ותלמוד תורה כנגד כולם."

החופה והנישואין, חלק ב' עמ' 48

מספר על דברי הסטייפלר לגבי סגולות התאמת השמות לנישואין

"ומסופר על חתן אחד שקבע את יום נישואיו עם בת גילו, והכל היה מוכן ליום שמחת כלולותם. אמנם נאמר לו על ידי אחד מקרוביו שעליו לבדוק את שמו ואת שם כלתו… וברוב תמימותו פנה מיד לאחד המקובלים אשר בודק תמיד בשמות, ומצא שאין ביניהם התאמה, ו"פסק" מיד לבטל את השידוך, כי לא יעלה זיווגם יפה.

החתן דנן חשכו האורות בעדו וכמעט יצא מדעתו על רוע מזלו, שנהפך יום שמחת לבו ליום חורבן ביתו, ובא לפני חכם אחד ושאל בעצתו. החכם השיב לו מיד שאין לו מה לחוש, וכתוב: "תמים תהיה עם ה' אלקיך", ואין לנו עסק בנסתרות, ושומר פתאים ה' וכו'.

אמנם הוסיף החכם ואמר לו, שלבו נוקפו שיסמוך עליו, ולכן הציע לו שיגש אל הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל מסטייפלא, וכאשר יורה לו כן יעשה. ואכן נסע החתן עם אחד מידידי החכם ונכנסו אל הקודש פנימה, כשבידיהם דף אחד שעליו כתבו את כל המעשה. (שמכיון שהגאון הנ"ל היה כבד שמיעה על כן הוצרכו לכתוב לו את הענין).

והנה אך התחיל הגאון הסטייפלר לקרוא את הכתב, מיד התחיל לשאוג כארי מרוב כעסו וצערו על עיוות האמת, והתבטא בלשונות קשים כלפי המקובל שנתן את העצה לבטל את השידוך, באומרו: ומה רוצה, שלא יתחתנו? וככל שהמשיך לקרוא, גבר כעסו ושאגו עד שנכנסו בני ביתו החדרה פנימה, והוכיחו לשואלים על שהטרידוהו וביקשום לצאת החוצה.

השואלים יצאו לחוץ, והרב מבפנים המשיך לקרוא את הכתב, והם מבחוץ הקשיבו מבעד לחלון, עד שעבר קרוב לעשרים דקות שסיים את הכתב והתחיל להרגע. שוב נקראו השואלים פנימה, ופנה הרב הקדוש הסטייפלר זצ"ל אל החתן ובירכו, והבטיחו שיצליח בזיווגו והרגיע רוחו, וסילק את כל ספיקותיו באומרו שדברים אלו שטויות והבלים, ואין זה דרך התורה לשאול ולדרוש בדברים אלו, אלא הכל בהשגחת הבורא יתברך וממנו אשה לאיש, ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים, ובתורה נאמר: "תמים תהיה עם ה' אלקיך"."

ארחות רבנו הקהלות יעקב, חלק א' עמ' ריח

"כב. שאלתי את מו"ר (שליט"א) זצוק"ל אודות גורל הגר"א ז"ל וספרתי לו שג"א (שליט"א) זצ"ל (למו"ר גליתי את השם) עושה כל פעם גורל הגר"א ופעם אמר לבחור המשמשו שעשה את הגורל ולא ענו לו מן השמים ושאלני מו"ר מה נתכוין בזה שלא ענו לו מן השמים והוסיף לי מו"ר שהוא אף פעם לא ניסה את גורל הגר"א. שמעתי מהגרח"ק שליט"א שאביו מו"ר זצוק"ל דעתו לא היתה ניחא לעשות את גורל הגר"א מתרי טעמי, [א] לא יודעים בדיוק איך לעשותו. [ב] שאין לסמוך על גורלות (תמים תהי' עם ד' וכו')."

