ארכיון הקטגוריה: פרק ה – עשרת ימי תשובה

יא – התרת נדרים

התרת נדרים ומסירת מודעה

יא, א – מנהג מסירת מודעה והתרת נדרים

כתב השל"ה בריש מסכת יומא, שנוהגים למסור מודעה על הנדרים, כפי שאמרו בנדרים כג, ב: "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר: כל נדר שאני עתיד לידור – יהא בטל", ומזה נתפשט המנהג לומר 'כל נדרי' ביום הכיפורים, וזריזים מקדימים לאומרו לפני ראש השנה. ועוד נוהגים לעשות התרת נדרים לפני ראש השנה, כדי להיכנס בנקיות לשנה החדשה ולהינצל מעונש נדרים. ע"כ.

וזה יסוד המנהג לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה, שכן אחרונים רבים הביאו את דבריו, ומהם: חיי אדם קלח, ח; מטה אפרים תקפא, מט; פתחי תשובה יו"ד רלט, ו; שערי תשובה או"ח תקפא, ז; כה"ח יט, וס"ק צט.

ויש מהדרים להתיר נדרים גם בערב יום הכיפורים (מטה אפרים תקפא, מט). ונראה שכיוון שגם 'כל נדרי' נועד לאותה מטרה, אין צורך בזה.

יא, ב – התרה של כמה אנשים יחד

כתב מטה אפרים תקפא, מט: "ולפעמים כדי למהר שיהיה כל הציבור חוזרים חלילה, אומרים שלושה יחד זוג זוג; ואין לעשות כן כי אם בעת שהשעה דחוקה".

הרי שמעיקר הדין יכולים כמה אנשים לומר יחד את נוסח ההתרה, אבל אם אפשר עדיף שכל אחד יאמר בנפרד. בפועל, רבים נוהגים להתיר את נדרם יחד עם אחרים. עיין ירושלים במועדיה עמ' קנט, שאלה סא.

יא, ג – התרת נדרי חלום

כתב בשו"ע יו"ד רי, ב: "הנודר בחלום אינו כלום ואינו צריך שאלה. ויש אומרים שיתירו לו עשרה דידעי למקרי, ויש לחוש לדבריהם". והרמ"א כתב, שאם אינו מוצא עשרה בקלות, יתירנו בפני שלושה.

למעשה, מזכירים בנוסח ההתרה בערב ראש השנה נדרי חלום, ולכן יש מהדרים לעשות ההתרה בערב ראש השנה בפני עשרה, שמא נדר בחלום ושכח (דעת תורה תריט, א; זרע אמת א, צ; מטה אפרים תקפא, מט). אבל מצד הדין אין בזה צורך, הואיל ואינו זוכר שנדר בחלום. וגם לו היה זוכר, כאשר יש טורח אפשר להתיר בשלושה.

ונראה שעדיף שלא להטריח עשרה כדי להתיר בפניהם. ואמנם יש לברר מה עדיף: שיחיד יתיר בפני שלושה, או שרבים יתירו בפני עשרה. וכמדומה שאשכנזים מעדיפים להתיר ליחיד בפני שלושה, וספרדים מעדיפים שרבים יתירו בפני עשרה.

יא, ד – מנהגי ההתרה

נוהגים שהמתירים יושבים, ומבקש ההתרה עומד לפניהם (כל נדרי עט, ד).

נוהגים המתירים לחזור על דבריהם שלוש פעמים לחיזוק העניין. ויש אומרים שזה מועיל למקרה שהוציא מפיו שתים ושלוש שבועות על אותו דבר, שהחזרה תועיל לכל הפעמים (בן איש חי ש"ש ראה כב; כל נדרי פ, יא).

יא, ה – נשים

יש אומרים שראוי שאשה תמנה את בעלה שיהיה שליח להתיר נדריה עבורה, והוא יצרף את התרתה להתרתו (רב פעלים ח"ד או"ח לד; ריש"א). ויסוד ההלכה בשו"ע יו"ד רלד, נו, שהבעל יכול להיעשות שליח להתיר לאשתו נדריה בפני בית הדין.

ויש אומרים שנשים אינן נוהגות להתיר נדרים ולמסור מודעה, מפני שיוצאות בזה ב'כל נדרי' (רשז"א, הרב וואזנר), ואולי מפני שאין זה צנוע לבוא

להתיר נדרים, נהגו לסמוך על 'כל נדרי' (פס"ת תקפא, יח). לפי זה, מי שיודעת שלא תהיה ב'כל נדרי', צריכה לשלוח את בעלה להיות שליח עבורה (כל נדרי עט, הערה כח).

