האוכל מרק ירקות, שעיקר טעמו בא מן הירקות שבתוכו, מברך על הירקות 'האדמה' ופוטר את שאר המרק. ואפילו אם הנוזלים הם רובו המוחלט של המרק ורק מעט ירקות נותרו בו, כיוון שטעם המרק בא מהירקות, הם העיקר, ומברך עליהם 'האדמה' ופוטר את הנוזלים. ואם טעמו של המרק נוצר על ידי אבקת מרק ולא מהירקות עצמם, אין המים שבמרק נקראים מרק ירקות, וממילא הם אינם טפלים לירקות, ויברך על הירקות 'האדמה' ועל המים 'שהכל' (ראו להלן יא, ט, בדין עיקר וטפל במרק).
ועל מרק צלול, בכל אופן מברכים 'שהכל'. ואפילו אם כל טעמו בא מהירקות ועוד נותרו בו חלקיקי ירקות, כל זמן שאין בו חתיכות ירק שצריך ללועסם – ברכתו 'שהכל'. ואמנם לדעת רוב הראשונים, כיוון שטעמו בא מירקות שרגילים לבשלם, ברכתו 'האדמה'. אולם למעשה, כיוון שהדין שנוי במחלוקת, מחמת הספק מברכים על מרק צלול 'שהכל'.
אבל על מרק אפונים, עדשים או בטטות, מברכים 'האדמה'. ואף שנתמעכו עד שאינם ניכרים בו, כיוון שממשותם ניכרת במרק, שנעשה סמיך על ידם, והוא אף נקרא על שמם, ברכתו 'האדמה'.[14]
אולם לדעת רא"ה, ריטב"א ומאירי, רק כאשר יאכל ירקות עם מרק שטעמו בא מהם, יברך על הירקות ויפטור את המרק אע"פ שהנוזלים עיקר, כי עדיין הם נחשבים טפלים לירקות שמהם בא טעמם. אבל אם יאכל את הנוזלים לבדם – יברך 'שהכל'. ולמהר"ם, רק אם המרק נעשה סמיך מחמת הירקות ברכתו 'האדמה'. וכתבו רבים מפוסקי הספרדים האחרונים, שיש לחוש לשיטת רא"ה וריטב"א, שרק אם יאכל גם את הירקות יפטור בברכתם את המרק (כה"ח רה, יא; אול"צ ח"ב יד, לא; חזון עובדיה ברכות עמ' קסד; ויעוין עוד ערוה"ש רב, לג; לו). לפיכך, על מרק צלול שקיבל את טעמו מירקות מברכים 'שהכל', ואם יש בו קצת ירקות מברכים על הירקות 'האדמה' ופוטרים בכך גם את המרק.
מרק עדשים, אפונים ובטטות: כאשר על ידי הבישול נתמעכו הירקות שבו ועשו את המרק סמיך, גם רא"ה וריטב"א מודים שברכתו 'האדמה'. ואין לומר שהואיל ונתרסקו לגמרי ברכתם 'שהכל', שכן לרמב"ם והרבה פוסקים גם בנתרסקו לגמרי ברכתם 'האדמה', ובנוסף לכך, כאן שמם נותר עליהם, והרי הם כ'הומלתא', וכמובא בהערה 3.
