בכל מצוות התורה יש לנו כלל, "מצווה בו יותר מבשלוחו", כלומר, הטוב ביותר הוא שהאדם עצמו יקיים את המצווה. ולעניין מעקה פירושו, שבעל הבית יבנה את המעקה לגגו, ויברך לפני כן את ברכת "לעשות מעקה".
אולם פעמים רבות בעל הבית אינו יודע כיצד לבנות את המעקה באופן מקצועי, והוא נאלץ לקחת פועל אומן. במקרה כזה, אם פועל יהודי בונה את המעקה, בעל הבית אומנם מקיים את המצווה, הואיל והפועל עובד בשליחותו, אולם את ברכת המצווה הפסיד, כי הפועל שבונה את המעקה, הוא זה שצריך לברך את הברכה "על עשיית מעקה".
ואם בכל זאת בעל הבית רוצה לזכות בברכה, עליו לבקש מהפועל להראות לו כיצד לבנות, ולפני שיתחיל בבנייה יברך "לעשות מעקה", יבנה מעט, ולאחר מכן הפועל ימשיך בבניית המעקה. בדרך זו יוכל בעל הבית להשתתף בעצמו במלאכת הבנייה, ועל ידי כך יוכל לברך גם את הברכה. אבל כאמור, גם במקרה שהפועל בונה הכל ומברך בעצמו, בעל הבית יוצא בזה ידי מצוות בניית המעקה.
אבל אם הפועל אינו יהודי, לדעת רוב הפוסקים (רע"א, מנ"ח ומהרי"ט אלגאזי), בעל הבית לא מקיים את המצווה. אלא אחר שהגוי יסיים את בניית מעקה, כבר לא תהיה יותר על היהודי מצווה לבנות מעקה לגגו, ולא יעבור באיסור "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ", שכן בפועל יהיה מעקה לגגו. אבל את המצווה לבנות מעקה לא קיים, מפני שאי אפשר למנות אדם שאינו יהודי להיות שליח במצוות שרק יהודים מצווים בהם. ולכן הרוצה לקיים את מצוות בניית המעקה בביתו, צריך להקפיד להעסיק פועל יהודי.
