יב,א – הפרשת הפסולת מהגוף
שבת כה, ב: "תנו רבנן: איזה עשיר? כל שיש לו נחת רוח בעשרו, דברי רבי מאיר. רבי טרפון אומר: כל שיש לו מאה כרמים ומאה שדות ומאה עבדים שעובדין בהן. רבי עקיבא אומר: כל שיש לו אשה נאה במעשים. רבי יוסי אומר: כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו".
על הפסוק בתהלים לב, ו: "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ". דרשו בברכות ח, א: "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא, אמר רבי חנינא: לעת מצא – זו אשה… רבי נתן אומר: לעת מצא – זו תורה… רב נחמן בר יצחק אמר: לעת מצא – זו מיתה… רבי יוחנן אמר: לעת מצא – זו קבורה… מר זוטרא אמר: לעת מצא – זה בית הכסא. אמרי במערבא: הא דמר זוטרא עדיפא מכלהו".
ביאר מרן הרב בעין איה לברכות ח, א, (צח), שלמדנו מדברי מר זוטרא, שלא רק הדברים הגדולים ראויים לתשומת לב, אלא אף הדברים הקטנים שעליהם עומדים החיים היום-יומיים, שהם קובעים בסופו של דבר את דרגתו של האדם, אם יוכל להתפנות לעיסוק ברוחניות או לא. ועוד הוסיף על ברכות סב, א, (רלה), שקשה, איך נכנס ר' עקיבא אחר ר' יהושע לבית הכסא, והלא אין זה מנומס. וביאר שיש שני סוגי לימודים, האחד למען פינוק, כאסתטיקה ומליצה, שבהם גם הלימוד צריך להיות בדרך כבוד. והשני בדברים נצרכים כדוגמת רפואה, כלכלה וכדומה, ובהם המטרה להגיע לאמת, ואין הקפדה על נקיות הלשון. וכן ידיעת התורה כמוה כרפואה, ולכן התנהג שלא בנימוס כדי ללמוד.
