אמרו חכמים (מגילה ג, ב): "כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך". לפיכך, לא רק במקום ירושלים העתיקה עושים את הפורים בט"ו אלא אף בכל השכונות הסמוכות לירושלים העתיקה. ואף שהעיר התרחבה מאוד, כיוון ששכונה סמוכה לשכונה, כולן נגררות אחר ירושלים העתיקה, ובכולן קוראים בט"ו.
אמנם במשך תהליך בניית השכונות התעורר ספק לגבי אותן השכונות שנבנו מתחילה בריחוק מקום משאר העיר, כדוגמת רמות והר נוף. יש אומרים, שרק השכונות שיש ביניהן רצף של בתים עד העיר העתיקה, דינן כדין ירושלים, אבל אם יש ביניהן הפסק של 141 אמה ושליש (67.8 מטר) הרי הם כמקום נפרד, ועל כן הורו לקרוא את המגילה ברמות והר נוף ביום י"ד.
ויש אומרים, שכל השכונות שנחשבות כחלק מהעיר ירושלים לעניין מיסים, וקל וחומר אם הן מוקפות גם בעירוב אחד, נגררות אחרי ירושלים וקוראים בהן את המגילה בט"ו בלבד. ועל כן צריכים לקרוא את המגילה בהר נוף ורמות ביום ט"ו. וכך הורו רבני ירושלים, הרב משאש והרב קוליץ זצ"ל, וכך המנהג הרווח. וכל הדיונים הללו מוכרעים במשך הזמן בזכות התרחבותה של ירושלים, שבעזרת ה' בונה ירושלים, העיר הולכת ונבנית, וגם השכונות הרחוקות נעשות סמוכות וצמודות לשאר חלקי העיר, עד שנעשה ברור לכל שדינן כדין ירושלים.[3]
הטעם לכך שהסמוכים והנראים מהכרך נידונים כמותו, מפני שהם טפלים ונשענים עליו. וכעין זה משמע מריטב"א, שהם באים בעת צרה לחסות בין חומותיו. ובטורי אבן, ג, ב, וחת"ס או"ח קצג, ביארו שהטעם הוא כדי שלא לחלק בין אנשים הסמוכים זה לזה.
למעשה, דעת מ"ב תרפח, ו, ושעה"צ ז, שהעיקר כדעה הראשונה. וביבי"א ח"ז נח-נט, כתב שיש לחוש לדעה השנייה, מה עוד שגם בני כרכים שקוראים בי"ד יוצאים בדיעבד.
לעניין מדידת היישוב הנראה, יש אומרים שמודדים רק מהמקום המוקף חומה (יבי"א ח"ז, נט, א), ויש אומרים מפאתי העיר המורחבת. עוד נחלקו, האם צריך לראות את כולה או את רובה (כך משמע מהמאירי, וכ"כ ר"ח פלאג'י) או שמספיק לראות את מקצתה (מהרי"ל דיסקין, מקראי קודש פרנק כד).
למעשה, לעניין שכונות ירושלים, דעת רבני ירושלים זצ"ל, הרב משאש (שמש ומגן א, נא-נב, ב, טז-יז) והרב קוליץ, שכל השכונות ששייכות לירושלים בתשלומי מיסים לעירייה, קוראים בט"ו בלבד. וכך הורו לתושבי רמות והר נוף. וכך דעת רשז"א, והוסיף, שכיוון שיש שם עירוב שמחברן, אפילו אם היו רשות אחרת לעניין מיסים, העירוב מחברן לכרך (הליכות שלמה כ, ח-ט). ועוד סמכו על רוב הראשונים, שסמוך ונראה נמדד מפאתי העיר המורחבת. ובכה"ח תרפח, י, חידש, ששיעור מיל הוא שיעור זמן נסיעת מיל, והזכירו הרב משאש כסמך. גם מו"ר הרב שפירא והרב אליהו והרב ישראלי, סמכו ידיהם למעשה על הפסק שכל שכונות ירושלים יקראו בט"ו בברכה.
לעומתם, דעת כמה גדולים, שהכלל הוא שממקום החומה מודדים מיל גם כשהכל שם שומם. אבל ממקום התרחבות העיר, אם יש שטח ריק של קמ"א אמה ושליש, הוא חוצץ בין ירושלים לשכונה, וקוראים בה בי"ד בברכה. וכ"כ מקראי קודש פרנק כג; חזו"א קנג, ב-ג; יבי"א ז, נח; אול"צ א, מה. אמנם הורו שבגבעת שאול יקראו בט"ו, למרות שהיו בינה לבין שאר העיר מאות מטרים שוממים, וכפי הנראה משום שנגררו בכל ענייניהם אחר העיר. כיוצא בזה, בתחילה הורו רבים מהעומדים בשיטה זו לקרוא בשכונת רמות בי"ד, ולאחר כמה שנים חזרו להורות לקרוא בה בט"ו (אף שיש בינה לבין העיר שטח ריק של יותר מקמ"א אמה).
שאלה גדולה יותר התעוררה לגבי 'מבשרת ירושלים', שהיא אמנם מחוברת בעירוב לירושלים, אבל רשות לעצמה. לפי הדעה השנייה, ודאי צריכים לקרוא בה בי"ד, ויש נוהגים כך. ולפי הדעה הראשונה, יש לקרוא בה בט"ו, מפני שרואים ממקצתה את פאתי ירושלים המורחבת, ותושביה נגררים במידה מסוימת אחר ירושלים וכאמור אף עירוב מחברם. וכך הורה הרב משאש, וכן הנהיג הרב אורי כהן, ראש כולל מרץ שם. ועי' באורח משפט קמו, שכתב כיוצא בזה בשנת תר"פ לגבי בית וגן, ובית וגן של אז כמבשרת ירושלים של היום. וכן נראה.
בין השנים תש"ח לתשכ"ז, ירושלים העתיקה היתה תחת כיבוש ירדני, והתעוררה שאלה, האם גם כאשר המקום שבין החומות שומם מיהודים יעשו במקומות הסמוכים אליו פורים בט"ו. בשו"ת משאת משה ב, ג, וברכ"י, כתבו שבמצב כזה יקראו בי"ד. אולם לגר"א עפ"י הירושלמי, קוראים בסמוך בט"ו, וכך דעת רשב"א וריטב"א. וכך נהגו בירושלים. עוד העלו סברה, שירושלים העתיקה של פעם היתה גדולה יותר מהעיר העתיקה של היום. וכך הסיק למעשה בהר צבי ב, קלא, ומקראי קודש פרנק כה. ונראה להוסיף שכל ביאתם של היהודים לירושלים החדשה היתה כדי להתקרב לירושלים העתיקה והמקודשת, ועל כן הם נגררים אחריה בכל דבריהם.