בנין אב, חלק ג סי' נז – הרב בקשי דורון

הרב בקשי מתאר תופעה רחבה של דרישת קמיעות וסגולות, ורמאויות סביב הנושא, ולכן הוא יוצא 'במלחמה השערה' נגד התופעה

"תמים תהיה עם ה' אלוקיך

עקב תלונות ובקשות של רבנים ואנשי קהילה בארץ ובחו"ל הננו להודיע בשער בת רבים את הדרך ילכו בה תמימי דרך ההולכים בתורת ה' המבקשים עצה ותושיה מחכמי ישראל ואת המעשה אשר יעשון המבקשים ברכה ותשועה על פי דרך התורה ובאמונת חכמים

נהוג ומקובל בכל עת צרה וצוקה לילך לחכם ולבקש ברכה ותיקון עצה ותושיה וגדולתם של צדיקים שהקב"ה שומע תפילתם ככתוב רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם כמו כן מצוה ללכת לחכמי הדורות כרופאי הנפש היודעים למצא מזור ותרופה למצוקת צאן מרעיתם בעיקר בתיקון המידות בתשובה ומעשים טובים שהם כתריס בפני הפורענות יש גם היודעים בסגולות ותיקונים ע"פ חכמת האמת שהנחיל הקב"ה בסוד ה' ליראיו אשרי העם שככה לו שהקב"ה חלק מחכמתו ליראיו ובריתו להודיעם עד שאמרו חכמים צדיק גוזר והקב"ה מקיים ואשרי הגבר ירא ה' ההולך בדרכיו ופונה לחכמי הדור לשמוע דעת תורה ולבקש עצה ותושיה

אולם דא עקא שבדור האחרון עקב הצמאון והכמיהה לשמוע דבר ה' ומחמת ירידת הדורות וחולשה באמונה התמימה ובבטחון יש תופעות שליליות בענינים אלה ואנשים תמימים במקום לשמוע דבר ה' פונים לרהבים ושטי כזב ושמים מבטחם בעצות סגולות ומעשים שאין בהם מדרך האמת יש גם שנכשלים באיסור ניחוש וקסמים האסורים מן התורה ואם כי כוונתם לשם שמים ורצונם לשמוע דבר ה' נכשלים הם באנשים שאינם מהוגנים החושבים עצמם או המראים עצמם כצדיקים היודעים דעת עליון לצערינו שמענו תלונות רבות מאנשים שהלכו שולל אחר עצות כזב וסגולות שוא ומלבר נזקי הממון והנפש הגיעו ח"ו עד כדי כפירה בתורה ובחכמים לשקר אין רגלים וכבר נודע על כמה שהתחזו לחכמים וליודעי חן… על רבני הדור בכל אתר לעמוד בפרץ ולמנוע מכשלה מבית ישראל להוקיע ולהרחיק אמונות תפלות ומפיציהם ולכוון צאן מרעיתם בדרך הישר כמצות התורה תמים תהיה עם ה' אלוקיך וה' יתברך לא ימנע טוב להולכים בתמים"

הלכה ורפואה – ה', עמ' עט (מכתבים מהרבי מלובביץ')

"בתמהון קראתי במכתבו האריכות ע"ד ענינים השייכים לרופא וכלך מכל חקירות אלו וזמן זה יקדישו לתלמוד תורה ביראת שמים הנגלה והחסידות ומתוך הנהגה עפמש"כ תמים תהיה עם ה' אלקיך במענה על מכתבו מכ"ג כסלו בו כותב אשר ראה ספר סגולות ובו כותב ע"ד חכמת היד כו' הנה כלך מדרך זו ואם רצונו דוקא בס' סגולות הרי ישנה סגולה בדוקה ומנוסה והיא תורתנו הק' וישנה ג"כ חכמה בדוקה ומנוסה והיא חכמתו ית' אשר יכולים להתאחד עמה עץ לימוד התורה וכיחוד נפלא כמבואר בתניא ס"ה עי"ש וכבר נאמר תמים תהיה עם ה' אלקיך וי"א רמב"ן שהוא ג"כ ממספר תרי"ג מצוות התורה"

האדמו"ר מליובאויטש (אגרות קדש חט"ו עמ' ס"ד)

חכמת היד האמיתית מותרת ואינה ניחוש, אך כיום היודעים אותה באמת אינם מגלים זאת. (ולכן זה ניחוש, ו'תמים תהיה', ויש להתרחק מקבלה מעשית.) כלומר לגבי עצם החכמה הזו – היא ודאי איננה נגד תמים תהיה.

"ה'שפג; ב"ה, י"ח ניסן, תשי"ז; ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מח' ניסן, בו שואל אם האמת כדברי האומר בענין זיווגים שצריך להתאים וכו' וכן בהנוגע למה שאומרים אודות חכמת היד שרטוטי היד, ואם כל הנ"ל סותר להציווי תמים תהיה עם ה' אלוקיך.

התאמת הזיווגים וחכמת היד, מדובר אודותם בספרי קבלה ופנימיות התורה, ולאיזה מהן מצוין בשולי הגליון,[2] ומזה מובן שאין זה היפך הציווי דתמים תהיה עם ה' אלוקיך, ועל דרך עניני שמירת הגוף והנפש, עניני רפואה וסגולות בדוקות וכיו"ב, ויעוין גם כן בשולחן ערוך יורה דיעה סי' קע"ט כמה פרטים בהנ"ל.

אבל במה דברים אמורים כשיודעים הענינים הנ"ל על בורים, שרשי הנשמות שרטוטי היד וכו' אבל מי שאין לו בזה ידיעה ברורה, [שבדורנו זה יכולה להיות רק על ידי קבלה מפי רב ולא מדעת עצמו], כמובן גם על זה נאמר רבים חללים הפילה, מי שלא הגיע להוראה ומורה, ותמה אני אם יש בדורנו זה מי שיאמר ויפרסם שבקי הוא בענינים אלו.[3]

תקותי שקובע הוא עתים בלימוד תורת החסידות פנימיות התורה, וכלך מעניני קבלה מעשית ואביזרייהו, וכמפורסם האזהרה שבזה בכמה ספרים הקדושים.

בברכה, בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א, מזכיר"

שו"ת עשה לך רב חלק א סימן נו

חכמת כף היד אמיתית, אלא שמה שנשאר ממנה בימינו מועט ומשובש. היא מותרת, אלא שעדיף 'תמים תהיה', כי הסימנים אינם קובעים את העתיד אלא נקבעים על פי מצב האדם באותה עת, ובידו לשנות בהתנהגותו.

"שאלה: חזיתי לאחרונה בתכנית טלביזיה, ובה הופיעה גברת אחת, לדבריה בת למשפחה דתית, ושוחחה על אמנות הקריאה בכף היד. לדבריה, ניתן לקרוא מתוך קוי היד גורלו של אדם, עברו אפיו וכדומה. אגב, ציינה שדבר זה אסור עפ"י הדת, משום שכל תורת הבחירה המסורה ביד כל אדם נסתרת ע"י גורל ואופי הקבועים מראש. לעומת זאת אמרה שהבחינה בבני אדם שראתה אותם בהפרשי זמן, שקוי היד עשויים להשתנות ולא יכלה להסביר זאת. נדמה לי שיש סתירה בולטת מאד בדבריה, שאם יש גורל קבוע מראש, המתבטא בקוי היד, כיצד יכולים הם להשתנות. אנא, הואל להסביר לי אם אמנם דבר זה אסור מהתורה, שכן שמעתי שאסור לשאול בחוזים בכוכבים, ואולי דין קריאה בכף היד כדין חוזים בכוכבים. וכן רצוני לדעת אם יש יסוד נכון לכל האמנות הזאת בתורת היהדות.

תשובה: אמת שחכמה זאת יש לה יסוד גדול ואמתי, ורמוזה היא במקרא: "זה ספר תולדות אדם" (בראשית ה'). על פסוק זה מצטט הרמב"ן את רבינו שרירא גאון וזו לשונו: "שמסרו חכמים אחד לחבירו הכרת פנים וסדרי שרטוטין, מקצתם אמורים בסדר פסוק "זה ספר תולדות אדם", ומקצתם בסדר פסוק שלאחריו "זכר ונקבה בראם". ואין מוסרים סתרי תורה ורזין אלא למי שרואים בו סימנים שראוי הוא לכך. אלו דברי הגאון ולא זכינו בהם". כונת הרמב"ן היא שלא זכינו להבין מתוך מקראות אלה עומק חכמת הכרת פנים וסדרי שרטוטין הרמוז בהם.

