דרך הנחת המגילה כשהיא גלולה מסופה לתחילתה, אולם כיוון שהיא נקראת אגרת, נוהגים לפני קריאתה בציבור לפושטה ולכופלה דף על דף כדי לפרסם את הנס. לאחר סיום קריאת המגילה, גוללים בחזרה את המגילה מסופה לתחילתה, שזהו כבודה של המגילה שלא תישאר פתוחה, ורק לאחר סיום גלילתה החזן מברך את ברכת ‘הרב את ריבנו’ (שו”ע תרצ, יז, מ”ב נה-נו, כה”ח קב-קה).
מצוות קריאת המגילה מתקיימת בישיבה או בעמידה, ורק החזן הקורא לציבור צריך לעמוד, מפני כבוד הציבור (שו”ע תרצ, א). בשעת אמירת הברכות נוהגים רוב ישראל לעמוד (מ”ב תרצ, א, בא”ח תצוה ד, ועי’ כה”ח ב).
קוראים את המגילה בטעמי המקרא, ובדיעבד כשאין מי שיודע לקרוא בטעמים, אפשר לקוראה בלא טעמים (שע”ת תרצ, א).
צריך לקרוא את המגילה כסדר, ואם קראה למפרע, היינו שלא כסדר כתיבתה – לא יצא. לפיכך, מי שלא שמע מילה או פסוק מהקורא, לא יאמר אמשיך לשמוע את המגילה עד סופה, ואח”כ אשלים את מה שהחסרתי, אלא חובה עליו להשלים מיד את מה שהחסיר ולהגיע למקום שבו נמצא הקורא, ולהמשיך לשמוע את הקריאה כסדר עד סוף המגילה.[14]
מי ששמע את המגילה כשהוא מתנמנם – לא יצא, מפני שבוודאי היו מילים שלא שמע (שו”ע תרצ, יב). כפי שלמדנו (הלכה ט), גם מי שאינו מבין עברית יוצא ידי חובה בשמיעת המגילה.
לכתחילה יש לקרוא את המגילה ברצף, ובדיעבד, אם הפסיק בשתיקה או אפילו בדיבור, לא הפסיד את מה שקרא, ויכול להמשיך ממקום שהפסיק (שו”ע תרצ, ה. ועי’ מ”ב יח, ושו”ע או”ח סה).
נחלקו הפוסקים אם אפשר לצאת ידי מצוות שמיעת מגילה בשמיעה דרך מכשירים חשמליים, כמו דרך שידור חי, טלפון ורמקול. למעשה, נוהגים להחמיר, ורק כשאין ברירה אחרת סומכים על המקילים. אולם כבד שמיעה שנזקק למכשיר חשמלי כדי לשמוע, ישמע לכתחילה דרך המכשיר החשמלי, ורק אם הוא יודע שאם יתקרב לקורא יצליח לשמוע את קולו היטב בלא מכשיר, נכון שישמע בלא מכשיר.[15]
[15]. ראו בפנה”ל ברכות יב, ט, 8, שנחלקו הפוסקים בשאלה זו. למעשה, במצוות מדברי חכמים אפשר לסמוך על דעת המקילים, ובמצוות מהתורה, כאשר אפשר, עדיף לשמוע בלא המכשיר. שמיעת המגילה היא במעמד ביניים כדברי קבלה, כמובא לעיל בהערה 2, ולכן כאשר כבד השמיעה בטוח שיצליח לשמוע בלא מכשיר, נכון שיחמיר בזה.
