בתקופת הראשונים נהגו בכל קהילות הספרדים לאכול מיני קטניות ואורז בפסח, ורק הקפידו לברור אותם היטב, כדי שלא יתערבו בהם מיני דגן. וכן כתב רבי יוסף קארו בבית יוסף (סימן תנג): שאין מי שחושש “לדברים הללו זולתי אשכנזים”, וכן נוהגים רוב יוצאי קהילות הספרדים.
אולם בין גדולי הפוסקים הספרדים האחרונים יש שכתבו שרבים ושלמים מיראי ה’ נוהגים שלא לאכול אורז בפסח, מפני שהיה מעשה שלאחר שביררו את האורז כמה פעמים שוב נמצאה חיטה בתבשיל (פר”ח, חיד”א). וכן נהגו באיזמיר שלא לאכול אורז (לב חיים ב, צד). וכן נהגו רבים במרוקו שלא לאכול אורז ועוד מיני קטניות יבשים בפסח. ובבגדאד רבים מבעלי הבתים נהגו שלא לאכול אורז בפסח. ולנוהגים לאכול אורז בפסח, הורו שיבדקו אותו תחילה פעמיים ושלוש (בא”ח ש”א צו מא). והנכון שכל אדם ימשיך במנהג אבותיו, ובמקרה של ספק או קושי לקיים המנהג, ראוי לשאול שאלת חכם.
ויש מיני תבלינים, ככמון, כורכום וחילבה, שפעמים רבות מעורבים בהם מיני דגן, ובלא בדיקה מדוקדקת שלוש פעמים אסור לאוכלם. אורז ומיני קטניות שנמכרים באריזות עם השגחה לפסח, אם על פי ההשגחה שעליהם צריך לבודקם, יש לבודקם היטב פעם אחת. ואם נמצא בבדיקה שאינם נקיים – יש לחזור ולבודקם עוד פעמיים. ואם כתוב על ההשגחה שעליהם שאינם צריכים בדיקה, יש לבדוק מהם בדיקה מדגמית.