ובמקום אחר (בדרשתו "תורת ה' תמימה") האריך הרמב"ן מאד בנושא זה, ובסיומו כתב וזו לשונו: וסדר השרטוטין שאמר הגאון הוא חכמת הכף והשרטוטין, שעד עכשיו משתמשים בהם ומתעסקים בהם בני אדם. וכל אלו הדברים וכיוצא בהם חכמות ישנות אמתיות הן ומקובלות ביד מקבלי התורה. וכשאבדנו, אבדו החכמות עמנו, ונשאר זכרם בשיבוש ביד מועטים עכ"ל.

נמצא שחכמה זאת אמתית היא, אלא שהדורות האחרונים קבלו כנראה איש מפי איש רק שרידים מחכמה מפוארת זאת, כשם שחכמות רבות אבדו מאתנו עם התמעטות ידיעת חכמת האמת. והנה בזוהר הקדוש (פרשת יתרו דף ע' עמוד שני) דרשו על המקרא הנ"ל "זה ספר תולדות אדם" שבשבעה אברים של אדם ניתן להבחין באישיותו: בשער, במצח, בעינים, בפנים, בשפתיים, בשרטוטי הידים ובאזנים. אמנם ב"רזא דרזין" (שם) ציין ששה בלבד: שער, עינים, אף שפתיים, פנים ידים ובשרטוטי הידים. וכנראה שיש בלשון הזוהר איזו שהיא טעות דפוס כי בסוף מאמר זה (שם בסוף ע"ח עמוד ראשון) מנה ששה בלבד, וכבר עמדו על זה מפרשי הזוהר ואכמ"ל. ציטטנו כל זה להראות שרבות הן החכמות שאבדו לנו ברבות הימים, ונשוב לנושאנו בענין קוי היד. במאמר ארוך תיאר הזוהר כל אפיו של אדם בשלימותו, ובמיוחד ארכו שם הדברים (כשלשה דפים) במה שקשור לשרטוטי כף היד, ומתואר בפירוש מדוקדק ומדויק כל השרטוטים והקוים הגסים והדקים, וכל אותם הקוים המחברים וצולבים את השרטוטים שבכף היד וכו'. וכל קו ושירטוט מה בא להורות, והאופי של אותו אדם המשתקף משירטוטים אלה, וכן גורלו לפרטי פרטים. אר גם יצויין, שהזוהר מסיים שם שכאשר חוזר אדם בתשובה חלים שינויים באותם שרטוטים וכו', ומסיים: "אלה הם תולדות שנולדים באדם מזמן לזמן כפי דרכיו של אדם".

מעתה, אין בני דורנו יודעים אלא מעט מן המעט מחכמה מפוארת זאת, שאין בה כל איסור, אבל אין ידיעת קוי כף היד קובעת מאומה לא לגבי אפיו של אדם ולא לגבי גורלו, אלא שבאותם שרטוטים וקוים אפשר לקרוא את "מה שהוא אדם" באותה שעה. כלומר, שירטוטי כף היד אינם קובעים גורלו ואפיו של אדם, אלא להיפך הם נקבעים לפי אפיו וגורלו, והכל ניתן לשינוי ברצונו של אדם בהיטיבו את מעשיו.

אעפי"כ הייתי ממליץ לך לבל תתפס לעסק זה, וקיים בעצמך מקרא שנאמר "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים יח, יג) שהמכוון בו, שלא לחקור אחרי העתידות, כי לפני כן צוה, לא ימצא בך קוסם קסמים מעונן מנחש ומכשף וכו', וסיים, אל תלך אחרי כל אלה, אלא תהיה תמים עם ה' אלוקיך, יהא לבך שלם עם אלוקיך, וכתרגום האונקלוס והיב"ע: "שלים תהא בדחלתא דה' אלקך" ואז אין לך צורך בכל אלה. ואם בכל זאת תגיע שעה קשה שתרצה לדעת עתידות, אז (המשיכה תורה) נביא יקים לך אלוקיך אליו תשמעון. ועיין בשמואל א' פרק ח' בספור שמואל הנביא עם שאול והאתונות.

