ה – האם חמץ שנותן טעם פגום אוסר תערובתו

פורסם בקטגוריה ז - תערובת חמץ. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/04-07-05/

כלל מפורסם הוא שנותן טעם לפגם אינו אוסר תערובתו. למשל, בשר טרף שנפל לתוך תבשיל, אם יש בתבשיל פי שישים כנגדו, טעמו של הטרף בטל, והתבשיל מותר באכילה. ואם אין פי שישים כנגד הטרף, כיוון שטעמו ניכר, התבשיל נאסר באכילה. אבל אם טעם בשר הטריפה פגום, כיוון שרק נזק נגרם ממנו לתבשיל, כל זמן שההיתר מרובה על האיסור – התבשיל מותר באכילה (שו"ע יו"ד קג).

השאלה, מה הדין בתערובת חמץ בפסח. יש אומרים, שהואיל ותיקנו חכמים משום חומרת איסור חמץ שאפילו כלשהו חמץ אוסר את כל תערובתו, סימן שאין הדבר תלוי בטעם שהוא נותן בתערובת, ואם כן גם כאשר הוא נותן טעם פגום, דינו ככלשהו חמץ שאוסר את כל תערובתו (רשב"ם, רשב"א).

ודעת רוב הראשונים שלעניין זה דין חמץ כשאר איסורים, שרק במקום ששאר האיסורים בטלים בשישים, דין חמץ חמור יותר שאינו בטל כלל; אבל במקום ששאר האיסורים אינם אוסרים את תערובתם, גם החמץ אינו אוסר תערובתו (ר"ת, ר"י, רא"ש ומרדכי).

למעשה, בעל השולחן ערוך פסק להקל, והרמ"א כתב שבמדינות אשכנז נהגו להחמיר שאפילו כלשהו חמץ פגום אוסר את כל תערובתו (שו"ע תמז, י).

נבאר דוגמה למחלוקת זו: סיר שבישלו בו בשר נבילה, טעם הנבילה נדבק ונבלע בדפנותיו, ואם יבשלו בו תבשיל אחר, יאסר התבשיל מפני טעם הנבילה שנפלט מדפנות הכלי ונבלע בתבשיל. אבל אם יעברו על הסיר עשרים וארבע שעות מאז שבישלו בו את הנבילה, הרי הטעם שבדפנותיו נפגם, ואם יבשלו בו תבשיל אחר לא יאסר, מפני שנתן טעם לפגם.

וכן אם בטעות יבשלו בפסח בסיר חמץ. לדעת השולחן ערוך ורוב הפוסקים, כיוון שעברו יותר מעשרים וארבע שעות מאז שבישלו בו חמץ, התבשיל שבישלו בו בפסח כשר. ולמנהג אשכנז, כיוון שבפסח מחמירים שאפילו נותן טעם לפגם אוסר, אע"פ שטעם החמץ שבדפנות פגום, הוא אוסר את התבשיל.[5]


[5]. מנהג אשכנז כאמור להחמיר, אמנם כתב במ"ב תמז, צח, שבמקום שאין מנהג קבוע, יש להורות שהמיקל לא הפסיד והמחמיר תבא עליו ברכה (עפ"י תה"ד). ומנהג ספרדים הרווח כשו"ע, אמנם גם בזה יש שנהגו להחמיר, כמובא בכה"ח תמז, רכח. כתב הרמ"א תמז, ב, שרק מכניסת הפסח המנהג להחמיר בנותן טעם לפגם, אבל לפני כניסת הפסח בטל אפילו אם אין שישים כנגדו, כדין נותן טעם לפגם בשאר איסורים.

חשוב להדגיש שברור לכל הדעות שאסור להשתמש בכלי שבלע טעם איסור גם אחר שעברו עליו עשרים וארבע שעות. מפני שחששו חכמים שאם ישתמשו בכלים אחר עשרים וארבע שעות, יטעו להשתמש בהם גם לפני שיעברו עשרים וארבע שעות ויבואו לידי אכילת איסור. ומובן שכן הדין גם בפסח. ואם עבר והשתמש בכוונה בכלי שעברו עליו עשרים וארבע שעות מאז שבלע טעם איסור, לדעת רבים קנסו חכמים ואסרו את המאכל על המבשל ועל אלו שבישל עבורם (מ"ב תמב, א; כנה"ג יו"ד קכב, בהגה"ט כו, ועי' דרכ"ת יו"ד קכב, ה).

פורסם בקטגוריה ז - תערובת חמץ. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן