משום כבוד המקדש ומוראו, אסרה התורה לבנות בית כצורת המקדש או לעשות כלים כצורת כלי המקדש, שנאמר (שמות כ, כ): “לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי” – לא תעשו כדמות המקדש וכליו שנועדו לעבודת ה’. לפיכך, לא יבנה אדם בית באורך, ברוחב ובגובה של המקדש. ולא יעשה אכסדרה, היינו מבנה שפתוח לאוויר, במידות האולם שהיה לפני המקדש. ולא יעשה חצר במידות חצר העזרה של בית המקדש. ולא יעשה שולחן או מנורה כצורתם במקדש (ע”ז מג, א; חינוך רנד; שו”ע קמא, ח).
אבל אם ישַנה במקצת מותר, שכן המידות של המקדש וכליו מדויקות, שנאמר (דברי הימים א’ כח, יט): “הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה’ עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית”, וכל ששינה במקצת אינו כשר למקדש, וממילא מותר לישראל לעשותו (רש”י, תוס’ יומא נד, ב; ש”ך לג). וכן מותר לבנות דוגמאות מוקטנות שלהם, הואיל והם פסולים למקדש. למעשה, האדריכלים ומייצרי הכלים אינם צריכים ללמוד את גודלם של המקדש וכליו כדי להיזהר מלעשות כדוגמתם. שכן הסיכוי שיעשו במקרה בית או אכסדרה בדיוק באורך, ברוחב ובגובה של המקדש הוא אפסי. וכן הסיכוי שיעשו חצר או שולחן בגודל של מה שהיה במקדש הוא נמוך מאוד. לפיכך, האיסור הוא שילמד אדם את שיעורי המידות של המקדש או את צורת כליו, ויבנה כדוגמתם. גם כאשר נוכרים בנו מבנה או כלי באופן זה, אסור לישראל להשתמש בהם, משום שיש בשימוש בהם שלא במסגרת עבודת המקדש פגיעה בכבוד שמיים (רשב”א, רא”ה וריטב”א).[13]
כל מנורה העשויה ממתכת פשוטה ויש לה שבעה קנים כשרה בשעת הדחק לקיים בה את מצוות הדלקת נרות המנורה, וכפי שעשו בימי החשמונאים כשעוד היו עניים ולא היתה בידם אפשרות לעשות את המנורה מזהב עם כל העיטורים המבוארים בתורה (ע”ז מג, א). לפיכך, אסור לעשות מנורה ממתכת עם שבעה קנים, ואם עשה, עליו להפחית קנה אחד או להוסיף קנה אחד, אבל לא ישאיר אותה בשבעת קניהָ. מותר לעשות מנורה של שבעה קנים מחומר אחר שאינו מתכת, כגון מעץ או מפלסטיק (שו”ע קמא, ח). כמו כן מותר לעשות מנורה עם שבעה קנים ממתכת ונורות חשמל, הואיל ומנורה זו שונה לחלוטין מהמנורה שבמקדש.[14]
ארבעה גדלים ישנם למקדש: המשכן כמבואר בתורה שמות כו; בית ראשון כמבואר במלכים א, פרק ו; בית שני כמבואר במסכת מידות; ובית שלישי כמבואר בספר יחזקאל פרקים מ-מד. לדעת רבים האיסור לעשות כאחד מארבעת הגדלים (בית אפרים או”ח י, הובא בפת”ש קמא, יג; אג”מ יו”ד ג, לג). מנגד, במנחת חינוך (רנד, ט), נטה לומר שהאיסור הוא לפי המקדש שעומד באותו זמן, וממילא כיום שבית המקדש חרב אין איסור, אך למעשה חשש להקל באיסור תורה.
אין איסור לבנות מבנה כדוגמת הלשכות או עזרת הנשים או החצר שבהר הבית, הואיל ואינם מעכבים את קיום המקדש ועבודתו (מקדש דוד בית הבחירה א, ג). כתב במנחת חינוך רנד, יג, שמסתבר שהאיסור כולל את כל הכלים שצורתם מפורשת בתורה כמו השולחן והמזבח. אבל כלים שלא נתפרשו בתורה – מותר.
אסור לקיים כלים שנוכרים עשאום. כ”כ נימוק”י בשם רשב”א; רא”ה, ריטב”א ומאירי בע”ז מג, א. ואמנם יש שהקילו לקיימם, כשם שהתירו לקיים פסלים שעשו גויים לנוי (דבר משה ח”ב חו”מ קכב; וכ”כ תפארת למשה ומקור מים חיים על שו”ע קמא, ח), אולם למעשה יש להחמיר, וכ”כ חיד”א בשיורי ברכה קמא, ח, ומשפטי עוזיאל ח”ב יו”ד יח. מותר לצייר את המקדש או כליו בגודל מדויק, וכ”כ ריטב”א ומאירי בע”ז מג, א.
[14]. גמרא ע”ז מג, א: “תניא: לא יעשה אדם בית – תבנית היכל, אכסדרה – תבנית אולם, חצר – תבנית עזרה, שולחן – תבנית שולחן, מנורה – תבנית מנורה, אבל הוא עושה של ה’ ושל ו’ ושל ח’. ושל ז’ לא יעשה אפילו של שאר מיני מתכות”, אבל במין שאינו מתכת מותר, הואיל ופסול למנורה. כתבו הראשונים שההיתר לעשות כלי שאינו ממש ככלי המקדש הוא כאשר הכלי נעשה באופן שפוסל אותו משימוש במקדש (ריטב”א, מאירי, ר”ן, נימוק”י ועוד). לפי זה, אסור לעשות גם מנורה שגובהה פחות מי”ח טפחים ובלא גביעים כפתורים ופרחים (שו”ע קמא, ח), כי גם באופן זה היא כשרה (ש”ך לו; גר”א לט; חכ”צ ס). ויש מחמירים וסוברים, שגם כאשר הכלי פסול למקדש, אם הוא דומה מאוד לכלי הכשר, יש להחמיר (בכור שור לר”ה כד, א, עפ”י מהרי”ק שורש עה; והובא בפת”ש טו). למעשה, מותר לעשות מנורה ממתכת כאשר לחלק מהקנים אין בית קיבול לשמן, וקל וחומר כאשר יש בראשי קניהָ נורות חשמל, שכן ברור שמנורה כזו פסולה למקדש (הרב צירלסון במערכי לב השמטות ג; הרב הרצוג פסקים וכתבים ד, מג; משפטי עוזיאל ח”ב יו”ד יח; חבלים בנעימים ג, נד), ואפשר שגם המחמירים בדומה מאוד יודו בזה, הואיל ומדובר על שינוי גדול מהמנורה שבמקדש (אבן יקרה א, נט; יבי”א א, יו”ד יב).
יש מחמירים שלא לעשות לשם נרות של שבת מנורה בת שבעה קנים ממתכת, אף שהקנים מוצבים בעיגול, כי אולי גם בכך היתה המנורה כשרה, ואולי היא נחשבת דומה למקדש (בכור שור ר”ה כד, א, וכן הכריע פת”ש קמא יד; שש”כ מג, ב, בהערה). ויש מתירים, כי אינה דומה כלל למנורת המקדש, וגם אין בקנים בית קיבול לשמן כמו במנורה אלא בית קיבול לנר שעווה או לכוסית זכוכית (שו”ת רבינו חיים כהן יו”ד כה; שאילת שלום כמובא בדרכי תשובה קמא, נו; יבי”א א, יו”ד יב).
