מצווה מהתורה לזכור את יציאת מצרים בכל יום, שנאמר (דברים טז, ג): “לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ”, ודרשו חכמים מהמילה ‘כל’ שהמצווה לזכור את יציאת מצרים ביום ובלילה (ברכות יב, ב). אפשר לקיים את המצווה באמירת כל פסוק שמוזכרת בו יציאת מצרים, וכן יכול אדם לקיים את המצווה על ידי שיזכיר את יציאת מצרים בלשונו.
תקנו חכמים לקרוא את פרשת ‘ויאמר’, כדי לקיים על ידה את מצוות זכירת יציאת מצרים. נמצא ששתי סיבות הביאו לצירופה של פרשת ‘ויאמר’ לקריאת שמע. האחת, שיש בה מצוות ציצית שמזכירה את כל המצוות, והשנייה, שנזכרה בה יציאת מצרים. לכן נוהגים לקרוא ‘ויאמר’ גם בלילה, כי אף שמצד מצוות ציצית אין מקום לאומרה בלילה, מכל מקום מצד הזכרת יציאת מצרים יש מקום לקוראה בלילה (עי’ ברכות יד, ב; כסף משנה הל’ ק”ש פ”א, ב-ג).
הבדל ישנו בין מצוות קריאת שמע למצוות זכירת יציאת מצרים, שאת מצוות קריאת שמע של יום אפשר לקיים רק בשלוש השעות הראשונות של היום, שאז הוא הזמן שקמים מהשינה, ואילו את מצוות זכירת יציאת מצרים של היום אפשר לקיים בכל היום. אלא שלפי תקנת חכמים, אנו מקיימים אותה עם קריאת שמע, ואם עבר זמן קריאת שמע, יקיים את מצוות זכירת יציאת מצרים בברכת ‘אמת ויציב’. ואם עברו ארבע שעות, יקיים את המצווה על ידי קריאת ‘ויאמר’ או על ידי הזכרת יציאת מצרים באופן אחר (מ”ב נח, כז; סז, ג, ועיין לעיל יא, יא, בזמן ק”ש וברכותיה, ועיין הל’ ערבית, כה, סוף הערה 3).
