חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ח – פירות חתוכים ומרוסקים

פירות שנחתכו או נתמעכו, ברכתם נשארה כבראשונה. למשל, החותך ירקות לסלט, מברך 'האדמה', וכן המרסק גזר בפומפיה, מברך 'האדמה'. ואם עשה כן בתפוחי עץ, מברך 'העץ'. וכן הממעך בננה – מברך עליה 'האדמה'.

אם הפרי רוסק לגמרי, נחלקו הפוסקים אם השתנתה ברכתו. יש אומרים, שלמרות שצורת הפרי השתנתה לגמרי, כיוון שבפועל הפרי שהיה הוא שנשאר, נשארה לו ברכתו הראשונה (רמב"ם). ויש אומרים, שכיוון שהשתנה מאוד עד שבעיני בני האדם כבר אינו נחשב כפרי, ברכתו 'שהכל' (תרומת הדשן). וכך נוהגים למעשה.

לסיכום, אם הפרי רוסק לגמרי ברכתו 'שהכל', ואם לא רוסק לגמרי ברכתו כבראשונה. אלא שהואיל והדין תלוי בדעתם של בני אדם, יש יוצאים מהכלל, כי לפעמים למרות שנתרסק לגמרי, כיוון שהוא פרי שרגילים תמיד לרסקו, גם אחר ריסוקו הוא עדיין נחשב כפרי בעיני האנשים, וממילא מברכים עליו את ברכת הפרי. ופעמים שהפרי לא נתרסק לגמרי, אבל בעיני האנשים השתנה מאוד, ולכן אף שלא נתרסק לגמרי – ברכתו 'שהכל'.[3]

בהלכות הבאות נמשיך לברר דין זה, אולם תחילה נקדים כי למעשה, אין בזה כל כך חשש טעות, מפני שאם בירך על פירות שנתרסקו לגמרי 'העץ' – יצא, שלא שיקר בברכתו, כי אכן רסק זה הוא תוצר של פרי העץ. וכן אם בירך על פירות שלא נתרסקו לגמרי 'שהכל' – יצא, שכן להלכה אפילו אם בירך על פרי שלם 'שהכל' – יצא (שו"ע רו, א; מ"ב ג). יתר על כן, פעמים רבות סוגי המאכלים, אופן ריסוקם, ודעת בני אדם, משתנים תכופות ממקום למקום ומזמן לזמן. לפיכך, אין לחשוש כל כך בשאלות אלה, ובמקום של ספק יכול המברך לבחון בעצמו, אם ניכר עדיין על הרסק שם הפרי הראשון, יברך כברכתו הראשונה, ואם נשתנה מאוד – יברך 'שהכל'.[4]


[3]. יסוד הסוגיה בברכות לח, א, בדין טרימא – תמרים שנמעכו שברכתם 'העץ'. לדעת תה"ד כט ועוד ראשונים, אם נתרסקו ברכתם 'שהכל', ולדעת רמב"ם ועוד ראשונים, גם כשנתרסקו לגמרי ברכתם 'העץ', ורק כשנעשו כנוזלים, ששותים אותם מרוב ריסוק, ברכתם 'שהכל'. ויש בזה עוד גווני דעות בהגדרת ריסוק גמור ולא גמור, וי"א שאין כאן מחלוקת (ט"ז, ערוה"ש), וכתבתי את הדעות העיקריות. דין ירקות חתוכים מבואר בברכות לט, א, שעדיין ברכתם 'האדמה'. ולכאורה יש סיוע לרמב"ם מברכות לו, ב, מדין הומלתא, שהוא בשמים כתושים בדבש, שברכתו כבראשונה 'האדמה' (וכ"כ בשו"ע רג, ז). אולם תה"ד ודעימיה מבארים, שהואיל ודרך אכילתם בריסוק, הריסוק אינו משנה את ברכתם. וכ"כ מ"ב רב, מד, ובאו"ה רג, ו. ←

ונראה לענ"ד ששורש מחלוקתם הוא, שלדעת רמב"ם, בכל מקרה, ריסוק אינו משנה את מהות הפרי, וברכתו נשארת כבראשונה. אולם לתה"ד ודעימיה, הכל תלוי בדעת בני אדם, ובדרך כלל, לאחר ריסוק גמור הרסק כבר אינו נחשב פרי אלא מאכל חדש, ולכן ברכתו 'שהכל'. אבל אם הוא פרי שדרך אכילתו בריסוק, וגם אחר שנתרסק לגמרי ונשתנתה צורתו מחשיבים אותו כפרי – ברכתו כבראשונה, כי לא הריסוק קובע אלא דעתם של בני אדם. (ועי' בבאו"ה רב, טו, שברכת הסוכר עפ"י מה שניכר לעין).

