א
מתחילה חשבתי שאם ירצה ה' ואזכה לבאר סוגיות אלו בכתב, אעשה זאת בגיל זקנה ושיבה, מתוך תקווה שאז פחות אתבייש לפרסמם. אולם בשנים האחרונות התעוררתי יחד עם אשתי לליקויים שונים בתחום הדרכת החתנים והכלות, ליקויים שעלולים לגרום למשברים וצער במקום שבו צריכה להיות שמחה ואהבה. מרבים מאוד בפרטי הלכות נידה וכל ענייני הריחוק, ומקצרים מאוד במצוות עונה. אשתי נתנה לכך משל לבחורה שבאה לאשה מבוגרת כדי שתלמד אותה כיצד לבשל לכבוד השבת. והאשה מלמדת אותה כיצד לנפות את הקמח, לבדוק ירקות וקיטניות מחרקים, לבדוק את הביצים מדם, להפריד בשר מחלב בבישולים ובכלים ובבצל ובסכינים, להקפיד על בישולי עכו"ם, חלב נוכרי וג'לטין, ולקנות רק מוצרים שכשרים למהדרין. ורק לא מלמדת אותה כיצד להכין תבשילים טעימים כדי לענג על ידם את השבת. ולא זו בלבד אלא שהיא טועה לחשוב שבזכות ההקפדה על הלכות כשרות, שהיא כמובן חשובה מאוד, זוכים גם לענג את השבת, וזה שהאוכל לא מבושל דיו וגם ממש לא טעים, אינו בעיה, שכן כך הוא תפקידנו בעולם לסבול על קידוש השם. כך יש מדריכות כלות שמלמדות כי שמירת הלכות טהרה ודיני ההרחקות מזכה את הבית בקדושה, במקום להבין שהשמחה וההתיחדות במצוות עונה היא גילוי הקדושה בחיים, כאשר הלכות נדה וטהרה הן תנאי הכרחי לקיום המצווה עצמה.
מטעות זו נוצר פירוד נורא בין הקדושה והחיים, האמת והטוב, החובה והשמחה. קרע שמצוות ואהבת לרעך כמוך ככלל ומצוות עונה כפרט, נועדו לאחותו. לפיכך אזרתי עוז בחורף תשע"ד וכתבתי את הלכות וטעמי מצוות עונה, ומתוך כך המשכתי לברר וללבן את הלכות מצוות פרו ורבו.
לא אסתיר כי היו מרבותי וחברי שיעצוני להימנע מלכתוב ולפרסם דברים אלו, או לפחות לעמעם את משמעותם. רובם מתוך דאגה לי, ומקצתם מפני שסברו שאין לבאר ולפרש בכתב דברים שהצנעה יפה להם. אולם כיוון שמתהלכות בציבור הבנות מוטעות ושמועות שווא, שמוציאות דיבה רעה מאוד על תורתנו הקדושה, כאילו מגמתה למעט את השמחה שבמצוות עונה. חשתי חובה להציג באופן בהיר את עמדתה של תורתנו הקדושה, כפי המבואר בחז"ל ובפוסקים, ולהציל בכך את תורתנו הקדושה מהדיבה הרעה שטפלו עליה, ולהציל בכך את הזוגות היקרים, הגברים והנשים, מהחסרון והצער שעמדות מוטעות אלו גורמות להם. ראוי לציין שהדיבה הרעה על תורתנו נובעת מהבנות מוטעות בדברי חז"ל והזוהר והמקובלים, ומושפעות במידה מסוימת מהדת הנוצרית שהעלתה על נס את מי שמתוך דבקות דתית אינו מתחתן.
כדי להזים את הדיבה הרעה, היה לכאורה ראוי להתעלם מעצת החברים ולפרסם את הדברים ברבים, אולם נמנעתי מכך מחשש שהדברים ייתפשו באופן מוחצן וחלקי על ידי החיצוניים לעולם התורה וההלכה, ואילו עיקר מגמתי שדברים אלו יילמדו בתוככי בתי המדרש ובתי ישראל הקדושים והצנועים, ומתוך הישועה והשמחה שתבוא לבתים על ידי הדרכת התורה, יבקע כשחר אור קדושתם של ישראל ובהדרגה יתפשטו הדברים ותצמח רפואה וישועה לעולם כולו.
ב
כאן המקום להודות לרב מאור קיים שליט"א, ר"ם בישיבת הר ברכה, שליווה וסמך אותי במשך כל הלימוד, ובכשרונו וחריצותו הרחיב מאוד בהבאת מקורות רבים שסייעו לליבון הסוגיות וביסוס הביאורים והסברות המרכזיות. ובתוך כך גם שקד על הכנת ספר ההרחבות, שנועד להוספת מקורות והסברים לדברים המבוארים בספר. כמו כן אודה לרב בראל שבח שליט"א שאף הוא סייע בליבון הסוגיות.
וכן אודה לרבנים שהואילו לעבור על הפרקים הראשונים והוסיפו את הערותיהם: הרב יואל קטן שליט"א, מדריכי מנוער, שיחד עם אשתו הרבנית ורופאת הנשים, התמחו בנושאים הנידונים בספר, ותרמו לו את חלקם. הרב יהושע שפירא שליט"א ראש ישיבת רמת גן, שיחד עם אשתו הרבנית, מדריך זוגות בדרכי הקדושה והשמחה, ובהתמודדות עם קשיים שונים בתחום הזוגיות. הרב יהודה ברנדס שליט"א, שהאיר הערות מחכימות ומועילות לפרקים הראשונים. ואף חיזק אותי בדברי חז"ל, על שלמה המלך, שכתב את שיר השירים בהיותו צעיר, משלי בהיותו מבוגר, קהלת בהיותו זקן (שיר השירים רבה א, י), לפיהם אין ראוי לדחות את כתיבת הלכות עונה לגיל הזקנה. עוד אודה במיוחד לאחי הרב ישראל מלמד שליט"א, שבנוסף לעבודתו החינוכית התמחה כיועץ בתחום הזוגיות וקשיים הקשורים לקיום מצוות עונה, והערותיו והארותיו היסודיות, המעמיקות והקולעות לארבעת הפרקים הראשונים, הועילו מאוד.
כמו כן אודה לכל הר"מים בישיבה, שבנוסף לכך שעברו על הפרקים והעירו את הערותיהם, במשך שנים רבות, תוך הדרכת החתנים בני הישיבה ובוגריה, זכינו ללבן מתוך ניסיון והעמקה, את הסוגיות המבוארות בספר. וכן תודה לרב עידוא אלבה שליט"א על הערותיו לפרקים העוסקים במצוות פרו ורבו, ולרב שמואל אריאל שליט"א.
תודה מיוחדת לרב יונדב זר שליט"א שהעמיק חקר בהלכות והגיה את כל הספר. ותודה לר' מאור הורוביץ שליט"א שהשתתף בליבון המקורות ואחראי על ההגהות האחרונות וגמר ההכנה לדפוס, ולר' נתנאל רוזנשטיין על כתיבת המפתח. וכן לר' יעקב וינברגר מנהל הישיבה, ולקודמים לו בהנהלת הישיבה, ר' יעקב כץ ור' דודו סעדה. ולאחראים על ההדפסה והשיווק קרן פוגל ויוחנן לישה.
אחרונים חביבים תושבי הישוב הר ברכה ובוגרי הישיבה, שמתוך הדרכתם, הלימוד עמהם ושאלותיהם, הגברים עימי והנשים עם אשתי, נתבררו ונתלבנו כל הסוגיות שבספר. על המבואר בספר אפשר לומר: "הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן" (תענית ז, א).
ג
היחס שבין הקב"ה לכנסת ישראל נמשל ליחס שבין החתן והכלה (להלן א, ה-ו), והצער על חורבן בית המקדש העיב על השמחה בבתי ישראל פנימה (להלן ג, טו). יחד עם תהליך קיבוץ הגלויות ובניין הארץ, שערי שלום, שמחה וברכה נפתחים לזוגות היקרים שבונים את בתיהם בקדושה.
יהי רצון שנזכה ויתקיימו בנו דברי הנביא (ישעיהו סב, א-ה): "לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַיִם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר… לֹא יֵאָמֵר לָךְ (כנסת ישראל) עוֹד עֲזוּבָה, וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה, כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ, וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה, כִּי חָפֵץ ה' בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל. כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה, יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ, וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלוֹהָיִךְ". ומצוות עונה תתקיים באופן השלם. "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה'. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם ה', אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת הַדָּגָן וְאֶת הַתִּירוֹשׁ וְאֶת הַיִּצְהָר, וְהֵם יַעֲנוּ אֶת יִזְרְעֶאל. וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ, וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה, וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי – עַמִּי אַתָּה, וְהוּא יֹאמַר אֱלוֹהָי" (הושע ב, יח-כה). והלוואי וגם ספר קטן זה יזכה להוסיף שמחה וברכה בין איש לאשתו, ולא נבוש בעולם הזה ולא נכלם לעולם הבא.
אליעזר מלמד
סיון תשע"ד