מכאן ניתן ללמוד בבירור, שהתמימות עם ה' והמנעות מחקר עתידות היא דרכה של תורה. ולכן ראוי להמנע מעסק זה, אלא שאם רוצה אתה בכל זאת לדעת עתידות במקרה הנחוץ לך ביותר בדרכי היתר, כגון נבואה בימים ההם, ובזמנינו מה שנותר מחכמת שירטוטי כף היד, אי אפשר לאסור זאת, אלא שנראה הדבר שאינו רצוי."

תשובות והנהגות כרך א סימן תנד

אין איסור לשאול קוראת בכף היד. צריך לדעת שלישראל אין מזל ולכן רואים רק ההווה, אבל העתיד משתנה לפי המעשים. בפועל מעורב אמת ושקר אצל הקוראות.

"שאלה: נשאלתי אם מותר לשאול כאן נשים שמסתכלות בכף היד ואומרות על ההווה והעתיד

מפורש בכתוב (דברים י"ח י"ג) תמים תהיה עם ד' אלוקיך, ובפירש"י שם התהלך עמו בתמימות ולא תחקור אחר העתידות, ואמנם נראה דיסוד האיסור הוא רק כשתולה עתידו בדבר אחר וכדאיתא בפסחים קיג: מנין שאין שואלין בכלדאים (חוזי כוכבים) שנאמר "תמים תהיה עם ד' אלוקיך", וכ"ה בשו"ע יו"ד סי' קע"ט אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות [וכ' ברמ"א] משום שנאמר תמים תהיה עם ד' אלוקיך ומשמע שהאיסור דוקא כשתולה עתידו בזה ולא בעצם החקירה אחר העתידות, וא"ש לשון הרמ"א באו"ח סי' תרס"ד שכתב ואינו ראוי לדרוש ולחקור אחר העתידות כלל, ומשמע שאינו איסור תורה אלא הוא בגדר אינו ראוי וכ"ה בספר חסידים תר"ה דמשמע שם שאינו איסור גמור ורק שומר נפשו ירחק מזה ע"ש. ועיין בהרמב"ן בהשגות לסה"מ עשה ח' שמנה עשה זו דתמים תהיה וביארה וז"ל, וענין הצוואה שנייחד לבבנו אליו לבדו יתברך ושנאמין שהוא לבדו עושה הכל וכו', וממנו לבדו נדרוש הבאות מנביאיו או מאנשי חסידיו ר"ל אורים ותומים, ולא נבטח מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבואו דבריהם עכ"פ, אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים כי הוא משנה מערכת הכוכבים והמזלות כרצונו, ונאמין שכל הבאות תהיינה אלינו כפי התקרבותינו לעבודתו יתברך, ע"ש. נראה דכל האיסור לבטוח בהם אבל כשאינו בוטח בהם אלא רוצה לידע מזלו כדי להתחזק בתשובה ומעש"ט, אינו אסור מן הדין אך מ"מ אין ראוי לעסוק בזה וכמו שביארנו. ועיין ירושלמי שבת פ"ו ה"ט, שכל המנחש סופו לבא עליו שנא' כי לא נחש ביעקב, קרי לו נחש ומי גרם לו שינצל לפי שבטח בקב"ה, וע"ע נמוק"י סנהדרין סוף פרק ז' ושו"ת הרמב"ן סי' רפ"ב.

וכן במה שדרשו בספרי מנין שאין שואלין בגורלות שנאמר תמים תהיה עם ד' אלוקיך היינו ג"כ עד"ז כשתולה ב"גורל" העתידות, אבל כשעושה גורל להכריע בין שני צדדים שאין לו הכרעה שרי, וכעת הראוני ב"כרם שלמה" שציין להפוסקים דנקטו כן, האלף לך שלמה או"ח תס"ב חוו"י סי' ס"א, תשובות גאוני קדמאי סי' ס'.

ושמעתי מחמי זצ"ל שבכל דבר שהיו לו שני צדדים היה עושה לפי הגורל והיה אומר ד' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, ושאל לרבינו החזו"א אם מותר, והשיב לו דמותר ואין בזה חשש שאינו מקבל הדברים אלא כעצה.

