שאלה: האם מותר ליטול מגופת מת כליה כדי להשתילה באדם חולה, הנמצא בסכנת מוות, עקב אי ספיקת כליות סופנית?
תשובה: לדעת רוב הפוסקים הדבר מותר, ויש שאסרו. ונבאר יותר:
על פי שלושה איסורים אין לקחת איבר מגוף המת. האחד, ישנו איסור ליהנות מגוף המת. (הושווה המת לעגלה ערופה, מה עגלה ערופה אסורה בהנאה אף גוף המת אסור בהנאה, ע”ז כט, ב). איסור נוסף ישנו לנוול ולבזות את המת. המבזה את גופת המת – פוגע בכבודו של המת ובכבוד משפחתו. והאיסור השלישי נובע מן המצווה לקבור את המת, וכל איבר שניטל ממנו, אין מקיימים בו את מצוות הקבורה.
וכל זה במצב רגיל, אבל כאשר ישנה סכנת נפשות, הלכה היא שפיקוח-נפש דוחה את כל התורה, ואף את המצוות הללו. ולכן אם נמצא לפנינו חולה מסוכן שזקוק לאיבר מגופו של מת, ועל ידי כך יינצלו חייו, מותר להוציא מן המת אותו איבר, ולהשתילו בחי. וכל זה בתנאי שהמשפחה מסכימה, משום שגופת המת נמצאת תחת אחריותם, וכשם שאין כופים כיום אדם לתת את כספו עבור הצלת חיים, כך אין לחייבם לתרום מגופו. אך לדעת הרבה פוסקים, מצווה על המשפחה לתרום, ומצווה לשכנעם לכך (הרב גורן, הרב סולובייצ’יק).
ולדעת האוסרים, המת פטור מכל המצוות שבתורה, ולכן אין עליו חובה להסכים שינוולו את גופו כדי להציל אחר, ולכן אין ליטול מגופו דבר. ואף שלהלכה מותר לאדם שנמצא בסכנת נפשות לגנוב מחבירו כדי להציל את עצמו. אבל כל זה בתנאי שיחזיר לאחר מכן את הגניבה, ואילו כאן, לא ניתן יהיה להחזיר את האיבר למת. לפיכך, אין לקחת ממנו איבר, אפילו למען הצלת חיי אדם.[2]
למעשה, החוק היום קובע שאין ליטול איבר מגוף המת ללא הסכמת המשפחה. לדעת רוב הפוסקים, מצווה עליהם להסכים, ולדעת המיעוט, אסור שיסכימו. וכל משפחה ומשפחה רשאית להחליט כמי לנהוג. ואם המת גילה דעתו בחייו שהוא מוכן לתרום מאיבריו למען הצלת אחר, על המשפחה להסכים לתרומתו.
