מצווה מהתורה לבנות מעקה לגג של בית דירה שמשתמשים בו, כדי למנוע סכנה של נפילה ממנו. שנאמר (דברים כב, ח): “כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ, וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ”. ובמדרש חכמים בספרי למדו מהפסוק שמצוות בניית המעקה מורכבת משתי מצוות, מצוות עשה לבנות את המעקה, שנאמר: “וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ”, ומצוות לא תעשה, הקובעת שכל זמן שהניח את הבית ללא מעקה, לא רק שביטל מצווה אלא עובר בזה על איסור תורה, שנאמר: “וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ”. וכן פסק השולחן-ערוך (חו”מ תכז, ו), שכל המניח גגו בלא מעקה, ביטל מצוות עשה ועבר על לא תעשה.
כתב הרמב”ם (הלכות ברכות יא, יב), שבעת שיבנה מעקה לגגו יברך: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לעשות מעקה”. וכשפועל יהודי בונה מעקה לחבירו, יברך: “אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על עשיית מעקה”.
ואמנם אחד מהראשונים, בעל ספר הרוקח, כתב שאין לברך ברכה על עשיית מעקה. ואולי טעמו כי עיקר העניין כאן הוא, מצוות לא תעשה – “וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ”, ואין מברכים על מצוות לא תעשה. אבל לדעת כל שאר הראשונים יש לברך, כי יסוד המצווה נעוץ במצוות עשה, של “וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ”, וכידוע לפני כל מצוות עשה יש לברך ברכה.[1]
