Search
Close this search box.

פניני הלכה

ב – הגדרת המאכלים האסורים

מותר לאכול בסעודה המפסקת מאכלים חיים, כמו פירות וירקות, ללא הגבלה. אבל אם בושלו, הרי הם נחשבים כתבשיל למרות שגם בלא בישול ניתן לאוכלם.

גבינה, לבן וחמאה וכל מוצרי החלב שעברו פיסטור, אינם נחשבים מבושלים, מפני שחימומם נעשה מסיבות בריאותיות ולא כדי להשביח את טעמם (שו"ע תקנב, ד; באה"ט ה, כה"ח יג).

אם בישלו גזר עם תפוחי אדמה, אסור לאכול את שניהם, מפני שהם שני תבשילים, ויאכל את הגזר או את תפוחי האדמה. וכן אם בישלו איטריות עם גבינה, הרי הם שני תבשילים מעורבים ואסור לאוכלם יחד. ואפילו אם בישלו שני תבשילים מאותו מין, רק שאחד בלילתו רכה והשני עבה, נחשבים כשני תבשילים. וכן ביצה קשה וביצה רכה, נחשבות שני תבשילים. אבל תבשיל של מין אחד שבדרך כלל רגילים לערב בו עוד מין כדי להוסיף בו טעם, כמו אורז עם מעט בצל, נחשב כתבשיל אחד (באו"ה תקנב 'שנותנים', כה"ח לא).[2]

האיסור חל על מיני מאכלים מבושלים או צלויים, אבל על מאפים כלחם ועוגות אין איסור, שעיקרם לשביעה (אשל אברהם בוטשאטש). ויש נמנעים מאכילת עוגות, כדי שלא להרבות בהנאת סעודה מפסקת. פיצה נחשבת כתבשיל, מפני הגבינה שעליה.

נכון שלא לאכול בסעודה המפסקת שוקולד, חטיפים וממתקים, מפני שתכליתם לפינוק ולא לשביעה (עי' רמ"א תקנב, א). אבל כשאין שם דבר אחר לשבוע ממנו, מותר לאוכלם.

לגבי מאכל כבוש, כדוגמת מלפפון כבוש, יש אומרים שראוי שלא לאוכלו, כדי שלא להרבות בהנאה מסעודה מפסקת, ועוד שאולי הוא נחשב כמבושל (שכנה"ג, כה"ח תקנב, כו). ויש מי שמתיר (ערוה"ש תקנב, ז).

מותר לאכול סלט ירקות חי מתובל בשמן ותבלינים. ויש מהדרים שלא לאוכלו, כדי שלא להרבות בהנאת סעודה מפסקת (חיד"א, כה"ח תקנב, יא).

נהגו שלא לאכול בסעודה המפסקת דגים, מפני שדגים נחשבים מאכל חשוב כדוגמת בשר. ויש מקילים לאכול דגים מלוחים וסרדינים שלא בישלום (עי' שו"ע תקנב, ב; כה"ח יח).

משקאות מבושלים אינם בכלל תבשיל, ולכן מעיקר הדין מותר לשתות בסעודה המפסקת בירה, שֵׁכָר, קפה ותה. אלא שיש אומרים שלכתחילה אין לשתות מהם בסעודה המפסקת, כדי שלא להרבות בתענוג והנאה בסעודה זו. אבל מי שרגיל לשתות שכר בכל סעודה, ובלא זה העיכול קשה לו – רשאי לשתותו. וקפה ותה פחות חשובים ממשקה משכר, ולכן המרגיש צורך לשתותם – רשאי, ומי שיכול בקלות לוותר עליהם – טוב שיוותר. לגבי שאר מיצים מתוקים, לצורך מותר לשתותם, ולשם פינוק אין לשתותם (עי' רמ"א תקנב, א; מ"ב ד).


[2]. בדברי השו"ע תקנב, ג, יש מבארים שכל שני מינים שרגילים לבשל יחד כל השנה נחשבים כתבשיל אחד (בא"ח דברים יט; ערוה"ש ח; אול"צ ג, כח, א). אולם כתבתי כדעת באו"ה וכה"ח, הואיל ויש שילובים רבים מאוד של מאכלים שונים, וקשה להגדיר מה נחשב שני מינים שרגילים לבשל יחד כל השנה. וכיוון שאין לתת את ההלכה לשיעורים, רק כאשר רגילים שהמין השני מתבל את הראשון, מותר. אמנם עדה שיש לה תבשיל אבלים ידוע העשוי משני מינים, ורגילים לאוכלו גם בסעודה מפסקת, נחשב להם כמין אחד, הואיל ותמיד נותנים אותו כך לאבלים.

תפריט