פרק יג – דרך ארץ

ג,א – האם מותר לזרוק לחם כשאין חשש שיימאס עיין בס' עץ השדה יח, ב, שסיכם דין זריקת לחם, שלדעת התוס' ברכות נ, ב, 'אין', גם

ד,א – הרמת המאכלים מן הארץ ההלכה להרים את המאכלים מן הארץ, היא כדי שלא ידרכו עליהם, ולכן כתב בהגהות בית ברוך על ח"א כלל

ה,א – רפואה דוחה בל תשקצו כתב הרדב"ז על הרמב"ם הל' מאכלות אסורות יז, כט, שאם אוכל את הדברים המשוקצים לרפואה "אין זה משוקץ אצלו

ו,א – מקור האיסור להגעיל אנשים אחרים האיסור עצמו מובא בחגיגה ה, א, כפי שהבאתי בהלכה. וכן ברור ש'בל תשקצו' בפני אחרים חמור יותר, שכן

ח,א – מדוע יחיד אינו חייב לומר דברי תורה על שולחנו כתבתי שעיקר החיוב הוא לשלושה, מפני חשיבות סעודתם, וכך משמע ממהר"ל בדרך החיים שם. וליחיד

י,א – הערה 2 – שההדרכות הרפואיות משתנות לפי המקום והזמן בנוסף למקורות שהובאו בהערה, כך מבואר בשו"ע אבן העזר קנו, ד, שנשתנה הטבע בכמה

יא,א – האם יש באכילת מאכלים מזיקים איסור גמור ברור שאין איסור גמור לאכול מאכלים מזיקים, שאם היה אסור, לא היו מברכים על אכילתם, ולא

יב,א – הפרשת הפסולת מהגוף שבת כה, ב: "תנו רבנן: איזה עשיר? כל שיש לו נחת רוח בעשרו, דברי רבי מאיר. רבי טרפון אומר: כל שיש

יג,א – בל תשקצו בהשהיית צרכיו כבר למדנו (בהערה 1) שנחלקו הפוסקים אם איסור 'בל תשקצו' בהשהיית צרכיו הוא מהתורה או מדרבנן. ובמ"ב ג, לא,

יד,א – דעות הראשונים אם צריך לברך ענט"י אחר ההתפנות הטור מביא דעת יש אומרים, וכן היא דעת הראב"ד, שאחר כל התפנות של גדולים או