צריך אדם להתכונן לקראת התפילה, ולירא מפני הדר גאונו, ולשמוח על שהנה הוא עומד לבוא לפני מלך מלכי המלכים ולהתפלל. והדבר צריך להתבטא גם בלבושו, שיהיה מכובד, כראוי לעומד לפני המלך.
ושלא כדין שאר הדברים שבקדושה דין התפילה. שבכל שאר הדברים שבקדושה, כדוגמת ברכות וקריאת שמע, כל זמן שהאדם מכסה את ערוותו, הרי הוא רשאי לאומרם (שו”ע או”ח עד, ו). אבל בתפילה הדין שונה, שהואיל והאדם עומד לפני המלך ברוך הוא, עליו להתלבש באופן מכובד (שו”ע צא, א). ולגבי נשים, כל זמן שהבגדים צנועים על פי גדרי ההלכה, הרי הם כשרים לתפילה.[3]
לכתחילה, יהדר אדם ללבוש בגדים מכובדים, שלא יהיה כבוד שמים פחות מכבוד בשר ודם, וכמו שאדם מקפיד להתלבש באופן מכובד לפני שהוא נפגש עם אנשים חשובים, כך לפחות עליו להקפיד להתלבש לקראת התפילה. ואמנם אדם שהולך פעם בחייו להקביל את פני המלך – לובש את בגדיו היפים ביותר, ואילו זה שפוגש בכל יום את המלך – מקפיד ללבוש בגדים מכובדים לפי תפקידו ומעלתו, אבל אינו מתלבש בכל יום בבגדיו המכובדים ביותר. וכך אנו בתפילה, הרי אנו כמי שבאים לפני המלך בכל יום, שלובשים בגדים נאים, אבל לא את המכובדים ביותר, שאותם אנו שומרים לשבתות, חגים ושמחות של מצווה.
יש לציין שדיני הגברים מורכבים יותר, מפני שמצוות הצניעות פחות חמורה לגביהם, ולכן יש אנשים שבמשך היום הולכים בבגדים לא מכובדים כמו מכנסיים קצרים וגופיה, אבל לתפילה עליהם לבוא בלבוש מכובד, כמבואר בפניני הלכה תפילה ה, ד-ה, אבל נשים חייבות בצניעות כל היום, וממילא כל הבגדים הכשרים לכל היום כשרים גם לתפילה.
