קללת רשעים וקללות סתמיות
קללות ימ"ש ושר"י על יהודים רשעים
משנה הלכות
ו, כז
בשו"ת משנה הלכות חלק ו סימן כז מאריך להראות שאסור לקלל רשעים. שמה שמברכים ברכת המינים זה על עצם המינות שתכרת ולא על המינים עצמם. מביא מהאר"י שהיה מתפלל שהמומרים יחזרו בתשובה. ומביא ראיה מברכה על ע"ז שלאחר הברכה מתפללים שיחזרו בתשובה:
"ע"ד אם יש לקלל הרשעים
עש"ק לסדר גוי קדוש התשל"א בנ"י יצו"א.
למן דלא חזינא מברכינא יהא שמיה מברך וכו' כש"ת משה ישעי' שטערן הי"ו.
אחדשה"ט. יסלח אולי לא תוארתיו כראוי לו כי בבלתי מכירי קאמינא ויקבל הכבוד כפי הראוי לו ובד"ת אשר העיר מה שראה בספרי משנה הלכות ח"ג סי' כ"ט דגם על המינים יש להתפלל שיחזרו בתשובה וברכת על המינים נמי לשיטת הגר"א הוא רק הפי' שתיעקר המינות מן העולם והקשה לי מרבינו יונה פ' תפלת השחר דף כ"ט שכתב לחלק בין טעה בברכת המינים לטעה בברכת תחיית המתים דבברכת המינים חוששין שמא מין הוא ואינו רוצה לקלל את עצמו ואי נימא דהקללה על המינות מאי לקלל עצמו שייך, ואי משום הא לא אריא דאפילו נימא דברכת המינין הוא לקלל המינות שתעקר אכתי לא ירצה לקלל המינות שבו שהוא מחזיק בו ורוצה בו והגע עצמך מי שהוא חסיד שומר התורה והמצות ויאמרו לו ח"ו שיקלל דרך החסידות שתעקר וכי אין זה קללה אצלו ולא ירצה לקלל את עצמו היינו דרכו ודרך אבותיו אף שאין הקללה על הגוף אלא על החסידות והשיטה והכ"נ כן על המינות שתעקר במהרה בימינו שהמין לא ירצה לקלל את עצמו ושיטתו בזה וז"פ.
ובזה מיושב נמי מה שהביא מאדמו"ר הגה"ק מסקווירא זצוק"ל שההמליץ טוב על ישראל ואפ"ה סיים בברכת המינים שובר אויבים ומכניע מינים זדים ולא ידענא מאי קא קשיא ליה דהכי נמי כוונתו היתה שיכניע המינות שלא יהיו עוד מינים ואדרבה ע"כ צריך לפרש נוסח זה כן דהרי הנוסח הברכה לפי שיטתו שובר אויבים ומכניע מינים והנה על המינים לא אמר שובר אלא מכניע ולמה לא אמר שובר אויבים ומינים דהמינים נמי שובר אבל שבירה הוא שלא יהיו עוד והמינים הוא רק הכנעה וע"י שיכנעו ממילא לא יהיו עוד מינים וישובו אל ה' וז"ש דוקא ומכניע מינים אבל לא ממיתם ולא שוברם וא"כ אדרבה ראי' ברורה מנוסח זה לשיטתינו דעל המינים אין להתפלל שימותו ולקללם שימותו אלא שיכנעו וממילא ישובו אל ה'.
ובס' באר הגולה לכק"ז מהר"ל מפראג בבאר השביעי פי' ג"כ ברכת המינים מה שאומרים אל תהי תקוה שלא יהא תקוה עוד להם שיהיו עוד במציאות רק יסורו מן העולם ורצה לומר שלא יהי' עוד אנשים כאלו בעולם רק יחזרו מן מעשיהם וכל המינים כרגע יאבדו שלא תהי' דעת מינות בעולם ע"ש מבואר ג"כ דמפרש הברכה רק דהמינות תיעקר ולא המינים. והביא הא דברורי' ברכות דף י' ע"ש באריכות ויראה ממש כדברינו.
ומרן האר"י ז"ל עשה תפלה מיוחדת להתפלל על המומרין והמשומדין ועיין בש"ע האר"י הל' תפלה סי' י"ח וז"ל והנה מי שיחזור בתשובה איזה רשע או איזה מומר מדת ישמעאלית יכוון הכוונה שנתן מורי ז"ל לאחד בעד בנו שנשתמד להחזירו בתשובה ומועיל לו ושב לדת ישראל ובמראה כהן שהוא הי' להר"ם אלשי"ך ע"ש. ובס' יסוד יוסף לרבו של הקב הישר פ"ה כתב וזה לשונו וזה נאות לכל בר ישראל להיות זוכה ומזכה אחרים ובפרט להתפלל על רשעי הדור שיחזרו בתשובה וכדאמרה ברוריה דביתהו דר"מ לר"מ וכו' וע"כ יאות וכשר לכוין בברכת השיבנו אבינו לתורתך שכל המשומדים והכופרים יתעוררו לשוב בתשובה שלמה ולחזור לדת תורתינו הקדושה וכו' ע"ש.
ובס' קב הישר פ"ה אות י"ז וז"ל ומכ"ש שצריך האדם להתפלל על רשעי הדור שיחזרו בתשובה כדאי' בגמ' ברכות בברוריא דביתהו דר"מ ועי' בס' פרי הארץ למרנא ר' מנחם מענדל מווויטעבסק הנקרא ר' מנדעלע וויטעבסקער בפ' ואתחנן כללא דמילתא להמשיך רחמים על כל הנבראים ואפילו הרשעים וכו' ע"ש ובתורה כתיב ולא ימחה שמו מישראל וקיי"ל דאשת מומר נמי חייבת ביבום וא"כ גם על המומר אמרה תורה ולא ימחה שמו מישראל. ובגמ' סוטה י"ד דרש ר' שמלאי מפני מה נתאווה משה רבינו ליכנס לא"י וכו' והוא חטא רבים נשא שכיפר על מעשה העגל ולפושעים יפגיע שבקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה ואין פגיעה אלא תפלה ועיין מהרש"א שם דהוא מפורש בתורה מי יתן והי' לבבם זה וגו' וזה אחת מהזכויות שחשב לו הקדוש ברוך הוא למשה רבינו שהתפלל על הפושעים שיחזרו בתשובה ובגמ' תענית באבא חלקיה עם אשתו ע"ש דף כ"ג.
[וע"ע שם בסוטה דחס עליה תורה אף על פי שזנתה שלא תמות תניא אבא חנן אומר משום ר"א וכ"כ למה כדי ליגעה כדי שתחזור בהם א"כ חסה התורה על עוברי רצונו ק"ו על עושי רצונו ופרש"י על עוברי רצונו שאם זינתה עברה על רצונו של מקום ורוצה שתודה ולא תיבדוק].
ובזוהר פ' וירא לעולם אל יקלל אדם אפילו לאדם רשע שאלמלא קללו לתרח לא הי' נולד אברהם אבינו שהי' מת קודם לידתו ולא הי' יוצאים ממנו כלל ישראל וציין עליו הגרע"א בגליון הש"ס הנה מבואר מכל המקומות דמצוה להתפלל אפילו ארשעים ומשומדים שיחזרו בתשובה ומתורה נביאים וכתובים ובהפטורה שובה ישראל עד ה' ופי' המפרשים אפילו נגע ח"ו באמונה שהוא עד ה' ח"ו ע"ז אפ"ה בקש מהם לשוב ע"ש בכל המקומות.
והנה בגמ' קדושין ל"ו ע"א בנים אתם לה' אלקיכם בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרויים בנים אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרויים בנים דברי ר' יהודה ר"מ אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים שנאמר בנים סכלים המה ואומר בנים לא אמון בם ואומר זרע מרעים בנים משחיתים ואומר והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי מאי ואומר וכי תימא סכלי הוא דמקרי בני כי ליית בהו הימנותייהו לא מקרי בני ת"ש ואומר בנים לא אמון בם וכ"ת כי לית בהו הימנותא הוא דמקרי בנים כי פלחו לעו"כ לא מקרי בנים ת"ש ואומר זרע מרעים בנים משחיתים וכ"ת בנים משחיתים הוא דמקרי בני מעלייא לא מקרי ת"ש ואומר והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ע"כ. ועיין רש"י משחיתים דהיינו ע"ז כדכתיב פן תשחיתון ועשיתם פסל וגו' בני מעליא לא מקרי עוד לעולם ת"ש דהדרי מקרי בני אל חי ע"י תשובה ע"ש.
הנה מבואר מחלוקת התנאים בזה ולדעת ר"מ אפילו עובדי ע"ז ח"ו נמי נקראו בני אל חי רק ע"י תשובה ועלינו להתפלל עליהם שיהדרו בתשובה ואולי ר"מ כאן בקדושין לשיטתו לאחר שקבל מברורי' דיש להתפלל עליהם שיחזרו בתשובה ולא שימותו ויתמו חטאים כתיב ולא חוטאים ולכן ס"ל דכולם קרויים בנים יהי' מאיזה טעם שיהי' הרי הקרא מסייעהו לר"מ דאמר הנביא והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי וודאי ראוי ומצוה להתפלל עליהם שישובו לה' ולבלתי ידח ממנו נדח. ובספר אש דת עה"ת הביא בשם שו"ת הרשב"א דקיי"ל כר"מ.
שוב האיר ה' עיני ונזכרתי שהוא גמ' מפורשת והלכה פסוקה בלי שום חולק והוא מה שאמרו בגמ' ברכות נ"ז ע"ב ת"ר הרואה מרקולס אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר ברוך שעקר עכו"ם מארצינו וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל והשב לב עובדיהם לעבדך ועיין רש"י לב עובדיהם על פושעי ישראל מתפלל ע"כ. ופסקה הרמב"ם פ"י מהל' ברכות ובטש"ע א"ח סי' רכ"ד ס"ב מקום שנעקרה ממנה עו"כ אם הוא בא"י אומר בא"י אמ"ה שעקר עכו"ם מארצינו ואם הוא בחו"ל אומר שעקר עכו"ם מהמקום הזה ואומר בשתיהן כשם שעקרת אותה מהמקום הזה כן תעקור אותם מכל המקומות והשב לב עובדיהם לעבדך ע"כ ע"ש והנה מבואר מדחז"ל ומהלכה פסוקה דתקנו להתפלל על רשעים שישובו בתשובה וגם על עובדי ע"ז מסיים לב עובדיהם כלומר עובדי ע"ז עליהם מתפללין שישיב ה' לבם לעבדו באמת ולעשות רצונו וזה בעזה"י ראי' ברורה שמחויבים אנחנו להתפלל על כל הנדחים שישובו לה' בב"א.
כ"ז כתבתי בקיצור בזמן שלא יום ולא לילה כי אני טרוד מאד אמנם לפי שראיתי בעונ"ה בדור הזה מקטני הדעת לפי שראו איזה גדול וצדיק שקנאת ה' צבאות דבר בו לפעמים קלל בפיו ובטל בלבו באו ח"ו תלמידים שלא שמשו כל צרכם ורוצים ללכת בדרכיו דוקא במדה זו לקלל בני ישראל אבל בשאר מדותיו שהי' יושב ובוכה על צרתן של ישראל ומסרו נפשם על פחות שבפחותים והיו עוסקים יומם ולילה בתורה ועבודה על זה לא רוצים להדבק במדותיהם אלא במה שנראה להם ואין זה אלא רוע לב והשי"ת יודע ועד כי ח"ו לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא אני דורש אבל לכבוד זרע קודש בני ישראל אשר קראם ב"ה בנים בני אל חי אשר באו ח"ו להכריתם ואפילו להלעיג על גדולי ישראל אשר תורתם אומנתם יומם וליל ועיין ס' תיקון עולם דף ב' ע"ב אזהרה נחוצה ממרן הגה"ק ממונקאטש וז"ל נבהלתי משתומם וכו' ובפרט מ"ש כי המה לכופרים יחשבו ונמצאו הרבנים הגאונים מייסדיהם בכלל זה והשבתי לו כי מ"ש המה כופרים באמונת ביאת גוא"צ נסיי לא כוונתי להרבנים הג' נ"י העומדים בראשיהם בתור נשיאיהם ע"ש בלשונו הזהב ודי בזה למי שרוצה להודות על האמת.
ידידו בלתי מכירו מוקירו ומכבדו בלב ונפש. מנשה הקטן".
סימן כח
בשו"ת משנה הלכות חלק ו סימן כח מרחיב עוד על כך שאין לקלל רשע, ושיש להתפלל שישובו בתשובה:
"עוד בהנ"ל
אחדשה"ט בידידות נאמנה, ב"ה ה' לסדר וראשו מגיע השמימה התשל"א ברוקלין נ"י יצו"א.
מע"כ ידידי הרה"ג וו"ח נו"נ אי"א וכו' חוב"ט כש"ת מוה"ר זאב וואלף גליק שליט"א ר"מ בישיבת קיוויאשט ברוקלין נ"י.
על דברי הערתו מש"כ בספרי ח"ג סי' כ"ט דגם על המינים יש להתפלל שישובו לה' וע"ז השיג עלי מכמה מקומות הנה דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר ואשלח לו צילום מתש' אחת שכתבתי קרוב לעשר שנין לידי"נ הגאון הצדיק ר' ישראל וועלץ שליט"א בירושלים עיה"ק ושם ימצא ישוב לרוב דבריו בס"ד כי שם הארכתי קצת בהני עניני.
