לא כל גג חייב במעקה. ואף שנאמר בתורה (דברים כב, ח): "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ", מכל מקום מהמשך הפסוק "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ", אפשר ללמוד שרק בגג שרגילים לעלות עליו ויש סכנה שייפלו ממנו יש מצווה לבנות מעקה. ולכן גגות הרעפים המשופעים, שאינם ראויים לשום שימוש, פטורים ממעקה. ואמנם לעיתים קורה שפועל עולה עליהם כדי לתקן שם את דוד השמש או את הרעפים, אבל מקרים אלו נדירים, ובעבורם לא חייבה התורה לבנות מעקה לגג, כשם שאדם שצריך לטפס על עץ או עמוד לצורך עבודתו אינו צריך לבנות לפני כן מעקה מסביב למקום שאליו הוא צריך לעלות.
ואפילו אם הגג ישר, אם אין מדרגות שאפשר לעלות דרכן אל הגג, הרי הוא פטור ממעקה. מפני שגג זה לא נועד לשימוש בני אדם. ורק גג שאפשר לעלות אליו בקלות, אותו חייבים להקיף במעקה, מפני שברבות הפעמים, ישנו חשש שמא ייפול הנופל ממנו.
יש אנשים שמקיפים את הגג שלהם במין מעקה נמוך בגובה של ספסל, כדי שאפשר יהיה לשבת עליו. ברור שספסל זה אינו יכול להיחשב מעקה, וצריך לבנות מעבר לו עוד מעקה מבטון או מברזל, שיהיה גבוה לפחות עשרה טפחים יותר מגובה הספסל. כי יש חשש שילדים או אף מבוגרים יעלו ויעמדו על ספסל-מעקה זה ויפלו מהגג, ולכן את המעקה צריך לבנות מעבר לאותו הספסל, לגובה של כמטר מעליו (ספר "ועשית מעקה" ע' ט"ז).
כיוון שבדרך כלל רגילים להשתמש בגג של בית דירה, ולא בגג של בית כנסת ובית מדרש, או בגג של בית בקר או מחסן, לפיכך, גם אם ניתן לעלות על הגג שלהם, אין מצווה לבנות לו מעקה (שו"ע חו"מ תכז, א-ג). ואם יש מבנה שלמרות שאינו משמש לבית דירה רגילים לעלות אל גגו, נחלקו הפוסקים אם צריך לעשות לו מעקה, כי אולי כיוון שאין רגילים לעלות על גג מבנים שכאלה, העולים לשם נזהרים ואין צריך לעשות להם מעקה, ואולי כיוון שבפועל רגילים לעלות על גג מבנה זה יש לבנות לו מעקה. וכיוון שיש בזה ספק, יש לבנות שם מעקה בלא ברכה.[2]
