בתשובות חתם-סופר (או”ח נ”ב) כתב, שיברך את ברכת המעקה, לפני גמר בנייתו. גובה המעקה חייב להיות לפחות עשרה טפחים, ואם בנה מעט פחות מזה לא קיים את המצווה, ולכן רק לפני שהוא מסיים את בניית הטפח העשירי – יברך. אבל לדעת כל שאר הפוסקים, מברכים מיד בעת התחלת בניית המעקה, מפני שכל הבנייה שייכת למצווה. אך אם שכח לברך בהתחלה, יכול לברך לפני הסיום, שכל זמן שעוד לא סיים את בניית המעקה, עדיין הוא מקיים את המצווה ועדיין יכול לברך.
עוד יש להוסיף, שישנה מחלוקת עקרונית לגבי ברכת “שהחיינו”. לדעת בעלי התוספות (סוכה מו, ב), רק על מצוות שיש להן זמן קבוע מברכים “שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה”, ולפיכך אין לברך “שהחיינו” על בניית המעקה. אבל לדעת הרמב”ם (הלכות ברכות יא, ט), כל מצווה שהיא קניין לאדם, כגון ציצית או תפילין, יש לברך עליה “שהחיינו”, ולכן יש לברך “שהחיינו” גם על בניית מעקה. ומאחר שיש כאן ספק, אין לברך “שהחיינו”, מפני שכלל נקוט בידינו, ספק ברכות להקל.
אבל הרוצה להדר במצוות ולזכות בברכה, יכול לקחת פרי חדש ולברך עליו ‘שהחיינו’ ולכוון בזה גם על בניית המעקה, ולאחר אכילת הפרי, יברך על עשיית המעקה ויתחיל לבנותו. או יקנה בגד חדש, וילבשנו לפני בניית המעקה, ויברך עליו ‘שהחיינו’, ויכוון גם על בניית המעקה.
