ארכיון הקטגוריה: פרק י – בישול

כד,א – דבר שאינו מתכוון בפתיחת דוד חשמל

כתבתי שגם כאשר ספק אם המים שבדוד לוהטים, אם אינו דולק, מותר לפתוח את החמים, כי הוא דבר שאינו מתכוון. ועיין בבאו"ה שטז, ג, 'ולכן', ולעיל ט, 2, ובהרחבות ט, ה, סעיף קטן ח, שלסברת הט"ז ודאי מותר. אולם גם לחולקים עליו, וסוברים שאין אומרים דבר שאינו מתכוון על ספק בדבר שכבר קיים, יש מקום לומר שיש כאן ספק לעתיד, כי אולי ישתמש בהרבה מים, עד שהמים שיכנסו לא יתבשלו.

כד,ב – האם פתיחת ברז חמים וסגירתו כאשר הדוד פועל נחשבת גרמא

בארח"ש כט, יג, כתב שיש להסתפק אם הפותח את ברז החמים וגורם להכנסת מים קרים לדוד החשמל נחשב גרמא, וסיים שיש להחמיר שנחשב ככוח ראשון. עי"ש. ונראה שיש מקום להחמיר כאשר גופי החימום החשמליים עובדים, כיוון שכך היא דרך חימום המים. אבל כשאינם עובדים, והמים הקרים יתחממו על ידי המים החמים שנותרו שם, הרי זה גרמא.

ואם פתח את המים החמים, וגופי החימום החשמליים עובדים, ואם יסגור את הברז, גופי החימום יוכלו לבשל את המים הקרים שנכנסו, ואם לא יסגור, כיוון שכל הזמן המים המתחממים יצאו, גופי החימום לא יצליחו לבשל את המים שנכנסים. נראה שבזה סגירת הברז נחשבת גרמא, ולכן כדי למנוע הפסד של מים רבים, מותר לסגור את הברז. אבל כמובן שאסור לפתוח שוב את ברז החמים בשבת, כי בזה יגרום לבישול מים נוספים.

כה,א – דוד שמש – דעות האוסרים והמתירים

בשו"ת מנחת יצחק ד, מד, כתב שאין הוא מכריע האם זה נקרא בישול בחמה או בתולדות חמה אבל הטמנה ודאי יש כאן. ורשז"א (שלחן שלמה רנג, כט, ג), כתב שאין בזה הטמנה בגלל שהמים שבצינורות נחשבים כמו מים שבתוך קדירה. וגם יש לדמות זאת לטרמוס. וגם לא מצאנו גזירה אלא כשמתעסק ועושה פעולתו בדבר שהוא מטמין אותו ולא כשמוציא מים חמים וממילא נכנסים מים צוננים. אבל באמת יש לחוש בזה משום סרך בישול בתולדות חמה, וכן יש לחוש שמא מתוך שישתמש במים החמים יבוא להדליק את הבוילר. וכעין זה כתב הרב קרליץ בחוט שני ב, עמ' קסב.

ובשו"ת הר צבי א, קפח, כתב שאמנם המים הקרים שנכנסים לדוד מתחממים מתולדות החמה, אלא שיש להתיר מפני שאינו מתכוון לכך, וזה פסיק רישא בתרי דרבנן: א) גרמא, ב) תולדות חמה, ולכן מותר לפתוח את ברז המים החמים תוך שגורמים להכנסת מים קרים במקומם. וכ"כ במנו"א ב, י, יד, 45, שזה פסיק רישא דלא ניחא בתרי דרבנן ובתנאי שלא יתכוון לכניסת המים הצוננים. וקשה לקבל סברה זו, כי אנו מקילים בפסיק רישא בתרי דרבנן כאשר לא ניחא ליה, וכאן אם הוא מחשיב את החימום בקולטים כחימום בתולדות חמה, הרי ניחא לו שיתחממו שם. ואולי כאן כיוון שהוא בגרמא הקל יותר. והוסיף בהר צבי עוד צד להתיר, עפ"י המקילים בפסיק רישא בגרמא באינו מתכוון (אבני נזר קצה).

וכן התיר באור לציון ח"ב ל, ב, מפני שהחימום בתולדות חמה מדרבנן, והוא נעשה כאן בגרמא, ותרי דרבנן במקום שאין מתכוין אף היכא דהוי פסיק רישיה מותר. (וסייג את ההיתר בשני תנאים: א' שדוד השמש יהיה גבוה מברז המים, שאז המים שיהיו נמוכים יותר יחשבו ככלי שני. ב' התיר לשטוף כלים אבל רחיצה אסורה מדין רחיצה בשבת).

ובהליכות עולם ד, עמ' לו, הקל מכיוון שמדובר בפסיק רישא באיסור דרבנן, שלדעת מיעוט הפוסקים אין בו איסור. אבל כאן כיוון שאין מדובר באיסור עצמי מדרבנן, אלא בגזירה שמא יעבור על איסור תורה, בזה גם המ"א ורה"פ יודו להתיר בפסיק רישא דרבנן. ועיין ביבי"א ד, לד, שהרחיב בבירור המחלוקת האם פסיק רישא באיסור דרבנן אסור, וסיכם (אות לב) שבשעת הצורך אפשר לסמוך על המקילים (אמנם במקומות אחרים נטה להקל בזה רק בשעת הדחק ובצירוף שיקולים נוספים).

והרב יוסף קאפח כתב מאמר בקובץ זיכרון הראל, עמ' 113-117, והתיר את השימוש במים חמים מדוד שמש, מכיוון שלדעתו רוה"פ מתירים פסיק רישא בדרבנן. ועוד, שלשיטת הערוך כאשר 'לא ניחא ליה' מותר אפילו באיסור תורה. ועוד, שהמים הקרים שנכנסים יכולים להיחשב כשופך מים מרובים אל תוך מיחם. ועוד, שלא ברור כלל שהמים מתחממים לחום שהיד סולדת בהם. ולאחר מכן כתב שבאמת המציאות היא שהמים החמים לא מתחממים מהמים שבדוד אלא נכנסים ישר לקולטים וזה כבר נחשב בישול בחמה.

ובשו"ת ציץ אליעזר ז, יט, העיר על כל המאמר של הרב קאפח וכתב שעיקר ההיתר הוא מפני שהמים מתחממים בחמה עצמה, וממילא אין בזה שום איסור. וכל שאר הנימוקים להתיר הם רק צירופים, שמצד האמת אין בהם צורך. ולעצם העניין, הסתפק האם להגדיר פעולת פתיחת המים החמים כגרמא.