ומה שהביא קושית מהרש"א ז"ל ברכות י' ע"א שהקשה אברוריה דביתהו דר"מ דמה מהני בקשת רחמים על הפושעים שיחזרו בתשובה הא אמרו ז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וכבוד מעלתו יצא לישב דיש להתפלל שיכיר בורא עולם ואז ממילא ישוב לה' הנה אשלח לו גם בזה צילום מש"כ בזה לח"א בישוב קושית המהרש"א ואדרבה דברי מהרש"א לכאורה תמוהים מגמ' מפורשת סוטה י"ד ע"א דמפורש שם דגם משה רבינו התפלל על הפושעים שיחזרו בתשובה וכתב המהרש"א שכן מפורש בתורה מי יתן והי' לבבם זה וגו' וזה אחת מהזכותים שחישב ליה הקדוש ברוך הוא ע"ש ודברי רבינו המהרש"א צ"ע.
ומכאן פלא נמי על מרן הגה"ק אדמו"ר ממונקאטש בד"ת מהד"ב אות מ"ו שהביא מע"כ במכתבו (אין לי בביתי הכרך הנ"ל ואולי יועיל בטובו להמציאו לי ואני אי"ה אשלם לו כפי המחיר בס"ד) שהביא דברי גמ' ברכות הנ"ל וכתב דאין הלכה כברוריה ואין לאשה חכמה אלא בפלך והש"ס לא חש כלל לדברי ברוריה אבל הנה מגמ' סוטה מפורש דגם משה רבינו התפלל עליהם וחכמת אשה בנתה ביתה גם מגמ' תענית כ"ג באבא חלקי' ואשתו שהתפללו על גשם ואתא מטרא מצדה על שהתפללה על הני בריוני שיחזרו בתשובה וחזרו בתשובה ע"ש הרי שהסכימו לאשת אבא חלקי' מן השמים ושתים עשו לה חדא דחזרו בתשובה ע"פ תפלתה ועוד דאתא מטרא בשביל זכות זה.
אלא דמהתם ליכא ראי' אלא על בריוני או פושעי ישראלים שאינם מינים ועיין רש"י שם בתענית הנ"ל בריוני מלשון בורים וע"ה אבל על מין אכתי אין ראי' מהתם אמנם לבר מראיות שהבאתי בספרי הנ"ל מי לנו גדול מרבינו האר"י הקדוש אשר מפיו אנו חיים וכתב בשער היחודים פרק י"ח יחוד להשיב בתשובה לאיש אחד שנשתמד והועיל לו ושב לדת ישראל והוא בדף כ"ג מדפי הספר דפוס לעמבערג למעיין שם ובש"ע האר"י ז"ל הל' תפלה סי' י"ח וז"ל והנה מי שיחזור בתשובה איזה רשע או איזה מומר מדת ישמעאלית יכוון הכוונה שנתן מורי ז"ל לאחד בעד בנו שנשתמד להחזירו בתשובה ומועיל לו ושב לדת ישראל והוא כי בברכת השיבנו שבבא"י צריך לכוין כנזכר וקודם חתימת הברכה יאמר יר"מ ה' או"א שתחתור חתירה מתחת כסא כבודך להחזיר בתשובה שלמה כל פושעי עמך ישראל ועיין מראה כהן שם שהוא הי' להר"ם אלשיך ז"ל שנשתמד בנו ר"ל והועיל להחזירו מבואר עכ"פ מדברי רבינו הגדול האר"י החי ומהר"ם אלשיך והבאים אחריהם להתפלל על המינים והמשומדים ואדרבה הניח לן כוונה מיוחדת ויחודים על זה. ומה דקשה לי' לכ"ת מכמה פסוקים בתהלים שדוד המלך קלל את הרשעים יעיין מש"כ בתשובה להגר"י וועלץ שליט"א תי' על זה.
ומה שהקשה עוד מהא דאמרו בגמ' כל הפורש מן המינות מיית וא"כ ממילא א"א שיחיו הנה אכתי אין זה פוטר אותנו מלהתפלל עליהם שיחזרו בתשובה אף שימותו אח"כ מ"מ מוטב שימותו צדיקים משיחיו רשעים ח"ו אמנם גם בזה לכאורה יש לי דברים בהבנת הענין דהנה הכ"מ בה' ע"ז הביא קושית הרמ"ך בסתירת דברי הרמב"ם שבה' תשובה כתב הרמב"ם אין לך דבר העומד בפני התשובה ובהל' ע"ז כתב דכל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים ע"ש ובענייתיינו דקדקתי במקום אחר מגמ' מפורשת כל השומר שבת כהלכתו אפילו עבד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו הרי דאפילו עובד ע"ז מוחלין לו וכן מצינו מעשה רב במנשה בן חזקיהו המלך שקב"ה חתר חתירה מתחת כסא כבודו וקבלו בתשובה ולא מת ובאמת כי גמרא מפורשת הוא לא היו ישראל ראוין לאותה מעשה אלא כדי להורות תשובה הרי דאפילו מע"ז הורו שיש תשובה (ע"ז ד') ובירבעם בן נבט שחטא והחטיא את הרבים בע"ז ממש ואפ"ה תפשו הקדוש ברוך הוא בבגדו ואמר לו חזור בך (סנהדרין ק"ב) ועיין יד רמה דרך משל הוא שהוכיחו הקדוש ברוך הוא ע"י נביאיו שיחזור בו והבטיחו בטובת עוה"ב ע"ש הרי עכ"פ מפי דברי חז"ל מפורש דתשובה מהני אפילו לעוע"ז ח"ו. והדבק בדרכיו כתוב.
והא דאמרו לא ישיגו אורחות חיים יש לומר בב' אנפי או יאמר לפמ"ש רש"י שם ע"ז י"ז דהם ממהרין למות מתוך צרה וכפיית יצרם וזו גזירת מלך עליהם למות נראה דאין הכוונה שמיד ימותו וא"א להם לחיות כלל אלא שימותו קודם זמנם או יאמר לפמ"ש גדולה תשובה שמארכת ימים אבל בע"ז אינה מארכת ימים אלא מת בעתו והיינו לא ישיגו ולא אמר ולא יחיו אלא לא ישיגו ארחות חיים עוד.
ועל השלישית אני בא דנראה לומר לפמ"ש המפורשים ז"ל אמ"ש ודוד בא עד הראש בקש דוד לעבוד ע"ז ופי' לפמ"ש דלא הי' דוד ראוי לאותו מעשה דבת שבע אלא כדי להורות הכ"נ רצה להורות תשובה בענין ע"ז ולא הניחו חושי הארכי ולכאורה למה לי' לדוד להורות תשובה והרי כבר אמרו לא היו ישראל ראוין לאותה מעשה אלא להורות תשובה וא"כ כבר ידענו דתשובה מועלת על ע"ז וי"ל דמאותה מעשה לא למדנו אלא כשהציבור חטאו ח"ו בע"ז מועיל להם תשובה אבל ליחיד לא למדנו ורצה דוד להורות תשובה ליחיד. והחלוק בין יחיד לצבור הוא מבואר בכמה מקומות ובגמ' ע"ז ה' שאני צבור דנפיש רחמייהו ועיין עבודת עבודה ע"ז י"ז מה שהאריך בזה ואין הזמן גרמא לאסוף גורנא.
ולפ"ז הי' אפשר לחלק עוד דעל צבור שחטאו ברבים שפיר מועיל להם תשובה וישיגו ארחות חיים וכל יחיד ויחיד אף שמועיל לו תשובה מ"מ לא ישיג ארחות חיים ולפ"ז הי' אפשר לדחות ראי' מירבעם ומנשה בן חזקיהו דכצבור דמי דהוא מלך ורבים תלוי בו וא"כ לא הי' ראי' מירבעם ומנשה כנ"ל ומיהו מדברי האר"י והנ"ל ודאי ראי' למ"ש וע"כ צ"ל כמ"ש בתשובה להגר"י וועלץ שליט"א.
[ובמקו"א כתבתי עוד חילוק חדש דדוקא למי שאינו עוסק בתורה היא דכתיב ולא ישיגו ארחות חיים דהיינו דכך הטבע אבל העוסק בתורה כי הם חיינו ואורך ימים בימינה שלא כדרך הטבע זה ודאי יועיל אפילו לע"ז תשובה ודומה לזה בסוטה אם יש לה זכות חולה לא מתה כי זכות התורה מאריך ימים]."
בעניין "ימח שמו"
במשנה הלכות ו, כח כתב שהאבני נזר הביא ראיה שאין לקלל אדם מישראל בימח שמו ממצוות ייבום. שמצות ייבום היא כדי ש"לא ימחה שמו מישראל" והיא חלה גם כלפי אדם רשע, שיש מצוה לייבם את אשתו:
"ובשו"ת אבני נזר הביא ראי' דלא לקלל אדם מישראל ימח שמו וזכרו מהא דקיי"ל מומר חולץ ומייבם והטעם דצריך לחלוץ הוא משום דלא ימחה שמו ואפילו למ"ד דמומר אינו חולץ (דעת רב יהודאי גאון) מ"מ אשת מומר לכ"ע צריכה יבום או חליצה ואי נימא דמומר מצוה לימח שמו א"כ אמאי אשת מומר צריכה יבום והלא הטעם של יבום כתבה תורה ולא ימחה שמו מישראל וא"כ מוכרח דבמומר נמי איכא טעם לומר דלא ימחה שמו ובבחינת לבלתי ידח ממנו נדח ואם התורה התירה לו איסור אשת אח עיין רש"י יבמות (נ"ד) שיבמה בכלל איסור אשת אח ומשום לא ימחה שמו התירוה כ"ש דאין לנו לומר ימח שמו. אלא דבאמת בפ' נצבים כתיב פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה וגו' ומחה ה' את שמו מתחת השמים הרי דהתורה אמרה מחיית השם על השורש פורה ראש שהוא ע"ז אמנם עיין רמב"ן שם שהזכיר השורש לומר כי הוא יכול להביא באלה הדורות הבאים שהשרש אשר ממנו יצמחו הוא לפניו היום והוא בא בברית ובאלה הזאת ואמר פורה ראש לרמוז כי משורש מתוק לא יצא מר וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד ולא הרהר כלל בעו"כ לא יוליד מודה בה ואל תקשה עלי בזה מן הכתוב והוליד בן פריץ כי אמת הדבר וסוד גדול לא אוכל לפרשו ע"ש ועי' אה"ח הקדוש שם דע כי שורש נשמות עם בנ"י וכו' א"כ נראה באמת דכל שאינו משורש הזה אסור לקללו בימח שמו וגם השורש הנ"ל השם בעצמו ימחהו ויש בזה דברים נסתרים ליבא לפומא לא גליא.
והשי"ת שמו הגדול יעמוד לנו שלא נשנה ח"ו ממנהג אבותינו בידינו למען שמו הגדול והנורא ויצילנו אנו ובנינו ובני בנינו עד בגצ"א ממחשבות זרות ודעות כזביות ויעשה רצונינו לעשות רצונו תמיד כל הימים בלי שום תערובת מחשבת פסול ח"ו אמן סלה ועד, וללמוד וללמד לשמור ולעשות את כל דברי ת"ת באהבה כפי הקבלה המסורה לנו ממשה רבינו מסיני. ועיין בסמוך לעיל מש"כ עוד מגמ' ברכות נ"ז ע"ב וטש"ע א"ח סי' רכ"ד הרואה מקום שנעקרה משם ע"ז אומר והשב לב עובדיה לעבדך ומבואר להדיא דאפילו אעוע"ז יש להתפלל שישובו לה'. וז"ב בס"ד.
ומה שהביא קושיא בשם תלמיד אחד האיך ר"מ הלך בעצת אשתו הא אמרינן בהזהב דבמילי דשמיא לא ישאל עצת אשתו ולא ידענא מאי קשיא ליה דאטו עצה הוא שנתנה והלא מקרא מלא היא שאמרה לו והרי אפילו תלמיד לרב צריך לומר לו כך כתיב בתורה ואגב הי' נראה לדייק דאמרה מי כתיב יתמו חוטאים חטאים כתיב ולכאורה בסתם הי' לה לומר שאסור להתפלל עליהם שימותו ולהנ"ל י"ל דלהדיא הי' אסור לומר ולכן אמרה בדרך כבוד מי כתיב וכו'"
סימן ל
שו"ת משנה הלכות חלק ו סימן ל דחה קושיות שהיו על דעתו שאין לקלל רשעים אלא להתפלל שיחזרו בתשובה:
"עוד להנ"ל
ז' טבת התשל"א. אחדשה"ט וכו'.
היות כי אני כבר באמצע הכתיבה אכתוב גם איזה גרגרים על מכתבו מה שהעיר עלי דברינו אף שאין זה דרכי וכמעט גדרתי בעדי שלא להשיב על דבר אחד ב' פעמים מ"מ כאן ראיתי להעיר ב' דברים א) מה שרצה לומר שאין להביא ראי' ממשה רבינו שהתפלל על הפושעים שיחזרו בתשובה די"ל עפי"מ שכתבו המפורשים דאנוסים היו מפני הערב רב שהוציא משה מדעתו ממצרים והם החטיאו את ישראל לפיכך שפיר בקש משה עליהם שישובו שהיו אנוסים, ישמעו אזניו מה שפיו מדבר ואטו רשעי זמנינו אין להם מי שיחטיאם בעונ"ה יותר מהערב רב והלא אמרו ז"ל גלוי וידוע שרצונינו לעשות רצונך אלא מי מעכב שאור שבעיסה מעכב ובמצרים כתיב וירעו אותנו המצרים ופרשו בשם האר"י וירעו אותנו זיי האבען אונז שלעכט געמאכט ובמדרש כתיב שטען שר של מצרים הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז והשיב לו הקדוש ברוך הוא שוטה שבעולם אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון ומאי שוגג הי' שם אלא שצרות השעבוד וכיוצא בו הוא שגרמה להם ומי לנו גדול בדורינו אשר בעונ"ה ראה ראינו רק פגעי ונגעי הזמן נסיונות אחר נסיונות ועיין תורת משה להח"ס פ' בשלח עה"פ ויאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים ודוק היטיב ופשוט דעל כל פושעים התפלל.
