חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

יא – אם מותר לצאת מהבית באמצע הסעודה

לכתחילה אין לצאת מהבית באמצע הסעודה, מפני שיש סוברים שכל שיצא מביתו, הפסיק את סעודתו, ואם ירצה להמשיך לאכול, עליו לברך תחילה ברכת המזון על מה שאכל, ואח"כ 'המוציא' על מה שהוא מתכוון לאכול (רמב"ם, שו"ע קעח, ב). אמנם בדיעבד, אם יצא באמצע סעודתו מביתו אחר שכבר אכל כזית לחם, יכול להמשיך בסעודתו בלא לברך 'המוציא', שכן בדיעבד סומכים על דעת הסוברים, שיציאה מן הבית אינה נחשבת הפסק לסעודת פת. וכן הדין לגבי מי שנצרך לצאת באמצע סעודתו לצורך מצווה או לצורך דחוף אחר, אם ברור לו שאח"כ יחזור להמשיך בסעודתו, יכול לצאת בלא לברך ברכת המזון, וכשיחזור ימשיך בסעודתו בלא לברך 'המוציא', וכשיסיים יברך ברכת המזון (רא"ש, רמ"א קעח, ב). אבל אם כשיצא מן הבית הסיח דעתו לגמרי מהסעודה, כגון שלא התכוון להמשיך בסעודה וגם שהה מחוץ למקום הסעודה יותר משעה, אם ירצה להמשיך לאכול, יצטרך ליטול ידיים ולברך 'המוציא' (שו"ע קע, א, מ"ב ט).[13]

ואם אחד מהסועדים נשאר בבית עד סיום הסעודה, מותר לכל הדעות לשאר המשתתפים לצאת בשעת הצורך מהבית באמצע הסעודה. וכשיחזרו לסעודה, לכל הדעות לא יצטרכו לשוב ולברך 'המוציא', מפני שזה שנשאר בבית במקום הסעודה – ממשיך עבור היוצאים את רצף הסעודה (שו"ע קעח, ב).

הולכי דרכים – כל הדרך היא מקומם, ולכן הם רשאים להתחיל לאכול במקום אחד ולהמשיך לאכול בדרכם, והברכה שבירכו בתחילה מועילה להם להמשך הדרך (שו"ע קעח, ד).

בשעת הצורך מותר לאדם להתכוון בברכת 'המוציא' להתחיל את סעודתו במקום אחד ולהמשיכה אח"כ במקום אחר. וכך עושים כאשר רוצים להצטרף אחר הסעודה לסעודת שבע ברכות, או כאשר רוצים לסיים את הסעודה בדיבוק חברים.[14]


[13]. פסחים קא, ב, לדעת רב ששת לפי הרמב"ם, מי שיצא ממקומו באמצע סעודתו, ורצה אח"כ להמשיך לאכול, צריך לברך תחילה ברהמ"ז על מה שאכל ואח"כ 'המוציא' על מה שהוא מתכוון לאכול, כי בזה שיצא ממקומו סיים את סעודתו והתחייב בברהמ"ז. וכך נפסק בשו"ע קעח, א-ב. לעומת זאת, דעת רב חסדא, שהואיל ועל סעודת לחם צריך לברך ברהמ"ז במקום שאכל, העוקר ממקומו אחר שאכל כזית לחם לא ביטל את קביעותו הראשונה, ולכן כל זמן שלא הסיח את דעתו לחלוטין מהסעודה, יכול להמשיך לאכול בלא ברכה, בין במקום הקודם ובין במקום החדש. וכך פסקו רשב"ם, תוס', רא"ש ורמ"א. והואיל ומחלוקת זו נוגעת בספק ברכות, רבים מאחרוני הפוסקים הספרדים הורו למעשה כרמ"א, וכ"כ בא"ח בהעלותך ב; כה"ח קעח, יד. ולכתחילה יש להיזהר שלא לצאת מהבית באמצע הסעודה, ראשית כדי לחוש לדעת השו"ע, שנית, גם לרמ"א לכתחילה אין לצאת, שמא ישכח לברך. לגבי יציאה לחדרים אחרים שבאותו בית, ראו להלן ט, ז. והכלל, שלחדרים שרגילים ללכת באמצע הסעודה מותר ללכת לכתחילה, ולחדרים שאין רגילים, לכתחילה אין ללכת, ובשעת הצורך מותר ללכת.

לכתחילה, מי שמתכוון לצאת לחצי שעה ומעלה, אף שהוא מתכוון לחזור ולהמשיך לאכול, אם אינו ממהר, נכון שיברך לפני יציאתו ברכת המזון, ואחר שיחזור יטול שוב ידיים ויברך 'המוציא'. אבל אם הוא יוצא לזמן קצר, לא יברך, כי לסוברים כרב חסדא זו תהיה ברכה שאינה צריכה (מ"ב קעח, לה, באו"ה 'בלא'). ואם אחד מחבריו נשאר שם וממתין לו, גם אם יצא ליותר מחצי שעה – לא יברך. וראו להלן י, יג.
[14]. יש מקום לומר שגם רי"ף ורמב"ם יסכימו שכוונה ב'המוציא' תועיל למקום אחר, ובוודאי שכך הדין לתוס' ורא"ש. וכ"כ בא"ח בהעלותך ב, ילקוט שמ"ש עה, כה"ח קעח, לב. ויש שחששו שגם כוונה בברכת 'המוציא' אינה מועילה לדעת רי"ף ורמב"ם, והרוצה לאכול בשני מקומות, כשיסיים לאכול במקום הראשון יברך ברהמ"ז, ויחזור ליטול ידיים ולברך 'המוציא' במקום השני, וכ"כ מאמ"ר ט, ילקוט יוסף קעח, א, ברכ"ה ח"ג יא, יג. ונראה שהרוצה לחשוש גם לדעתם, יעשה כעצה המובאת  באול"צ ח"ב יב, טו, שיברך 'המוציא' סמוך לפתח ביתו, ורק אח"כ יישב לאכול על שולחנו. שבזה שהתחיל את סעודתו על פתח ביתו, הראה בעצמו שהוא כהולך דרכים, וממילא יהיה מותר לו להמשיך את סעודתו במקום אחר.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן