אין מפרישים מפירות תלושים על פירות שמחוברים לקרקע, או מפירות שמחוברים על פירות תלושים, מפני שהפירות המחוברים עדיין פטורים מתרומות ומעשרות (משנה תרומות א, ה).
אמנם בשעת הצורך אפשר להפריש תרומות ומעשרות מפירות תלושים על פירות מחוברים, על תנאי שהתרומות והמעשרות יחולו בפועל כאשר הפירות יקטפו, ובתנאי שהפירות המחוברים כבר ראויים לאכילה בשעת הדחק (כמבואר בהערה).[3]
והחזו”א (דמאי סו”ס יז) חידש, שכל האפשרות להפריש על מחובר היא בתנאי שהפירות המחוברים לא המשיכו לגדול אח”כ, אבל אם המשיכו לגדול, צריך לשוב ולהפריש תרו”מ על מה שהמשיך לגדול. אולם בנוסף לכך שלפי דבריו כמעט ואין תועלת ברעיון זה, קשה מאוד על דבריו, כי הגמרא התנתה הפרשה זאת בכך שהפירות יגיעו לשליש בישולם, היינו שיהיו ראויים לאכילה בשעת הדחק ולא יותר, ומשמע שימשיכו לגדול עד שיהיו בשלים לגמרי, ובפירות שהפרישו מתחילה פטרו אותם מתרו”מ (ולכן כמות הפירות שמפרישים צריכה להספיק לשיעור הפירות בעת קטיפתם). וכן דעת מרן הרב קוק זצ”ל (משפט כהן לה, קמט), הרב פרנק (הר צבי זרעים א’ עה, ב), רשז”א (מנחת שלמה א, נה).
