פרק כו – מעשה שבת ולפני עיוור

א,א – מקור האיסור ליהנות ממלאכת שבת בתוספתא שבת ג, ג, מובאת ברייתא בה נחלקו התנאים בדין מעשה שבת, והובאה הברייתא בבבא קמא עא, א;

ב,א – פרטי הלכה תבשיל שנעשתה בו מלאכה שלא מדעת הבעלים, אם גם בלא המלאכה היה ניתן לאוכלו, אין התבשיל נאסר על הבעלים (ארח"ש כה,

ג,א – שוגג בדרבנן כתבתי שמותר בשבת, ואמנם דעת הפמ"ג שדין דרבנן ודאורייתא שווה, ובשניהם אסור בשבת, והביאו בבאו"ה שיח, א, 'המבשל'. אבל כתב בשם

ד,א – מעשה שבת במלאכת הוצאה למדנו בעירובין מא, ב, שלדעת ת"ק אם הביאו פירות מחוץ לתחום, בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל. ואם הוציאו את

ה,א – האם בכל ספק מקילים לכאורה בכל מצב שיש בו ספק מקילים, שאיסור מעשה שבת הוא מדרבנן וספק דרבנן לקולא, וכפי שכתבו פמ"ג א"א

ו,א – אם בעקבות תיקון החשמל התבשיל התבשל כתבתי שמותר ליהנות ממנו, כי אינו נחשב מלאכת שבת. וכ"כ בספר מאור השבת (ח"א מכתב ד, אות

ז,א – הנאה במוצ"ש ממעשים שחילונים עושים עבור הרבים בשבת המבטל איסור בכוונה, הכל אסור עליו. ואם עשה זאת למען אחרים שאין דעתם נוחה מכך