וכתבו באחרונים דכיון שישראל אינם תחת המזלות רק בהשגחה מיוחדת מהבורא ית"ש, ולכן אפילו רואים במזלות אי אפשר לסמוך אצלם אלא בההווה ולא בהעתיד, ואם כן אף שיכולים לפעמים לכוון ההווה, בישראל אי אפשר בעתידות, ואם הוא מאמין בה' ומתפלל אליו משנה גם מזלו, וכמבואר בשבת דף קנ"ו ע"ב, וא"כ באופן דאין שואלים לקבל תשובת הרואים כאמיתית לסמוך על זה אין איסור מדינא.

לכן נראה דאף שאין איסור לשאול ולחקור אצל המסתכל בכף היד, שיש יסוד בזוה"ק פרשת יתרו "ואתה תחזה" שבגוף האדם בכפות אצבעותיו רמזים למעמדו ולמזלו, מ"מ עליו לידע שאצל עם ישראל הכל תלוי בתפילה ומעשים טובים, וגם נכריות אלו ידיעותיהן לא ברורות ולא מבינות בכף היד לגמרי, ומבלבלות בדברים שהם אמת ושקר יחד, וראוי שלא לשאול בהן כלל רק לסמוך על הקב"ה בעתידו, וברבוי תפלה צדקה ומעשים טובים ירחם עלינו בעולם הזה בבני חיי ומזוני ונזכה לחיי עולם הבא."

תשובות והנהגות כרך ד סימן קצו

מותר לקרוא בכף היד כי יש לזה יסוד אמיתי. רב שלפעמים טועה בקריאה לא ייקח שכר, אלא רק מתנה אם נותנים לו, ומוטב שלא יקרא, שלא יוריד את מעמד הרבנים. ודרכנו לא לעסוק בזה אלא 'תמים תהיה' ולהתפלל לה'.

"רב אחד בא לכאן ומכנה עצמו כמקובל, ומביט בידים של הפונים ומגלה עפ"ז עתידות, ונשאלתי אם חייבין למחות נגדו שזהו נגד התורה.

והאמת שיש יסוד גם בזוה"ק פרשת יתרו לחכמה זאת להסתכל בקו הידים ולידע המזל, ואף שאין מזל לישראל, היינו שע"י זכות גדולה יכולים לשנות מזל של ישראל, אבל בודאי המזל מגלה דברים, ולכן לפעמים יכול לגלות כמה דברים מההוה ועתיד עד שכל השומע מתפעל מחכמתו.

אמנם מאידך גיסא הרבה פעמים נכשל ב"ידיעתו" עד שמביא ממש לידי גיחוך, ולכן ת"ח או רב שעושה כן, אף שלדבריו מקרב בדרכו זו הרבה משפחות ליהדות ולשמירת התורה והמצוות, מ"מ אם פקיע שמיה כמקובל ורואים שטועה, מפסידים עיקר אמונתם בצדיקים שכל דבריהם אמיתיים, ויצא שכרו בהפסדו, ולכן אלו שאינם בקיאים בחכמה זו על בוריה, ודאי יקבלו שכר יותר על הפרישה מעל הדרישה.

ומיהו לאסור מעיקר הדין נראה דלא נוכל, אלא במקרה שקוצץ לעצמו שכר גבוה כאומן, ומטעה את הבריות שבתמימות משלמין לו, אבל כשמסתכל בידים ומברך, ומקבל כפי שנותנין לו, והבאים אליו הם מטעים את עצמם, לא נוכל למונעו, ובפרט כשפועל ב"ה כמה דברים טובים ותיקוני יהדות.

וראיתי ספר שלם מהגר"י הלל שליט"א בגנות אלו המנחשים עתידות או את ההווה, ועיקר כוונתם היא לכסף, ומכנים עצמם בשם "מקובל" (ושמם הראוי להם באמת הוא "מקבל", דהיינו כסף), ואין כוונתם בעיקר להתפלל לה' שלו הישועה, רק מציע להבאים אצלו שכביכול הסיבה לצרתו היא מזל רע ועין הרע, ולתיקון הענין צריכים לשלם לו כסף, ורחמנא ליצלן מאלו וכיוצא בהם שרבו מאד בזמן האחרון, ושודדים בדרכם זו תמימים הרבה כהנ"ל. אבל בנידון דידן שאינו מרמה לקצוץ סכום ואינו מדבר כלל מסכומי כסף, ומתנהג בכל דרכיו בדרך התורה, אם כי דרכו זו להסתכל בידים ולברך, היא זרה אצלינו מעיקרא, לא נוכל למחות נגדם, אם כי מצוי לפעמים חילול השם כשמתגלה שאינו מומחה. והמונע עצמו מכגון זה מפני שתמים הוא עם ה' אלקינו לבד אשרי חלקו, ואין להכריח בענינים אלו היאך להתנהג, ואנו בדרכינו נלך להתפלל לה' לבד שאתו הישועה, ונניח כל אחד לילך בדרכו ובלבד שאינו פוגע ח"ו בתורתינו הקדושה, ואין ההסתכלות הזאת בגדר פגיעה בתורה, ולכן אין לנו למחות, ודי לנו במה שאנו מחוייבים למחות ולהפריע בחילולי הקודש יום יום."