ובשלהי המכתב אחר ששלחתי לכמ"ע רשמתי עוד וז"ל עיין יסוד יוסף (להגה"ק המקובל אלקי מוה"ר יוסף זצ"ל רבו של הקב הישר) פ"ה כתב וז"ל וזה נאות לכל בר ישראל להיות זוכה ומזכה אחרים ובפרט להתפלל על רשעי הדור שיחזרו בתשובה וכדאמרה ברוריה דביתהו דר"מ לר"מ יתמו חטאים כתיב וע"כ יאות וכשר לכוין בברכת השיבנו אבינו לתורתך "שכל המשומדים והכופרים יתעוררו לשוב בתשובה שלמה ולחזור לדת תורתינו הקדושה" וכו' ע"ש. ובס' באר הגולה לכק"ז מהר"ל מפראג באר השביעי הביא ג"כ מברכות הנ"ל ובזה פי' בברכת המינים מה שאומרים אל תהי תקוה שלא יהא תקוה להם שיהיו עוד במציאות רק יסורו מן העולם ורצו לומר שלא יהיו עוד אנשים כאלו בעולם רק יחזרו מן מעשיהם וכל המינים כרגע יאבדו שלא תהי' דעת מינות בעולם ע"ש מבואר דג"כ פי' רק שהמינות יעקר ולא המינים.
ובס' קב הישר פ"ה אות י"ז וז"ל ומכ"ש שצריך האדם להתפלל על רשעי הדור שיחזרו בתשובה כדאיתא בגמ' ברכות ברוריא דביתהו דר"מ, ובס' פרי הארץ מהקדוש מרנא רבי מנחם מענדל מווויטעבסק הנקרא ר' מנדעלע וויטעבסקער בפ' ואתחנן וז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום תחלה ואח"כ יתפלל ויבקש צרכיו פי' שצריך להתקשר במקור העליון כמו בכאן שאמר אתה החילות להראות את עבדך שהוא מוצא ושורש דבר ומשם להמשיך רחמים בסדר המדות גדלך וידך החזקה ואח"כ כשמגיע אל מקום החסרון אשר חסר וכו' כללא דמילתא להמשיך רחמים על כל הנבראים ואפילו על הרשעים כי מי יודע מה בלב של אדם או אולי הגיע בתשובתו בשעה א' מה שאין צדיק גמור יכול ולא לקטרג על שום אחד שכבר נטלה מאתנו החכמה והמדע לדון את האדם אפילו ע"פ שנים עדים והשפעת שכל זה לא הי' רק בזמן הסנהדרין וכ"ש בלא עדות וראיה אין זה כי אם גדול דעה ורב עלילות ומע"ט ומקנא לה' צבאות אם רוצה לקנאות יקנא לעצמו בלבו כנ"ל בכל אשר ימצא וכו' ע"ש. "
ההבדל בין ימ"ח לשר"י
השואל הקשה על האבני נזר שלמד מייבום שאסור לומר ימח שמו אפילו על רשע, שהרי כתוב "ושם רשעים ירקב". ומסביר במשנה הלכות שימח שמו זה קללה, שם רשעים ירקב זה שלא ישתמשו בשם אבל עדיין לא נמחה, וזה מותר לומר על רשע:
"ומה שהקשה אבעל אב"נ שכתב דאין לקלל שום אדם בישראל בימח שמו והקשה ליה מ"ש משם רשעים ירקב דמבואר במדרש המזכיר רשע ואינו מקללו עובר בעשה הנה בגמ' יומא ל"ח אמרו על הראשונים זצ"ל ועל בן קמצר וחבריו נאמר ושר"י מאי ושם רשעים ירקב אמר ר' אלעזר רקביבות תעלה בשמותן דלא מסקינן בשמייהו ופרש"י רקביבות חלודה דהוי ככלי ברזל שאין משתמשין בו שלא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע, הנה ביאר לן התנא הגדול ר' אלעזר החילוק בין ימ"ש לשר"י דשר"י ירקב אין הפי' קללה על הרשע אלא פירושו דישתכח שם הרשע ולא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע אבל ימח שמו פירושו קללה על השם ועל הזכר של האדם וזה לא ניחא ליה אדרבה כתיב בתורה ולא ימחה שמו וע"ד שאמרו ולא ידח ממנו נדח ובעמלק הוא דכתיב ימח שמו וזכרו תמחה זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח היינו שלא ימצא השם הזה עוד אבל שר"י הוא רק שלא יקראו בשמו אבל השם בעצמו אינו נפסד אלא הוה כמו שפרש"י רקביבות חלודה היינו שעולה על השם חלודה ככלי ברזל שאין משתמשין בו אבל מ"מ הכלי ברזל אף שאין משתמשין בה מ"מ לא נפסד אלא ישנו בעולם אפילו מוחלד ועיין ספרי ח"ד סי' קי"ד וזה שאמר משה רבינו מחני נא מספריך היינו מחיה ממש והבן. [ובזוה"ק פ' וירא במדרש הנעלם תניא אר"ש מפתח של חי' בידו של הקדוש ברוך הוא ובעוד שהיא יושבת על המשבר הקדוש ברוך הוא מעיין באותו הולד אם ראוי הוא לצאת לעולם וכו' ומקדים להמיתו במעי אמו וכו' ואין לך רשע בעולם מאותם הרשעים היוצאים לעולם].
ובזה נראה לפענ"ד לומר בס"ד דבר הגון בהא דאמרו בגמ' יבמות כ"ד מצוה בגדול ליבם דדרשינן ולקחה לו לאשה והי' הבכור המיבם יהא בכור אשר תלד ואותה יבמה תהא ראויה לילד פרט לאיילונית יקום הבכור היבם על שם אחיו לנחול אותו ולא יחלקו אחיו עמו ומפרש בגמ' דהוא מגז"ש נאמר כאן יקום על שם אחיו ונאמר להלן על שם אחיהם יקראו בנחלתם ואמרינן בגמ' דאע"ג דבכל התורה אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתי גזירה שוה אפיקתיה לגמרי דאין צריך לקרות לבנו בשם אחיו כלל.
ועיין רע"ב ותוי"ט פ"ב מ"ח מה שהאריך בזה ולכאורה הדבר מפליא למה באמת יצא כאן מכלל כל התורה ולא בעי לקרא בשם ממש כיון דמפורש בתורה דיקרא על שם אחיו אמנם לפמ"ש בס"ד אתי שפיר מאד דהנה התורה אמרה ליבם ולא ימחה שמו מישראל והציווי הוא על כל איש ישראל בין צדיק בין רשע ולפ"ז תקשה כשמיבם אשת מומר והלא אמרו שר"י ולא מסקינן בשמיהו וא"כ האיך אמרה תורה דיקום על שם אחיו ובשלמא אם הי' צדיק שפיר יקום על שם אחיו אבל אי הוה מומר האיך יתקיימו תרי מקראות האלו ולכן אתי גז"ש ואפיקתיה לקרא מידי פשוטו דאין צריך לקרות לבנו בשם אחיו כלל ונמצא ב' כתובים מתקיימים מתקיים דלא ימחה שמו מישראל דזה אפילו במומר אמרינן לא ימחה אבל לקרא בשמו לא חייבה תורה דלמא לא הוה צדיק ואין קורין לבנו בשמו ולכן אתי גז"ש ואפיקתיה והבן כי זה בסייעתא דשמיא דבר נפלא בס"ד ודרכי ה' נפלאו עמוק עמוק מי ימצאנו אבל על כל פנים מבואר דהני תרי מילי נינהו ימ"ש ודאי הוא ענין דאפילו למומר לא רצתה תורה ולכן החיוב ליבם אפילו אשת מומר אבל לאסוקי בשמיה דוקא בשם צדיק אבל שם רשע ירקב ולא מסקינן בשמיה."
מביא כלל שאם רב צדיק עושה משהו שהוא נגד התורה אין להרהר אחריו אבל אין לנהוג כמוהו, עד שיפנה לרב ויברר את הסיבה שעשה כך. כך גם לגבי זה שאם יש צדיק שמקלל אין לקלל, ואין להרהר אחר אותו צדיק:
"ומה שכתב שבעיניו רבותיו האדמורי"ם חשובים כהאב"נ הנה בזה ודאי טענה הוא ולהדיא אמרו אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה ואמרתי לכאורה וכי אפשר לומר על אדם שהוא כמלאך ה' צבאות אבל הענין דאף שלכל העולם אין אנו יודעים אם הוא באמת כמלאך אבל התלמיד שרוצה ללמוד תורה ולקבל מרבו צריך לדעת שהוא אצלו בבחינת מלאך ה"צ ורק אז יבקשו תורה מפיהו וכיון שהוא אצלו בבחינת מלאך ה' צבאות א"כ ודאי יבקשו תורה מפיהו.
אמנם במה שכתב דאפילו יש ראיות לדבריו מ"מ אין לשמוע לראיות דודאי יש לו תי' אף שממנו נסתמו מעיינות החכמה ועושה אפילו כן נגד זה אף שנראה נגד התורה דע אהובי ידידי שמרן הגה"ק ממונקאטש דחה שיטה זו וכתב ח"ו לומר כן וכן הוא דעת הגה"ק בעל סור מרע שח"ו לעשות כמעשה הגדולים אשר נגד התורה עד שתדע הטעם ועל מה הוא עושה וז"ל בנימוקי א"ח סי' ס"ח בענין הפיוטים שישנם מחסרים מהם והביא שם בשם קדוש אחד ותלמידיו הקדושים שהחסירו וכיון שלא ידע טעמם אסור לנו להרהר אחריהם אבל לא לעשות כמעשיהם וכמו שכתב בסור מרע ועשה טוב להרב הקדוש מהרצ"ה הנ"ל שאפילו הרב דומה למלאך ה' צבאות לא תאמין לשום עובדא ומעשה לנהוג אחריו שום דקדוק מעשה עד שתדקדק בעצמך וכו' ותהי' נושא ונותן בדבר מאיזה טעם ושורש וכו' וצריך אתה לדונו לכף זכות וחלילה ח"ו להרהר אחריו אבל לא תעשה כמעשהו נגד התורה עד שתשא ותתן עמו על מה ולמה הוא עושה כן וכאשר יורה לך טעם ע"פ התורה ויסבור לך הדבר ויכנסו דבריו באזניך אחרי שתחקור בענין אז תאמין וזולת זה לא תאמין אפילו יאמר לך שקיבל מאליהו אל תאמין ולא תשמע לו וכבר אמרו אם יבא אליהו ויאמר חולצין וכו' אין שומעין לו ואפילו נגד תקנות חכמים בלבד לא תשמע לו עכ"ל הקדוש הנ"ל (הרצ"ה ז"ל). וכו' ע"ש.
הנה ביאר לן מרן הגה"ק זצ"ל הוא בעצמו ובשם הקדוש הרצ"ה שאם ראינו דברים שנראים זרים בעינינו או נגד התורה ח"ו להרהר אחרי צדיקים שכבר עשהו דודאי ידע טעם לדבר אבל אנחנו שלא ידענו טעמו ונראה נגד התורה ח"ו לעשות כמותו ועיין בהקדמת דרכי חיים ושלום בד"ה דרכי החסידים ותלמידים הגונים לגרור אחר דעת רבם בכל ענינים ובירא דשתית מיני' ישמרו עלייהו וכל הוכחות ורוחות שבעולם לא יזיזו אותן מדעתייהו ולזה מוטל עלי לעורר שיטת רבינו שמביא כ"פ בחיבוריו בשם הקדוש מזידיטשוב ע"ש הנה דבריהם אלו הם לנו לעינים ובעונ"ה רבים ושלמים לא ראו דברי רבינו הנ"ל ולכן אם מי שהוא אינו מבין מה שהוא מרבו הקדוש ולפי דעתו הפשוטה נראה זה נגד הלכה מיד ח"ו אומרים עליו שהוא בכלל מהרהר אבל ח"ו אין זה בכלל מהרהר אלא מי שאינו מהרהר בתורה הרי זה בכלל ע"ה ובור שהחיוב על כל אחד להבין ולהשכיל דברי תורה.
וע"פ דרך רבינו הנ"ל נראה לי דהכי מפרש רבינו ז"ל אם הרב דומה למלאך ה' יבקשו תורה מפיהו כלומר דאפילו הרב דומה למלאך ה' ונראה שהוא מלא קדושה וממש זקוקין דנורין יוצאין מפיו ואז תאמר דנשמע לו על כל מה שיאמר ולזה קאמר יבקשו תורה מפיהו כלומר דרק ע"פ התורה כשיצא מפיהו נשמע לו ואם לאו לא נשמע לו וזה שאמר מהרצ"ה הנ"ל שאפילו הרב דומה למלאך ה' צבא' לא תאמין לשום עובדא אלא יבקש תורה מפיהו אם הוא ע"פ התורה אזי תאמין ואם לאו אפילו יאמר לך שאליהו נתגלה לו ואמר לו אל תאמין ואלו דברי אלקים חיים של אדמו"ר מרן ממונקאטש זי"ע ועכ"י. וע"ד זה כתבתי לכמ"ע במכתבי הצעיר דח"ו לומר שקילל צדיקי עולם אשר מימיהם אנו שותים כי אסור לקלל שום אדם מישראל וכ"ש צדיקי עולם וח"ו להרהר אחרי מרן ואין לך אלא מקומו ושעתו ע"פ התורה אשר יורוך הגדולים אשר בדור ההוא כל ישראל ילכו לאור צדיקי האמת עבגצ"א והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
ובאמת כי מצינו מחלוקת בגמ' ר"ג ור"י שהורידוהו מנשיאותו ור"מ ור"נ שלהי הוריות וח"ו להרהר אחרי קדושי עליון מלאכי מעלה ורבינו הקדוש אמר גם קנאתם גם שנאתם כבר עברה וכ"ש אנו דור יתום לומר על צדיקים גדולים מגדולי ישראל הדור העבר ח"ו.