ואף שהשו"ע רב, ז, פסק כרמב"ם, שבכל ריסוק הברכה נשארת כבראשונה, ונראה שכך דעת רוב הראשונים, נהגו ישראל כדעת תה"ד, שאם הריסוק שינה את צורת הפרי, מברכים עליו 'שהכל', שכך היא דעתם של בני אדם. ואולי גם חששו לטעות בברכה, שאם המאכל השתנה מאוד, אין ידיעה ודאית ממה הוא מורכב, ולכן נהגו לברך עליו 'שהכל'. וכ"כ רמ"א רב, ז, שטוב לחשוש לדעת תה"ד. וכ"כ למעשה רוב האחרונים. ונחלקו עד היכן ראוי לחשוש בריסוק: למ"א ועוד אחרונים, רק בריסוק גמור שמשנה את צורתו לגמרי מברכים 'שהכל', ולכנה"ג ועוד אחרונים, גם בריסוק גמור שאינו משנה את צורתו לגמרי מברכים 'שהכל'. והכריע במ"ב רב, מב, ובאו"ה 'תמרים' כדעת מ"א, מפני שיש לצרף את דעת רמב"ם שמעיקר הדין אפשר היה לפסוק כמותו, ולכן כשלא נשתנתה כל כך צורתו מברכים עליו כבראשונה 'העץ' או 'האדמה'. וכן המנהג לספרדים ואשכנזים. ואמנם ביבי"א ז, כט, פסק כשו"ע, אבל הרבה מגדולי הפוסקים הספרדים הורו כתה"ד ורמ"א, וכ"כ ברב פעלים ב, כח; כה"ח רב, נז; אול"צ יד, ב.

בפס"ת רב, טו, סיכם מדברי האחרונים כמה כללים: א' שאם נתבשל ונתרסק ברכתו 'שהכל' (ממ"א). ב' שאם עירב בהם עוד מין ברכתם 'שהכל' (מפמ"ג). ג' שאם נתרסק בכלי מיוחד לריסוק ברכתו 'שהכל' (מנהר שלום). עוד הוסיף שם כמה כללים. אבל כפי שכתבתי שיטת תה"ד (שכך מנהגנו), ללכת אחר דעת בני אדם, שאם הרסק הזה נתפס כאותו הפרי, ברכתו כבראשונה, ואם כבר לא נתפס כפרי, כי השתנה מאוד, ברכתו 'שהכל'. וכל הגדרים והכללים שקבעו האחרונים נועדו לסייע להכרעה, אבל אינם משנים את היסוד, שהכל תלוי בדעת בני אדם. וכיוון שהדבר תלוי בדעת בני אדם, רבו בזה הדעות, כי יש מצבים גבוליים. ואם נבדוק את מנהגנו בכל הברכות על פירות מרוסקים, נמצא ששום כלל אינו עומד לבדו במבחן הברכות שאנו נוהגים לברך. ולעיתים נראה שישנה מחלוקת בין האחרונים, ובאמת דיברו על מקומות שונים והרגלי אכילה שונים. לפיכך עלינו ללכת לפי המקובל על דעת רוב בני האדם וכך בפועל פסקו רוה"פ.

[4]. למדנו בשו"ע רו, א, שעל כל המינים אם בירך 'שהכל' יצא. וכן להיפך, אם בירך על פרי שנתרסק מאוד עד שנשתנתה צורתו לגמרי 'העץ' – יצא, מפני שאין בדבריו שקר, וכפי שכתב בדומה לזה מ"א רו, א, והסכימו עמו רוב ככל האחרונים, ומהם ברכ"י רו, ב, ח"א נא, יב, מ"ב רו, ג. והרחיב בזה ביבי"א ח"ז כט, ט. ואף שיש שחלקו על זה, הלכה כרוב. מה עוד שלדעת רמב"ם ודעימיה, בכל עניין ברכתו כבראשונה. לפיכך, במקום שהדין אינו ידוע, יכול המברך להכריע על פי הנראה לעיניו.

כאשר האדם נותר בספק שקול – יברך 'שהכל', וכפי שכתב רמ"א רב, ז, וכ"כ ב"י רב, טו, לגבי ברכת הסוכר, וכן דעת רוב האחרונים. מפני שברכת 'שהכל' לפי פשטה יכולה לחול על כל המינים, ואילו ברכת 'העץ' רק לפי הדרש תחול על מין שהשתנה. (ושלא כפי שכתב ביבי"א, שהלכה כרמב"ם ועדיף לברך ברכה מבוררת).

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן