הערים הידועות שיש לגביהן ספק הן: טבריה, חברון, שכם, יפו, לוד, עזה, צפת, עכו, חיפה. ויש שהוסיפו שיש ספק לגבי: בית שאן, יריחו, באר שבע, רמלה, צור, צידון, דמשק, איזמיר ובגדד.
נחלקו הראשונים בדין מקומות המסופקים. כולם מסכימים שצריך לקרוא בהם את המגילה ביום י"ד עם ברכה, מפני שאף מי שגר בירושלים (שזמן קריאתו בט"ו), אם קרא בי"ד, שהוא זמן קריאה לרוב העולם, יצא בדיעבד, ועל כן במקום שיש ספק, צריכים לקרוא לכתחילה בברכה ביום י"ד. השאלה האם יש חיוב לקרוא גם ביום ט"ו.
יש אומרים, שבכל המקומות המסופקים עושים את הפורים ביום י"ד בלבד, ורק הרוצים לנהוג מנהג חסידות, יקראו גם ביום ט"ו בלא ברכה (רמב"ן, רשב"א, ר"ן וריטב"א).
ויש אומרים, שצריכים לקרוא בהם גם ביום ט"ו בלא ברכה, כדי שהספק לא ישכח. ויש בכך גם משום כבודה של ארץ ישראל. אלא שהואיל והוא ספק לא יברכו (רמב"ם א, יא, מאירי ושבולי הלקט, שו"ע תרפח, ד). ונחלקו לגבי שאר מצוות הפורים – משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודה. יש אומרים שמקיימים אותן רק ביום הראשון, שהוא פורים לכל העולם (פר"ח), ויש אומרים שמקיימים אותן גם ביום השני (ריא"ז).[4]
הגרים סמוך למקום הספק עושים פורים בי"ד בלבד, כי רק הסמוכים למקום שוודאי קוראים בו בט"ו נגררים אחריו, ולא הסמוכים למקום ספק. ויש שהחמירו גם על המקומות הסמוכים לספק, שיקראו את המגילה גם ביום ט"ו.
למעשה, ברוב המקומות המסופקים נוהגים כיום לסמוך על הדעה המקילה, ועושים את הפורים בי"ד בלבד. ורק במקומות שהספק לגביהם חזק יותר, כמו חברון, טבריה ולוד, ישנם רבים שנוהגים לקרוא את המגילה גם ביום ט"ו, ויש מהדרים לקיים בהם ביום ט"ו גם את שאר מצוות הפורים.[5]
לכאורה יש לשאול, איך נוהגים לברך על המגילה בי"ד, והלא יש ספק אם דינם כפרזים. אלא שמבואר בירושלמי מגילה (פ"א ה"א וה"ג, ופ"ב ה"ג), שגם בן כרך שקרא בי"ד יצא ידי חובתו בדיעבד. ואמנם לפר"ח (תרפ"ח) ועוד כמה אחרונים, הבבלי חולק על כך, ולדעתם בן כרך שקרא בי"ד לא יצא. אולם לפמ"ג (משב"ז תרפח ב) ועוד אחרונים, גם הבבלי מסכים לכך, וכן באר הגר"א (תרפח, ד), שזה יסוד דעת רמב"ם ושו"ע. וכך גם מבוארת דעת רמב"ן ורשב"א, ולכן קוראים בי"ד בברכה.
כתבו רשב"א, ריטב"א וגר"א, שרק בספקות שבארץ ישראל יש מקום לקרוא יומיים. ויש חולקים, עי' מ"א תרפח, ד. ובבא"ח תצוה יד, כתב שנהגו בבגדד לקרוא מגילה בשני הימים.
לריא"ז ומ"א תרפח, ה, כשיש ספק מקיימים את כל מצוות הפורים בשני הימים. ולפר"ח ומטה יהודה, רק מקרא מגילה מקיימים יומיים. ובאר בבניין שלמה, שמקרא מגילה מדברי קבלה, ואילו שאר המצוות מדרבנן, ולכן מקילים יותר בספקן. באגרת הפורים כתב, שבחברון וטבריה נוהגים בט"ו רק במקרא מגילה ולא בשאר המצוות. ובא"ח נהג בכל המצוות בשני הימים. לגבי קריאת התורה, נחלקו האחרונים (כה"ח תרפח, כה). לגבי 'על הנסים', כתב במ"ב תרצג, ו, לאומרו גם ביום השני, ובכה"ח תרפח, כג, כתב עפ"י ר"ח ויטאל שלא לאומרו.
[5]. לברכ"י תרפח, ט, והביאו בבאו"ה תרפח, ב, סמוך למקום ספק קוראים בי"ד בלבד, לעומתו בפאת השולחן ג, טו, כתב שבכפרים הסמוכים לצפת קוראים בשני הימים. וכ"כ חזו"א קנג, ג, ולכן הצריך לקרוא בבני ברק, שהיא סמוכה ליפו, גם בט"ו. אלא שכבר למדנו שלדעת הרבה ראשונים, גם במקום הספק עצמו מצד הדין אין צריך לקרוא בט"ו, לפיכך ביישוב הסמוך לו הוא ספק ספיקא ודינו לקולא.
ונראה שכהמשך לזה, גם במקומות המסופקים עצמם מתחזקת הדעה שיש לקרוא בי"ד בלבד. שכן אחת הסברות שהיישוב הסמוך לכרך נידון ככרך, היא כדי שלא לחלק בין האנשים שחיים בשכנות סמוכות (טורי אבן, חת"ס, כמובא בהערה 3). ואם בסמוך למקום הספק ינהגו פורים בי"ד, ובמקום הספק ינהגו גם בט"ו, תהיה חלוקה ביניהם. ולכן ראוי שאלה החיים במקום הספק יגָררו אחר אלה שסמוכים להם, ויעשו רק בי"ד, שכן לדעת ראשונים רבים עפ"י הגאונים, גם במקום הספק עצמו יש לחגוג רק בי"ד. יתרה מזו, גם כשיתברר היכן היה מקומן המדויק של הערים המוקפות חומה בימי יהושע בן נון, ייווצר ספק לגבי המקומות שסביבן, מצד הספקות לגבי דין סמוך ונראה. ואמנם בירושלים ימשיכו לקרוא בט"ו, כי הכל משתוקקים להיקרא 'ירושלמים' ולהיגרר אחר ירושלים העתיקה. אולם בשאר המקומות לא מסתבר ששכונות גדולות וערים עצמאיות יגָררו אחר ערים קטנות שהיו מוקפות חומה, ותיווצר חלוקה לא מובנת בין מקומות סמוכים. לפיכך נראה, שבמקומות שיתברר שהיו ערים מוקפות חומה – יחגגו בט"ו בלבד, וכן ינהגו בשטח הצמוד להם עד מיל, ובתנאי שאין בינו למקום העיר המוקפת כביש ראשי שחוצץ, או כביש שממנו ואילך מתחילה שכונה אחרת. ומעבר לכך יחגגו בי"ד, שכן יגָררו אחר שאר המקומות הפרוזים שמסביב.