גם כאשר ישנה רוח חזקה, והכיפה אינה יכולה לעמוד על הראש בלא שיחזיקוה, נכון להחזיקה ביד על הראש, כדי שלא ללכת יותר מד’ אמות, שהן כשני מטר, בלא כיפה. ויש מקילים.[3]
בעת ששוהים בים או בבריכה, נוהגים ללכת בלא כיפה. אבל בעת שמתעמלים או משחקים בכדור, עדיף להתאמץ לכסות את הראש, וכן נוהגים. ויש מקילים, ויש להם על מה לסמוך (ראו עשה לך רב ח, קצרות א; בעקבות המחבר ב, א).
יהודים שגרים בחוץ לארץ ונתבעים על ידי מעסיקיהם לעבוד בלא כיפה, אם יוכלו לחבוש כובע, יחבשו כובע. ואם הם נתבעים לעבוד בגילוי הראש, בשעת הדחק רשאים לעבוד בגילוי ראש. שכן אמרו חכמים שאין לאדם להוציא עבור קיום מצוות עשה יותר מחמישית ממונו, וקל וחומר שאינו צריך לאבד את מקור פרנסתו כדי לקיים מנהג (אג”מ או”ח ד, ב; חו”מ א, צג; יו”ד ד, יא, ג). אמנם שאלה כזו תיתכן רק בחוץ לארץ, במקום שישנם גויים רבים שאינם מכבדים את היהודים ואת מנהגיהם. אבל בארץ, קשה להעלות על הדעת שאדם סביר יתבע מעובדיו שלא לחבוש כיפה. ואם יתבע, אין להיענות לתביעתו, אלא להזהירו שדרישתו פוגעת. ואם לא יחזור בו, יש לפרסם את קלונו.
במקום שבו אנטישמים עלולים לפגוע במי שהולך עם כיפה, החושש מפגיעתם יכסה את ראשו בכובע.
