נחלקו הפוסקים, האם לצורך מאכלי שבת מותר ללוש עיסה עבה בשינוי. יש אוסרים, ולדעתם רק עיסה רכה שאיסור לישתה מדברי חכמים התירו חכמים ללוש בשינוי, אבל עיסה עבה שאיסור לישתה מהתורה, אסור מדברי חכמים ללוש בשינוי (רמב"ם). ויש סוברים, שלצורך מאכלי שבת, גם עיסה עבה התירו חכמים ללוש בשינוי (תוספות).
למעשה, בשעת הדחק כשיש בדבר צורך גדול, אפשר לסמוך על המקילים ללוש עיסה עבה בשינוי. למשל, בזמן שהיה קשה להכין מאכל לתינוק זולת דייסה עבה, התירו לעשותה בשינוי. וכן כאשר לא היה אוכל לבהמות זולת אם יגבלו עבורם סובין בעיסה עבה, התירו לעשותה בשינוי.
השינוי הוא בסדר נתינת החומרים ובצורת הלישה. אם יש סדר קבוע לנתינת החומרים – יהפוך את הסדר. ואם אין סדר קבוע – יתן תחילה את החומר היבש ועליו את המשקה. השינוי בצורת הלישה הוא, שבמקום לערבב בסיבוב, ימשוך את הכף בקווים ישרים הלוך וחזור או שתי וערב. בעיסה שגם באופן זה אין ניכר כל כך שינוי, יוציא את הכף מהעיסה בין משיכה למשיכה.[8]
אמנם למעשה, נדיר מאוד שיצטרכו להקל בזה, כי בדרך כלל אין צורך דחוף להכין בשבת עיסה עבה. ואע"פ כן יש חשיבות מרובה לדעת המקילים, מפני שיש מקרים שבהם יש לנו ספק לגבי עיסות עבות אם יש בהן איסור לישה, ואזי נוכל לצרף את דעת המקילים וללוש אותן בשינוי. וטוב לעשות זאת סמוך לאכילה (שבזה הרשב"א מיקל).
אבל כאשר מוסכם להלכה שהדבר אסור, אין ללוש בשינוי עיסה עבה. למשל, אסור ללוש שומשמין ואגוזים על ידי דבש. וכן אסור לערב חמאה, קקאו וסוכר, הואיל והם נעשים עיסה עבה. ואפילו בשינוי ולצורך אכילה מיידית אסור.[9]
[9]. אפשר להקל בשינוי כאשר יש ספק משמעותי אם יש בדבר איסור לישה, אבל כאשר רק יחידים מקילים וסוברים שאין בזה איסור לישה, אין לצרף את שיטתם ולהקל ללוש עיסה עבה בשינוי. נזכיר שני דינים, שכיוון שרק יחידים מקילים בהם, אין להקל ללוש אותם בשינוי: א) משמע מהרשב"א (ד, עה) שמותר ללוש עיסה עבה כדי לאוכלה לאלתר, וכמה מן האחרונים צירפו את שיטתו להקל (עי' לוית חן סז). מנגד, רבים לא קיבלו את דבריו, ויש סוברים שאף הרשב"א מחמיר בזה. ואולי מה שהרשב"א מיקל הוא רק בלישה שנעשית כדרך אכילה, היינו כששני המאכלים בצלחתו והוא מערבם ואוכלם (וגם בזה ספק אם אפשר להקל, עי' שש"כ ח, הערה י). ב) יש סוברים שכשם שאין טחינה בדבר שאינו גידולי קרקע, כבשר וביצים, כך גם אין בו איסור לישה (רש"ק, ועי' ציץ אליעזר יא, לו). אולם לדעת רוב ככל הפוסקים יש איסור לישה גם במה שאינו גידולי קרקע, וכ"כ אג"מ או"ח ד, עד, לש, ח.