גורלות

התוספות (שבת קנו, ב) ד"ה כלדאי

כתבו שבספרי דרשו לאסור גורלות משום 'תמים תהיה'

"כלדאי. בכולה סוגיא משמע דהיינו חוזים בכוכבים ולא כמו שפירש"י בערבי פסחים (דף קיג:) מניין שאין שואלין בכלדאים שנאמר תמים תהיה וגו' ופירש דהיינו אוב ועוד קשה דבהדיא כתיב אל תפנו וגו' ובספרי דרש מנין שאין שואלין בגורלות שנאמר תמים תהיה וגורל וחוזה בכוכבים חדא מילתא היא".

האלף לך שלמה או"ח סב

מביא את דברי התוספות, ומבאר שזה שונה מאשר הטלת גורל כדי להחליט, כמו למשל להגריל מי יזכה לומר קדיש וכדומה. ומשמע שהוא מסביר שדברי התוספות הם אמירה עקרונית, שכל דבר של דרישת עתיד אסור משום תמים תהיה: "וכהאי גוונא על ענינים דלהבא אין לשאול, דכתיב תמים תהיה".

הטעם שנהגו היתר להטיל גורל בקדיש

"שאלה: לבאר לך איך אנו נוהגין להטיל גורל בקדיש וכדומה, הא כתב הש"ך בשם התוס', דאין שואלין בגורלות.

הנה דע כוונת התוס' הוי על מה ששואלין בגורלות על להבא, מה יהיה, כגון אם יחיה החולה, או ימצא האבדה, וכה"ג על ענינים דלהבא אין לשאול, דכתיב 'תמים תהיה עם ה' אלקיך', אבל להפיס בין ב' ענינים לידע אם שייך לזה או לזה, זה ודאי מותר, ואין שייך בזה לומר תמים תהיה, שהרי בבהמ"ק הי' מפייסין מי שוחט וכו', וכן שנינו במשנה, ופוסקים אין מטילין וכו' ביום טוב, מכלל דבחול שרי להטיל גורל. וכן בקרא מפורש 'אך בגורל תחלק הארץ', ואיך מצוה הקדוש ברוך הוא לעשות דבר שלא כהוגן, ובע"כ דבכה"ג ליכא איסור גורל כלל, לכך להטיל על קדישים או כדומה לזה, אין בזה מיחוש ופקפוק כלל."

שלא להתאמץ יותר מידי (בדברים רציונאליים)

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן צ

כותב שאף שמותר להיפגש לצרכי נישואין, ואפילו לגור באותו בית בחדרים נפרדים אם יהיו שם אנשים ולא יהיה יחוד – אך למעשה אין בזה צורך, והעיקר שיברר שהאשה מוצאת חן בעיניו וכו', ושאר הבחינות והבדיקות לא יועילו, ו'תמים תהיה עם ה' כתיב'.

"וברוצים פנוי ופנויה להכיר זה את זו לתכלית נישואין אם ימצאו חן אם רשאים לשכור שני חדרי לינה בבית אחד שגם בעה"ב ואשתו דרים שם, הנה אם יודיעו זה להבעה"ב ואשתו שאינם איש ואשתו יש להקל אבל כשלא הודיעו להם שאפשר שיחשבו שהם איש ואשתו לא יועיל ואסור אף ששכרו חדרים מיוחדים שהרי לא ישמרום ולא יתביישו מהם להתייחד וכדומה.

ובדבר אם תהא רשאה לבשל גם בעדו נראה שאין בזה חשש איסור לכו"ע כי אף שאין משתמשין באשה, הרי הוא שמוש גם של שפחות שבזה ליכא איסור אף אם עושה בחנם.

וזהו לענין מדת הדין אבל למעשה אין זה כדאי לעשות כי אין להתחכם הרבה והאשה שמוצאת חן במראיה ובמשפחתה ושמועתה טובה שהיא שומרת דת יש לסמוך ולישא אותה בתקוה שהיא המזומנת לו מן השמים ואין צריך לבחון אותה מתחלה וגם שלא יועיל כי אין הבחנה זו כלום ותמים תהיה עם ה' כתיב. ידידו, משה פיינשטיין"

שו"ת משנה הלכות חלק יב סימן רסה

בענין בדיקות דם לשידוכין הנקרא דור ישרים…

נתיב ו

"ומי יודע כמה שידוכין מתבטלים ע"י הבדיקות מה שהיו מיועדים מאת השם כי מה' אשה משכלת וברחמי שמים שהכל ע"פ נס ולא טבע היו מולידים זרע כשר ובנים בריאים ורק לפי שסומכין על דרך הטבע קלקלו את הכל, והביטול אפשר שיבא בב' פנים או משום שהטעסט בלע"ז יראה מה שהוא שבדרך הטבע לא בסדר והוא אינו מעלה ומוריד בבני תורה, או ע"י שלפעמים מתעכב השידוכין ע"י הטעסט כמה ימים עד שיביאו הטעסט וידוע שבשעת השידוכין כמה פעמים קשה לגמור ורק ע"י השדכן הם מסכימים ובפרט באנשים שהם קצת עצבונים נערוועזיש בלע"ז ושוב בינתיים עד שיתברר הטעסט יתבטל הדבר כידוע ממעשים שכבר היו דברים כאלו ר"ל.

וכבר אמרו חז"ל (מו"ק דף י"ח) אמר שמואל מותר לארס בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר וכן מותר לארס אפילו בט"ב משום שמא יקדמנו אחר ועיין סוטה ב' ע"א ובתוס' שם ד"ה הא ובסנהדרין כ"ב א' ובתקו"ז תי"ד (רע"ב) ובשבלי הלקט ח"ב כת"י דבזווג ראשון נמי אפשר לו לאדם ללכת בדרך שישא ברכה מאת ה' וגם אפשר שיטול למטרפסיה ועונשו כי הבת קול מכרזת ואינה גוזרת דבר כי אם מגדת מה שיצור עתיד לעשות בין טוב בין רע אבל ביד היצור לבחור. ועיין פת"ע להחיד"א סנהדרין הנ"ל ועיין עוד מה שהארכתי בספרי משנ"ה ח"י סי' רל"ג דף קל"ג ד"ה ונלפענ"ד ודו"ק.

ואפילו לא יתבטלו רק שיתאחרו בשביל זה יום או יומים או שבוע וכיוצא בזה והלא בגמ' עירובין ס"ג ע"ב אמר ר' אבא בר פפא לא נענש יהושע (להיות ערירי בלא בן) אלא בשביל שביטל את ישראל לילה אחת מפריה ורביה והנה הגורמין לבני ובנות ישראל אפילו רק לאחר לילה אחת השידוכין ועי"ז יתאחרו אח"כ הנישואין וכיוצא בזה הוא בכלל המאחר ובפרט בחור שעדיין לא נשא ולא קיים המצוה וגם לאידך גיסא הרהורים וכיוצא בזה והצער והעגמ"נ בזמן ומצב כזה והקולר תלוי בצואר אלו שהמציאו טעסט זה והצריכו לעשות טעסט זה ולא סומכין על הקב"ה ובוטחים עליו. וכבר כתב הרמ"א ז"ל על כיוצא בזה תמים תהיה עם ה' אלקיך."

[1] היה רבה של בת ים.

[2] *) זח"ג מג, ב. שם רפג, ב. זח"ב עו, א. ועוד.

[3] **) ראה רמב"ן עה"ת בראשית ה, ב. ובספרים שנסמנו בניצוצי זוהר לזח"ב ע, א.