כיוון שיצאה השבת החל הצום, ואי אפשר להבדיל על היין. לפיכך ההבדלה על הכוס נדחית עד לאחר סיום צום תשעה באב, אבל אומרים את ההבדלה שבתפילת ערבית – 'אתה חוננתנו', ואח"כ מותר לעשות מלאכה. אמנם בפועל, נוהגים לומר מיד בצאת השבת לפני שמחליפים לבגדי חול: "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ובכך מקיימים את ההבדלה בדיבור, ומאז מותר לעשות מלאכה. יש אומרים שטוב שנשים יתפללו ערבית במוצאי שבת זו כדי שיבדילו בנוסח שתקנו חכמים 'אתה חוננתנו', אבל אין בכך חובה, וניתן לקיים לכתחילה את ההבדלה שבדיבור על ידי אמירת: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" (מ"ב תקנו, ב).
בנוסף להבדלה שבדיבור, מברכים על הנר במוצאי שבת, מפני שברכת הנר אינה תלויה בכוס היין, אלא היא הודאה על בריאת האש שהתגלתה לאדם במוצאי שבת. נוהגים לברך על הנר אחר סיום תפילה ערבית לפני קריאת איכה, שאז מדליקים נרות. גם נשים מברכות על הנר. מי שהשתהה ולא בירך על הנר בתחילת הלילה, יכול לברך כל הלילה, שכל הלילה של מוצאי שבת הוא זמן ברכת הנר. על הבשמים אין מברכים, כי מגמת הרחת הבשמים נועדה להפגת צער הנשמה על צאת השבת, ובתשעה באב אין מקום להפיג צער.
בסיום הצום, לפני שאוכלים ושותים, צריך להבדיל על הכוס, ומברכים שתי ברכות, 'הגפן' ו'המבדיל'. אבל אין מברכים על הבשמים ועל הנר.
נחזור ונסכם את כללי ההבדלה בכל השנה: בכל מוצאי שבת, למרות שכבר יצאו כוכבים, תקנו חכמים שלא לעשות מלאכה עד שיקיימו את ההבדלה בדיבור, ושלא לאכול עד שיאמרו את ההבדלה על הכוס. במוצאי שבת שאי אפשר להבדיל על הכוס, מסתפקים בהבדלה שבדיבור שעל ידה מותר לעשות מלאכה. ובמוצאי תשעה באב, לפני שאוכלים, מבדילים על הכוס.
חולה שצריך לאכול בתשעה באב, צריך להבדיל על הכוס לפני שיאכל. ונכון להבדיל על משקה מדינה (עדיף משקה משכר, ובדיעבד משקה נפוץ כדוגמת קפה – פנה"ל שבת ח, ד). אם אין לו משקה מדינה, יבדיל על מיץ ענבים. בדיעבד, כשאין לו מיץ ענבים, יבדיל על יין וישתה מלא לוגמיו (בערך 50 מ"ל). ויש אומרים, שאם יש שם קטן שהגיע לחינוך לברכות, מוטב שהקטן ישתה מהיין ולא החולה. קטן שאוכל בתענית, אינו צריך להבדיל לפני אכילתו (שש"כ סב, מה).
