הערים שיש לגביהן ספק הן: טבריה, חברון, שכם, יפו, לוד, עזה, צפת, עכו, חיפה. ויש שהוסיפו שיש ספק לגבי: בית שאן, יריחו, באר שבע, רמלה, צור, צידון, דמשק, איזמיר ובגדד.[4]
נחלקו הראשונים בדין מקומות המסופקים. כולם מסכימים שצריך לקרוא בהם את המגילה ביום י"ד עם ברכה, מפני שאפילו מי שגר בירושלים (שזמן קריאתו בט"ו), אם קרא בי"ד, שהוא זמן קריאה לרוב העולם, יצא בדיעבד, ועל כן במקום שיש ספק, צריכים לקרוא לכתחילה בברכה ביום י"ד. השאלה האם יש חיוב לקרוא גם ביום ט"ו.
יש אומרים, שבכל המקומות המסופקים עושים את הפורים ביום י"ד בלבד, ורק הרוצים לנהוג מנהג חסידות, יקראו גם ביום ט"ו בלא ברכה (רמב"ן, רשב"א, ר"ן וריטב"א).
ויש אומרים, שצריכים לקרוא בהם גם ביום ט"ו בלא ברכה, כדי שהספק לא ישכח. ויש בכך גם משום כבודה של ארץ ישראל. אלא שהואיל והוא ספק לא יברכו (רמב"ם א, יא, מאירי ושבולי הלקט, וכן נפסק בשו"ע תרפח, ד). ונחלקו לגבי שאר מצוות הפורים – משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודה. יש אומרים שמקיימים אותן רק ביום הראשון, שהוא פורים לכל העולם (פר"ח), ויש אומרים שמקיימים אותן גם ביום השני (ריא"ז).[5]
הגרים סמוך למקום הספק עושים פורים בי"ד בלבד, כי רק הסמוכים למקום שוודאי קוראים בו בט"ו נגררים אחריו, ולא הסמוכים למקום ספק. ויש שהחמירו גם על המקומות הסמוכים לספק, שיקראו את המגילה גם ביום ט"ו.[6]
למעשה, ברוב המקומות המסופקים נוהגים כיום לסמוך על הדעה המקילה, ועושים את הפורים בי"ד בלבד. ורק במקומות שהספק לגביהם חזק יותר, כמו חברון, טבריה ולוד, ישנם רבים שנוהגים לקרוא את המגילה גם ביום ט"ו, ויש מהדרים לקיים בהם ביום ט"ו גם את שאר מצוות הפורים.
[5]. במגילה ה, ב, חזקיה קרא מגילה בטבריה בי"ד וט"ו, כי היתה מוקפת חומה משלושה צדדים, ובצד אחד היה ים בלא חומה, והיה ספק אם היא נחשבת מוקפת חומה. ורב אסי קרא מגילה בהוצל בי"ד וט"ו, כי הסתפק אם היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. לדעת רמב"ן, רשב"א, ר"ן וריטב"א עפ"י הגאונים, קוראים רק בי"ד בברכה, ומעיקר הדין לא היו צריכים לקרוא כלל מגילה, שהואיל ואין זו מצווה מהתורה ספיקא לקולא, אלא כדי שלא תתבטל מהם המצווה לגמרי, קבעו לקרוא בי"ד כרוב העולם. וחזקיה ורב אסי נהגו מנהג חסידות וקראו גם בט"ו. לעומתם דעת רמב"ם, שבולי הלקט, מאירי ושו"ע תרפח, ד, שמהדין צריכים לקרוא בשני הימים, בראשון עם ברכה ובשני בלי ברכה. (ולריא"ז בשני הימים מברכים, ולר' יחיאל בשני הימים אין מברכים).
לכאורה יש לשאול, איך נוהגים לברך על המגילה בי"ד, והלא יש ספק אם דינם כפרזים. אלא שמבואר בירושלמי מגילה (פ"א ה"א וה"ג, ופ"ב ה"ג), שגם בן כרך שקרא בי"ד יצא ידי חובתו בדיעבד. ואמנם לפר"ח (תרפ"ח) ועוד כמה אחרונים, הבבלי חולק על כך, ולדעתם בן כרך שקרא בי"ד לא יצא. אולם לפמ"ג (משב"ז תרפח ב) ועוד אחרונים, גם הבבלי מסכים לכך, וכן באר הגר"א (תרפח, ד), שזה יסוד דעת רמב"ם ושו"ע. וכך גם מבוארת דעת רמב"ן ורשב"א, ולכן קוראים בי"ד בברכה. ←
כתבו רשב"א, ריטב"א וגר"א, שרק בספקות שבארץ ישראל יש מקום לקרוא יומיים. ויש חולקים, עי' מ"א תרפח, ד. ובבא"ח תצוה יד, כתב שנהגו בבגדד לקרוא מגילה בשני הימים.
לדעת ריא"ז ומ"א תרפח, ה, כשיש ספק מקיימים את כל מצוות הפורים בשני הימים. ולדעת פר"ח ומטה יהודה רק מקרא מגילה מקיימים יומיים. ובאר בבניין שלמה, שמקרא מגילה מדברי קבלה, ואילו שאר המצוות מדרבנן, ולכן מקילים יותר בספקן. (עי' מ"ב תרפח, י, שכתב כמ"א, ובבאו"ה סו"ס תרצה, כתב כפר"ח, ואולי החילוק הוא שבמצוות שעולות כסף היקל, וכפי שכתב הר"ן לגביהן שספק ממון לקולא). ובאגרת הפורים כתב, שבחברון וטבריה נוהגים בט"ו רק במקרא מגילה ולא בשאר המצוות. והבא"ח נהג בכל המצוות בשני הימים. לגבי קריאת התורה, נחלקו האחרונים (כה"ח תרפח, כה). לגבי 'על הנסים', כתב במ"ב תרצג, ו, לאומרו גם ביום השני, ובכה"ח תרפח, כג, כתב עפ"י ר"ח ויטאל שלא לאומרו.
[6]. לברכ"י תרפח, ט, והביאו בבאו"ה תרפח, ב, סמוך למקום ספק קוראים בי"ד בלבד, ובפאת השולחן ג, טו, כתב, שבכפרים הסמוכים לצפת קוראים שני ימים. וכ"כ חזו"א קנג, ג, ולכן הצריך לקרוא בבני ברק שהיא סמוכה ליפו גם בט"ו. אלא שכבר למדנו שלדעת הרבה ראשונים, גם במקום הספק עצמו מצד הדין אין צריך לקרוא בט"ו, לפיכך בסמוך הוא ספק ספיקא ודינו לקולא. וכהמשך לזה אולי אפשר לומר, שבעקבות זאת גם במקומות המסופקים עצמם מתחזקת הדעה שיש לקרוא בי"ד בלבד. שכן אחת הסברות שהסמוך לכרך נידון ככרך, כדי שלא לחלק בין האנשים שחיים בשכנות (טורי אבן, חת"ס, כמובא בהערה 3). ואם בסמוך לספק ינהגו פורים בי"ד, ובמקום הספק ינהגו גם בט"ו, תהיה חלוקה ביניהם. ולכן ראוי שאלה החיים במקום הספק יגררו אחר אלה שסמוכים להם, ויעשו רק בי"ד, שהרי בנוסף לזה כך דעת רוב הראשונים עפ"י הגאונים.
