ערב תשעה באב, בסעודה המפסקת שלפני הצום, לא יאכל אדם שני תבשילים (תענית כו, ב, במשנה), מפני שבאותה שעה האבל על החורבן גובר ואין ראוי שאדם ינהג בעצמו חשיבות ויענג עצמו בשני תבשילים, אבל בתבשיל אחד אין עינוג מיוחד. וכן לא יאכל בשר ולא ישתה יין בסעודה המפסקת (תענית שם), מפני שאלו מאכלים חשובים ומשמחים. ואמנם מנהג ישראל כיום שלא לאכול בשר ולא לשתות יין מראש חודש אב (לעיל ח, יג), אלא שעד הסעודה המפסקת איסור אכילת בשר ושתיית יין ממנהג ראשונים, ובסעודה המפסקת האיסור מדברי חכמים. ולכן חולה או יולדת שהבשר יכול לחזקם רשאים לאכול בשר בתשעת הימים, אבל מזמן סעודה מפסקת ועד סוף תשעה באב אסור להם לאוכלו.[1]
ומהי סעודה המפסקת? זו הנעשית אחר חצות היום והיא הסעודה האחרונה שלפני הצום. אבל אדם שאוכל את סעודתו האחרונה לפני חצות היום, רשאי לאכול בה שני תבשילים. המנהג המקובל, שאוכלים בצהרים סעודה רגילה עם כמה תבשילים, ולקראת הצום אוכלים את הסעודה המפסקת ובה תבשיל אחד בלבד. ולא יערים לאכול סמוך לצום סעודה עם כמה תבשילים ואח"כ יברך ברכת המזון ויפסיק מעט ומיד יאכל עוד סעודה כדי שזו תחשב לסעודה המפסקת.
אמנם בדיעבד, כשלא הספיק לאכול בצהרים ארוחה מלאה, והתאחרה לו השעה והוא חושש שאם לא יאכל כמה תבשילים יקשה עליו הצום, יוכל לאכול ארוחה מלאה, ואחריה יעשה הפסקה של חצי שעה לפחות, וטוב שילך בה לבית הכנסת להתפלל מנחה או ללמוד, ואח"כ יחזור לביתו לאכול את הסעודה המפסקת. ויזהר שלא לאכול בסעודה הראשונה הרבה עד שלא יהיה לו תאבון לסעודה המפסקת (עי' שו"ע ורמ"א תקנב, ט; מ"ב כב).
מדין הגמרא תענית ל, א, מותר לאכול בסעודה המפסקת בשר מליח או יין מגיתו, שאינם משמחים, אבל כיוון שנהגו בזה איסור מר"ח אב, פשוט שגם בסעודה המפסקת אסור לאוכלם. ועולי תימן נוהגים כדין הגמרא.