צלח ורכב על דבר אמת והעיקר לאהוב את כל אוהבי ולומדי תורה באהבת ישראל ממש כמוך כמ"ע שבתורה ובעזה"י הרבה הרבה הרבה כחות השקעתי במדה זו עד שהשי"ת נתן לי קצת מתנה לאהוב את כל איש מישראל ולהתפלל על נדחי ישראל שישובו באמת ובלב שלם לה' כמ"ש לבלתי ידח ממנו נדח ונזכה לביאת משיח צדקינו ויגאלינו ועד התם יצילנו ה' אנו וזרענו וזרע זרענו מכל תערובות ח"ו ונהי' נאמנים בלתי לה' לבדו ידידו דושה"ט וש"ת בלב ונפש.
מנשה הקטן"
קונטרס עזרת אליעזר – בראשית וירא. הרב אליעזר קרביץ
בקונטרס עזרת אליעזר ענה בקצרה שאסור לומר ימח שמו על רשעים, אמנם התיר בגוים:
"ש. ישנם אנשים רשעים בזמנינו שעושים צרות לעולם התורה, האם מותר לקלל ולומר עליהם ימח שמם.
ת. לא.
ש. האם אכן צריך להתפלל על אותם רשעים שעושים צרות לעולם התורה שיחזרו בתשובה כמו שמצינו אצל ר"מ שהתפלל שיחזרו בתשובה, או שאצל ר"מ שאני ולא כל אחד יכול להתפלל.
ת. יכול.
ש. מצינו אצל משה רבינו לפני שהרג את המצרי, שבדק עד סוף כל הדורות האם עתיד לצאת ממנו איזה אדם טוב, ורק אז הרגו. האם מזה אפשר להוכיח שאסור לומר על שום אדם ימח שמו, כי אין אנו יודעים מה עתיד לצאת ממנו, חוץ מאנשים כמשה רבינו שרואים עד סוף כל הדורות, וממילא לנו אסור לומר על שום אדם ימח שמו.
ת. רק על גוים.
ש. שאלתי את הרב שליט"א האם מותר לומר בזמנינו על רשעים שעושים צרות לעולם התורה, שימותו וימח שמם, והרב שליט"א כתב לי שלא, נשאלתי על זה, העולם אומר שמרן הרב שטיינמן זצוק"ל קילל אחד מהרשעים חברי הכנסת שהוא נלחם נגד עולם התורה על ידי כל מיני גזירות וחוקים חדשים, ואמר עליו ימח שמו.
ולכאורה איך אמר עליו ימח שמו, הרי אולי יצא ממנו בדורות הבאים אדם שיחזור בתשובה, כעין שמצינו אצל המן הרשע.
ת. שיחזרו בתשובה.
ש. בפסוקי דזמרה אומרים "ואת כל הרשעים ישמיד". לכאורה מדוע אומרים "ישמיד", הרי בחז"ל בברכות מצינו יתמו חטאים ולא חוטאים, כדי שיחזרו בתשובה ולא שימותו.
ת. א. ישמיד החטא מהם
ב. הכוונה הרשעה.
ש. האם מותר סתם לומר על ערבי ימח שמו.
ת. כן".
דברות אליהו ו, קח. הרב אליהו אברג'ל
בדברות אליהו ו, קח נשאל על האם בסדר מה שעושה רב מסוים שמקלל ומגדף אנשים שונים. כותב שאין לעשות כך, ומביא את דברי האבני נזר שלומד מייבום שאין לומר ימח שמו על רשע. וכן מסביר שמה שאמרו שצריך לומר על רשע "שם רשעים ירקב" זה עדין יותר שלא ישתמשו בשם של הרשע אבל לא מקללים אותו שיקרה לו משהו:
"בדין: המקלל ובמיוחד במחיית שם ר"ל
לכבוד הרב יקר ונעלה שוקד באלה של תורה הרב מכלוף נחמני שליט"א. שלום רב.
באשר שאל מר מנאי על רב חשוב וגדול בתורה ששמע ממנו כל מיני קללות וגדופים על כל מיני אישים דתיים ושאינם דתיים וסמר בשרו כאשר שמעם. ושאל מר אם מותר לו לעשות כדברים האלו כאשר אפילו מקלל בקללת מחיית שם דבר שנאמר על עמלק בלבד. ורבים למדו ממנו אותם קללות וחוזרים עליהם כהלכה למשה וכו'.
תשובה: נאמר בתורה (ויקרא יט יד) לא תקלל חרש ולפי עור לא תתן מכשול ויראת מאלקיך אני ה'. ע"כ. ובחינוך מצוה רל"א שלא לקלל אחד מישראל בין אשי בין אשה ואף על פי שאינו שומע הקללה שנאמר לא תקלל חרש. ובא הפירוש עליו מי שאינו שומע קללתך וכן תרגם אונקלוס ולשון ספרא אין לי אלא חרש מנין לרבות על אדם ת"ל בעמך לא תאור (שמות כב כז) אם כן למה נאמר חרש מה חרש מיוחד שהוא בחיים יצא המת שאינו בחיים וכו'. שקללת בני אדם גם קללת הדיוט תעשה רושם במקולל ותדבק בו המאירה והצער וכו'. משורושי המצוה שמנענו הקב"ה מהזיק בפינו לזולתינו כמו שמנענו מהזיק להם במעשה. ואמרו חז"ל ברית כרותה לשפתיים. שיש כח בדברי פה האדם וכו' מדיני המצוה שאסור לקלל בשום ענין ומכל מקום אינו לוקה אלא המקלל בשם מן השמות כגון יה, שדי, ואלוה, וכיוצא בהן. או בכנוי מן הכנויים כגון חנון כו' ונוהגת בכל מקום, ובכל זמן. ע"ז. וכן הוא בספר המצוות להרמב"ם מצוה שיז עיין שם.
ובשו"ע חו"מ סימן כז סעיף א וז"ל המקלל אחד מישראל (ואפילו מקלל עצמו) בשם או בכינוי או באחד מהשמות שקורים הגויים להקב"ה אם היה בעדים והתראה לוקה משום לא תקלל חרש ואם היה דיין לוקה עוד אחרת משום אלקים לא תקלל. וארור הוי לשון קללה. וכו' ואם לא היה התראה או שקלל בלא שם איסורא מיהא איכא. ע"כ עיין שם. ומקורו משנה שבועות לה ע"א.
הרי מבואר שהמקלל בשם או בכנוי ועדים והתראה הרי זה לוקה, ובלאו הכי יש איסור גם בלא שם ובלא עדים והתראה.
וראיתי בשו"ת משנה הלכות חלק ו סימן כח שהביא בשם שו"ת אבני נזר דלא לקלל אדם מישראל בקללת ימח שמו וזכרו, מהא דיימא לן ונפסק בטור ושו"ע אבן העזר סימן קנז סעיף ה במומר שמת בלא בנים אשתו חייבת בחליצה או ביבום וטעמא נאמר בתורה (דברים כה ו) יקום על שם המת ולא ימחה שמו בישראל, ואי נימא דמומר מצוה שימחה שמו אמאי אשת מומר צריכה חליצה או יבום והרי מחוי הוא אלא אפילו מומר אין למחות שמו מישראל והתירו אשת אח שלא ימחה שמו בישראל כל שכן דאין לנו לומר ימח שמו עיין שם. וכן הוא בספר קב הישר פרק ה' אות י"ז ז"ל ומכל שכן שצריך האדם להתפלל על רשעי הדור שיחזרו בתשובה וכו' כללא דמילתא להמשיך רחמים על כל הנבראים ואפילו הרשעים ובתורה כתיב ולא ימחה שמו בישראל וקיימא לן דאשת מומר נמי חייבת ביבום ואם כן גם על המומר אמרה תורה ולא ימחה שמו בישראל. ובגמרא סוטה יד משה רבינו בקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתושבה והמהרש"א שם דהוא מפורש בתורה מי יתן והיה לבבם זה וכו'. ע"כ עיין שם. ובזוהר פרשת לך לך נאמר לעולם אל יקלל אדם אפילו לאדם רשע שאלמלא קללו לתרח לא היה נולד אברהם אבינו, ולא היו יוצאים ממנו כלל ישראל ובגמרא קידושין לו ע"א בנים אתם לה' אלוקיכם בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרויים בנים אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרויין בנים דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרויים בנים. ושנאמר בנים סכלים, ואומר בנים לא אמון בם, ואומר זרע מרעים בנים משחיתים ומפרש רש"י שם משחיתים עובדי עבודה זרה עיין שם הרי מבואר דאפילו עובדי עבודה זרה נקראים בני אל. ובגמרא ברכות נז ע"ב הרואה מרקוליס אומר וכו' מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר ברוך שעקר עכו"ם מארצינו וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל והשב לב עובדיהם לעבדך ופרש"י רש"י על פושעי ישראל מתפלל עיין שם, ופסקה הרמב"ם הלכות ברכות פרק ו ובשו"ע או"ח סימן רכד ס"ב. הרי שהלכה פסוקה היא להתפלל על פושעי ישראל אפילו עובדי עבודה זרה שיחזרו בתשובה שלימה.
וראיה מהא דאיתא בגמרא ברכות י ע"א הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלייהו כי היכי דלימותו. אמרה ליה ברוריה דביתהו מאי דעתך משום דכתיב יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב ועוד שפיל לספיה דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלייהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם בעא רחמי עלייהו והדרו בתשובה ע"כ.
וא"כ מה שאמר רבי מאיר התם במסכת קידושין לו ע"א בין כך ובין כך אתם קרויין בנים. בודאי איירי אחרי דברי ברוריה אשתו שחטאים יתמו ולא החוטאים ואדרבא בעי רחמי עלייהו שיחזרו בתשובה אפילו שהם בריונים כנ"ל.
אולם לכאורה אפשר להקשות מהא דאיתא בגמרא יומא לח ע"ב וז"ל ושם רשעים ירקב (משלי י) אמר רבי אלעזר רקביבות תעלה בשמותן דלא מסקינן בשמייהו ע"כ ואם כן איך מותר לקלל במחיית שם.
ולאו קושיא הוא דעיין רש"י שם וז"ל רקביבות חלודה דהויא בכלי ברזל שאין משתמשין בו דלא מסקי בשמייהו לא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע. ע"כ.
ואם כן לפי זה לא קשיא דמחיית שם כלומר שלא ישאר זכר ממנו כמו שמוחים את עמלק אבל שם רשעים ירקב אינו מחייה אלא ככלי חלוד שאין בו שמוש, אבל הכלי קיים , ולכן לא מסקינן בשמייהו ודו"ק.
המורם מהאמרו:
א) אסור לקלל בין איש ובין אשה מישראל ואם היה בשם או בכינוי לוקה ובלא שם ובלא כינוי אסור.
ב) המקלל במחיית שם אסור דלא ימחה שמו בישראל אפילו במומר.
ג) מצוה להתפלל על הרשעים שיחזירו בתשובה וכפי שעשה רבי מאיר בעצת אשתו ברוריה שנאמר יתמו חטאים ולא חוטאים.
ד) ואם כן בודאי שאותו רב שמקלל לא טוב עשה בעמיו ואיסור גמור הוא ובמיוחד כאשר אחרים לומדים ממנו בבחינת והיו עיניך רואות.
וצור ישראל יצלינו משגיאות אמן כן יהיה רצון. בברכת ויקרא דאורייתא, ע"ה אליהו אברזל".
שאל בני א פרק כז שאלה 13 (הרב אברהם דוד סיימון):
"שאלה. האומר על יהודי ימח שמו, האם עבר עבירה?
תשובה. המקלל חבירו אפילו בלי הזכרת שם ה', עובר עבירה, עיין חו"מ סימן כז סעיף ב. ואפילו אם אמר אל יהיה פלוני ברוך לה', עובר איסור. עי"ש".
גינת אגוז א פרשת כי תצא מאמר א. הרב חגי לוי
בגינת אגוז לומד ממצוות ייבום השייכת גם למומר שמת, שגם עליו נאמר "ולא ימחה שמו מישראל" שאסור לומר "ימח שמו" אפילו עם רשע. ומה שמצאנו צדיקים שמקללים רשעים, הם מבטלים את הקללה בליבם וגם יש להם איזון שהם מצטערים בצרת ישראל, אך אין לאדם רגיל ללמוד מהם:
"ימח שמו של… – האם מותר ???"
בפרשתנו נמצאת מצוה מיוחדת במינה, הנקראת מצות היבום. וזה לשון התורה (פרק כה פס' ה): כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן לו, לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. יבמה (=גיסה) יבוא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה. והיה הבכור אשר תלד יקום על שם האחיו המת, ולא ימחה שמו מישראל. ע"ך. ומפרש רבנו הספורנו וז"ל: ולא ימחה שמו מישראל, שיהיה הולד נחשב אצל ה' יתעלה, קיום פריה ורביה למת. שהרי נולד על ידי קידושין של מת. עכ"ל. וכך כתב גם בספר החינוך (מצוה תקצח) שכיון שהאיש מת בלא בנים, הרי צריך שיהיה חלק ממנו לזכרון לו, ולמלאת מקומו בעולם לעבודת בוראו. ומאחר שאין לו זכר בעולם חוץ מאשתו, שהיא עצם מעצמיו, לכך היה מחסדי ה' להקים למת זרע ממנה ע"י אחיו, שהוא ג"כ חצי בשרו, כדי שיהיה אותו הזרע ממלא מקום אביו המת, ועובד הי תחתיו, ויזכה המת על ידו בעולם הנשמות. ע"כ.
והנה ההגיון היה אומר שכל המצוה הזו היא דוקא כאשר המת היה אדם שאינו רשע אלא צדיק או לפחות סתם אדם כשר, שמובן הדבר שצריך להקים לו זרע, אך אם הוא היה אדם רשע או כופר או מומר, אין מצוה כלל להקים לו זרע, דאדרבה טוב הדבר שימחה שמו ושם זכרו, וכמו שדוד המלך כתב בתהלים (פרק קט פסוק יג): יהי אחריתו להכרית, בדור אחר ימח שמם. ע"כ. אך למרבה הפלא פסק מרן בשו"ע אבהע"ז (סימן קנז סעיף ה): היה המת מומר אשתו זקוקה לאחיו. ע"ך. ומפורש בעליל שגם לאדם מומר צריך לדאוג להמשך הזרע, וחל על אחיו של המומר חובת יבום. וכתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סימן כח) שמכאן הביא הגאון אבני נזר ז"ל ראיה שאסור לקלל אף אדם מישראל יימח שמו וזכרו", שאם היה מותר לקללו "ימח שמו" מדוע צריכה אשת המומר יבום, הלא טעם היבום הוא מפורש בתורה "יולא ימחה שמו מישראל". ע"כ. וכתב עוד שם (סימן כז) שבזוהר הקדוש פרשת לך לך כתוב: לעולם אל יקלל אדם אפילו לאדם רשע. שאילו קיללו את תרח ("ימח שמו") לא היה נולד אברהם אבינו, שהיה מת קודם לידתו, ולא היו יוצאים ממנו כלל ישראל. ע"כ. ומכאן תשובה ניצחת לאותם בעלי תשובה שרק תמול שלשום פקחו את עיניהם, ומיד מקללים כל אחד שהוא רשע (לדעתם!!!) בקללה כגון: ימח שמו או הלואי שימות וכדו'. דהדבר ברור שהוא פשוט נגד דעת תורתנו הקדושה. (ועיין עוד במ"ש החזו"א הלכות שחיטה סימן ב סי"ק טז שבזמנינו עלינו להחזיר את הכופרים בה' בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת. ע"כ.)
ואם ישאלך בנך, דהרי ראינו לגדולי הדור שקללו רשעים בקללות מעין אלו. אף אתה אמור לו מה שכתב הרב משנה הלכות שם: אמנם לפי שראיתי בעוונות הרבים בדור הזה מקטני הדעת, לפי שראו איזה גדול וצדיק שקנאת ה' צבאות דיבר בו לפעמים, קלל בפיו וביטל בלבו. באו ח"ו תלמידים שלא שימשו כל צרכם ורוצים ללכת בדרכיו דוקא במדה זו לקלל בני ישראל, אבל בשאר מידותיו שהיה יושב ובוכה על צרתן של ישראל, ומסרו נפשם על פחות שבפחותים, והיו עוסקים יומם ולילה בתורה ועבודה, על זה לא רוצים להידבק במידותיהם, אלא במה שנראה להם. ואין זה אלא רוע לב. עכ"ל. והדברים מבהילים הרעיון, ומצריכים מחשבה רבה לכל אלו הנכשלים בדבר זה. והיה לי רצון להמשיך עוד לדבר על זה, אך מה שהלב חושק הפנאי עושק. ודי בזה לכל מי שחננו הי שכל במוחו. (ומה שהבאנו לעיל, ממה שאמר דוד המלך בתהלים פרק קט, עיין בפירוש רש"י שם שכל מזמור זה נאמר על עשו הרשע)."
שו"ת פאת שדך א, קנז (הרב שמואל דוד מונק)
כתב שאסור לקלל יהודי אבל רשעים מותר לקלל. מעיר שבזמן הזה קשה להגדיר מי הוא רשע, אבל יש רשעים מפורסמים שמנסים להדיח את ישראל מותר לקלל. אולם יש להיזהר לא לקלל יותר מדאי בגלל שזה מרגיל את האדם למידת העזות ולכן כותב לקלל אותם לפרקים:
"שאלה: אם מותר לומר על הרשעים ימח שמם למשל אלו וכו' שמסתמא הם אפיקורסים, שהרי בפירוש תפארת ישראל על המשניות כתב בהא דאיתא באבות חביב אדם שנברא בצלם וכו' חביבין ישראל וכו' דחביב אדם היינו אף הגוים וחביבין ישראל היינו ישראל, הרי שגם הגוים חביבין ואם כן אולי אסור לומר ימח שמם סתם או נאמר שהכופרים הם גרועים מן הגוים וכמ"ש הרמב"ם.
תשובה: בע"ה מצוש"ק פרשת ויגש אור לי"ב טבת תשל"ג לפ"ק.
מצד הדין אסור לקלל אחד מישראל כמבואר בחו"מ סימן כז ס"א, אבל באינו עושה מעשה עמך לא מיקרי ישראל, כדמוכח בבבא בתרא דף ד' ע"א וביבמות דף כב ע"ב ובש"מ. ודבר קשה הוא לברר בזמן הזה מי הוא בכלל אינו עושה מעשה עמך ממש, ומי יש לו צדדי זכות כעין תינוק שנשבה, אבל לומר על הרשעים המפורסמים המסיתים והמדיחים ימח שמם, נראה לעניות דעתי שאין איסור, שהרי מפורש בתורה על ההולך בשרירות לבו ומחה ה' את שמו מתחת השמים, ודוד המלך עליו השלום קלל את דואג ושונאיו ימח שמם כמפורש בתהלים קט (ע"ש פירוש הרד"ק בפסוק א ופסוק ו' ודלא כפירוש רש"י) ורבן גמליאל תקן ברכת המינין לקללם תעקר ותשבר ותמגר ותכניע, וב"ר ר"פ מ"ט אמרו המזכיר רשע ואינו מקללו עובר בעשה דכתיב ושם רשעים ירקב. משמע מכל זה שאין למנוע את עצמו לגמרי מקללות כאלה, ובלבד שיהיו רשעים מפורסמים. ואם הם מסיתים ומדיחים אף על פי שהם כעין תינוקות שנשבו, מכל מקום כל שמסיר את העם מאחרי ה' דומה לרודף כמו מסור כדמשמע ברמב"ם ר"פ י מהלכות עבודה זרה, ואפשר שמותר לקלם אבל התוספות בפרק רמא דברכות דף ז' ע"א ד"ה ההוא כתבו בתירוץ א' דקללה חמירא ממורידין עיי"ש, מכל מקום נראה לעניות דעתי הני דלאו אורח ארעא הוא, מכל מקום איסורא ליכא.
אבל מכל מקום יש לחוש למה שכתב בבית יוסף ריש או"ח שלא ישתמש במדת העזות אף לעבודת ה' כי יקנה המדה קנין נפשי, והעתיקו במשנ"ב ס"ק ה ושאר האחרונים, ואם כן יש לחוש בזמן הזה שרבו הרשעים בעונותינו הרבים שירגיל לשונו לקלל והיא מדה רעה. אמנם בביאור הלכה שם ד"ה ולא, הקשה מן הקרא ובתקוממיך אתקוטט ותירץ דמייר במדיחי הרבים, וצריך ביאור מה תירץ בזה והקושיא במקומה עומדת שיקנה המדה הרעה בנפשו. ונלענ"דבכוונתו דעיקר החילוק הוא דכלפי מדיחי הרבים מסתמא עושה כן מחמת קנאת ה' ששורשה באהבת ה' כמ"ש אוהבי ה' שנאו רע, אם כן אינו עוסק בקנין העזות, אבל אם עושה כן מחמת כעסו בלבד ודאי יקנה המדה הרעה ולכן מוטב להנמע מזה.
ולענ"ד בנידון דידן יש ללכת בדרך האמצעית, שלא לקללם אלא לפרקים, כדי שלא ירגיל הלשון בקללה וגם לא ישכח קנאת ה'.
ומ"ש באבות פרק ג חביב אדם שנברא בצלם דמשמע אפילו אומות העולם, ואף הכופרים שהם גרועים מאומות העולם כמ"ש הרמב"ם ספי"א מהלכות עדות, מכל מקום נבראו בצלם, אבל אין הכוונה אלא כלפי המין האנושי בכללו, כלומר חביב המין האנושי שנברא בצלם, לאפוקי בעלי חיים שאינם מדברים.
ומה שהקפידה התורה ליבם אפילו אשת רשע (ואף אשת משומד זקוקה ליבם), ויעקר היבום הוא שלא ימחה שמו מישראל, יש לומר טעמא דדילמא נפיק מיניה זרעא מעליה, ולא גרע רשע זה מסיסרא והמן ונירון קיסדר דנפיק מינייהו זרעא מעליה, כמ"ש בגיטין דף נו ע"א וסנהדרין צו ע"ב.
ובברכת המינין יכוון כלפי כל אלה שנתכוונו להם מתקני הברכה, ואין צריך לכוון בפירוש כלפי מלכות המינות".
שו"ת שער שמעון אחד ד חו"מ ג (הרב שמעון חירארי)
מגיב על דברי הפאת שדך ודוחה את ראיותיו להתיר לקלל רשע. מרחיב שאין לקלל שום רשע שיכול לצאת ממנו אדם טוב, ושאם מגיע לו עונש שימחה הקב"ה ידאג לכך:
"ואמרתי הואיל ובאו לידי דברי צדיק אכתוב מה שהורוני מהשמים. א) הערתו מהתורה שכתבה ומחה ה' את שמו, נראה לעניות דעתי לאחר הקדמתו החשובה שיש ספק בזמננו מי נקרא אינו עושה מעשה עמך, אם כן יש לומר דשאני ה' ברוך הוא שהוא יודע מי נקרא עושה מעשה עמך. ועוד יש לחלק ונקטי נפשי בקצירי לפי השעה. ב) ראיתו מדוד המלך לאחר הסליחה רבה אינה מובנה אחרי ששלטו עיני צדיק בפירוש הרש"י דהמזמור מקלל את עשו הרשע, ואינו קאי על ישראל, אם כן כיצד פסק הדין בסכינא חריפה דלא כרש"י בלי שום הוכחה אתמהה. ג) ראיתו מברכת למינים, שוב לפי הקדמתו הראשונה, אכתי לא ידעינן מי נכנס בסוג הזה, ויפה מה שסכם בכוונתה. ומזה נדחת גם הראיה מבראשית רבה, כי גם על המסיתים אם אתה דנם כתינוק הנשבה, מה פשעם ומה חטאתם. ועוד לא ראינו לפוסקים שפסקוה, בבירור. ד) מה שציין למשנה ברורה כנראה טעות סופר נפל בציון, וצריך לומר סעיף קטן ד. ומה שציין לביאור הלכה שם כתב: ולא יתבייש מפני המלעיגים, ועל כל פנים לא יתקוטט עמהם (בית יוסף ז"ל) ולא איירי כי אם במצוה שהוא עושה לעצמו ובני אדם מלעינים עליו, אבל אם הוא עומד במקום אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר ועל ידי זה יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו, בכגון זה מצוה לשנאותם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל… עד כאן, הרי עין רואה כמה כרכורים כרכר אותו צדיק עד שהתיר להתקוטט עמהם, אבל לא העלה על דל לשונו שמותר לקלל. ולא ידע מהיכן פשיט שמותר לקלל, גם לא נראה בעיני לכלול זה במה שכתב להתקוטט עמהם בכל מה שיוכל.
ומה שכתב לחלק ביבום משום דילמא נפיק מיניה זרעא מעלאי, לא ידעתי מה יישב בזה, הלא סוף סוף מהאי טעמא גופיה אין לקלל דשמא נפיק מיניה זרעא מעליא. וזה לי רבות בשנים ממה ששמעתי מאת אדוני אבי אברהם חירארי זכרו לברכה לחיי העולם הבא משם הזהר הקדוש שאין לקלל אפילו אדם רשע כי לא ידעינן מה דנפיק מיניה, והראיה לזה מתרח שהיה מסית ומדיח לעבוד אלהים אחרים, ואילו קולל ונמחה שמו, לא היה נפיק אברהם, ואילו לא היה אברהם, לא היה יצחק, ואילו לא היה יצחק לא היה יעקב, ואילו לא היה יעקב, לא היו כל זרע ישראל. ולכן יש לו לאדם להתפלל רק שיחזרו בתשובה שלמה. עד כאן שמעתי מפי קדשו. ואם כן מהו ההבדל בין יבום לקללות.
כעת זכתה עין לראות הדברים במקורם (בראשית קה.) וזה לך לשון המדרש נעלם: אמר רבי מצוה לו לאדם להתפלל על הרשעים כדי שיחזרו למוטב ולא יכנסו לגיהנם דכתיב (תהלים לה) ואני בחלותם לבושי שק וגומר. ואמר רבי אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים שיסתלקו מן העולם, שאלמלא סלקו הקדוש ברוך הוא לתרח מן העולם כשהיה עובד עבודה זרה, לא בא אברהם אבינו לעולם ושבטי ישראל לא היו, והמלך דוד ומלך המשיח והתורה לא נתנה וכל אותם הצדיקים והחסידים לא היו בעולם. עד כאן. ועיין שם בניצוצי זהר. הרי מפורש הדבר בזהר הקדוש.
ולאור האמור נראה לי לתרץ שנית את הקושיא מהתורה שכתבה ומחה ה' וכו' והוא על פי הגמרא (קמא לח): ויאמר ה' אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות? אלא נשא משה קל וחומר בעצמו, אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים והכיתם אותם, מואבים עצמן לא כל שכן, אמר לו הקדוש ברוך הוא לא כשעלתה על דעתך, עלתה על דעתי, שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן, רות המואביה ונעמה העמונית. עד כאן. ואם כן שאני הקדוש ברוך הוא שידע אי עתיד לצאת ממנו בני מעלי, ואז עושה את שלו, לא כן בשר ודם שאפילו משה רבינו עליו השלום לא ידע עת הקציר. וממילא נדחה מה שכתב לנקוט בדרך האמצעי שלפעמים יקלל, דלא היא לא מינה ולא מקצתה כי לא ידע כי בנפשו היא, ויש להמליץ על זה: יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו (מציעא פג) ושם מצאנו שאליהו הנביא זכור לטוב אמר כן לר' ישמעאל עד מתי אתה מוסר עמו של אלקינו להריגה ויעץ לו לברוח עבור זה, הרי גם על הרשעים קראם עמו של אלקינו.
והגם שמצאנו שר' אלעזר רוח אחרת עמו, מכל מקום עיין בבן יהוידע ז"ל שהיה יודע שהאדם הוא כקוץ שאין לו תקנה אלא שרפה, שאין בו לחלוחית של מצוה, ואינו עתיד לצאת ממנו פועל טוב על דרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויהרוג את המצרי. כי היה ר' אלעזר בעל רוח הקדש לידע נסתרות ונעלמות מה שעתיד להיות. ור' יהושע בן קרחה גם הוא מודה בזה, אלא שאמר לו בכל זאת למה יהיה הדבר הזה על ידך יעין שם. והגם שידעתי שיש לחלק בין הענינים מכל מקום זכר לדבר איכא. ועבור קנאת ה' שכתב הרב הנזכר יש לנהוג כפי מה דאיתא בברכות (י) שר' מאיר חשב שיבקש עליהם רחמים שימותו, ואשתו אמרה לו שיבקש עליהם רחמים שיחזרו בתשובה, וכן היה. וזה כמו שהזכרתי למעלה מאדוני אבי זצ"ל.
והנה שם הרי"ף ז"ל הקשה מה היה סבור ר' מאיר לקללם והלא כתיב גם ענוש לצדיק לא טוב. ועוד יקשה לברוריה מההיא דדוד שקלל את שונאיו. יעין שם. ולקושיתו הראשונה נראה לי לתרץ בהדק עוד בלישנא דתלמודא: "בעי ר' מאיר רחמי עלייהו כי היכי דלימותר" וקשה איזה רחמים עליהם שייך בזה. ובשלמא אי אמרו היה מבקש רחמים ותו לא, הייתי אומר הכוונה הרחמים על עצמו שיתפטר מצערם, אבל רחמים עליהם, קשה. ונראה לי שגם ר' מאיר לא עלתה על דעתו חס ושלום טובת עצמו, אלא ראה שהם מוסיפים על חטאתם פשע מיום ליום, וכל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו. (שבת קיט:) לכן לבו נתמלא עליהם רחמים ורצה לבקש עליהם רחמים שימותו כדי שיהיה להם פחות עונש, וכמו שכתבו התוספות (קמא נ דבור המתחיל ארך אפים) דבמקום אחד משמע לרשעים להאבידם מן העולם הבא, ובמקום שני משמע לטובה, ותירצו כשאין סופו לעשות תשובה, הוא לרעה. אבל אם סופו לעשות תשובה הוא לטובה. עד כאן, ובראות ר' מאיר דאכתי לא חזרו, חשב שתו לא חוזרים ולכן רצה לבקש עליהם רחמים שימותו לטובתם, אבל ברוריה אמרה לו לבקש רחמים שיחזרו בתשובה קודם.
ולקושייתו השנית כבר כתבנו פירוש הרש"י, ופשט דברי ברוריה מסייעים את פירושו. ועיין שם בגאון בן יהוידע שתירץ שני תירוצים בההיא דקלל דוד, א) שידע ברוח הקדש שאין להם תקוה. (ב) שהיו מחטיאים את הרבים ומשנה ערוכה אין מספיקין בידו לעשות תשובה. יעין שם. ולולא שאיני כדאי להכריע, הייתי אומר תירוצו הראשון הוא העיקר, דאילו מההיא דאין מספיקין יש לפרש כפירוש התוספות יום טוב: כלומר אין מסייעין לו. יעין שם שהרמב"ם רוח אחרת עמו, ומכל מקום מידי ספקא לא נפקינן ושב ואל תעשה עדיף."
ואין למו מכשול – שמירת הדיבור א פרק ב, ב (הרב אברהם ישראל)
כתב שמעיקר הדין מותר לקלל אדם רשע שחוטא ומחטיא את הרבים בימח שמו, וראוי להימע שלא להתרגל:
"אדם רשע שהיה חוטא והחטיא את הרבים, ומת, מעיקר הדין מותר לומר "ימח שמו וזכרו כשמזכירים את שמו. ועל כל פנים ראוי להימנע מכך, כדי שלא להרגיל את עצמו להוציא קללות מפיו".
בהערה 4 לאחר שהביא את דברי הדברות אליהו כתב שאין איסור קללה למי שמחטיא את הרבים:
"אומנם כבר נתבאר לעיל (הערה (1) שכל זה דווקא לגבי רשע שאינו מחטיא את הרבים, אבל מחטיאי הרבים ושונאי התורה ולומדיה, לא נאמר בהם איסור זה, ורבותינו תקנו ברכת למינים ולמלשינים אל תהי תקוה, ולא חששו לאיסור קללה. וכן תחזה בשו"ת ודרשת וחקרת (חלק ג סימן ב) שנשאל גם כן אודות הקנאים שאומרים על פושעי ישראל "ימח שמם וזכרם", האם מותר לעשות כן או לא. והביא ראיות מגדולי הפוסקים, שהתבטאו גם כן בביטוי זה נגד רשעים שעשו מעשים מכוערים. ע"ש."
מנחת שמואל סימן יא (הרב שמואל כאשכראמן)
"עיין שו"ת פאת שדך (ח"א סי' קנז) שכתב דמותר לקלל רשעים המפורסמים ומסיתים ומדיחים ולומר עליהם ימח שמם, והביא ראיה מדוד המלך ע"ה שקלל את דואג ושונאיו ימח שם כמ"ש בתהילים (קט, יג וכפירוש הרד"ק). עיין שו"ת בנין ציון (ח"א סי' קנד) שכתב על נואף ימ"ש. וכן עיין במשנה למלך (גירושין ג, יג) שכתב על שבתי צבי ימ"ש. עיין שו"ת ודרשת וחקרת (ח"ג חו"מ סיי ב) שכתב שמפורסם הוא בשם ת"ח שאמר שאסור לומר ימ"ש על יהודי, ע"ש ראיותיו.
וכן עיין שו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' כח) שהביא בשם שו"ת אבני נזר דלא יקלל אדם מישראל בקללת ימח שמו וזכרו. וכן כתב בשו"ת דברות אליהו (ח"ו סי' קח)."
בשו"ת בנין ציון סימן קנד שהפנה אליו עוסק באדם שנאף עם אשת איש, ושם כתב עליו הבנין ציון ימח שמו:
בנין ציון סימן קנד
"והשתא בנדון השאלה שאמר לה הנואף ימח שמו שהוא אליהו הנביא ושלזאת נשלח מן השמים לשכב עמה והאמינה בו האולת".
משנה למלך הלכות גירושין פרק ג הלכה יג
לאחר שמזכיר את שבתאי צבי מוסיף ימח שמו:
"ודע דמעשה היה בקושטא בשכ"מ שגירש את אשתו והיה האיש ההוא מאשכנז ומיום בואו לקושטא החזיק עצמו בשם נפתלי והיה עולה לס"ת בשם זה זולתי שהאשכנזים לפעמים היו קורין אותו הירש. ובשעת רצוי לסופר לכתוב הגט גלה סודו כי שמו מיום הולדו צבי אלא שבבואו לקושטא לא הונח לו בשם זה כדי שלא יאמרו שהוא מכת שבתאי צבי ימח שמו ולכן החזיק עצמו בשם נפתלי אמנם בחתימתו לא זז מחבב שמו הראשון והיה חותם נפתלי צבי הירש"
ידי כהן קונטרס נתיב לשבים ב פרק סא, ד (הרב יוסף דוד כהן)
"מצינו בתשובות הפוסקים שקיללו את הרשעים ומי שדינו כגוי באמירת ימח שמו וזכרו. ויש שפקפקו בזה. אך גם לדעתם בהזכרת שמם יש להוסיף תוספת גנאי כמו שם רשעים ירקב. ויש מי שכתב דאם אינו מקלל את הרשעים מחמת קנאת ה' אלא מחמת כעסו, ראוי לו להימנע מלקלל את הרשעים שלא יקנה מידות רעות בנפשו".
ובהערות שם, הערה ל (הערה על מה שאמר שמצאנו שקיללו רשעים):
"ראה בשו"ת דברי חיים השמטות (סי' לג) מי שיודע ומכחיש דברי חז"ל הוי אפיקורס ימח שמו ופסול לעדות ולא אחיך הוא. שו"ת חת"ס (חו"מ סי' קצה). ובקובץ בית אהרן וישראל (גליון מג תשרי תשנג) נדפס תשו' כת"י של הנודע ביהודה ושם כתב אודות נפתי הירץ ויזל ימ"ש וזכרו. ובדרך שיחה (עמ' תרא) שאמר החפץ חיים על משכיל אחד בשם אדם הכהן 'ימח שמו מלהזכירו שרצה לאבדנו מב' עולמות'. וביאר הגר"ח קניבסקי שכנראה היה לו טעם מיוחד בזה. ע"ש. וכן באגרות קהלות יעקב (ח"א עמ' רג) כתב אודות מייסד הציונות 'אותו רשע ימ"ש'. וראה עוד במשנה למלך (פ"ג הי"ג) שכתב על שבתי צבי ימח שמו. ובשו"ת בנין ציון (ח"א סי' קנד) כתב על נואף ימ"ש. וע"ע בשו"ת להורות נתן (חי"ג סי' סח).
ושמעתי שכן עשה מעשה הגראי"ל שטיינמן שקילל את רשעי הדור מיסדי חוק הגיוס בחורי ישיבות לצבא, באמירת ימח שמם בפני ספר תורה. וסח לי הר' יהודה כהן ששאל את הגר"ח קניבסקי האם מותר לקלל את הרשעים שרצו לעקור את התורה, והשיב שאסור. ושוב שאל וכיצד הגראי"ל שטיינמן קיללם. והשיב, שהדבר נעשה לצורך.
וכתב במעשה איש (ח"ב עמ' קסד) בשם החזו"א זצ"ל כשאומר על רשע 'ימח שמו' יזהר שלא לומר בפני אדם חילוני כדי שלא להרגיזו".
הערה לא (על מה שאמר שיש אומרים שאסור לומר):
"כן מובא בשם האבני נזר ראה קול תורה (קובץ נא עמ' רכח) במכתב הגרב"ש שניאורסון. ובשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' כח). וטעמו כיון שבתורה לגבי יבום כתיב 'ולא ימחה שמו מישראל' ואף אשת מומר פוסקים לחלוץ לה, מזה יש ראיה שאין לומר על המומר 'ימח שמו' רק לגבי עמלק וכדומה. אמנם בשפע חיים מכתבי תורה (ח"א מכתב ל) כתב שלפי דעתי זה טעות שהרי מצינו בגמ' מו"ק (טז.) שמקללים את הרשעים, אלא הענין הוא שהכל יתרחקו ממנו שלא יוכל להסית ולהדיח, אבל כשכבר מת ואין בכחו להסית ולהדיח אז ראוי להציל נשמתו מרדת שחת, ולכן דוקא אחר שמת נאמר בו 'שלא ימחה שמו מישראל' אבל בחייו מותר לקללו".
הערה לב על זה שצריך להוסיף לפחות שם רשעים ירקב:
"כמבואר בגמ' יומא (לח.) על בן קמצר וחבריו נאמר ושם רשעים ירקב. מאי ושם רשעים ירקב אמר ר' אלעזר רקביבות תעלה בשמותן דלא מסקינן בשמייהו. ופי' רש"י רקביבות – חלודה דהוי ככלי ברזל שאין משתמשים בו שלא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע. וביאר בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' ל) החילוק בין ימ"ש לשם רשעים ירקב, דשם רשעים ירקב אין הפי' קללה על הרשע אלא פירושו דישתכח שם הרשע ולא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע, אבל 'ימח שמו' פירושו קללה על השם ועל האדם עצמו".
הערה לג על מה שאמר שאם מקלל מכעס יש להימנע:
"שו"ת פאת שדך (ח"א סי' קנז ויו"ד סי' נב) דאם יתרגל לקללם יקנה בנפשו מידת העזות והיא מדה רעה, לכן אם עושה כן מחמת כעסו בלבד יש לו להימנע, אבל אם אומר כן מחמת קנאת ה' כגון כלפי המדיחים כיון שעוסק בקנאת ה' אין לו לחוש שיקנה בנפשו מידת העזות. וסיים, דיש ללכת בדרך האמצעית שלא לקללם אלא לפרקים כדי שלא ירגיל הלשון בקללה וגם לא ישכח קנאת ה'. ע"ש.
ונשאל הגרש"ז אויערבאך זצ"ל הו"ד בספר ועלהו לא יבול (ח"א עמ' רח) האם יש ענין לקלל את הרשעים כמו שיש נוהגים. והשיב, יש ענין לקלל את הרשעים וכמו שכתוב 'ושם רשעים ירקב', אבל מי שלא מקלל אותם אין זה חסרון ואין חייבים לקללם. אך קצת צ"ע דבשל"ה הקד' (שער האותיות אות ק) כתב המזכיר רשע ואינו מקללו עובר בעשה, שנאמר ושם רשעים ירקב' (בראשית רבה פמ"ט ס"א)".
פוסקים שאמרו ימ"ש על יהודי
שו"ת איתן האזרחי סימן כא
אמר ימ"ש על אונס נואף ומכשף:
"מעשה שהיה כך היה, באשה אחת בעולת בעל שהיתה כל ימי חייה בחזקת צנועה וחסודה, והיא בימי חולייתה שנעשית חולנית וכמעט קצת שלא הועילו לה הרפואות, אז שמעה שאדם אחד יהודי עסק ברפואות עם כמה אנשים ונשים קצתם בקבלת הירקות וקצתם במרחצאות וקצתם בכשפיו אשר יצא קול עליו שהוא מכשף. והנה גם לאשה הזאת נתן רפואות לשתות כמה ימים ואחר כך צוה לה לרחצה באמבטי עם העשבים, והוא הלך עמה בחדר אחד לרחצה ונסגר החדר. והנה לאחר שרחצה באמבטי וישבה על המטה שהיתה סמוכה לאמבטי, אמר להאשה אל תראי בי כלל ומיד הפילה אותה על המטה ומיד נתעלפה ולא הרגישה שום דבר ולא יכלה לדבר מכל שכן לזעוק, והרשע ימ"ש בעלה".
שו"ת אמת ליעקב סימן נח
בשאלה נכתב על סופר שהיה מכשיל את הרבים בתפילין פסולות ימח שמו. למרות שזה בשאלה בתשובה לא קובל על כך (וכן מהסגנון נראה שזה קיצור שלו לשאלה):
"ע"ד סופר אחד אשר הוא רשע גמור ומומר להכעיס באומנתו להכשיל רבים ליתן להם תפילין פסולים במר דכשרים, ובמקום פרשיות דתפילין נתן עצים וכדומה, וזה הסופר ימ"ש בעברו דרך פה נתנו לו ס"ת להגיה ולתקנם, ועתה שאל השואל מה דינם דהני ס"ת."
שו"ת האלף לך שלמה חלק אבן העזר סימן קא
כתב ימ"ש על מומר:
"ע"ד אשת המומר שמואל טראנסלאטר ימ"ש".
שו"ת שואל ומשיב מהדורה שתיתאה סימן לח
כותב כך על הצדוקים:
"ולולא דמסתפינא הייתי מביא ראי' ברורה דלא כדעת הצדוקים ימ"ש מהא דכתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה דכתבו התוס' דעצם היום הזה היינו ט"ז בניסן וכ"כ כאן ויאכלו מעבור הארץ מצות וקלי עד היום הזה"
שו"ת באר משה כבוד חכמים סימן כח
מובא מכתב מהרב יצחק קוויאט המקלל יהודי בימח שמו, שאותו יהודי אכל חמץ בפסח, חילל שבת, הלך לזונות וחירף את עם ישראל (עבר בצינעא אבל התגלה בסוף):
"האיש הזה ימ"ש אל"ב המתועב והמשוקץ, היה בתחילה שו"ב וש"ץ בעיר סייני ואח"כ נתקבל בעיר לונא סמוך לעירי ג' פרסאות פלך הוראדנא, שמה נתברר לעין כל מעשיו הרעים כי אכל חמץ בפסח ובכל ש"ק מימי החורף בביאתו מבהכנ"ס היה מתקן הלאמפ להגדיל המדורה, ואף כי כל מעשי הרשעים המה במחשך, אך כי כן הוא הסוף מכל הפושעים ומורדים בתוה"ק אשר היא מפרסמת את הרשעים, וכאמור אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, ובהיותו בע"ר פלך קאוונא הלך לבית הזונות וכו', ובפירוש אמר שאינו חפץ בבת ישראל וכו', ובפיו מלא בלשון רוסיא לחרף ולגדף אומה הישראלית וכו'."
שו"ת דברי יציב חלק יורה דעה סימן קמא
הביא כך על האפיקורסים:
"ד) ובדרך ארץ זוטא פ"א אל תדרוש מן הצדוקים עיין שם, והרי אף ס"ת שכתבו מין ישרף שלא להניח שם לאפיקורסים ולא למעשיהם עיין רמב"ם פ"ו מהלכות יסוה"ת ה"ח. ועיין בגליון מהרש"א ביור"ד סי' רפ"א ס"א שהעתיק מרש"י גיטין דף מ"ה ע"ב בד"ה מין, שאינו מאמין בדברי רז"ל, אבל לדעתי הוא מהצנזור דבב"י [בריש הסימן שם] וכולם העתיקו האדוק בעכו"ם כגון כומר, וכן הוא בש"ס שלנו דפוס וילנא, וכן מוכח ממ"ש רש"י שם בד"ה ישרף דודאי לשם ע"א כתבו עיין שם. אולם עיין בתשובות דברי חיים ח"ב בהשמטות סימן ל"ג בסופו, דמכחיש דברי חז"ל הוי אפיקורס ימ"ש ופסול לעדות ולאו אחיך הוא עיין שם דברי קדשו, [וע"ע לעיל סימן נ']. וח"ו ורח"ל ללמוד מהני אפיקורסין."
שו"ת משנה הלכות חלק ג סימן קיא
בתשובה על כשרות ג'לטין כתב על הרפורמים ימ"ש:
"ולחומר הנושא נלפע"ד דהש"ך ס"ל לחלק דבמקום שההיתר הוא לרבים אסור אפי' כשמראים טעם לדבר דלרבים אי אפשר לברר היטב ויתירו אפי' דבר האסור אמנם ליחיד שאפשר להסבירו הענין הדק היטב ולכן מותר והתם גבי אתרוג לרבים הוי ודו"ק בין כך ובין כך אין לנו דבר המתמיה יותר לרבים ממה שיאמרו לאנשים פחותי עם שאפשר להתיר רגלי חזיר וע"ז אמרו החזיר פושט את טלפיו לומר כשר אני ובפרט בדור יתום כזה שבלא זה פשטו הרעפארמער ימ"ש הרעיון שיש ביד הראביי חלילה לשנות תורתנו הקדושה לפי המקום והזמן אוי לאזנים שכך שומעות וכשישמעו דבר תמוה כזאת כמה מהם יאמרו אמת הוא שהרי מעולם ידענו שהחזיר טריפה ועכשיו חזרה לכשרותו והתירוה הפרושים וחלילה נעשה מהתורה הקדושה וכו'."
פסקי דין – ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יד עמוד תח
כתב הרב אברהם דוב לוין על היהודים המשיחיים שימ"ש:
"לענ"ד, מאחר שהמסמכים שהציגה המבקשת לבית הדין אין בהם ממש, כיון שנכתבו בשנת 2009, והקהילה היהודית שנתנה לה את האישורים איננה אורטודוקסית, ומאחר שרב השכונה והרבנית לא שמעו את שמעה אף פעם, יש לחשוש שמדובר בתרמית מסיונרית של כת המשיחים היהודיים ימ"ש (שכמה מהם מתגוררים בשכנות למבקשת), וזאת במטרה להכנס לציבור היהודי בירושלים באישור בית הדין, ולכן יש להזהר מאד בענין, ולא לתת לה יד לפני בירורים נוספים.
אברהם דוב לוין."
ספר הצדיק רבי שלמה יד (על הרב שלמה זלמן בלוך תלמיד החפץ חיים)
מעיד על רבו החפץ חיים שאמר על אד"ם הכהן ימח שמו. נראה שחלק מהעניין הוא מפני שניסה להכשיל את החפץ חיים לתרבות רעה בצעירותו:
"סיפר איך שרבו הקדוש מרבה לספר רשעות הרשע אד"ם הכהן, וכאשר היה מזכיר את השם הטמא היה אומר "ימח שמו און עס איז מקוים געווארן אין אים ונימח שמו, ער האט געפגרט און זיין זון האט געפייגערט" ("ימח שמו, והתקיים בו 'ונמחה שמו', הוא התפגר ובנו התפגר"). ואני שמעתי כמדומני בשם ר"ש גריינמן ז"ל, שעאשר היה מזכיר שם הטמא הזה "פלעגט דער חפץ חיים שפייען און טאפקען מיט די פוס" ("חפץ חיים נהג לירוק ורוקע ברגל"). וסיפר גם שראה אחד מתלמידי הרשע ימ"ש שהיה יוצא בעצם יום שבת קודש בציגאר בוער באש לחרוש גינתו ימ"ש. וסיפר שהיה לרשע כששים תלמידים שהיה לומד עמם גמרא ובש"ק היה מדליק נר ולומד עם ימ"ש. וסיפר שרבי איצאלע וואלאזינער ז"ל מסרו למלכות וגרשוהו מווילנא. כן יאבדו כל אויביך. ושמעתי שרשע זה שם ארבו ללכוד ברשתו את החפץ חיים עצמו בצעירותו".
פוסקים רבים קיללו בימח שמו את שבתאי צבי
שו"ת שבות יעקב חלק ג סימן לו
מכנה את שבתאי צבי בימח שמו, ואת ההולכים אחריו מקלל "תפח רוחם ונשמתם":
"ועל מה ששאלתני אי מותר לאכול בשר ולשתות יין בליל שלפני המילה מר"ח אב ואילך האמת אגיד ולא אכחד כי עד עתה לא הי' דעתי להחמיר בענינים הללו שהוא רק מצד המנהג וחומרות אחרונים באבלות ישנה אף שראיתי בשיורי כ"ג בא"ח סימן תקנ"א שמביא בשם תשובת מהר"י ברונא בהגהותיו לב"י סעיף ל"ג שאין לאכול בשר לפני המילה מ"מ כיון שאמרו שנהגו היתר הנחתי להם מנהגם אכן עכשיו שרבו המינים והאפקורסים המאמינים באמונה כוזבת בפגר מובס שבתאי צבי ימח שמו ונמ"ז שהסית והדיח ומזלזלין באבלות של ט"ב מאד תפח רוחם ונשמתם בכן ראוי לעשות גדר ומשמרת למשמרת ואני מורה להם היתר במקום שנהגו להתיר אחד או בשר או יין ומאכלו /ומאכלי/ חלב כדי לעשות זכר לחורבן להוציא מלבן של צדוקין אלו אכן ביום המילה פשוט הוא דשניהם מותרין בשר ויין לכל הקרואים אפילו בשבוע שחל ט"ב דהיינו למנין עשרה מלבד קרובי פסול עדות כנ"ל להורות".
שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן קיג
"מה שנתחדש בנידון הזה לאחר חתימת ידי. באה אלי חתימת ידי ב"ד. כאשר יביט מר מר"א דאורייתא. מעתה אין ספק בידי שהוא מכת אפיקורסים הפוקרים ומבזים דברי חז"ל כת ש"ץ ימ"ש ומן הצבועים הוא."
(חוזר על כינוי זה לשבתאי צבי בעוד מקומות)
שו"ת דברי חיים יורה דעה חלק ב סימן קל
"אולם אין דעתי נוחה בעניני הקבלה הנמצאת בספרים ישנים אפילו מביאן אדם גדול כי דשו בהמכתבים רבים מכת הש"צ ימ"ש ואפיקורסים וכתבו לתוך ספרים ישינים דברים בדויים ואפיקורסת כאשר ראו עיני והגדול המביאן הוא שלא בכוונה רק שהעתיק מספרים ודעתי אין נוחה לשמוע רק הספרים אשר הורוני רבותי תלמידי בעש"ט ז"ל לא זולת:"
שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן שכב
כתב ימח שמו על שבתאי צבי, וקילל את המאמינים בו שתיפח רוחם ועוד:
"נ"ל דהכת הארורה המאמינים בש"ץ ימ"ש הידוע תיפח רוחם וישחקו עצמותם אם ח"ו לא יהפך לבבם לטוב אותם יורדפו עם בניהם ובנותיהם כי כולם ארורים הם לה' והמינות תקועה בלבם ואין ע"ז בעולם שלא נכללו באמונתם המזוייפת וטוב יותר אם יפרדו מקהל הגולה ויתערבו בעכו"ם הם ובניהם ולמצוה רבה יחשב וגם בהיותם עדיין בין היהודי' פתם פת כותי ויינם יי"נ =יין נסך= וכל דבריהם ומחשבותם ועלילותם לע"ז".
שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן נה
"ועיין מ"ש במאור ושמש ריש פרשת אמור, דכשלומד ומתפלל ואינו נזהר בטבילה זו א"א בשום אופן להגיע לגופי תורה ומצוה, ואם הוא לומד ספרי קבלה והוא בלתי טהור יכול לבוא עי"ז לידי אפיקורסות וכו', והכת ש"צ ימ"ש וכו' נעשו אפיקורסים שלמדו ספרי קבלה בטומאת הגוף".
תשובות והנהגות כרך א סימן לו
"בשם רבינו הגר"א זצ"ל במעשה רב בהוספות (מכת"י ר' ברוך משקלוב זצ"ל) מביא שהגר"א זצ"ל אמר שצ' עם יו"ד הפוך פסול, וש"ץ ימ"ש הוא שדרש כן. ונראה שמודה שלספרדים שזהו מסורת שלהם כשר, אבל לדעתו שבתי צבי ימ"ש דרש לשנות מסורת ולנהוג ע"פ קבלה אף כשהוא נגד מסורת, והאריז"ל מעולם לא ציוה לשנות מהמסורת, ולהיפך לדבריו בכל כתיבה יש לו יסוד ע"פ סוד וכמבואר בפע"ח, ולכן לדעת הגר"א לאשכנזים אין לשנות, והארכנו בזה במק"א."
