ז – נשים במקרא מגילה

[6]. בטורי אבן מגילה ד, א, כתב שחיוב הגברים מרוח הקודש, וחל רק על הגברים כמצווה שהזמן גרמה, ואילו חיוב הנשים מפני סברת "אף הן היו באותו הנס", וזה חיוב מדברי חכמים בלבד. ולכן לבה"ג ור"ח אשה אינה יכולה להוציא איש. וכך דעת ראבי"ה, ורוקח, וכך נראה מתוס' ור"ן. וכתב המרדכי לפי שיטה זו, שנוסח הברכה לאשה שונה, והוא: "לשמוע מגילה". אולם לרש"י, רמב"ם, נמוקי יוסף, או"ז, ריא"ז, המאירי ועוד, חיוב הנשים כגברים, ולכן אשה יכולה להוציא איש, ונוסח ברכתה כנוסח ברכתו.ויש אומרים שחיוב נשים כגברים אלא שאינן יכולות להוציא גברים מסיבה אחרת. לדעת סמ"ג, מפני שהיא כקריאה בתורה, ופירש מ"א תרפט, ה, שמפני כבוד הציבור קבעו שלא תקרא, ואפילו יחיד לא תוציא משום לא פלוג. ולדעת כלבו, לא תוציא משום "קול באשה ערווה". ולדעת הסוברים שאשה רשאית להוציא גברים, אפשר לבאר שמדובר בקרובי משפחתה, שרגילים לשמוע את קולה, או שתקרא בלא טעמים. ואפשר לפרש שמעיקר הדין כאשר מדובר בצרכי מצווה אין חוששים לקול באשה ערווה, וכשם שמעיקר הדין היה מותר לאשה לקרוא בתורה (מגילה כג, א. וכפי שכתב החיד"א במראית עין לנידה יג, וראש דוד בשלח נד, ד. עי' יחו"ד ד, טז).

[7]. יש מהאחרונים שפירשו את השו"ע תרפט, א-ב, שסובר שאשה יכולה להוציא גבר, וכך הלכה (ברכ"י רעא, א; מאמר מרדכי תרפט, ב). אולם לדעת רוב האחרונים, העיקר שאין לאשה להוציא איש, וכ"כ לבוש, א"ר תרפט, ב, פר"ח א, ערך השולחן ג, חקרי לב, דה"ח. וי"א שכך גם דעת שו"ע (פמ"ג א"א ד; ועי' כה"ח יד).

[8]. בקרבן נתנאל (על הרא"ש מגילה פ"א ד, אות מ) כתב סברה מחודשת, שאשה אינה יכולה להוציא נשים רבות (הובא בשעה"צ תרפט, טו). ובמ"א תרפט, ו, כתב עפ"י הסוד שאשה לא תקרא לעצמה. והביאו ח"א קנה, יא; וכ"כ בבא"ח תצוה א, עפ"י המנהג. ונראה שגם לדעתם כל זה מלכתחילה. מנגד, דעת רוב ככל הפוסקים שאשה יכולה להוציא נשים, שכן לדעת מחצית הראשונים יכולה להוציא גם גברים, וגם למחמירים, לא עלתה סברה שאשה לא תוכל להוציא נשים. וכ"כ ערוה"ש תרפט, ה. ולכך נטה רשז"א (הליכות שלמה יט, הערה ד). אולם לכתחילה גם לנשים יש מצווה לשמוע ברוב עם אלא שאינו חיוב כגברים, מאותו הטעם שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן ומתפילה במניין (עי' מ"ב תרפט, א; פס"ת תרפט, א).

לדעת רמ"א תרפט, ב, כשאשה מברכת, תברך "לשמוע מגילה", וכ"כ לבוש, ב"ח ומ"ב תרצב, יא. אולם דעת רוב הפוסקים, שאשה תברך כאיש "על מקרא מגילה". ראשית, מפני שלדעת מחצית הפוסקים הסוברים כרש"י ורמב"ם חיובן כחיוב הגברים. שנית, אף לבה"ג ור"ח, שהן חייבות רק בשמיעה, לר"ת ודעימיה, וכך מנהג אשכנז, נשים רשאיות לקיים מצוות כגברים בברכה. ולכן אפשר שלא לחלק בין נוסח ברכת הגברים לנשים. וכך מנהג רוב הספרדים, וכ"כ פר"ח וגר"א.

אמרו בגמ' ר"ה כט, א, "אע"פ שיצא מוציא", היינו גם מי שקיים מצווה ובירך עליה, יכול לברך עבור מי שעדיין לא יצא. לדעת בה"ג ורמב"ם, בתנאי שזה שיוצא אינו יודע לברך, אבל אם הוא יודע לברך, עליו לברך בעצמו. ולאור זרוע ור"ן, גם אם הוא יודע לברך אפשר לברך עבורו. במחלוקת זו תלויה השאלה, האם עדיף שאחת הנשים תברך. וביאר בבאו"ה רעג, ד, שכל המחלוקת היא לכתחילה. בפשטות עדיף שאחת הנשים תברך עבור כולן, שבזה יצאו ידי כל השיטות. וכ"כ בלוח א"י, ובהליכות שלמה יט, ג. אולם רבים נוהגים שהמוציא מברך, כמובא במ"ב תקפה, ה, לעניין שופר, ובסימן תרצב, י, לעניין נשים במגילה.

על ברכת 'הרב את ריבנו' שמברכים לעשר נשים, עי' להלן בהערה 17.