ג – הברכה

[2]. שכח לברך לפני הבדיקה ונזכר באמצע הבדיקה, כל זמן שיש לו עוד מקומות לבדוק יברך. נזכר לאחר סיום הבדיקה, יש אומרים שיברך לפני שיבער את החמץ ביום י"ד (מ"א, ט"ז, ועוד, ולכך נטה במ"ב תלד, ד). ויש אומרים שחכמים תיקנו ברכה לבדיקה ולא לביעור, ואם שכח לברך עד סוף הבדיקה הפסיד את הברכה (ב"ח, שועה"ר ועוד). וספק ברכות להקל ולא יברך. על הביטול לבדו ברור שאין מברכים, שאין מברכים על דברים שבלב.

[3]. נחלקו בזה הפוסקים כמובא במ"ב תלב, ז: לדעת פר"ח וח"א ההליכה למקום רחוק נחשבת הפסק וצריך לברך שוב. מנגד, לדעת חק יוסף ומאמ"ר אין ההליכה נחשבת הפסק. וכ"כ בכה"ח תלב, כב. וספק ברכות להקל. כאשר בעל הבית רוצה לבדוק חלק מביתו ושאדם נוסף יבדוק בשליחתו את החלקים הנוספים, יקפיד שישמע את ברכתו, ובדיעבד אם לא שמע, וקשה לבעל הבית לבדוק את כל ביתו, יבדוק השליח בלא ברכה (מ"ב תלב, יא).

[4]. אמנם לדעת רא"ה ופר"ח כל שצריך על פי דין לבדוק – יברך, מפני שמגמת הבדיקה לוודא שלא יעבור אח"כ באיסור בל יראה ובל ימצא, וכיוון שתיקנו חכמים שהנצרך לצאת מביתו לפני ליל י"ד יבדוק בלילה שלפני יציאתו – יברך. ודעת ריטב"א וב"ח שיברך בתנאי שבודק תוך שלושים יום לפני הפסח. אבל דעת כלבו ורמ"א תלו, א, שהברכה על הבדיקה עולה גם על הביעור שיתבצע למחרת, וכ"כ הגר"א, וכן משמע מהסכמת האחרונים, מ"א וט"ז ועוד. וספק ברכות להקל, וכך נראה מבאו"ה שם.

כתב בעל העיטור שיש סוברים שצריך לברך גם 'שהחיינו' לפני הבדיקה, שהיא מצווה הבאה מזמן לזמן, ויש אומרים שלא לברך. והרא"ש הכריע שלא לברך, מפני שהבדיקה לצורך הרגל (פסח), ובחג ממילא מברכים 'שהחיינו'. בשו"ע לא הזכיר כלל ברכה זו. אולם יש מהאחרונים שכתבו מנהג הידור, ליקח פרי חדש או בגד חדש ולברך עליו 'שהחיינו' לפני הבדיקה (כה"ח תלב, ט).