אמרו על גוים שנראה שאינם כל כך רשעים
רבים כתבו "ימח שמם" על גוים רשעים מאוד. בעיקר כקולקטיב – עמלק ימ"ש. מרן הרב זצ"ל כתב על ערבים שרצחו יהודים בחברון שימח שמם. וכן רבים כתבו על הנאצים ימ"ש, ועל הגרמנים. וכמובן על היטלר ימ"ש.
שו"ת ויען יוסף יורה דעה סימן ע
כתב על סתם גוים נוצרים שאדוקים בנצרות שימח שמם:
"ועל דבר שאלתך אם שרי לסחור בתכשיטין שיש עליהן שתי וערב.
הנה מה שהבאת מסימן קמ"א (סוף סעיף א') ברמ"א וש"ך (סק"ו) לענין אותן שתולין על הצואר, ובדרכי תשובה (סק"ט) בשם מאורי אור (חלק קן טהור דף נ"א ע"א) מחמיר, אינו ענין לנידון דידן, דכאן הלא קונין זאת אצל פאבריק ואצל האומנין העושין זאת, ואצלם ודאי עדיין לא נעבד, אם לא כשקונין אצל סוחרים שקונים ומוכרים גם תכשיטין שכבר השתמשו בהן, אז ודאי הוי ספיקא דאורייתא דשמא נעשה בו איזה סרך עבודה כדרך העכו"ם האדוקים ימ"ש"
קללות סתמיות
אך טוב וחסד חו"מ עמ' 57 לרב אברהם כהן
כתב שאין לקלל קללות סתמיות:
"האם מותר לקלל קללה בלי כונה לפגוע?
אסור לקלל גם אם הקללה נעשית כדרך סיפור דברים בעלמא, כגון: מי שממתין לחברו הרבה זמן ואומר "שילך לכל הרוחות" או אם שאומרת לבנה "הלואי שילדך יעשו לך מה שאתה עושה לי".
כאשר אדם לומד במשנה או גמ' שיש בה לשון קללה לא יאמר על עצמו או על חברו אלא ידבר בגוף שלישי (שבועות לו.).
וה"ה אם מספר סתם סיפור דברים של דבר לא טוב יכנה בלשון נסתר. ולא עוד אלא יש למספר להוסיף את המילים "לא עליכם" (רש"י סנהדרין
אסור לאדם למסור דין חברו לשמים כגון שאומר "שהקב"ה יטפל בו" והמוסר דין על חברו נענש תחילה (ב"ק צג.)."
קונטרס בירורי ענינים סימן ב (הרב אבידן סנדרוסי):
מבואר שהאדמו"ר מבעלז אמר שילך לכל הרוחות כלפי יצר הרע:
"ולפי"ז נראה לומר דמה שאחז"ל דעבירה גוררת עבירה לכאורה הוא גם מטעם זה שכשאדם עושה עבירה ולאחמ"כ מגיע להרגש שאין בו שום שוויות אזי מגיע לעוד עברות ר"ל, וזה חלק מעצות היצה"ר ולזה צריך להתפלל שיוסר השטן לאחרינו, וכמו שמסופר על האדמו"ר מבעלז זצ"ל שביום ר"ה כשבא לתקוע בשופר ובטעות תלש שערה, והמתין האדמו"ר לרגע ולאחמ"כ אמר (באידיש) "שילך לכל הרוחות" ואח"כ תקע בשופר, וששאלוהו לאחר התפילה מה היתה כוונתו, ביאר שכשתלש שערה בר"ה היצה"ר ניסה להכניס לו הרגשים שלתלוש שערה ביום הדין כבר התפילה והתקיעות אין להם שויות, ומיד שהבנתי שזה עצת היצר הרע אמרתי שילך לכל הרוחות אני יתקע בשופר כבתחילה, ולא תפריע לי בעבודת ה'".
שערי אברהם א בין אדם לחבירו (הרב יעקב ברונפמן) שער ה עמ' קעב, קעה
בשערי אברהם עמ' קעב כתב שאנשים נכשלים בלי משים בקללות, ומחשיב "שילך לעזאזל" כקללה אסורה (בפשטות באיסור דאורייתא, שכתב שכל הביטויים אסורים באיסור קללה)
"מה נכלל באיסור קללה – ב
איסור קללה הוא גם שלא בפניו. וגם על חרש נצטוינו "לא תקלל חרש".
ישנם אנשים שמורגלים בביטויים שיש בהם קללות ומבלי משים הם נכשלים בתדירות באיסור זה. כגון האומר על חברו "שילך לכל הרוחות" או "שילך לעזאזל", ושאר כיו"ב. וכן אם אדם פותח חלון בחורף, ולחברו קר, והוא פולט משפט, "הלואי שהוא יצטנן ויבין מה גורם הקור ויותר לא יפתח חלונות בחורף."
כל מיני ביטויים אלו וכאלו אסורים באיסור קללה. גם משפט קטן כמו לווה שיודע שהמלוה צריך להגיע לביתו לגבות את חובו, ואין לו עדיין את כל הכסף להחזיר לו, והוא אומר יה"ר שיקרה לו פנצ'ר באוטו ולא יוכל לבוא, גם משפט זה אף שאין בו קללה גדולה רק להפסד מועט, גם זה בכלל קללה, דכאמור אין שיעור לאיסור קללה [לומר סתם שיהיה לו עיכוב ולא יוכל לבוא, שפיר דמי, רק לא בלשון שיש בה הפסד ונזק]".
יש להמנע מלומר על אדם חי "עפרא לפומיה".
בהערה 2 מפנה למה שכתב על קללה ללא כוונה (ששם כותב שזה תלוי במחלוקת רשב"א רמב"ם בטעם איסור קללה, ושמסיק שלא כדאי לקלל):
"בהרבה מקרים אין האומר מתכוין שאכן זה מה שיקרה לחברו, ואינו אומר זאת אלא בלשון כעס בעלמא, ובכהאי גוונא תלוי במה שכתבנו להלן עמוד קעה אם קללה שלא בכונה להזיק נכללת באיסור קללה".
הערה 3 על עפרה לפומיה דן מה פירוש הביטוי, שיש שפירשו אותו כקללה ויש שפירשו אותו לא כקללה אלא כאמירה שמה שנאמר לא נכון. לכן הוא הכריע שכדאי להימנע מלאומרו:
"יש להסתפק בביאור לשון זו, אם פירושה שימות וימלא פיו עפר, או שראוי ליתן חול בפיו [כענין שאמר הכתוב באיכה ג, כט, או כענין שמצינו בשהש"ר פ"א סי' לט על הפסוק אל תראוני שאני שחרחורת, שיש ליתן עפר בפי מדברי לה"ר ע"ש המעשה עם 3 ריש לקיש]. ואם נפרש כצד ראשון ודאי הוי קללה ואסור לומר כן, ולצד שני מותר. והנה לשון זו מצינו בב"ב טז. לגבי איוב, ואף שכבר נסתלק שנים רבות קודם אמרו עליו כן, ולכאורה ש"מ כצד שני [דזה שייך גם במת לומר שראוי להנתן בפיו חול על כך], ואינו מוכרח דכמו כן אפשר גם כצד ראשון לומר שראוי למות על כך]. ומצינו כצד שני בלשון הרמב"ן ריש בראשית, "יצוק זהב רותח לתוך פיו של" וכו', וזה כצד שני [אינו ראיה, כי לא מדבר על נתינת עפר, רק דוגמא למקום שמצינו כן].
שוב הראוני באלשיך בראשית פ"ג, שמפרש דעפרא לפומיה זה קללה שיארע לו מה שקרה לנחש רח"ל, ולפ"ז ודאי אסור. אמנם האור שמח ריש פ"ה מתשובה [אמצע ד"ה להבין, בסוגרים] כתב בביאור לשון זו בזה"ל, זה יאמר על המדבר דברים בלי כח השכלי, כי יסוד העפר יכסה גם לשכלו המיוחד להמדבר, עכ"ל, ולדבריו אינה קללה כלל. ומעתה שפיר כתבנו להמנע מלומר משפט זה כיון שיש צד נכבד שהוא קללה. ואם מכוין בהדיא כצד שני הנ"ל או כפירוש האור שמח, ליכא תו איסור קללה [עי' להלן עמוד קעה בענין מקלל ואין כונתו לקלל, ומסתברא דכאשר מכוין בפירוש כונה אחרת, עדיף ממי שרק לא מכוין לרע].
בעמ' קעה דן במי שמקלל בלי כוונה להזיק, שיש מחלוקת בטעם איסור קללה, שלרשב"א וחינוך הוא שהוא מזיק לחברו, ולרמב"ם הוא ממפני שהתורה רצתה שלא נהיה בכעס. לפי זה כתב שלרשב"א קללה ללא כוונה אסורה שהיא גורמת נזק, ולרמב"ם מותרת כיון שעשה כן ללא כעס. מסיק לדינא שצריך להישמר מקללות גם ללא כעס:
"מחלוקת הראשונים ביסוד איסור קללה ונפ"מ למקלל ואין כונתו לקלל
כבר הזכרנו את המובא להלן [עמוד קפח ד"ה דהנה] שגם דיבור קללה שנאמר בלא כונה להזיק כלל, כוחו גדול להזיק ולפגוע. והשתא יש לעיין האם האומר דיבור כזה [כגון שאומר לחבירו דרך גערה או אפילו בשחוק, "יקרה לך כך וכך", או שפולט מתוך הרגל ובלא מחשבה משפטים כגון "שילך לכל הרוחות" וכדומה, ואין כונתו להזיקו כלל], עובר באיסור קללה, או כיון שאינו מתכוין לקללה אינו עובר. ואפשר לתלות ספק זה במחלוקת הראשונים שנחלקו ביסוד איסור קללה.
דעת החינוך [מצוה רל"א] והרשב"א [בשו"ת ח"א סי' תח הובא בלשונו להלן עמוד קפט ד"ה טעם] ששורש האיסור מפני שמזיק לחברו בקללתו, וזה אשר נאסר שלא יזיק את חברו בהבל פיו. אמנם הרמב"ם [ספר המצוות ל"ת שי"ז] כתב שלא זה טעם האיסור, אלא רצון התוה"ק שאדם ישלוט על נפשו בעת כעסו, וישמור עצמו שלא ינקום ולא יפרע ממי שהוא כועס עליו אפילו לא בהבל פיו, ע"ש באורך רב
ואין המחלוקת בטעמא דקרא גרידא, למה אסרה התורה את הקללה, אלא בגדר האיסור ומהותו, מה נאסר באיסור קללה, לחינוך נאסר "דיבור המזיק" שלא יזיק רעהו בו, ואילו לרמב"ם נאסר דיבור של כעס ונקמה שאדם מביע רצון שחברו יוזק ויופסד.
מעתה אפשר לתלות ספק דידן בפלוגתא זו, לדעת החינוך גם זה אסור, כיון דגם זה דיבור המזיק, אבל לרמב"ם כיון שלא מתכוין ורוצה שיוזק חברו, אין כאן צד נקמה וכעס, ושרי. אמנם אין הדברים מוכרחים ומוכרעים לדינא, ומכל מקום ודאי צריך לשמור פיו גם מדיבורים כאלו, כיון דאשכחן דמזקי.".
אוצר חיים בראשית עמ' קל (הרב חיים יעקב צוקרמן)
מובא סיפור על הרב יעקב אקיה מרדזימין שאמר "לך לכל הרוחות". אמנם הוא טען שמדובר בברכה (סיפרו עליו שהיה ידוע כקפדן):
"ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה (כח, יד). מסופר על האדמו"ר ר' יעקב אריה מרדזימין, שבא פעם אחת לאחת מן העיירות, נהרו אליו המון רב להקביל פניו, דחק עצמו איש אחד במיוחד להתקרב אליו ככל האפשר. אמר לו רבי יעקב אריה: לך לכל הרוחות. נבהל האיש והתחיל בוכה. אמר לו רבי יעקב אריה: שוטה, הלא זו ברכת יעקב: ופרצת ימה וקדמה וצפונה".
ואין למו מכשול ה הלכות שנכשלים בהם (הרב אברהם ישראל) מידות ז-ט
כתב שאסור לקלל אפילו קללות לא מתוך כעס:
"אסור לקלל שום אדם מישראל, וגם אם אינו מתכוון לקלל, אלא מקלל מתוך כעס, ואינו מעוניין שדבריו יתקיימו, גם בזה יש איסור קללה. לפיכך אסור לאדם לומר לחברו או לקרובו "הלוואי שהילדים שלך יעשו לך צרות, כמו שאתה עושה לי", וכן אין לומר "ה' יעניש אותך על מה שעשית לי", משום שיש בזה איסור קללה. ובפרט צריך להזהיר את הנשים שלא יוציאו קללה מפיהם כלל ועיקר.
האיסור לקלל אדם מישראל, נאמר גם כשאינו מקללו בפניו, ואין שום אחד ששמע את הקללה. ולכן אם חברו עשה לו איזה דבר רע, יש להזהר שלא יפלוט מפיו קללה, כגון "שילך לעזאזל" וכיוצא בזה, מפני שיש בזה איסור.
אדם שהזמין אורחים לשעה מסוימת, וכשתקרבה השעה, הבית עדין לא היה מסודר ונקי, וכתוצאה מהמתח שעדיין לא התכוננו לבואם של האורחים, אמר: "הלואי שיהיה לאורחים פנצ'ר קטן בדרך, ויאחרו קצת, כדי שאספיק בינתיים לארגן את הבית", הרי זה נכשל באיסור קללת חברו".