מי שאין לה בעל, צריכה להקפיד לבא ל'כל נדרי', ואינה יכולה למנות שליח אחר, כי רק את בעלה יכולה אשה לעשות שליח (ט"ז יו"ד רלד, מו; רב פעלים ח"ד או"ח לד).

פורסם בקטגוריה פרק ה - עשרת ימי תשובה | כתיבת תגובה

יב – מודעה לביטול נדרים בעתיד

יב, א – האם מסירת המודעה מועילה לנדרים ממש

כתב שו"ע יו"ד ריא, ב: "מי שהתנה ואמר: כל נדרי שאדור עד זמן פלוני יהיו בטלים, ונדר בתוך הזמן, אם הוא זוכר לתנאו בשעת הנדר – נדרו קיים, שהרי מבטל תנאו בשעה שנודר; ואם אינו זוכר לתנאו בשעת הנדר – התנאי קיים והנדר בטל. ויש אומרים שאין התנאי מועיל לבטל הנדר, אלא אם כן יזכרנו תוך כדי דיבור לנדר, ויאמר בלבו שהוא סומך על התנאי, ויש לחוש לדבריהם".

אמנם יש אומרים שאפשר לסמוך על הדעה הראשונה בשו"ע, והמודעה מועילה לביטול נדרים שנאמרו תוך שכחת המודעא (קול אליהו א, יו"ד סו"ס לד, הובא בברכ"י יו"ד ריא, עיין כל נדרי פא, טו).

יב, ב – אמירת 'כל נדרי'

כתב מהר"י וייל (סי' ב) שלא מצינו לרבנן קשישאי שסמכו על אמירת 'כל נדרי' להתיר נדרים בלא התרת חכם, משום שהיא מועילה רק בדיעבד כאשר יש צורך גדול, אבל לא לכתחילה. וכ"כ הרמ"א ריא, א. וביאר בשו"ת מהרי"ט א, נג, שאם נסמוך על המודעה יזלזלו בנדרים, ויבואו להקל גם בנדרים שנאמרו בעת שזכרו את המודעה, שהם חלים.

לפי זה, במקום צורך גדול אפשר לסמוך על אמירת 'כל נדרי'. הקשה בערוה"ש ריא, י, שלעולם אמירת 'כל נדרי' אינה מועילה, משום שכיום שאמירת כל נדרי נפוצה בכל בתי הכנסת, אין מי ששוכח שאומרים 'כל נדרי' ביום הכיפורים, ואם בכל זאת נדר, הרי שביטל המודעה שבכל נדרי, "ובאמת לא שמענו ולא ראינו מי שיסמוך על זה אף סמיכה כל שהוא". וכ"כ שפת אמת ריא, ב.

יב, ג – המודעה מועילה למנהג טוב ולקבלת דבר מצווה כשלא אמר 'בלי נדר'

אמנם לעניין הנהגות טובות שנהג בסתם, בלא שהתנה שהוא נוהגם בלי נדר, לכל הדעות מועילה מסירת המודעה. הואיל ודווקא כאשר נדר במפורש, סתר לכאורה בנדרו את המודעה, ולכן יש אומרים שהמודעה התבטלה. אבל כשנהג מנהג טוב לא סתר את המודעה (דעת תורה יו"ד ריא, ב; מנחת שלמה א, צא; יבי"א או"ח ב, ל).

וכן הדין לגבי מי שקיבל על עצמו לתת צדקה או לעשות מצווה, שעל ידי המודעה אין בזה נדר (כל נדרי פא, יג; וכ"כ רשז"א כמובא שם, ואע"פ כן אמר רשז"א שלכתחילה יאמר בשעת מעשה או קבלה 'בלי נדר', ואם עשה בסתם – יתיר על ידי שאלה. ע"כ. ולא נהגו להחמיר כדבריו האחרונים).

מסירת המודעה מועילה גם לבטל נדר שנדר בחלום, אע"פ שלא הזכיר אותו במפורש במודעה (שו"ת שמש צדקה יו"ד ה, ג; כל נדרי פא, כא).

יב, ד – דרך מסירת המודעה

צריך להוציא את המודעה מפיו, אבל אם חשבה בליבו – אינו מועילה. ויש אומרים שאפילו אמרה בלחש, אינה מועילה (שו"ע ריא, א). מעיקר הדין יכול לומר את המודעה ביחידות, אבל עדיף למוסרה בפני שנים או שלושה (ריטב"א נדרים כג, ב; כל נדרי פא, י, ושם הביא מזרע אמת א, צ, שיש מעלה במסירתה לפני עשרה).

פורסם בקטגוריה פרק ה - עשרת ימי תשובה | כתיבת תגובה