יש אומרים שבמקום שיהודים נמצאים בין הגויים, גבר שהולך בלא כיפה עובר על איסור ‘בחוקותיהם לא תלכו’ (מהר”י ברונא לד). מנגד, לדעת רבים אין ההולכים בלא כיפה עוברים על איסור ‘חוקות הגויים’, מפני שהגויים הולכים בלא כיסוי ראש מטעמי נוחות בלבד. ולכן הליכה בלא כיפה אינה ‘חוק’ שלהם.
אמנם מוסכם על הכל שנכון להקפיד מאוד לחבוש כיפה, שחבישתה מחזקת את ההזדהות הדתית ומעוררת ליראת שמיים, ויש בכך גם קידוש השם, שהחובש כיפה מצהיר בכך שכבוד עבורו להחשב יהודי נאמן.<[7]
בבתי ספר נוכריים נהגו להקפיד לשבת בגילוי ראש בלא כובעים. לנחלת בנימין ל, אסור לציית להוראה זו משום איסור ‘חוקות הגויים’. ואילו למלמד להועיל ב, נו, מכיוון שלדעתם הסרת הכובע היא לשם כבוד ודרך ארץ, אין בזה איסור. וכתב שכן הנהיג רש”ר הירש בבית הספר בפרנקפורט, שבעת לימודי הקודש חבשו כיסוי ראש, ובעת לימודי המדעים הסירו אותו, כדי שלא לפגוע במורים שאינם יהודים. ובאג”מ (יו”ד ח”ד יא, ג), כתב שבימינו אף הט”ז יסכים שאין בהליכה בגילוי הראש משום ‘חוקות הגויים’, הואיל וכיום ברור שהגויים הולכים בלא כיפה מטעמי נוחות ולא כחוק דתי, שכן גם החילוניים שבהם הולכים כך, ולכן התיר ללכת ללא כיפה עבור פרנסה. אולם לגבי תפילה או כניסה לבית הכנסת בגילוי הראש כתב (או”ח ח”ד מ, יד) שהוא חוק הגויים, כיוון שכן נוהגים הנוצרים בעת תפילתם.
